פה אחד על הגדה של פסח· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
הלל
מסיימים את ההלל
פסקה ב
לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד. אפשר לשמך שהיא השכינה תן כבוד שכביכול יקים אותה כמ"ש בזהר הקדוש לא תוסיף קום מעצמה אלא הוא יקים אותה כמ"ש אקים את סוכת דוד וז"ש תן כבוד להקים אותה כביכול ואז כביכול יקרא גדול כמ"ש בזהר הקדוש על פ' גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלהינו אימתי אקרי גדול כשהוא בעיר אלהינו וזה הכפל לא לנו ה' אלא בעבור השכינה לא לנו אלא בשבילו יתברך כביכול דאז נקרא גדול ומהולל ופירש כי לשמך תן כבוד על השכינה הנקראת שם ואמר ברמז על חסדך ועל אמיתך רמז חסדך התפשטות החסדים אמיתך על ת"ת ואז נקרא גדול ומהולל ועמ"ש בזהר הקדוש פ' אחרי דף ס"ט ע"א:
ישראל בטח בה' עזרם ומגינם הוא. אפשר שמדבר על הגלו' המר והארוך הזה כי העיקר לקרב הגאולה הוא שיהיה אחדות כי בעבור שנאת חנם נחרב הבית ואיך יתכן שיבנה כשיש שנאת חנם ולז"א ישראל בטח בה' לשון יחיד שכל ישראל נהיה לאחדים ואז עזרם ומגינם הוא לגאול אותנו כי שנאת חנם מעכב. וגבי ישראל אפשר לרמוז עזרם ומגינם הו"א שאין השם שלם ואין הכסא שלם ובעבור זה תהיה הגאולה וז"ש עזרם ומגינם הו"א ר"ל הו' מהשם והא' מהכסא. בית אהרן שהם שופטי ישראל כדכתיב יורו משפטיך ליעקב והטעם כמ"ש המקובלים דהלכה כבית הלל מטעם שהם במדת חסד ולכן הם ענותנים וכן הכהנים שהם מדת חסד הן הן שופטים בארץ. בטחו בה' כמש"ה והיה ה' עם השופט יראי ה' אלו הגרים כמשז"ל בטחו בה' אע"ג דמדתם תחת כנפי השכינה מ"מ בטחו בה' מדת ת"ת:
פסקה ג
אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני כי הטה אזני לי ובימי אקרא. אפשר לפרש דה"פ אני אוהב שישמע ה' כשאני לומד וגם כשאני מתחנן ויהיו בעיניו יתברך התחנונים כלימוד. וכבר אמרו רז"ל שאמר דוד הע"ה שיהא חשוב לפניו אמירת מזמוריו כנגעים ואהלות כמ"ש בריש מדרש שוחר טוב. וז"ש כי ישמע ה' את קולי היינו תלמוד תורה ע"ד הקול קול יעקב שנאמר על ת"ת. וגם תחנוני בחדא מחתא. כי הטה אזנו לי כשהתפללתי יהיו לרצון אמרי פי כמ"ש שם בשוחר טוב. ובימי אקרא אפשר דאקרא לשון זיווג ויחוד כמו שפי' הרמ"ע ז"ל בכתוב אחד. וז"ש ובימי בכל ימי אקרא שאני מכוון ליחדו ולזווגו כביכול ואמר אפפוני חבלי מות וכו' דבכל צרותיו היה אומר מזמורים כמ"ש לדוד בברחו מפני שאול במערה וכיוצא וכמ"ש בזוהר הקדוש וז"ש צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא שם רומז לשכינה כלומר הגם שהייתי בצרותי תמיד אני מכוין ובשם ה' דהיינו קב"ה ושכינתיה אקרא איחד. ומאחר שכן כי כל מעיני בך אנא ה' מדת הרחמים מלטה נפשי:
שומר פתאים ה' דלותי ולי יהושיע. אפשר במשרז"ל שאמר דוד שלמה ברא השטות והעכביש והפרעושים ובשלשתן ניצול מהמות. השטות כשהי' אצל אכיש מלך גת והעכביש כשנטמן במערה מפני שאול והעכביש עשה תכף מחיצה כמו כתל במערה וניצול. והפרעוש כשעבר מתחת רגלי שאול. ואח"ך שאול השפיל רגליו והיה דוד הע"ה נמסר בידו לולי הפרעוש שנשכו וזקף רגליו. וזה רמז שומר פתאים ה' כמוהו לפי רוב הענו' אמר על עצמו שהיה פתי לפקפק על מה שברא ה'. ואח"כ דלותי באתי בסכנה. ולי יהושיע בג' דברים שאמרתי שאינם נצרכים בזה הושיעני:
פסקה ד
מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי. אפשר להסמיך מ"ש המפרשים בכונת כי ראיתי בבניו לי מלך שכביכול ר"ל עלי מלך דהקב"ה גוזר גזירה והצדיק מבטלה ובזה פירש הרב מהר"ב ברזילי ז"ל פ' לי דבר צור ישראל וכו' כמ"ש במ"א באורך. והכא דוד הע"ה מפני המורא והכבוד רוצה להודות על זה אך מטמין ברמ"ז כי הוא יודע תעלומת לב. וז"ש מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי על שאמר לי מלך ור"ל עלי מלך. היש פה להודות על כל הטובה והמעלה זו לפי רוב הענוה ובמקום שמצינו וכו'. כו"ס גי' אלהים ישועות יתמתקו הדינין ובשם ה' אקרא לשון זיווג ר"ל ובשם מלכות, הוי"ה ת"ת, אקרא איחד ואזווג כמ"ש הרמ"ע ז"ל בפ' ויקרא וכו' כנודע:
א"נ במ"ש הר"ב ש"ך דהמואביות עד בעז היו אסורות ולא הותרו אלא בשביל דוד הע"ה וז"ש מה אשיב לה' כל תגמולוהי להתיר המואביות עלי דעד בועז היו אסורות ויתר הכתובים כתבתי בעניותי בשמחת הרגל בס"ד:
פסקה ה
הללו את ה' כל גוים וכו'. אפשר במ"ש רז"ל דע"י שישראל מפוזרים בכמה ארצות יש לנו קיום דהמלך אשר קצת ישראל בארצו ביודעו שיש ישראל בכמה מלכיות מתבייש להרגם דלא לקרו מלכותא קטיעה. וזה חסד ג"כ להם דה' היה נוקם נקמתם וגמירי דלא כליא שבט"א וז"ש הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו שפזרנו ועי"ז אנו מתקיימים ונמשך טובה להם שהיו לוקים ואמת ה' לעולם הללו יה שאמר דלא כליא שבטא וכתיב לא מאסתים וכו':
פסקה ו
דחה דחיתני לנפול וה' עזרני עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. אפשר במ"ש רז"ל וה' הוא ובית דינו וכתב הרב ש"ך ז"ל עה"ת כי ביצ"מ נתמתק אלהים באחד יותר ונעשה אני ה' גימט' פ"ז. גם העניו כתבו ז"ל דשם י"ה שומרו. וז"ש כאלו מדבר לסט"א דחה דחיתני כמה דחיות. אך וה' הוא ובית דינו אפי' מדה"ד עזרני שנתמתק מדה"ד שם אלהים בא' יותר גימט' אני ה' כמספר עז"י. וגם וזמרת י"ה שמגן בעדי שם י"ה שאני עניו. ועי"ז ויהי לי לישועה:
ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל. אפשר לרמוז ימין ה' גימט' קול כי על ידי התורה באה הגאולה כמשז"ל ע"פ גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם. כי ע"י התורה מתגברים החסדים והרחמים הרמוזים בימין ה'. ואז עשה אותיות שעה שהיא השכינה דבגאולה יש לה ב' שלישי אור דהם גימט' כדכד כמספר חו"ל כמ"ש הרמ"פ ז"ל במאורי אור ערך כדכ"ד:
פסקה ז
אודך כי עניתני ותהי לי לישועה. אפשר במשז"ל פ"ק דברכות יסורין ממרקין עונותיו של אדם. גם אמרו רז"ל שהצרה עצמה ממנה ומאליה תהיה התשועה וז"ש הכתוב עת צרה היא ליעקב וממנה יושע פי' וממנה מהצרה עצמה ימשך הישועה וז"ש וממכותיך ארפאך ממכותיך עצמם משם תעלה ארוכה ומרפא וז"ש אודך כי עניתני שהבא' עלי יסורין ואני מודה על היסורין כי הם מזבח כפרה ותהי לי לישועה העינוי עצמו היה לי לישועה. ומעין דוגמא אבן מאסו הבונים בת שבע שהיו אומרים שבאתי על אשת איש היתה לראש פנה שממנה יצא שלמה והוא בנה בית מנוחה להורות שנתכפר לי העון והיא מותרת לי דאין קטיגור נעשה סניגור מאת ה' היתה זאת שנזדמנה לי בת שבע שאם היתה אשה אחרת אוי מה היה לי שהקב"ה אמר מנסיבא לך בדבר שבערוה וברחמיו הרבים היה הנסיון בב"ש שהיא בת זוגי ולא שמש בה אוריה. וז"ש מאת ה' היתה זאת ולא אשת איש אחרת היא נפלאת בעינינו והוא פלא. א"נ אפשר היתה לראש פנה שהיא גלגול חוה מאת ה' היתה זאת כי חוה מעשה ידיו יתברך כי אני לצל"ע נכון צלע דייקא חוה שנבראת מהצלע וכמו שכתבנו בעניותנו במקום אחר בס"ד:
ויתכן לומר מה שאמרנו בהרחבה קצת בסגנון אחר במ"ש גדולה תשובה שזדונות נעשות כזכיות אם היא מאהבה וא"כ נמצא שהעונות עצמם שעשה עזר ומגן לבעל תשובה וז"ש אודך כי עניתני אני מודה על היסורין שהבאת וזו תשובה שלימה ובזה העונות נהפכו לזכיות ותהי לי לישועה שהעון עצמו הוא לי לישועה שנעשה זכות וזהו ועת צרה היא ליעקב וממנה מהצרה שבאה על עון בתשובה ממנה יושע שנעשית זכיות מהעונות וז"ש וממכותיך ארפאך והרי הוא כמבוא"ר. ואפשר לרמוז ממנה מהשכינה שתתחבר עם דודה בכח חכמה וש"ע נהורין וזה רמז יושע יוד חכמה לו' ת"ת ש"ע נהורין ויתרבה השפע והיא תשועת ישראל:
מזמורי הודיה
פסקה א
הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. אפשר במה שאז"ל דמדתו יתברך להטיב וזה צע"ר השמים כאשר יעשו מעשים למנוע השפע ועוצר רח"ם וכשהם טובים ומשפיע החסד והרחמים יש לו נחת רוח כביכול ומלבד שאנו חייבים להודות על חסדיו עוד אנו מודים על שהוא חפץ ורוצה להטיב וזהו רצונו. וז"ש הודו לה' כי טוב אנו מודים על טובתו שרצונו להטיב וגם כי לעולם חסדו:
א"נ כי טוב שאינו דן על שם סופו אם עתיד לחטוא אלא באשר הוא שם וזה מצד טוביותו כי לעולם חסדו שהוא רואה אם עתידים לעשות חסד הוא מטיב ומציל ויש לרמוז דר"ת כי טוב כי לעולם חסדו בגימט' פ"ז כמספר אני ה' ובזה הית' גאולת מצרים כמ"ש הרב ש"ך ז"ל:
לעושה נפלאות גדולות לבדו. אמרו רז"ל שהוא עושה לנו נסים ונפלאות ואין אנו מרגישים וזהו לבדו ואפשר דמשו"ה קרי להו גדולות כי כשהאדם מרגיש בצרה ואח"ך נעשה לו נס הגם שבסוף שמח על הנס. מ"מ בתחילה נצטער על הצרה: אבל כשאינו מרגיש לא בצרה ולא בנס לאלו קרי גדולות כי לא ידע מהצרה וניצול ברחמיו כי רבו:
לעושה אורים גדולים וכו' את השמש וכו' את הירח וכו' למכה מצרים בבכוריהם כל"ח. אפשר במשז"ל דהירח קטרגה אי אפשר לשני מלכי' שישתמשו בכתר אחד וא"ל לכי ומעטי את עצמך והשמש שתק ונשאר בגדולתו לפי שהקב"ה אוהב הענוה. וז"ש לעושה אורים גדולים כי בראם שוים בגדולה ואח"ך את השמש וכו' ואת הירח וכו' לפי שקטרגה וכו' וזה טעם למכה מצרים הוא השר שהיה שר ראשון מע' אומות וגם הבכורות הנשפעים ממזל טלה היו מתגאים והוכו מכה גדולה כי לעולם חסדו:
ויוצא ישראל מתוכם כל"ח ביד חזקה ובזרוע נטויה כל"ח. אפשר במ"ש קמאי דמתרחיש להו ניסא משום דמסרי נפשייהו על קדושת ה'. וישראל במצרים היו גוי מקרב גוי מה אלו עע"ז וכו' ועכ"ז הפליא לעשות נסים גדולים ככל צדקותיו. וז"ש ויוצא ישראל מתוכם דייקא גוי מקרב גוי דהיו עע"ז ועכ"ז ביד חזקה ובזרוע נטויה כל"ח וזהו חסד גדול שיעשה נסים אף שעע"ז ולא מסרי נפשייהו ואינם ראויים לנסים ודוק ומאשר הכה למצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה שהם המכו' וזה נמשך שהגם שהמרו על ים בים סוף ומדה"ד נותנת שיקבעו ח"ו כדי שלא יהיה חלול ה' שיאמרו שבעבורם הכה למצרים והם רשעים לכך ניצולו וכמ"ש מהר"א קובו ז"ל לדרכו והבאותיו בפני דוד פי' ההגדה וא"צ לכל ההקדמות של הרב הנ' רק בפשיטות כמ"ש. וז"ש לגוזר ים סוף לגזרים כי לעולם חסדו דהגם דגלוי לפניו שימרו ויתחייבו ומעיקרא לא הי"ל להכו' למצרים זה מחסדו להכותם ואח"ך שלא יהיה חילול ה' היה קי"ס וזהו כי לעולם חסדו:
שבשפלנו זכר לנו וכו'. לפי פשוטו אפשר לפרש שבשפלנו מתורה ומצות זכר לנו שאנחנו מחומר קורצנו וכמש"ה זכור כי עפר אנחנו ואנוסים ביד יצרנו והגלות מעביר על דעת קונו ודומה לשכור שפטור מדין תפלה ופטור מהכל כמ"ש הרב סמיכת חכמים כי לעולם חסדו לצדק בריותיו ובזה ויפרקנו מצרינו מסיבת צרינו שכל כוונתם להרע לנו ומוסיפים בעלילות ברשע כי לעולם חסדו להטות עלינו חסד מכל מקום ובכל הזמנים נותן לחם לכל בשר בין ראוי בין אינו ראוי כי לעולם חסדו על בריותיו:
ובפסחים דף קי"ח אמר ר"א קשים מזונותיו של אדם כקי"ס דכ' נותן לחם לכל בשר וסמוך ליה לגוזר ים סוף לגזרים והקשה מהרש"א בח"א דהאיכא טובא בינייהו ובב"ר פרשה ק' אמרו ואומר לגוזר י"ס לגזרים. ומ"מ אינו מתישב דיש חלוקות הרבה בינתים. ואפשר במשז"ל בני חיי ומזוני במזלא תליין ופי' בזוהר הקדוש ורבינו האר"י ז"ל דתלוי במזל עליון בא"א וידוע דקי"ס נעשית מכח דאתגלי עתיקא כמ"ש בזהר הקדוש: ולזה דומה המזונות לקי"ס דשאר החלוקו' אינם בבחינה זו. אבל מזוני דתליין במזלא דמיה"ם בם לקי"ס דתלי בעתיקא ולמד שהם קשים כמו שהיה קי"ס ודו"ק:
פסקה ב
נשמת כל חי תברך וכו'. אפשר דישראל דיש להם נשמה והם צדיקים כמש"ה ועמך כלם צדיקים וז"ש כל חי דרומז ליסוד. הם יש להם רשות לברך ברכה בפה ומלכות והיינו דקאמר נשמת כל חי תברך את שמך: והשאר אף שישמרו ז' מצות בני נח והם חסידי א"ה לא יש להם רשות לברך אלא לפאר זכרו וז"ש ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרך מלכנו מן העולם ועד עולם אתה אל שהוא חסד ותמיד מנהיג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים:
ואפשר להסמיך מ"ש בספרי דהגם דכתיב לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה אמר הקב"ה אל אנכי ולא איש וז"ש ומעולם ועד העולם אתה אל. ומה"ט ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע ולא שייך גביה לא יוכל וכו' ולכן גואל ומושיע בהוה וכו' אין לנו מלך עוזר וכו' בהוה כמ"ש התוס' בחולין דף מ"ט ממ"ש מסייע כהני ולא סייע כהני למדנו שהוא מסייע תדיר ע"ש וכן מלך עוזר וסומך תדיר בהוה:
פסקה ד
שועת עניים אתה תשמע צעקת הדל תקשיב ותושיע. אפשר במ"ש בזהר הקדוש כי צעקת העניי' כביכול הוא חפץ לשמוע וחביב עליו יתברך ואומר למלאכים הניחו כי אני רוצה לשמעם. וז"ש שועת עניים אתה דייקא תשמע צעקת הדל המתפלל על הקהל והוא דל ולב נשבר תקשיב ותושיע וכמ"ש בפרקא דחסודי ירד ר"ע ונענה מפני שהוא מעביר על מדותיו. וכתוב רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה אפשר בה' במ"ש בזהר ואתם הדבקים בה' הוא דבקות גמור בה' ממש וז"ש רננו צדיקים בה' כדכתיב ואתם הדבקי' בה' והוא מעלה גדולה לישרים שהם ענוים כי הם מרכבה כ"י לשכינה וז"ש נאוה תהלה:
בפי ישרים תתרומם וכו'. הנה פה רומז למ': שפה גימט' שכינה: לשון גימט' שכינה עם הכול' וכבר כתבנו בעניותינו במ"א תוכחות מוסר למדבר דברים אסורים כי ח"ו הוא מזלזל בבחינת קול ודיבור. ועוד בפה וגם שפה לשון שכל א' גימטריא שכינה ויש לרמוז אגב כי מי שהוא שפל מתקן שפה פה לשון שהוא ר"ת שפל דכל א' הוא בחי' שכינה. והעניו מרכבה לשכינה. גם שפל גי' קדוש כי ע"י שהוא מרכבה לשכינה היא כאלו בקרבו קדוש וזהו ובקרב קדושים תתהלל שהוא מיחד קב"ה ושכינתיה הרמוז בתיבת תתהלל ת"ת תפארת הלל גימטריא אדני ומיחדם תתהל"ל וזה רמז בה' תתהל"ל נפשי הוא ברב רחמיו יחננו ויברכנו מן הברכה העליונה מקור חיים.
סוף הספר