ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
פסחים · דף מו.
תוס' בד"ה לא בסה"ד ולמ"ד קרבים קסבר עיקר שחיטה לצורך אדם עכ"ל נשאלתי דהא בסבת דף קי"ד איתא דרע"ק דריש עולת שבת בשבתו על חלבי שבת שקרבין ביו"ט דס"ל דני"כ אין קרבין ביו"ט ולדברי תוס' הללו מנ"ל לגמרא הא דלמא גם רע"ק ס"ל שלמי נדבה קרבין ביום טוב דעיקר שחיטתן לצורך אדם רק עולת אין קרבין וע"כ צריך קרא לחלבי שבת שהן עולות שקרבין ביו"ט וראיתי בישיע"ק הקשה נמי עד"ז דגם זולת דברי התוס' עכ"פ יש מ"ד בביצה דף י"ט דשלמי נדבה קרבין ביו"ט ולא עולות א"כ דלמא גם רע"ק הכי ס"ל והשבתי לפמ"ש תוס' לעיל דף ה' ד"ה וכתיב אע"ג דכשישרף ויעשה גחלים הנאתו מותר כיון דמתחלת הבערה א"י ליהנות ממנו אסור כמו נו"נ בביצה דף כף למ"ד שאין קרבין ביו"ט אף שיש בהן מאכל הדיוט לבסוף עכ"ל ולפ"ז מאן דדריש לד' כל דלד' על נו"נ גם עולה היא בכלל כעולות ראיה לב"ה דדרשי מלד' בביצה דף י"ט ואם לא דרשי לד' על נו"נ דאינו דומיא וחגותם חג שזמנו קבוע א"כ גם שלמים א"א לרבות מל"ד ומ"ד שלמי נדבה קרבין ולא עולות נדבה עכצ"ל דס"ל דחשובי צורך או"נ כמ"ש התוס' ומ"ש תוס' שם דמאן דס"ל קרבין מרבה מלד' היינו ר"י בשבת קי"ד דס"ל גם עולת נדבה קרבה ביו"ט ולפ"ז לרע"ק אא"ל דס"ל בשלמי נדבה קרבין ולא עולת נדבה דהא ס"ל שרפת חמץ אסור ביו"ט אף דיכול ליהנות לבסוף דצריך שיוכל ליהנות מיד א"כ גם שלמי נדבה דאין הדיוט רשאי ליהנות עד אחר זריקה והקטרת אימורין הוי שלא לצורך או"נ וע"כ כיון דלרע"ק עולת נדבה אינה קרבה לא דריש מלד' כל דלד' ממילא גם שלמי נדבה כן הוא לרע"ק דאזיל בתר תחלתן:
והנה נ"ל פשוט דדוקא לרע"ק דלית לו מתוך ומצריך שיהא צורך גמור לא מהני מה שיוכל ליהנות לבסוף אבל לדידן דקי"ל מתוך וסגי בצורך קצת א"כ כיון שיכול ליהנות בסוף עכ"פ חשוב צורך קצת גם מתחלה ולא כמג"א בסימן תק"ו וכ"מ באחרונים וצ"ע בדברי תוס' דלעיל דף ה' מדברי תוס' דלקמן דף מ"ז ד"ה ואי אמרת שהוכיחו דאף דאינו יכול ליהנות ממנו עכשיו רק בו ביום מותר דהא גם שוחט בהמתו אינו ראוי מיד ול"ל דשאני גחלים דפנים חדשות א"כ מה ראיה מנו"נ וי"ל דכשעושה מתחלה בשביל צורך אוכל נפש אף דאינו ראוי רק אח"כ שרי כשוחט בהמה ואופה עיסה אבל כשעושה לגבוה או משום מצוה ואין בו תחלה היתר להדיוט רק אח"כ אסור והיינו ג"כ הבערת חמץ ושחיטת נו"נ וכ"ז משום דתחלתן לגבוה אבל תוס' לקמן דף מ"ז אזלי לס"ד דלא ידע הגמרא לחלק בין הדיוט לגבוה כמ"ש כיון דהגמרא אינו יודע חילוק בין גבוה להדיוט וכי בשביל שלא יהא עכשיו ראוי אעפ"י שיהא ראוי אח"כ יהא אסור ולפ"ז היכא שיכול ליהנות תכף אף שעיקרו לצורך מצוה וגבוה מותר וכשעיקרו להדיוט אף שאינו יכול תכף ליהנות מותר ממילא נסתר ג"כ דברי המג"א סימן תק"ז סק"ג וראיה ברורה מן דברי תוס' דלקמן דף מ"ז ד"ה ואי אמרת וכמ"ש שוב מצאתי בדגמ"ר שם כתב ג"כ כמ"ש דלא נאמרה סברת התוס' רק כשעיקרו לגבוה רק לא הביא דברי תוס' הנזכר: