ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
פסחים · דף כב.
ד"ה מר"מ בשלמא פרט היתר רש"ל הקשה הא כבר פירש דאיצטרך למצותו ונ"ל דל"ל למצותו צריך רק לר"י דלעכו"ם נבלה במכירה ונכבד הכלב ליתן לו בחנם וזה שכרו וכן מורה לשון רש"י שהנבלה ימכור לנכרי משא"כ לר"מ גם לעכו"ם בנתינה א"כ מה שכרו של כלב יותר דל"ל דשכרו ליתן לו טרפה ולעכו"ם נבלה דאטו נכבד מג"ת דנותן לו נבלה ועפנ"י ובירושלמי משמע דלר"מ יליף איסור הנאה מדאיצטרך למפרט היתר בנבלה וטרפה הובא לשונו בצל"ח הרי דל"ל למצותיה צריך לר"מ:
תוס' ד"ה הר"י ובגליון תמה דה"ל לאלומי קושיתו דאיך ס"ל לר"י דנידה בכלל נבלה הותרה ליתן לגר לאוכלה והרי אסור משום לפ"ע לר"י ונ"ל די"ל הותר בכלל נבלה דוקא לא בפני עצמו דהא דח"ש אסור מה"ת יליף ביומא מכל חלב דלישראל נאמרה א"כ לב"נ לא נאסר ח"ש דאכילה דסתמו כזית לבד נאסר וכ"מ לפרמ"ג ביו"ד סימן ס"ב דכ"ד התוס' א"כ יכול הגר לאכלה עם הנבלה ולא יאכל כזית מן הגיד בכא"פ ואטו נאמר שיאכל גיד לבד הא רק בכלל נבלה נאמר ואכלה אלא דלפ"ז י"ל דגם קושית הר"י דאורליינש ל"ק דגם לפ"ע לנכרי ליכא דאין דרך לאכול גיד לבד דאינו בר אכילה גם לר"י רק יש בו בנ"ט אלא דמ"מ שפיר הקשה כיון דנכרי אינו מקיים השבע מצות אפשר יאכל כזית גיד בפ"ע או תוך כא"פ אבל מנתינה לגר לק"מ דיאכל בדרך היתר: