ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
פסחים · דף כא:
ס"ד הואיל ואר"י מצותו בשרפה בהדי דקשרף ליתהני עיין תוס' ועדיין יל"ד על יתור לשון הואיל ואמר ר"י דסגי הואיל ומצותו בשרפה ונ"ל דבעירובין דף ל"א איתא דס"ל לר"י מלל"נ ושם דף ע"ח ע"ב ס"ל לרנב"י גם גבי ע"ח דפליגי ר"י ורבנן אי קונין בית באיסור הנאה ועיי"ש בתוס' ד"ה אשרה וריטב"א שם כתב דגם ע"ח דבר מצוה כדאיתא בירושלמי דמערבין מפני ד"ש אלא דיש הנאה גם זולת המצוה ומ"מ לרנב"י ס"ל לר"י מערבין בא"ה דמלל"נ וא"כ ה"כ סד"א כיון דמצותו בשרפה אף דמגיע לו הנאות הגוף ג"כ דמסיק בו תנור ונהנה עי"ז גם אח"כ מ"מ יהא מותר לר"י כיון דמלל"נ והנאתו בא ע"י המצוה קמ"ל דגם לר"י אסור נמצא דכל הרבותא רק לר"י אבל לרע"ק דס"ל נמי לעיל דף ה' ע"ב אין ביעור חמץ אלא שרפה פשיטא דאסור ליהנות ולמסקנא דכאן דאסור גם לר"י י"ל דמוכח כמסקנא בעירובין דף ל"א דגם לר"י אסור שאר הנאה בהדי מצוה ומשום דלא ניחא לו דמינטר מתיר בע"ת דוקא וקמ"ל דלא כרנב"י דפליג וכמ"ש תוס' וריטב"א שם דף ע"ח ע"ב דפליג רנב"י בזה אמסקנא דבכל מערבין דף ל"א ולא קי"ל כותיה:
מניין לחמץ בפסח שאסור בהנאה הקשה פנ"י נילף ק"ו מבב"ח שאינו בב"י ואסור בהנאה ק"ו לחמץ ונ"ל דלעיל פ"ק דף וא"ו ע"ב איתא דחמץ א"ב ועשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו לעבור עליו בב"י א"כ י"ל דבב"ח לא קיל מחמץ והא דא"ע בב"י כיון דאסור בהנאה אינו שלו אבל בחמץ כיון שמותר משום דמותר בהנאה הוא שלו לכן עובר בב"י ועכצ"ל דנשמע מלא יאכל דאסור בהנאה וחידשה תורה אף דאינו ברשותו כאלו הוא ברשותו: ולפ"ז מוכח דח"ש אסור בחמץ אף די"ל שעת הכושר דאל"כ אף דאסור בהנאה ברשותו הוא כיון דיכול לאכלו מעט מעט וז"ש הרמב"ם דכל שהוא אסור שנאמר לא יאכל והקשו מנ"ל מזה לכ"ש ועוד הא אפיקתיה להנאה ואף די"ל כיון דאסור בהנאה ממילא גם ח"ש אסור מ"מ י"ל דלא נאסר בהנאה רק כזית דאפקיה רחמנא בלשון אכילה עיין מל"מ פ"א מחו"מ וצל"ח בכאן והמל"מ כתב בשם הראנ"ח משום דליכא למילף מכל חלב דשאני חמץ דה"ל שעת הכושר ופרמ"ג יו"ד סימן ס"ב הקשה א"כ בב"ח יהא מותר ח"ש ומחמץ ליכא למילף דחמיר דעובר בב"י ולפימ"ש הכל ניחא דמוכח מדשינה תורה לכתוב לא יאכל ולא נילף מק"ו מבב"ח עכצ"ל דאינו ברשותו וע"כ גם ח"ש אסור בב"ח וחמץ ואינו ברשותו וליכא ק"ו: