אור ברסלב
ערך שי שס פסחים › דף יח:

ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק

פסחים · דף יח:

דף טו:

מלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא מכאן קשה לי על מה שהובא ביד מלאכי בכללי המם דהיכא דטרח וכתב לה קרא היינו לומר דיש ללמוד מאותו טרחא לאחמורי בו טפי ממה שאינו כתוב בהדיא דודאי לא טרח בכדי קנאת סופרים כת"י שרש כף עכ"ל וא"כ הכא דבא לאקולי דאין טומאה עושה כיו"ב למה לו לאטרוחי ולא סמך אק"ו ואולי גם בזה קולא דאתי לידי חומרא היא כגון בתרומה וקדשים דאם נטמאו א"צ שימור וטהורים צריך שימור עוי"ל קצת דהא לפרש"י כל הדרש מדדרשינן יטמא בפתח הטית וקרינן בשוא תחת הטית ע"כ דבא הקרי למילף דאינו מטמא כיו"ב וליכא שום יתור וצל"ח הקשה מה שייך בזה טרח וכתב הא ליכא יתור ועכצ"ל דלישנא בעלמא נקט אבל הכא ליכא יתור וטרחא דכתב רק כמו דבעלמא טרח וכתב ולא סמך אק"ו כ"ש הכא דאין יתור לכן הכא אף לקולא לא סמך אק"ו כיון דליכא יתור אבל לתוס' דלעיל ד"ה רבינא דלא מהקרי דרש רק דמיותר חד יטמא ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט דאין טומאה עושה כיו"ב ועיי"ש מהרש"א ומהר"ם ל"ל כן: עו"ק עמ"ש שם י"מ מלתא דאיתא בק"ו טרח וכתב לה קרא ה"מ כי כתב בפירש אבל בגז"ש לא דנו וזו מדות בתורה ומה אילמא דגז"ש מק"ו דטרח למכתביה כ"כ ר"ב באס"ז פא"נ דף נ"א בשם הרא"ה ולמד מדבריו דגם במאי דאתי רק מרבויא דלא כתב בהדיא לא אמרינן טרח וכתב דמאי אולמא רבויא מגז"ש זו וזו מיותירא נפקא עכ"ל א"כ הכא נמי לא כתיב בהדיא דלרש"י מחמת הקרי ולתוס' מרבויא אחר רבוי מה אולמא מק"ו ונ"ל לחלק דשאני היכא דהק"ו למד מן המלמד הכתוב להדיא אזי אלים כגז"ש או שאר רבויא לכן ל"ל טרח וכתב משא"כ הכא דהק"ו מן המלמד דג"כ ל"כ בהדיא רק נלמד מרבויא דטמא הוא דאין מטמא כיו"ב ומזה יש לעשות הק"ו מה הנטמא מחמת שרץ אין עושה כיו"ב הנטמא מחמת כלי שנטמא מחמת שרץ אינו דין שאין עושה כיו"ב בזה טרח וכתב לה קרא שיהא כתוב הלמד כמו המלמד וכמו המלמד אוכל הנטמא מחמת שרץ דאין עושה כיו"ב לא כתיב בהדיא רק ברבוי אתי כמו כן הלמד הנטמא מחמת אוכל או משקה שנטמאו מחמת שרץ רבתה תורה למילף דאין עושה כיו"ב דזה הוי מפורש יותר מן הק"ו דלמד מן המלמד דנמי אתי רק מרבויא וכן צ"ל ביומא מ"ג ע"א גבי הכהן בכהונו לדורות דיליף מרבויא וטמא הכהן עד ערב ופריך דנדע מק"ו מדצריך כה"ג לדורות מגז"ש דחוקה חוקה דיוה"כ מכ"ש דצריך בכהונו בבגדי כהונה ומשני מלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא עיי"ש ועדיין צ"ע כללא דהרא"ה ואס"ז מב"מ דף צ"ד ע"ב דיליף דש"ש חייב באבדה מרבויא דגנוב יגנב ופריך למ"ד לא דברה תורה כלשון ב"א הא רבויא כמה נילוף מק"ו מה גנבה דקרוב לאונס חייב אבדה דקרובה לפשיעה לא כ"ש ומשני מלתא דאתיא מק"ו טרח וכתב לה קרא ועדיין לא כתוב בהדיא רק אתו מריבויא ומה אילוא מן ק"ו דיליף מגנבה דכתוב בפירש ועל כללא דקנאת סופרים צ"ע מכאן דמה שייך בממון לאחמור בו טפי אם יכתב בה בהדיא ואפשר לומר עוד בהנהו תרי כללי דטרח וכתב לה קרא כדי שנחמיר ביותר וכן דלא שייך רק אם כתוב בהדיא דה"ט דודאי י"ל בפשיטות דטרח קרא שיהא מבואר יותר לכל אלא דריבויא אינו מבואר יותר מן ק"ו ואדרבה ק"ו השכל מחייבו משא"כ ריבויא לאו כל אדם יודע לדרוש על מה מלמד אלא מ"מ הא קי"ל אין עונשין מה"ד ואיתא הטעם בכללי הש"ס הנדפס אצל מסכתא ברכות בקיצור כללי יג"מ לפי שהק"ו ניתן לדרוש מעצמו ולפעמים שהוא טועה בסברא וק"ו פריכא עיי"ש וזה דאין עונשין מה"ד ילפינין מקרא עיין פ"ק דמכות דף ה' הרי התורה חששה לזה ה"נ טרח וכתב לה קרא דלא סמכה תורה דנדרש מק"ו דאפשר בעצמינו לא כסמוך על הק"ו מחשש דאולי י"ל פרכא ולאו אדעתין אך אם הק"ו לחומרא ודאי נחמיר מק"ו דשמא אין לו פרכא ועכצ"ל טעם הנכר דלא לחנם טרח וכתב לה קרא רק דנחמיר ביותר אם מבואר להדיא והטעם דנחמיר ביותר ע"ד דרמב"ם קורא לכל דבר הנלמד מן יג"מ ד"ס כמו קידושין כסף ופסולי עדות מחמת קורבא דאם ועוד כתב פ"ה מהלכות שחיטה ה"ב שמנה מיני טרפות נאמרו למשה מסיני אעפ"י שכולן הלכה למשה הן הואיל ואין לך בפירש בתורה רק דרוסה החמירו בה וכל ספק שיסתפק לך בדרוסה אסור ושאר מיני טרפות יש בהן ספקות מותרין א"כ אם נלמוד מגז"ש או רבויא עדיין לא עדיף מק"ו לענין שנחמיר ולמה יטרח לכתוב אמנם לפ"ז דוקא אם הק"ו לחומרא אבל אם הק"ו לקולא יש צורך בגז"ש וריבויא דנסמך עליהן כמו דעונשין מחמתן אבל על ק"ו לאו כל אדם סומך להקל דיחשוש שמא יש איזה פרכא ואף דמן הדין מותר להקל ע"י הק"ו וכמו בספקא דאורייתא לרמב"ם מותר מה"ת ואסרו חכמים משא"כ היכא דהק"ו לחומרא ל"ל ה"ט ע"כ דטרח וכתב לה קרא כדי דנחמיר ביותר וזה לא שייך אם טרח וריבה או לגז"ש ולפ"ז א"ש הכל דכאן דהק"ו לקולא דאין טומאה עושה כיו"ב שפיר י"ל טרח וכתב לה קרא אף דלא כתב בפירש ולא צ"ל כדי שנחמיר ביותר רק אם הק"ו לחומרא ולכן הא דמרבה לחייב ש"ש באבדה ולא סמך אק"ו דבממון הוי קולא למפקיד וחומרא לנפקד ולהוציא ממון צריך דבר ברור והרי במכלתא דב"ק ס"ל דאין מחייבין ממון ג"כ בק"ו הובא בתוס' ריש ב"ק דף בית ואף דבפרק השואל דיליף מק"ו לאבדה מוכח דלא ס"ל הכי או דנחלק כמ"ש באס"ז בב"ק הובא ביד מלאכי בכללי אלף דבדבר חידוש גם בממון אין עונשין מן הדין מ"מ שפיר י"ל כיון דלאו כל אדם יכול לסמוך אדעתו לדון ק"ו ולומר דבר ברור הוא להוציא ממון לכן רבתה תורה ולא סמכה על הק"ו כדי שיהא ברור לכל ב"ד נמצא הנהו תרי כללא חד בחבריה מישך שייך:

תוס' ד"ה ומה מחוסר דמחוסר כיפורים הוי כשלישי והקשה מהרש"א לקמן לרע"ק דבעי למיעבד ק"ו ממחוסר כיפורים דחמישי פסול בקודש נימא דיו אפילו אי מפרך ק"ו דבמה מצינו ליכא למילף רביעי דמחוסר כיפורים אינו רק כשלישי ונ"ל דלק"מ דאטו מי כתיב דמחוסר כיפורים הוי כשלישי רק הוכחה החומ' מדבשר לאכול תרומה ופסול לאכול קודש והיינו עכשיו דליכא בתרומה רביעי עכצ"ל דמחוסר כיפורים רביעי דאם שלישי הוא יפסל התרומה ואיך התירה תולה וממילא נילף במה מצינו לרביעי דפוסל בקודש ועושה חמישי ממחוסר כיפורים דפסול לאכול קודש:

תוכן העניינים

ערך שי שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה