אור ברסלב
ערך שי שס סנהדרין › דף לה.

ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק

סנהדרין · דף לה.

דף ל:

גמרא ארבר"ה הלכה כרשב"ג וארבר"ה אין הלכה כחכמים פשיטא כיון דהלכה כרשב"ג אין הלכה כחכמים מ"ד ה"מ לכתחלה אבל דיעבד לא קמ"ל ולקמן אמר אין לי ראיה ארבר"ה אר"י הלכה כחכמים וארבר"ה אר"י אין הלכה כרשב"ג פשיטא קמ"ל לאפוקי מדרבה בב"ס אר"י כ"מ ששנה וכו' הקשה רש"י ה"נ לימא מ"ד ה"מ לכתחלה ורז"ה באו"א מפרש"י דלכתחלה הייני א"ל הוציאו הב"ד ודיעבד אם כבר הוציאו קודם שהביא ראיה וכ"כ בחידושי ר"ן ובפרוקא דהאי קושיא דרכו בדרכים שונים לחומר הנושא ונ"ל די"ל מה דס"ד לחלק בין תחלה לדיעבד הוא לפי דאיתא בב"ב דף ל"א האי אייתי סהדא דאכלה שני חזקה והמוחזק נמי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה ואידך אייתי עוד סהדי דאחזיקי בה אבהתיה ואחתיה ר"נ לארעא הדר אידך ג"כ אייתי סהדי דאחזיקי בה אבהתיה אר"נ אנן אחתינן ואנן מסלקינן לו ולזילותא דב"ד ל"ח ורבא אותיב עליו ומסיק דתליא בפלוגתא דתנאי ורשב"ג ס"ל דל"ח לזילותא דב"ד ממשנה דכתובות דף כ"ג וכן מבואר בכתובות והנה הכא ודאי תחלה הביא התובע עדים או שטר מקוים לכן פסקו דינו להוציא מהנתבע כ"ז שאין לנתבע ראיה כנגדו ונתנו לו זמן ל"י להביא ראיה דא"ל היה ראיה לתובע לא היה פוסקין להוציא לכן ס"ד כשכבר הוציאו ממנו ועכשיו מביא עדים איכא זילותא להחזיר ולעשות מעשה היפך מה שעשו ואף דרשב"ג לא ס"ל חששא דזילותא דב"ד וכ"מ ששנה במשנתינו הלכה כמותו לאו כ"ע ס"ל האי כללא דמ"ש הג"א אבל בראיה אחרונה דאמר בשם ר"י מרה דהאי כללא ובין לס"ד ובין למסקנא הכי ס"ל רק למסקנא ס"ל הכי גם בערב וצידון א"כ ל"ל ה"מ לכתחלה משום זילותא אבל לכתחלה לא דליכא זילותא כיון שלא הוציאו עדיין ועוד משום זילותא ודאי לכ"ע ה"ד דלא יעשו מעשה להוציא אבל ודאי לעשות מעשה מה"ט להוציא לא אתמר האי כללא מ"מ גם זה לא נטעה דהא ר"י גופא ס"ל הלכה כרשב"ג בכ"מ ממילא גם חשש זילותא דפליג רשב"ג במשנה דכתובות הלכה כמותו וזה ל"ש להקשות מאי קמ"ל הלכה כחכמים הרי כבר אר"י כ"מ ששנה רשב"ג הלכה כמותו חוץ מראיה אחרונה די"ל הא דא"ר בר"ה בשם ר"י מהאי כללא למדה:

עוי"ל דיל"ע באמר אין לי ראיה ומצא אח"כ מ"ט דרשב"ג דסותר הדין וכן לחכמים אם באו עדים ממדה"י או היתה דסקיא של אביו מופקדין ביד אחר נימא כיון שפסקו והוכרח ליתן ואמר אין לי עדים נתייאש כמ"ש בתה"ד הובא בחו"מ סימן רס"ט ס"ג בהג"ה וכן כתב בהג"ה פרק איזה נשך לענין מחילה בטעות וכה"ג כתב בקצו"ח סימן ל"ג סק"ב לענין אם הביא עד קרוב ונפסק הדין ואח"כ נתרחק דתו לא סתר דינא משום יאוש וכה"ג מבואר בשער משפט סימן כ"ה סק"ב בראיה מכריתות דף כ"ד דשור הנסקל שהוזמו עדיו כל המחזיק בו זכה בו מטעם יאוש בעלים א"כ ה"נ אחר שנפסק נתייאש אמנם אם בע"ד ידע האמת הרי הוא גזלן ובאיסור בא לידו ל"מ יאוש כדאיתא בב"ק דף ס"ו אבל כשתובע עפ"י שטר או עדים והוא א"י כלל הוי ככל הנהו דברים שהבאתי לכן נ"ל דמיירי שתובעו בברי שו"ר בשע"מ סימן כף ככל מה שכתבתי אמנם כ"ז כשכבר הוציאו מידו אבל כשלא הוציאו רק פסקו לא מהני יאוש במה שברשותו כמ"ש במלחמות פא"מ ובאס"ז שם דף כ"ו ע"ב ולפ"ז מובן הטעם דס"ד לחלק בין תחלה לדיעבד כיון דנתנו לו רק ל"י להביא ראיה ולא מצא והוציאו ממנו הב"ד כבר נתייאש ולא מצי תו לסתור הדין אם מצא עדים אח"כ אף אם תובע ידע הרי כמה אמוראי ס"ל דיאוש מהני גם אם באיסור בא לידו והכא כיון דאמר אחר שלושים יום שלא מצא עדים והוציאו ממנו מתייאש גם מהדמים וקמ"ל דמהדרינן עובדא או משום דמדמי לא מתייאש או משום דבאיסור בא לידו אבל בסיפא דבשם ר' יוחנן והוא ס"ל בב"ק דף ס"ח ע"ב דיאוש לא קני אין לחלק בין תחלה לדיעבד משא"כ ברישא דרבה בר"ה לא אשמיענין בשום דוכתא עדיין אי קני יאוש באיסור או לא:

פרק אד"מ דף ל"ה תוס' ד"ה לגמריה לדינו בשבת אע"ג דתנן בפרק משילין אלו הן משום שבות לא דנין ה"ד ד"מ ונראה דבלא"ה י"ל דגבי ממון המצוה להציל עשוק ואם תובע מוחל ורוצה להמתין לחול ליכא מצוה א"כ חל האיסור גם על התובע וכה"ג איתא בב"מ דף למד עיי"ש באס"ז משא"כ בד"נ לא העמידו שבות דבריהם במקום מ"ע דאורייתא אכן מה דאמרינן שם לענין אין מקדשין והא מצוה קעביד ופרש"י לחשבו עם אלו שהם משום מצוה ומ"מ אסור קשה למה נדחה משום שבות וי"ל כיון דהמצוה רק על האיש דמצוה בפ"ו אבל השבות גם על האשה דנקנית כמו במו"מ א"א לדחות השבות ומ"מ פריך לחשבו בהדי הנך דמשום מצוה כיון דבאיש יש מצוה:

תוכן העניינים

ערך שי שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה