אור ברסלב
ערך שי שס סנהדרין › דף ל:

ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק

סנהדרין · דף ל:

דף ל.

גמרא רב לטעמיה דא"ר הודאה אחר הודאה הודאה אחר הלואה מצטרפי מבואר דלכל המימרות אליבא דרב עכ"פ בהודאה אחר הלואה ואחר הודאה כריב"ק דמצטרפי ובב"ב דף קס"ה ע"ב מבואר דלריב"ק ע"א בכתב וע"א בע"פ מצטרפי עיי"ש בתוס' וק"ל דבפ"ק דמכות דף ג' אר"י א"ר ע"ז משלם לפי חלקו וטרח רבא שם לאשכוחי אופן ולדעת החזרה בפד"א הובא בש"ך חו"מ סימן ל"ד סקי"ג דבעדות שבשטר ליכא דין הזמה א"כ משכחת בע"א בכתב וע"א בע"פ העד בכתב אומר עתה לפני ב"ד דבזמנו כתבו והוזמו שניהן דעד בכתב אינו משלם ורב לשיטתו וקמ"ל אף דלא מיחייב העד שבכתב מיחייב אידך שהעיד בע"פ לפי חלקו ולא שייך בו לומר עד שיוזמו שניהן לא נעשין זוממין דהרי שניהם הוזמו רק העונש לאחד לבד וכן מוכח שם בתוס' ד"ה באומר דכה"ג חשוב הוזם אף דא"א לחייבו בעונש הזמה ואת"ל דהרז"ה לא ס"ל כהתוס' וס"ל דאינם נעשים זוממין עד שיקוים בשניהם עונש עכ"פ שהב"ד יפסקו על שניהם עונש הזמה ושאני מאומר הוזממנו בב"ד פלוני ונתחייבנו ממון דמשלם לבדו דלפי הודאתו כבר נתחייבו שניהם בב"ד אבל א"כ תקשי דאיך יצטרף ע"א בכתב עם ע"א בע"פ הרי העד בע"פ א"א להזימו ובשלמא העד בכתב כיון דלא חידשה בו תורה דין הזמה א"צ ג"כ שיוכל להזימו ולענשו אלא מה דאפשר לפוסלו כמ"ש בש"ך שם אבל עד בע"פ צריך להיות בר הזמה לגמרי כמו שמעיד להוציא ממון וכן מוכח בתוס' ריש מכות ד"ה מעידין ולדעת הש"ך שהסכים להרז"ה בסימן ל"ד וכתב דכ"ד כה"פ ובסימן ל"ג העלה דבממון צריך עדות שאתה יכול להזימה איך יפרנס גמרא הנ"ל ונ"ל דמוכח בטעם הרז"ה כהתומים שם כיון דעדות בשטר הוי מפ"כ וכל ההכשר משום דכתבו מדעת המתחייב וכשהוזמו הרי לא כתבו מדעת המתחייב הדר הוי מפ"כ ופסול וליכא בו דין הזמה עיי"ש ולפ"ז כשיוזמו העד בכתב ועד בע"פ נמצא העד בכתב מפ"כ נשאר רק עד בע"פ וליכא דין הזמה בע"א ועדיין קשה למה מצטרפין הא העד בע"פ אאילה"ז:

ותוס' בב"ב דף קס"ה ד"ה אמר אביי הקשו אמאי לא מצי לאשכוחי דע"א בכתב וע"א בע"פ יעידו שניהם על ראיה אחת בפ"א אף לרבנן דריב"ק הלא משכחת שכתוב בשטר בפני פלוני החתום ובפני פלוני לוה פלוני מפלוני מנה ועד בע"פ מעיד ג"כ בפני ובפני החתום לוה פלוני מפלוני מנה וע"כ כתבו דל"מ צירוף רק אם עד בעל פה מעיד בפני מסר השטר למלוה ועדיין העלו בקושיא כי נראה שהעד החתום חשוב כעד בשעת מסירה שע"י ידוע לנו שמסרו לוה למלוה עיי"ש ולי נראה כיון דכל עדות בשטר הוי מפ"כ רק לפי שנכתב מדעת המתחייב הוי מפי כתבו כמ"ש הרז"ה במד"א א"כ מה דמעיד העד בכתב על הלואה או על מסירת השטר הוי כעד הודאה שע"י ידוע לנו שהודה הלוה על הלואה ומסירה אבל מה שראה העד בעצמו הוי מפ"כ ומה שמעיד העד בע"פ שראה ההלואה או מסירת הכתב הוי עד ראיה א"כ הן עד הודאה ועד הלואה שהם שני עניינים וצריך צירוף ולא מועיל לרבנן רק שיעידו שניהם על ראיה אחת ועדות אחת מדכתיב והוא עד דמשמע שניהם כאחד כדלעיל:

תוכן העניינים

ערך שי שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה