ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
סנהדרין · דף ל.
ת"ר אני ראיתי אביכן שהטמין מעות ומע"ש הן א"נ וכתב בחידושי הר"ן אף דע"א נאמן באיסור ה"נ איסור הוא מ"מ כיון שיש בזה הוצאות ממון מרשות הדיוט לרשות גבוה אינו נאמן דדבר שבממון אין פחות משנים אף שיש איסור בדבר וכ"ד רת"ם עכ"ל וכן דעת רמב"ן ופוסקים דא"נ לומר מעות הקדש הוא ויש להסתפק במעיד לאסור של חברו בהנאה דדעת כ"פ דאיסור הנאה אין לו בעלים עיין מהרש"א בביצה דף ל"ח ופרמ"ג יו"ד סימן ק"ט וכן כתבו רשב"א ור"ן בנדרים דף פ"ה במודר הנאה מנכסיו דחשובין הפקר אפשר אין ע"א נאמן דמוציא הדבר מרשות בעליו ובפ"ק דפסחים ג' דברים א"ב של אדם ואחד מהם חמץ דאסור בהנאה וי"ל ק"ו ממע"ש דבעלים אוכלים בירושלים ובידן לפדותן מכ"ש דאין ע"א נאמן לאסור בהנאה לגמרי ואף דאינו מכניסו לרשות אחר הא הקפידא ודאי רק משום דמוציא מרשות בעליו אמנם כשמעיד לאסור באכילה והנאה כיון שמחזיקין עדותו לאסור באכילה דקושטא קאמר שנתנסך וכדומה י"ל ממילא אסור גם בהנאה וכה"ג איתא לעיל פ"ק דף יו"ד פלוני רבע שורי מגו דמהימן על פלוני מהימן על שורו ואם מעיד רק על שורו אינו נאמן עיי"ש פרש"י ועיין נו"ב חא"ע סימן ע"ב דגם ר"י ס"ל דמש"ה מהימן לומר פלוני רבעני דמגו דמהימן על חברו נאמן גם על עצמו ורבא ס"ל דמהימן אלא דהוה רשע וממילא אינו מועיל עדותו ה"נ אכילה והנאה שני דברים הם משא"כ במעיד דמעות הקדש הן דמוציא מרשות הדיוט חד ענין הוא ואינו נאמן ובזה י"ל דעת הרמב"ם דפסק בפ"ב מהלכות שחיטה הכ"א דאם שנים אוחזין בסכין ושוחטין אחד מתכוין לשם דבר שהשוחט לו שחיטתו אסורה ואחד לשם דבר המותר הר"ז פסולה כשהיה לו בו שותפות וכתב הלח"מ דמשמע אפילו מתכוין לע"ז אינה רק פסולה לאכילה ואמאי לא תיאסר בהנאה אם אית לו בו שותפות ולפימ"ש י"ל כיון דהוה לאפרושי מאיסורא מהימן דנתכוין לע"ז אף דמע"ר כמ"ש תוס' פ"ק דב"מ דף ג' ע"ב בד"ה מה אם ירצה לומר מזיד הייתי רק באין לו בו שותפות ודאי לצעורי דאין עע"ז בשל אחר אבל בשותפות י"ל דרצה לעע"ז בשלו כמ"ש תב"ש וכיון דמהימן לאסור באכילה ממלא מהימן נמי לאסור בהנאה וכ"ז לענין מנסך יין דיש ליין חזקת היתר ובלאו עדותו היה מותר מספק וע"י עדותו נאסר באכילה לכן הוחזק גם להנאה אבל בשחיטה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ובלא נאמנותו אסור באכילה מספק ואין צריך נאמנותו לעשות ודאי איסור דגם בספק אסור ממלא להנאה לבד אינו נאמן להוציא מרשות בעלים ומוקמונין הבהמה בחזקת בעליו לכן רק פסולה לאכילה ועיין ברמב"ם בהלכות סנהדרין ה"ו אף דאין ע"א נאמן למלקות מ"מ במעיד על חתיכה שהוא חלב דנאמן לאסור הוחזק נמי להלקות למי שאכל אח"כ מחתיכה זו ועיין ש"ך יו"ד סימן קכ"ז ס"ק ט"ז שכתב לרמב"ם נאמן ע"א לאסור אף נגד חזקת היתר שו"ר בפנ"י לגיטין דף נ"ד דע"א אינו נאמן לאסור משום דמפסיד ממון בעלים הוי איסור שיש בו ממון עיי"ש ול"נ דשאני איסור אכילה דאינו מוציא מרשות בעלים עיין פרמ"ג ביו"ד סימן ק"ט: