ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
סנהדרין · דף כה:
תוס' ד"ה א"נ תימא למ"ד מפריחי יונים ארא א"כ מעיקרא נמי פסולים מפני ד"ש וי"ל דהא דאמרינן מפני ד"ש קאי אלישנא דאי תקדמיה יונך עכ"ל וק"ל א"כ להאי לישנא הל"ל דלא נצרכא אלא לארא אלא דנ"ל אליבא דמ"ד ארא ולדידיה לא יתכן הטעם דא"נ מפני ד"ש ואם די"ל דרצה לתרץ תירוץ השוה לשניהם דלא נצרכא אלא למציאת חש"ו אבל א"נ לא קאי רק ללשון אי תקדמיה ודוחק ונ"ל לתרץ קושית התוס' דמ"ד ארא ס"ל דגרע גזל של ארא משל גזל דמציאת חש"ו דבגיטין פרק הנזקין קתני כל מה שאסרו חכמים מפני ד"ש ומנה בתוכם מציאת חש"ו ואפלגו חכמים ור"י דלחכמים אר"י בדיינים ויוני שובך ועליה דיש בהן גזל מפני ד"ש לא קתני התם ונישנית בברייתא בחולין דף קל"ט והנה ביבמות ר"פ האשה דף פ"ט מבואר דיש כח לחכמים בממון משום הפקר ב"ד לעקור ד"ת בקו"ע א"כ למה ס"ל לחכמים בגזל מציאת חש"ו א"י בדיינים הרי אמרו דהוא גזל מדבריהם מפני דיש וי"ל לפמ"ש בג"פ סימן ק"כ ושאר אחרונים דאף דהפקר ב"ד אלים כד"ת מ"מ אינו נעשה שלו כאלו קנהו מה"ת וע"כ בחש"ו דאין להם יד לזכות מן התורה אף דאסרו חכז"ל לגזול מהם מפני ד"ש לא אלמוה כד"ת דא"א לעשות להם קנין לכן א"י בדיינים וביוני שובך פרש"י בד"ה מפני ד"ש הטעם דלא זכה בהן בעל השובך דממילא קאתי ורבו להתם ואף דצבי ר"ל ויונים מפריחים בשדהו ל"מ אף אם אמר תזכה לי שדי כדאיתא במשנה דפ"ק דב"מ דף י"ב היינו במפריחין אבל שוהים שם כמה ימים ולילות ובידו לתופסם ודאי תזכה לו שובכו ובפרט כשעומד בצד שובכו דמשתמר לדעתו וכמה פעמים נוטלן בידו ומניחן לשובכו ומכ"ש יונים הנולדים שם דזוכה בהם כשהם קטנים דא"י לפרוח ואם ביום מצות שלוח באם זוכה בבצים כדאיתא בפרק השואל דף ק"ב ובחולין דף קל"ט וכ"ש כשלנים שם בלילה דאין דרכן לפרוח בלילה דזכתה לו שובכו אמנם באס"ז בב"מ דף ק"ב מבואר בשם הריטב"א טעם אחר כיון דאינו מגדלם בביתו לזונם רק הולכין בשדה לבקש מזונות ובעלים מתייאשין מהן דלמא לא הדרו לכן אין בהן גזל רק מפני ד"ש שאמרו חכז"ל דליכא יאוש גמור דהרבה פעמים חוזרין לשובכין לערב והנה מבואר בקצו"ח ונה"מ סימן ק"ה דיאוש ל"ד להפקר דמיד אינו שלו אלא כ"ז שלא זכה בו אחר עדיין של בעלים הוא ולפ"ז מדאורייתא יוני שובך דמותרים מחמת יאוש היינו דרשאי אחר לזכות בהן וכן ארא כשבאין היונים לרשותו הוי אחר יאוש בעלים אבל אחר שאסרו חכז"ל מפני ד"ש יש כח בידם לאפקועי זכות של בעלים וה"נ אמרו שלא יזכה בהן אחר ממלא נשאר מן התורה של בעלים והוי גזל גמור ביד אחר ויוצא בדיינין נמצא י"ל בזה גופא פליגי דמ"ד ארא ס"ל אף דעיקר התקנה מפני ד"ש מ"מ נפקע זכות הזוכה וממילא נשאר של בעלים דס"ל הטעם משום יאוש אבל מ"ד אי תקדמיה יונך ס"ל גם ביוני שובך א"י בדיינין דלא אלמוה כד"ת ואפשר ס"ל הטעם שפרש"י אליביה דלא זכה בהן בעל השובך וה"ט כיון דפורחין לחוץ לא סמכה דעתו עליהן ומעולם לא זכתה לו שובכו לכן אף דאסרו חכמים מפני ד"ש לא אלים כד"ת לעשות לבעל השובך קנין חזק בהן ורש"י דפירש משום שלא זכה בהן בעל השובך קאי אהך מ"ד דתקדמיה יונך ולא אמר ארא דארא רק מפני ד"ש לכן איפסק בחו"מ סימן ש"ע דגם מפריחי יונים ארא א"י בדיינים וכ"פ רמב"ם בפ"ו מגזלה ואף דפסק בפ"י מהלכות עדות דארא פסול לעדות בלא"ה תמה הכ"מ שם דהא הרמב"ם פסק כמ"ד מפריחי יונים אי תקדמיה יונך ופסק ג"כ ארא פסול אבל לק"מ דגם למ"ד אי תקדמיה יונך יש לפסול ארא לפי מה דהוסיפו עליהן גזל דרבנן מציאת חש"ו אף דל"ה גזל רק מפני ד"ש אלא דלא רצה לפרש ארא במתניתין דעדיין לא פסלו גזלן דדבריהם בגזל מציאת חש"ו וכן מצאתי בשעה"מ פ"ו מגזלה ולפ"ז מתורץ קושית התוס' דודאי הגמרא קאי גם למ"ד ארא דמ"מ לא רצו מעיקרא למפסל גוזל מציאת חש"ו וכמ"ש: