אור ברסלב
ערך שי שס סנהדרין › דף כד:

ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק

סנהדרין · דף כד:

דף כד.

גמרא רש"א כל כה"ג לאו אסמכתא אלא לפי שאין עסוקין בישובו של עולם א"ב דגמר אומנתא אחריתי יל"ד דהל"ל א"ב במשחק עם עכו"ם דלטעם אסמכתא מותר כמ"ש רמב"ם בפ"ו מגזלות והנה לקמן אמרינן מאי מפריחי יונים אי תקדמי יונך היינו משחק ואידך תנא תולה בד"ע ותנא תולה בד"א והקשה בחידושי ר"ן דהתירוץ לא קאי רק לרב"ח דהטעם משום אסמכתא ואנן קי"ל כר"ש ולקמן דף כ"ה ע"ב מאימת חזרת משחק בקוביא משישבר פספסיהן ויחזרו חזרה גמורה דאף בחנם לא יעשו והקשה הר"ן דתינח למ"ד משום אסמכתא אבל לר"ש מה לי בחנם או בריוח ותירץ כיון דעביד בחנם א"א שלא יהא לו אומנת אחרת וקשה מי לא משכחת דכבר יש לו בית והון נחלת אבות ונ"ל דבתוס' ד"ה כל מבואר בשם ר"ת דמש"ה ל"ה הכא אסמכתא דאיידי דרוצה לקנות או להרויח גמר ומקנה נמי לחברו והר"י הקשה עליו מההוא דערבון ולרמב"ם דבערבוני מחול ליכא אסמכתא רק באידך דאכפול ערבונך לק"מ דהכא בשניהם שייך אסמכתא וי"ל איידי דרוצה שיגמור חברו להקנות לו אף באסמכתא גם הוא גומר ומקנה באסמכתא והנה גם הר"י דחולק על ר"ת צ"ל אף דחזינין משום דרוצה להרויח נחית להקנות אם ינצחו חברו מ"מ אינו גומר ומקנה בכל לבו אבל לר"ת ס"ל איידי דרוצה דאם הוא ירויח לא יהא בו איסור אסמכתא שחברו יגמור להקנות לו בכל לבו ולבטל האסמכתא ה"נ גומר הוא בכל לבו וכ"ז משום דסתמא יש לנו להחזיקם בכשרים והנה ודאי משום דאין להם אומנת אחרת אין טעם לפוסלו לעדות אף דעושה איסור בזה מ"מ הרי מבואר ברמב"ם דאין פסול רק או רשע דחמס או בחיוב מלקות וכשאינו עוסק בישובו ש"ע ליכא גם שניהם אך כיון דחזינין דעושה איסור במעשה זו דאינו עוסק בישובו של עולם ל"ל דהוא בחזקת כשר דאדרבה סתמן אינן יראי חטא כפרש"י במתניתין ממילא ל"ל איידי דרוצה שחברו יגמור להקנות לו להנצל מאיסור ממילא אף אם משחק עם מי שי"ל אומנת אחרת וחושש לאיסור מ"מ אידך אינו גומר ומקנה לו רק אם הוא ג"כ חושש לאיסור וגומר ומקנה והדרא האסמכתא לשניהם וזה נכלל בדברי ר"ש דכל כה"ג לאו אסמכתא הוא אלא לפי שאינם עסוקין בישובו ש"ע היינו לפי שאינם עסוקים הוי אסמכתא נמצא אם עושה בחנם או עם עכו"ם לכ"ע אינו פסול דאינו רשע דחמס:

והנה הראב"ד בהשגות פ"ו מגזלה כתב דגם במשחק עם עכו"ם ואין לו אומנת אחרת פסול א"כ הק"ל דנימא א"ב במשחק עם עכו"ם דלמ"ד משום אסמכתא כשר ול"ל דס"ל לש"ס דמשחק עם עכו"ם ואין לו אומנת אחרת גם לרמב"ח פסול מפני שאינו עוסק בישובו ש"ע אלא בא לומר דלת"ק אף שי"ל אומנת אחרת פסול במשחק עם ישראל דאל"כ מאי פריך עליו ממתניתין דלעולם ס"ל אימתי לפרש ומיירי במשחק עם עכו"ם ובכ"מ ה"ע פ"י דרך בדרך זה ותירץ אה"נ דהמ"ל הכי ודוחק והנה י"ל דודאי רק לפי מה דקי"ל משחק אין בו אסמכתא רק משום אבק גזל לכן בעכו"ם לא גזרו אבל לרמב"ח דהוי אסמכתא ממש אין לחלק בין עכו"ם לישראל בזה אמנם לפ"ז תקשי דהרי ראב"ד בהשגות פ"ד מחו"מ ה"ה כתב דאם משכן יהודי חמצו אצל עכו"ם והגיע זמנו לפני פסח אפילו לא אמר לו מעכשיו אין ישראל עובר עליו דאין דין אסמכתא לעכו"ם ובמג"א סימן תמ"ח הקשה למה ניזל בתר דיניהם באיסור ולא הוי בדין שפסקה תורה להם כדמוכח בבכורת ויו"ד ש"כ דלא אזלינן בתר דיניהם ותירץ כיון דבדיניהם אין אסמכתא גמר ומקנה ויש לפקפק על זה דא"כ נשרש אחר כל אסמכתא דאזי יהא גמר ומקני גם בישראלים ולמה אמרו אסמכתא לא קנה משום דלא גמר ומקני דנהפוך הוא משום דלא קנה לא גמר ומקנה יאמרו נא דקנה וממילא יהא גומר ומקנה ונ"ל דגבי הלואה הל"ל דליכא אסמכתא משום דעשה לו טובה גמר ומקנה כמ"ש תוס' בב"מ דף ס"ו אלא משום דהוי רבית כמו אם אמכור אמכור לך רק כשהוא דרך קנס אינו אגר נטר אך כיון דאינו רק קנס הוי אסמכתא דהא א"א לומר בשביל טובה שהלוהו גמר ומקנה דא"כ הוי רבית וכ"ז בלוה ישראל אבל בעכו"ם דליכא איסור רבית י"ל משום הטובה שהלוהו גמר ומקני המשכון א"ל יפרע לז"פ אבל בשאר אסמכתות י"ל גם לראב"ד יש דין אסמכתא גם לעכו"ם:

גמרא כל כה"ג לאו אסמכתא הוא בחידושי ר"ן הקשה למה מתנה ש"ח להיות כשואל ליהוי אסמכתא ותירץ דמתחייב באונס דלאו בידו ל"ה אסמכא ועדיין יקשה לר"ת דלא ס"ל סברא זאת גם לסברת רש"י יש לחלק דכאן במשחק בקוביא אין בידו ושכיח שחברו ינצח אבל אונס לא שכיח וכסבור ודאי לא יבא לכן התנה וזה יש לדמותו למ"ש תוס' בההוא דקביל זוזי אחמרא דהוי אסמכתא אף דתלה בדעת אחרים משום דסבר ודאי יזדמן לו לקנות דעל הרוב מזדמן אף דאפשר שלא ירצו למכור לו ועוד א"כ לרמב"ח תקשה האי ברייתא דמתנה ש"ח להיות כשואל דהא ס"ל גם במשחק בקוביא הוי אסמכתא וזה י"ל דמוקי לה בקנו מידו וג"ז אינו ברור דיש אסמכתות דל"מ קנין והנה ז"ל התוספתא פ"ח דב"מ מתנה ש"ח להיות כשואל והשואל כש"ח והשואל להיות כנושא שכר והשוכר כנושא שכר והשוכר להיות כשואל ויל"ד למה לא קתני דמתנה ש"ח להיות כש"ש וצ"ל דזה בידו לשמור מגו"א והוי אסמכתא ועדיין קשה למה לא תני דש"ש מתנה להיות כשואל ותוס' פרק הזהב דף נ"ח ד"ה בשקנו כתבו דוקא להתנות להיות כשואל א"צ קנין דע"י שמתחייב כשואל סבורים העם שהשאיל לו ונפק עליו שמא דמיהמן שמשאילין לו ועדיין קשה למה מתנה שוכר להיות כנושא שכר להאי תנא דשוכר כש"ח לכן נ"ל לפמ"ש ריטב"א פ"ג דנדרים ז"ל אין דין אסמכתא אלא כשהתנה מחמת דחק כהלוהו על שדהו דדחוק למעות וכשמשליש שטרו דלחצו לפרוע ובאם אוביר ולא אעבוד דצריך לאריסות ופרוותא דזיל שפט סוחר הוא ומשתכר בדבר ולהכי קנס את עצמו אבל בגיטין וקידושין ומתנה דיהיב מדעתו ליכא אסמכתא כלל וכ"כ נמ"י שם וז"ל ולאפוקי כל שעשה מעצמו בלא דוחק ולפיכך אין במתנה ובגיטין שום צד אסמכתא בכל התלמוד והיינו ההוא דפי"נ דאם ילדה אשתי זכר יטול מנה וכן קבלתי כלל זה משני רבותי הרא"ה ורשב"א והוא כלל יציב וקיים עכ"ל וממלא לק"מ אהא דמתנה ש"ח ובחנם אין לו שום לחץ ובזה יתורץ קושית תוס' בב"מ דף נ"ח ד"ה בשקנו אהא דפריך בגמרא וקדשים וקרקעות לית בהו דין שומרים והא תני השוכר את הפועל לשמור את הפרה ואת התינוק ואת הזרעים אחריות שבת עליו ומשני ר"י בשקנו והא ר"י גופא ס"ל דמתנה ש"ח להיות כשואל א"צ קנין ולפ"ז י"ל עפימ"ש רמב"ן בפ"ק דנדרים דבערב דמועיל קנין לאחר הלואה אף דהוי אסמכתא משום דלאו אסמכתא גמורה היא וא"כ י"ל דמתנה ש"ח דאינו כלל אסמכתא א"צ קנין משא"כ בנוטל שכר דדחוק לשכר צריך קנין ודמי קצת לערב דתולה בדעת אחרים סגי בקנין ה"נ סובר דלא יבואו גנבים ולכן לא תני בתוספא ש"ח להיות כש"ש כסברת התוס' משום דליכא הנאה דסבורים שהשאיל לו לא סגי בלא קנין דמאי המנותא לש"ש יותר מש"ח ואף דלפי מה שתרצתי קושית התוס' אין הכרח לסברת התוס' מ"מ הסברא מצד עצמה ניתן לומר ועוד דיש לפקפק על תירוצי דאם הוי אסמכתא גם קנין לא יועיל ועוד התם מיירי בהקדש דבלא"ה אין בו דין אסמכתא כדאיתא בחו"מ סימן רי"ז נמצא סברת התוס' מוכרח והא דלא תני דמתנה נושא שכר כשואל כיון דנוטל שכר דחוק לשכרו והוי אסמכתא אבל שוכר יכול להתנות להיות כש"ש וכשואל כיון דהתנו הרי אין משכיר לו להשתמש בשלו בשכר המעות שפסקו לבד רק בצירוף קבלת שמירה מעולה א"כ הוי כאומר לו משכיר מקצת שימוש בעד השמירה מעולה ובעד שאר השימוש ישלם לו מעות דרך משל שכרה שוה חמש פרוטות ואני מוזיל גבה פריטה אחת כדי שתשמור שמירה מעולה שוה פרוטה א"כ לא שייך בזה אסמכתא דאחר התנאי הרי נותן לו שכר והתורה חייבה נוטל שכר בגו"א ועוד לפמ"ש באס"ז ב"מ דף צ"ד דמאי פריך על מתנה ש"ח להיות כשואל במאי בדברים דלמה לא והא כל תנאי בשעת מעשה מתקיים בלא קנין ותירץ דהיינו דאם לא תנאו בטל המעשה והכא א"כ ובטל שמירתו ולא הוי שומר כלל ע"כ פריך שפיר עיי"ש ולפ"ז שוכר דמשתמש בה ומתנה שיתחייב כש"ש או כשואל דאם לא יקיים תנאו יתבטל המעשה שהשכיר לו ע"ת זה ממילא הוי כמשכה להשתמש בה של"מ בעלים דגזלן הוא וחייב באונסים ומה יועיל לזה דהוי אסמכתא ולא גמר והקנה ויכול לחזור על התנאי מ"מ זה לא השכירה לו ולא נתן לו רשות להשתמש בה רק ע"ת זה:

הנה לפי סברת הריטב"א דבאין הכרח ליכא אסמכתא למה אין שום אחד מהם נזיר הא לא היה להם שום צד הכרח כבר כתב רמב"ן בפ"ג דנדרים דאין אסמכתא בגיטין וקידושין ואע"ג דאר"ט אין אחד מהם נזיר ההוא דלא כהלכתא וכתב הריטב"א דקבלו ממנו הטעם דגיטין וקידושין אין בהם אסמכתא משום דליכא בהו שום הכרח:

ונ"ל דיש שני טעמים טעם למה אסמכתא ל"ק חדא משום דלא גמר והקנה ואין לבו ורצונו להקנות רק מתחייב משום דבר המכריחו כי סומך שלא יבא לידי כך וטעם שני אף אם רצה בכל לבו להתחייב אם יהא כך מ"מ כיון שתולה החיוב באם יהיה אם לא יהיה לא גמר עדיין להקנות כיון דספק הוא ואין קנין חל על ספק שלא גמר להקנות אבל אנן קי"ל כטעם ראשון לכן בדבר שאין שום צד הכרח ל"ה אסמכתא דאם אין רוצה להקנות מי מכריחו וכן במשחק אף די"ל דרוצה להרויח וזה המכריחו מ"מ סברת ר"ת איידי דבעי לקנות גמר ומקנה אבל ר"ט דס"ל אין שום אחד נזיר אף דאין שום הכרח וודאי בכל לבם רוצים להיות נזירים ע"כ ס"ל דאין שעבוד וקנין חל על ספק דלא גמר ושעבד עצמו בהחלט א"כ גם במשחק בקוביא אף די"ל איידי דבעי לקנות גמר ומקנה ורצינו להקנות ומ"מ על ספק הוא דהרי רוצה להרויח ושפיר מייתי מנזיר ומתורץ קושית מהרש"א על ר"ת וכן הקשו התוס' בפא"נ על ר"ת דמה ראיה מנזיר דלא שייך לומר איידי:

עוי"ל דוקא אם אסמכתא דרבנן י"ל איידי דבעי לקנות גמר ומקנה דהוי כמו אי אפשי בתק"ח אבל אי אסמכתא דאורייתא הוי מתנה עמש"ב לכן ל"מ אמירה דלא כאסמכתא לבטל האסמכתא כדאיתא פלוגתא בזה בחו"מ סימן ר"ז עיי"ש בטו"ז ולכאורה קשה הא קי"ל בדבר שבממון תנאו קיים ולמה לא יועיל אם התנה דלא כאסמכתא כמו ע"מ שאין לך עלי שכו"ע ונראה דהתם מהני משום מחילה אבל הכא ל"ל משום מחילה הא אינה רק על תנאי וזה גופא אסמכתא דלא גמר להקנות כי כסבור שלא יבא לידי כך אבל אם הא דאסמכתא אינו קונה רק דרבנן מועיל כמו א"א בתק"ח כיון דמדאורייתא קונה והרי א"א בתק"ח לכן משני ר"ט דס"ל מדאורייתא לא קונה אסמכתא והוי מתנה עמש"ב ולא מועיל סברת איידי ולפ"ז י"ל מה שהקשו דלמ"ד כה"ג לאו אסמכתא הוא מה קאמר לקמן דתנא תולה בד"ע ותולה בד"א כיון דאינו פסול משום אסמכתא רק משום דאינו עוסק בישובו ש"ע אין חילוק בד"ע לד"א וכן קשה מאי קתני מאימתי חזרתן שישברו דאפילו בחנם לא עבדי הא גם בחנם אינו עוסק בישובו ש"ע ואף דזה י"ל דאזי ע"כ יהא לו אומנת אחרת להתפרנס מ"מ קשה מה פריך מ"ב לימא א"ב במשחק עם עכו"ם דמשום אסמכתא ליכא וכן קשה על הרמב"ם דכתב בפ"י מהלכות עדות דמשחק פסול כשאין לו אומנת אחרת דחזקתו אוכל מהקוביא שהוא גזל והרי קי"ל כה"ג ל"ה אסמכתא ולפימ"ש י"ל דמה די"ל א"א בתק"ח מבואר ר"פ הכותב משום דכולם תקנו אלא לטובתי ולפ"ז נ"ל דדוקא א"ל חב לאחריני בזה ואין בו לתא דאיסור ואח"כ מצאתיה בתשובת מיימני לספר קנין סימן י"ד וכנה"ג סימן כ"ה בכלל קי"ל אות מ"ד כמ"ש בחידושי לא"ע ר"ס קי"ט ולפ"ז מי שאין לו אומנת אחרת ומתפרנס מן הקוביא ועי"כ אינו עוסק בישובו ש"ע אין חברו י"ל א"א בתק"ח שתקנו אסמכתא ל"ק אלא רוצה שיקנו חברו אם ינצח דהרי עי"ז סומך חברו על הקוביא ואינו עוסק בישובו ש"ע דאסרו חכמים מחמת תקון עולם ואפילו לשחק עם עכו"ם אסור מה"ט כמ"ש רמב"ם בפ"ו מהלכות גזלה וכיון דתנאי חברו דא"א בתק"ח בטל ממילא זה שאין לו אומנות אחרת אוכל גזל והוי רשע דחמס דאף בגזל דרבנן פסול וה"ד אם אין לו אומנת רק משחק באקראי יכול חברו המשחק עמו לומר א"א בתק"ח וכיון דרוצה להרויח ג"כ אנן סהדי דגמר ומקנה וא"א בתק"ח אבל כשאין לו אומנת אחרת אין לפוסלו משום איסור דאינו עוסק בישובו ש"ע דאינו רשע דחמס ובאיסור דרבנן אינו פסול רק כשיש בו חימוד ממון כמ"ש בחו"מ סימן ל"ד וכ"כ בחידושי הר"ן דמשום שאין לו אומנת לבד אין לפסלו עיי"ש וזה שאמר כל כה"ג לאו אסמכתא הוא אלא לפי שאין עסוקין בישובו ש"ע היינו דמשום שאין עסוקין הוי אסמכת וא"ש הכל:

והנה לפי מה שנראה מפשט לשון הרמב"ם שבפ"ו מהלכות גזלה גם משחק באקראי ויש לו אומנת אחרת יש בו איסור דאינו עוסק בישובו ש"ע וגם במשחק עם גוי לפ"ז היה נ"ל לומר דה"ט בכל משחק הוי גזל מדבריהם דהוי אסמכתא אף דברצון הנפסד הוא כמ"ש הרמב"ם שם כיון שבא לו בחנם ע"י שחוק ולא אמרינן איידי דבעי לקנות גמר ומקנה והוי כמבואר א"א בתק"ח וה"ט כיון שיש בו איסור זולת זה שאינו עוסק בישובו ש"ע לכן למ"ל א"א בתק"ח ול"ל איידי דחב לאחריני כשאינו עוסק בישובו ש"ע ועושה איסור אמנם בפ"י מה"ע משמע ברמב"ם דדוקא כשאין לו אומנת אחרת יש פסול זה וטוח"מ סימן ל"ד הביא דברי הרמב"ם שבפ"י מה"ע והבין כן מדבריו דדוקא באין לו אומנת אחרת פסול ובסימן ש"ע הביא דברי הרמב"ם שבפ"ו מהלכות גזלה והבין מדבריו דמשחק פסול אף די"ל אומנת אחרת ובגמרא כאן מבואר דוקא באין לו אומנת אחרת ובאמת לא כתב הרמב"ם פ"ו דפסול לעדות רק אסור ועיין חידושי ר"ן ובטו"ז חו"מ סל"ד:

והנה הא די"ל איני נזונת ואינו עושה מטעם דא"א בתקיח אף דחבה לבעלה כשמע"י עודף על מזונתיה הובא בהגמ"י שם בשם ריב"א משום שמוחזקת במע"י א"א להוציא מידה אבל אם אינו מוחזק יותר משכנגדו א"י לומר א"א בתק"ח כשחב לאחר כעובדא דתשובת מיימני שם שלא היה אחד מוחזק יותר מחברו שהיו שותפין בבית וחצר ועוד נ"ל דבאינו ניזונית אף דיש פסידא לבעלה הרי גם לה יש פסידא ומה חזית דדמא דידיה סמ"ק טפי ואפשר זהו סברת ריב"א עצמו כיון שהיא מוחזקת ניזל יותר בתר פסידא שלה אבל הכא אדרבה אין רצונו בתק"ח אלא אם ינצח חברו יוכרח הוא ליתן לו ורוצה להפסיד לעצמו אלא בשלו יכול לעשות אבל לגרום בזה חוב לאחריני לא מהני אמירתו א"א בתק"ח דל"ש לומר מה חזית דאזלת בתר פסידא דאחריני זיל בתר פסידא שלו דאדרבה בטענה זאת מפסיד לעצמו ואאת"ל שאומר כן משום דרוצה להרויח ואיידי דבעי לקנות אינו רוצה בתק"ח מ"מ לא שייך לומר זיל בתר פסידא דידיה דאטו בידו להרויח ולא להפסיד ובתחלת התנאי א"י מי ירויח ואחר שנתברר הרי ראינו שהפסיד ע"י תנאו ומה גם שכל ענין אמירתו א"א בתק"ח הוא אם ינצחו חברו והוא יפסיד:

ועיין יד מלאכי כללי אות מ"ם נסתפק היכא דאמר מאי בנייהו ואמר א"ב חדא או יותר אם י"ל דיש עוד נ"מ והביא מהרא"ש פ"ק דב"מ סט"ז ודעת מהריב"ל מדלא אמר א"ב עוד ש"מ דליכא יותר ודעת תוס' ורשב"א ובע"ת די"ל ל"ד נקט רק א"ב זה עיי"ש ומ"מ אם אפשר לתרוצי עדיף מלומר ל"ד: עמ"ש בחידושי הר"ן דמתנה ש"ח להיות כשואל אף דגזים אינו אסמכתא מפני שתולה בד"א שהרי מחייב עצמו על האונס ואין בידו לשמור עצמו שלא יבא לידי אונס עיי"ש תמהני דהא בנדרים דף כ"ז ההוא גברא דאתפיס זכוותיה בב"ד ואמר א"ל אתינא עד ז"פ איתנס ולא אתא אר"ה בטליה זכוותיה ופריך דאסמכתא הוא ואולי יש לחלק דמתנה ש"ח כשואל נחית בפירש להתחייב באונס אבל בנדרים לא הזכיר אונס ולא עלה ע"ד אונס והא דר"ה חייבו באונס לא דהוה כהתנה בפירש על אונס אלא כיון שלא התנה שיפטר מאונס איהו דאפסיד אנפשו כמ"ש הר"ן שם:

ויל"ע במשחק בקוביא אם קונה דהא בכתובות דף פ"א ע"ב איתא כל היכא דאמרו חכמים לא ליזבן אי זבין ל"ה זבינא וה"נ אסרו לשחק ול"ד למקח בשבת דהתם אינו איסור בעצם רק יום גורם ועוד הכא י"ל דלא יועיל ויתוקן האיסור והכי כתבו תוס' דה"נ צריך קנין א"כ לרמב"ם דמשחק בקוביא אף דל"ה אסמכתא אסור מדבריהם כמבואר בפ"א מגזלה למה לא יוציאו בדיינין אלא דרמב"ם שם כתב דלפיכך אינו גזל גמר כיון דברצון בעלים לוקח א"כ הכי מוחל לו והמוחל לא עביד איסור ע"כ מהני מחילתו וגם במקח כשאחד לבד עושה איסור כתבו אחרונים דל"ל אעל"מ ק"ו במחילה דא"צ כלל דעת המקבל דגם לקטן יכול למחול כמ"ש תוס' בפ"ק דקידושין דף י"ט אלא דלפ"ז אם כשנצח לחברו בשחוק תפס מעל השלחן וחברו צווח הל"ל דיוצא בדיינין ומלשון הרמב"ם משמע הואיל ומרצון הבעלים לקחו דוקא אם לקחו מרצון הבעלים ול"ד למציאת חש"ו דא"י בדיינים דהתם אינו רק מפני ד"ש ור"י דס"ל גזל מדבריהם אמר דיוצא בדיינים כדאיתא ס"פ הנזקין וכן בא"ר אם תפס מלוה מפקינן ממנו כדאיתא ביו"ד סימן קס"א ובחידושי ר"ן דף כ"ו ע"ב מבואר דמיירי בתפס כדרך השחוק משמע אם לקחו מרצון בעלים אין בו איסור גזל כלל לכ"ע דלא כרמב"ם ובחו"מ סימן ר"ז ס"י בהג"ה פליגי בכל אסמכתא אם בא לידו מרצון הבעלים אי הוה מחילה בטעות:

תוכן העניינים

ערך שי שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה