אור ברסלב
ערך שי שס גיטין › דף פו:

ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק

גיטין · דף פו:

דף פו.

משנה ג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר כתב בכת"י ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא ע"א בתוס' פ"ק דף ג' ע"ב הקשו למ"ד כת"י וע"א א"כ כ"ש הוא מכת"י ואין בו עדים כלל דכשר וברש"י למאן דמוקי לה בגמרא כר"מ איכא לעיור דכת"י כמ"ע דמי הקשה פנ"י מה דוחקיה הא י"ל דרק בזה ס"ל כר"מ דכל המשנה ממטבע וכו' ולא דעח"כ ונ"ל די"ל טעם דכל המשנה ממטבע וכו' לפמ"ש הרז"ה בפד"א הא דע"ח ל"ה מפ"כ דבשליחות הבעל חתמו והוי מפי כתבו וכתיב וכתב דהיינו וחתם משום דחותמין על פיו הוי כתבו של בעל עיי"ש ולפ"ז כשעברו ע"ד חכז"ל הל"ל אשלד"ע ומצאתי שהקשו כן בנו"ב וטי"ג וא"כ י"ל זהו טעמו של ר"מ כיון ששינו מדחז"ל אין שליח לד"ע והוי מפ"כ של עדים ולא מפי כתבו ותורה אמרה וכתב שהבעל או שלוחיו יחתמו אך זה אם וכתב היינו ע"ח אבל אם עמ"כ ליכא פסול מה"ת מחמת ע"ח וי"ל וכתב אסופר קאי וא"צ שליחות לכתיבה וכמ"ש תוס' לעיל דכ"ב ע"ב משא"כ לר"מ דע"ח כרתי ע"כ בעי שליחות הבעל דאל"כ הוי מפי כתבם ופסול וכ"ש לדעת חלקת מחוקק דאין שני סופרים כשרים בגט אחד דוכתב היינו חד א"כ לר"מ דע"ח כרתי עכצ"ל משום דהע"ח שלוחים של בעל מתקיים וכתב לשון יחיד ולפ"ז י"ל טעם דבכת"י מודה ר"מ דאין הולד ממזר דבזה אין שליחות אמנם בכת"י וע"א י"ל דגרע לפמ"ש תוס' לעיל בפרק התקבל דס"ו ע"ב דיה הא כתב הגט דגם לר"מ דס"ל מצאו באשפה כשר וא"צ שליחות היכא שצוה לכתוב מודה ר"מ שצריך לעשות ציוויו וע"כ אף שעשו כמו שצוה אם אנן יודעין דמן הדין בטל השליחות לא חשוב נעשה צוויו עיי"ש בפנ"י וא"כ כשאמר לע"א לחתום אף דנכתב בכת"י וא"צ שליחות מ"מ כיון דהעד חתם ע"י צוואת הבעל אם בטל השליחות מחמת דאשלד"ע בטל הגט וטובא קמ"ל דגם בזה כשר הולד ומשום דכך טבעו חכז"ל שלא יפסול הולד בזה וכמ"ש תוס' לעיל ג' ע"ב ד"ה שלשה ואף אם נאמר דבשאר פסולי דרבנן אין עברה לגרש ול"ש בזה לומר אשלד"ע כמ"ש הנו"ב מ"מ באין בו זמן או בכת"י דג"כ החשש משום שיכול לכתוב הזמן כרצונו כמ"ש תוס' לעיל דף ג' ותקנת זמן משום שמא יחפה ומשום פרי זה ודאי עברה מדרבנן שאסרו זה שלא יכשיל לחפות או לטרוף פרי שלא כדין:

אמנם לפ"ז צ"ל טעם אחר אהא דכל המשנה וכו' ועלה בדעתי משום דכותב כדמו"י תולה בדעת חכז"ל ומצאתי כן בפנ"י לעיל דף פ' אך זה הוי רק כתנאי ע"מ שירצו חכמים והא לא כפליה לתנאו ובשלמא בהא דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש משום דאומר כדמו"י י"ל משום דע"מ כמעכשיו א"צ לדיני תנאי כשהתנאי על להבא אמנם אם בשעת גירושין מתברר דלא נתקיים התנאי מה מועיל מעכשיו לפ"ד פוסקים דגם בתנאי שלעבר צריך דיני. תנאי וכ"ש לפוסקים דגם במעכשיו צריך כל דיני תנאי אלא בקדושין י"ל לפמ"ש באס"ז ריש כתובות דף ג' בשם י"מ דאפקעינהו רבנן לקדושין רק מזמן שעשה שלא כהוגן ולא למפרע לכן כה"ג א"צ דיני תנאי כמ"ש מל"מ בנותן מתנה ע"ת שאם יעבור יפסק המתנה מאז ולא למפרע א"צ דיני תנאי ובמגרש ל"ש זה אלא די"ל לפמ"ש בח"ר ור"ן ס"פ מי שאחזו דמתנה בהדי שליח א"צ דיני תנאים ה"נ כיון דסופר ועדים שלוחים לבעל ונעשה ע"ד רצון חכמים כדמו"י וכשאין רצון חכמים בטל השליחות וא"כ דוקא אם עח"כ וצ"ל משום שליחות כמ"ש הרז"ה וכנ"ל אבל בכת"י ל"ל הכי לכן מודה ר"מ אמנם כשחתם ע"א בשליחותו גרע כמ"ש לעיל דכשצוה צריך דין שליחות וטובא קמ"ל: ועוד יש לחלק מכדת משה וישראל שאומר כשמקדש אף דלא התנה כדיני תנאי מועיל מכח גילוי דעת כיון שלא אמרו בלשון תנאי כלל דרק אם התחיל לומר בלשון תנאי צריך דיני תנאים וכמ"ש בח"ר לעיל דף ע"ה ובר"ן בפרק איש מקדש אהא דזבין אדעתא למיסק לא"י אבל בגט קי"ל ג"ד ל"מ כדלעיל בפרק השולח וא"כ ממ"נ מכח תנאי ל"מ כדמ"י דלא התנה כהלכתו וג"ד ל"מ אלא צ"ל דכמו"י מגלה דעתו על חתימת העדים שלא יועיל שליחותם דבזה א"צ דיני תנאי שאינו נעשה שליחו רק במה שנראה מדבריו במ"ש הר"ן ס"פ מי שאחזו וה"נ גילה דעתו שאם ירצו חכמים בהגט אזי יועיל שליחות העדים ועיין מ"ש לעיל דף ע"ט בשם הב"ח דהא דג"ד בגיטא ל"מ היינו אחר שנעשה הגט אבל דעת רשב"ם ותוס' דגם קודם ג"ד ל"מ ונ"ל דג"ד לבטל כל הגט גם קודם שנכתב וקודם שעשה שליח לא מהני כמודעה דמיירי בה רשב"ם ותוס' שם וכן אחר שעשה שליח ל"מ ג"ד לבטל ולהטיל בו דבר המבטלו והיינו הך דפרק השולח גבי הטוב והמטיב אבל ג"ד שעושה השליח רק על אופן זה ולא מבטלו לגמרי זה מהני גם בגט דאין השליח נעשה רק על מה שנראה מתוך דבריו ודעתו ומתנה בהדי שליח א"צ דיני תנאים והנה לפמ"ש הפנ"י על גט שאין בו זמן למה מעיקרא לא תקנו אלא דלא תנשא לכתחלה וגם לענין כתב סופר ועד לשמואל נתן טעם דא"א לבטל הגט בדיעבד לומר הולד ממזר כיון דבסופר מובהק כשר אימר סופר זה מובהק דמיירי בלא ידעינן בו אם מובהק ולא נשאר הקושיא רק בכת"י ואין בו עדים או בכת"י וע"א לרש"י דכת"י פסול משום גזרה דכתב סופר למה לר"מ אין הולד ממזר כמבואר בפנ"י א"כ לפמ"ש א"ש משום דע"ח הם שלוחים לכן הולד ממזר א"כ בכת"י ל"ש זה:

ובאמת מאד נפלאתי למה יש עליו עדים ואין בו זמן הולד כשר הא עברו אדברי חכמים נימא אשלד"ע אף בעברה דרבנן וכמ"ש המל"מ פ"ב מהלכות רוצח והנו"ב בא"ע סימן ע"ה וע"ו דגם בעברה דרבנן אשלד"ע ובטל השליחות א"כ הוי כחתמו שלא בשליחותו וגם בשוגג בטל השליחות כמ"ש הריטב"א דהוי שליחות בטעות דאם היה שליח יודע שיש איסור לא היה עושה הובא בנו"ב שם והיא בריטב"א פרק איש מקדש דף מ"ב והובא בש"ך חו"מ ס"ס שמ"ח בקיצור ומצאתי בירושלמי כאן ר"י בשם ר' ינאי וכולן בכת"י ר"א שאל עדים יש כאן בכת"י מה אני צריך רב ירמי' בשם רב וכולם בכת"י חוץ משעדיו עמו ארה"ר הללו חובהן על גרמיהן דאינון שקבלו עליהן לשקר לחתום בגט שאין בו זמן ופירש ק"ע דהטעם דעדים פסולין ואין לשון ירושלמי מורה כן דא"כ מה זה שאמר שקבלו עליהון הא לא מחמת הקבלה רק מחמת חתימה פסולין וגם על גרמיהון מיותר והל"ל הללו חבו שחתמו אבל האמת עד לעצמו דרה"ר חיזק דברי ר"י בשם ר' ינאי דגם ביש בו עדים ואין בו זמן דוקא אם הוא כת"י הבעל דאל"כ בטל שליחות העדים דאשלד"ע ומבואר שם בנו"ב דע"כ הא בהא תליא משום דאשלד"ע ואין העברה על המשלח ע"כ הוי כלא עשהו המשלח ולא נעשה בשליחותו וע"כ בטל כל מעשה השליחות עיי"ש והנה הא דאשלד"ע משום דדברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין ע"כ אין לשליח התנצלות לומר דמשלח צוהו דלא ה"ל לקבל עליו וזה דברי הירושלמי ממש הללו חוביהן על גרמיהון ולא על הבעל דאינון שקבלו עליהן לשקר לחתום גט שאין בו זמן ולא ה"ל לקבל וממילא מה"ט השליחות בטל ולא נחתם בשליחות הבעל ואין כאן עדים ועכצ"ל דוקא בכת"י גם ביש בו עדים ולפ"ז מוכח מן ר' יוחנן ור' ינאי ורה"מ דגם בדרבנן אשלד"ע וטעמו של רב צ"ל דס"ל דא"צ שליחות בחתימה גם לר"מ וכמ"ש הרא"ש לעיל ספ"ב דלר"מ וכתב היינו וחתם א"צ שליחות כמו דלר"א א"צ שליחות בוכתב ונחלקו הפוסקים אם צריך שליחות בכתיבה לר"א ולהרז"ה בפד"א עכצ"ל משום שליחות גם לר"מ עיי"ש ולפ"ז מוכח מגמרא דידן דא"צ שליחות בחתימה מדפריך ג"כ על מימרא דרב דאמר כת"י שנינו ואלא אמצעיתא הרי יש עליו עדים ואם צריך שליחות כיון דאשלד"ע צריך כתב ידו והנה לדעת הפוסקים דצריך שליחות בכתיבה א"כ וכתב קאי אבעל ה"נ לר"מ דוכתב היינו חתם ג"כ קאי אבעל וצריך שיחתמו בתורת שלוחים וא"כ צ"ל דהש"ס ס"ל דלרב רישא ג"כ דלא כר"מ דעח"כ רק כר"א ומ"מ מהני לר"א ג"כ ע"ח אף דוכתב לאו היינו וחתם וא"כ לר"א י"ל דא"צ שליחות כיון דלאו מוכתב אתי וכבר כתב הרי"ף בפד"א דחתימת עדים ל"ח מפ"כ משום דכנחקרה עדותן בב"ד ולפ"ז שפיר הוכיח הרי"ף מדאמר רב כתב סופר וע"א בטל הגט לגמרי ע"כ מיירי בלא ע"מ ומהני גם לר"א ע"ח ואזדא סתירת הרא"ש והר"א דרב מוקי למתניתין רישא כר"מ עיי"ש דע"כ א"א לומר כן דא"כ י"ל דרב אמר כת"י שנינו גם אמציעתא והרא"ש לשיטתו דגם לר"מ א"צ שליחות בחתימה: אלא דבלא"ה קשה על הרי"ף דהא מבואר בירושלמי דרב מוקי מתניתין כולהם בכת"י חוץ משעדיו עונו:

שבתי וראיתי די"ל לעולם גם לרב צריך שליחות בחתימה אלא דרב לשיטתו לא ס"ל אשלד"ע דכבר כתבתי לעיל דף ע"ט ע"ב דאם מתחלה נעשה שליח על דבר שאינו מוכרח שיהא בו עברה רק כשעשה השליח נתחדש עברה במעשהו אינו בטל השליחות וכה"ג כתב ג"כ בישיע"ק א"ע סימן קמ"ח סק"ג וא"כ עדיין י"ל ביש בו עדים ואין בו זמן א"צ דוקא כת"י דל"ל אשלד"ע דלא עשאום שלוחים לחתום דוקא אגט שאין בו זמן ושפיר י"ל דבלא ידיעתו כתבו וחתמו גט שאין בו זמן אמנם לכאורה זה גרע לפמ"ש הג"פ סימן קכ"ז דאם נצטוו סתם לכתוב גט ועשו מוקדם או פסול דרבנן לא עשו שלוחתם דאטו מי אמר להו כתובי חספא ובטל הגט עיי"ש ובסימן קכ"ב ובפנ"י לעיל דף פ' ואף אם נודע לבעל בשעת חתימה מ"מ מתחלה לא נעשו שלוחים רק על גט כשר ועתה מתרצה על פסול הוי כעושה אותם עתה שלוחים לד"ע ואשלד"ע אמנם כ"ז למאי דמסקינן לעיל דס"ג ע"ב בההיא דהוי קרי לה נפאתה וכתבו סהדי תפאתא דמי קאמר להו כתובי חספא אך רב קאמר התם דעשו עדים שלוחתם הרי דגם אם חתמו גט פסול עשו שלוחתם ה"נ י"ל דצוה לכתוב ולחתום גט והם חתמו על גט שאין בו זמן ול"ל משום אשלד"ע בזה: וראיה ברורה דהיכא דתחלת השליחות לא נעשה על עברה אף דאח"כ עשה השליחות בעברה ל"ל בזה דנתבטל המעשה משום אשלד"ע דברמב"ם פ"ג מהלכות גנבה ה"ו ז"ל עשה שליח לשחוט לו ושחט בשבת חייב הגנב דו"ה שהרי הגנב לא עשה עון מיתה וכבר ביארנו שהשוחט ע"י שליח חייב בתשלומין וכתב המל"מ ומדקדוק דברי רבינו ז"ל כראה דוקא כשעשאו שליח סתם שישחוט לו והלך השליח ושחט בשבת אז הוא דחייב הגנב בתשלומי דו"ה אבל אם עשאו שליח לשחוט בשבת פטור מדו"ה דלגבי הטביחה לבד גלתה התורה דאיתא ע"י שליח אבל הכא שנצטרף עמו איסור שבת ולגבי איסור שבת פשיטא דאשלד"ע ה"נ לענין הטביחה לא נעשה שלוחו ודוקא שעשאו שליח שישחוט בשבת אבל האומר לשלוחו שישחוט והלך השליח ושחט בשבת חייב המשלח שהרי לא היה שליחותו אלא באיסור הטביחה ואם השליח עשה איסור אחר דהיינו ששחט בשבת אין זה מעלה ומוריד כלל שהרי בעיקר השליחות לא נצטרף עמו איסור אחר עכ"ל וא"כ דון מינה כמו בטביחה דגלי רחמנא דחייב ע"י שליח כאלו הטביחה אינה עברה בחול ואם עשה שליח לשחוט בשבת אשלד"ע משום איסור שבת ומ"מ אם עשה שליח סתם לשחוט והלך השליח ושחט בשבת אין השליחות בטל כיון דלא נעשה שליח על איסור שבת דוקא ה"נ בכל שליחות לד"ע דדוקא אם עשהו שליח לעשות בעברה אשלד"ע אבל עשהו שליח סתם ואפשר שיעשה בלא עברה רק אח"כ עשה בעברה אין השליחות בטל:

ולפ"ז גם בנידון דהנוב"ק א"ע סע"ה דוקא בעשהו שליח לגרש בע"כ בטל השליחות אבל אם עשהו שליח לגרש והשליח מעצמו גרשה בע"כ לא בטל השליחות ובזה מדויק יותר לשון הירושלמי דאינון שקבלו עליהן לשקר לחתום בגט שאין בו זמן דביטול השליחות משום שקבלו מתחלה לעשות באיסור וכן מצאתי בפ"ת לא"ע סימן קי"ט בשם הגט מקושר דמחלק כן: אמנם לפי מה שהסברתי לעיל דף ע"ט ע"ב הטעם כיון דחל השליחות בהיתר ונעשה שלוחו כמותו אף שאח"כ עשה בעברה אין המעשה בטל כמו בעשה משלח בעצמו בעברה רק אם מתחלה שלחו לעשות עברה לא חל השליחות כלל וע"כ כתבתי לעיל דהיכא דעושה שליח לכתוב ולחתום דלמ"ד מילי לא ממסרי לשליח ואף לשליח אחד נמי לא ממסרי ומה דיכול לעשות שליח לכתוב ולחתום ע"כ משום דבשעת מעשה כתיבה וחתימה חל השליחות א"כ אם כתב וחתם באיסור אשלד"ע וכן כתבתי שם בעשה שליח ליתן גט שלא נכתב עדיין דאין השליחות חל עד אחר שנכתב דהוי דשלב"ל וה"נ דנעשו שלוחים לחתום דהוי מילי ואין נעשה שליח עד שעת חתימה ואז חותם באיסור וכן אם אין השליחות חל עד שעת חתימה משום דהוה שלב"ל ולפ"ז לרב דאדם מקנה דשלב"ל וחל מיד הקנין כמ"ש תוס' ביבמות דצ"ג על מה דאמר רב שדה זו לשאקחנה קנויה לך מעכשיו וכ"כ בח"כ בקידושין דס"ג וכן ס"ל לרב לעיל דף כ"ט גבי שליח מתנה דאינו כגט דס"ל מילי מימסרי לשליח וא"כ לרב לשיטתו שפיר י"ל דהבעל עשאום שליחים לחתום גט שיכתוב הסופר ועדיין אפשר שיכתוב בו זמן והשליחות חל מיד משא"כ לדידן דמילי לא ממסרי לשליח וא"א מקנה דשלב"ל ומ"מ אם אמר שיקנה כשיבא לעולם קנה לדעת המרדכי שבהגהות רמ"א חו"מ סימן ר"ט ס"ד וה"נ אם מינה שליח לחתום כשיהא הגט כתוב חל אז השליחות אבל א"א לחול השליחות טרם שנכתב לומר דנעשה מיד שלוחו כמותו:

ולפ"ז מקושר מאד מה דאמר הירושלמי בתר מימרא דרה"מ ר' בא בר המנונא ר"א בר אחא בשם רב דר"מ הוא היינו לתרץ קושית אביו רה"מ דאשלד"ע מן מימרא דרב דאמר כולם בכת"י חוץ משעדיו עמו דרב מוקי מתניתין כר"מ ומיהו ס"ל אדם מקנה דשלב"ל וס"ל מילי ממסרי לשליח ואומר אמרו כשר כדלעיל דף ס"ו ע"ב ואף לפמ"ש המפרשים שם דר"מ ג"כ ס"ל מילי לא ממסרו לשליח ולכן באמר לשנים כתבו א"י למנות אחרים תחתיהן מ"מ לר"מ אומר אמרו כשר וכמ"ש תוס' שם בד"ה מתניתין וכתבתי בר"פ השולח בשם תוס' רע"ק דלמ"ד אומר אמרו כשר יכול לעשות שליח אחד על מילי רק אותו שליח א"י למנות אחר תחתיו:

ובזה מיושב ג"כ מה דאמר כאן בבבלי דכן אר"י ופריך לו ר"א הא יש בו עדים ומשני לו ר"י אסיפא ולמה לא אמר דצריך דגם ביש בו עדים צריך כת"י משום דאשלד"ע כתירץ רה"מ אלא משום דמתניתין כר"מ כדאמר ר' אחא בשם רב ולר"מ ל"ל כן וכ"ש להפוסקים דאומר אמרו כשר דלא קי"ל כר' יוסי בהא וכשמואל לעיל דס"ז:

תוכן העניינים

ערך שי שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה