אור ברסלב
ערך שי שס גיטין › דף עו:

ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק

גיטין · דף עו:

דף עו.

משנה הרז"ג א"ל באתי מכאן עד יב"ח ומת תוך יב"ח אינו גט הר"ז גיטך מעכשיו ותמה הר"ן דהנהו תרי גוני כבר נשמע ממשנה דלעיל אם מתי אינו גט ומעכשיו אם מתי הוי גט ונ"ל דה"א באם מתי כיון דמשמע מעכשיו ומשמע לאחר כדלעיל דף ע"ב והיינו דסובל תרי משמעות א"כ י"ל דא"ב למפרע דעומד היה למות ואינו חל מיד ותוס' לעיל בפרק כל הגט כתבו באם מתי ל"ח לברירה משום דמתנה ומברר בפירש וזה יתכן כשפירש מהיום דמתנה להדיא אם ימות אח"כ יהא הגט מהיום אף דלא הוברר למפרע אבל כשאינו מברר ומתנה בפירש מהיום י"ל דלא יחול רק בזמן שיבורר שימות וא"ב למפרע ול"ה עומד למות ולהתקיים התנאי משא"כ בא"ל באתי דהוא שוא"ת דבזה לכ"ע אמרינן הוברר למפרע כמו שכתבו האחרונים והוציאו מהרמב"ן לעיל פרק כל הגט דע"מ שלא ימחה אבא לכ"ע הוברר למפרע וע"כ ה"א כיון דהוברר למפרע שנתקיים התנאי חל מיד דלשון אם אינו מעכב אימת שיחול רק הברירה:

כתבו תוך יב"ח הקשה הר"ן מה קמ"ל ונ"ל דה"א וכתב קאי אסופר ולא אבעל וא"צ שליחות הכתיבה וכמ"ש התוס' לעיל דכ"ב בד"ה והא ולכן לא אכפת אם שינה שליח קמ"ל דהיכא דצוה הבעל גרע כמ"ש תוס' לעיל דף ס"ו ע"ב ד"ה והא:

כתבו לאחר יב"ח ונתנו לאחר יב"ח ומת אם הגט קדם למיתה הר"ז גט ואם מיתה קדמה לגט אינו גט ואם א"י זהו שאמרו מגורשת ואינה מגורשת ובפיה"מ לרמב"ם פירש אם מת אחר יב"ח אחר שנכתב הגט קודם שיתנוהו לה וקשה על המשנה מה קמ"ל בגט קדם למיתה ומיתה קדם לגט ויותר קשה להבין מה הוסיף הרמב"ם חידוש דאטו בכתיבה מגורשת ונראה דהוציא זה מלשון המשנה דאמרה כתבו לאחר יב"ח ונתנו לאחר יב"ח דהל"ל כתבו ונתנו אלא דקמ"ל דהנתינה לבדה צריכה ג"כ להיות קודם למיתה ואם נולד ספק במיתה בין כתיבה לנתינה פסול וקמ"ל לפמ"ש תוס' לעיל די"ג בד"ה לא יתנו לאח"מ דאף שמינה המגרש השליח בחייו אינו כמותו אח"מ וה"א תינח התם שלא מסר הגט להשליח בחייו כפרש"י שם דהוי רק מילי ולא חל עדיין השליחות להיות כמותו אבל כשנכתב והוא ביד השליח דתו אינו מילי חל השליחות בחייו כאשר חלקתי לעיל ריש הפרק לענין נשתטה אחר כתיבה דכתבו התוס' דיתן השליח אבל נשתטה קודם שנכתב לא יכתבו ע"כ קמ"ל דגם בשעת נתינה צ"ל חי:

עוי"ל לפימ"ש לעיל דכ"ח לתרץ דברי הרמב"ם בפ"ו הכ"ט באלו דנותנין עליהם חומרי חיים דכתב דאם מת קודם שהגיע הגט לידה אף דהיה ביד השליח דאינה מגורשת דקמ"ל לפמ"ש קצו"ח סימן פק"ה דלרמב"ם במסר גט לשליח ונשתטה הבעל דלא בטל השליחות דהל"ל ג"כ במת הבעל דלא בטל השליחות רק משים דפקעה רשותו ואינה אשתו וע"כ בשחרור למ"ד עבז"ל וא"צ רק שיגיע הגט לידו י"ל אף דמת האדון מועיל אם מטי לידו ע"י השליח אח"מ האדון וכתבתי דלפ"ז י"ל אף בגט אשה דחוב הוא לה דספקא הוא בס"פ האשה שלום במזכה גט לאשתו במקום יבם י"ל כיון דהגט ביד השליח זכה לה ובפרט די"ל ברגע הסמוך למיתה דודאי ימות תכף: ומה דתני גט קודם למיתה הוה גט י"ל דקמ"ל אף דמת מיד אחר הנתינה והיה גוסס בשעת נתינה מ"מ מגורשת ובפר ע"י דע"ח ברש"י ותוס' ורא"ש פלוגתא בזה והרא"ש שם מחלק בין עשה שליח קודם שהיה גוסס ולפמ"ש לעיל ריש הפרק להסביר סברת הר"י דנשתטה אחר כתיבה קודם נתינה יכול השליח למסור הגט לידה משום דאחר שנכתב הגט חל השליחות ונעשה כמותו ה"נ קמ"ל דהוה גט אם הכתיבה קדם לגסיסה אף דניתן אחר הגסיסה דגוסס דאינו מגרש משום דאין דעתו צלולה עחמ"ק סימן קכ"א וקשה מכאן על המחמירין בגוסס אף דהגט כבר ביד השליח דלשון גט קודם למיתה משמע להדיא אף בסמוך למיתה:

ואם א"י מגורשת ואינה מגורשת הנה לא תני זה ברישא בא"ל באתי עד יב"ח וא"י אי מת תוך יב"ח דכאן הוא רבותא כיון דבמקום יבם ספק אי זכות הוא לה וי"ל עבז"ל או דרגע הסמוך למיתה דודאי ימות זוכה השליח בעבירה ומפרט לפמ"ש הלח"ם בפ"ט מה"ג ה"כ דבשעת מיתה ממש יכול הגט לחול א"כ מי שהגט בידו ה"א דזוכה בעבורה וכיון דספק אי זכות לה וגם ספק גט קודם למיתה הוי ס"ס ומפרט די"ל דהכא נגד חזקת זקוקה ליבם יש חזקת חי לדעת מהר"ם מינץ והנ"ב ביו"ד סימן של"ז וא"ל דהא לא חזרה שליחות אצל בעל כדלעיל ספ"ב דשאני הכא כמ"ש חת"ס חחו"מ סימן קצ"ט דבעבד דזכות הוא לו וא"צ להתמנות מן העבד לשליח יכול להעשות משליח הולכה שליח קבלה וה"ז באשה אם זכות הוא לה:

במשנה כתבו ותנו א"ל באתי הקשה הר"ן דהוי מעשה קודם לתנאי וזה נשנה בדיוק מדפליג ר"י ואמר בזה גט יל"פ ברישא ותירץ דנגד שליח א"צ דיני תנאים והאב"מ סל"ח הקשה דתנאי ב"ג היה עם יהושע וזקנים שהיו שלוחים ובזכרון שמואל הקשה כיון שמשה מת בטל השליחות ומתוך כך רצה לתרץ קושית האב"מ ותמהני אטו הארץ של משה הא אינו רק שלוחא דרחמנא וקי"ל מת שליח ראשון לא בטל שליח שני כדלעיל דכ"ט וגם ר"א דפליג שם יודה כאן כמו שאבאר בסמוך ובישוב הקושיא של האב"מ נ"ל דמהרי"ט בחידושי קדושין פרק האומר ביאר טעם הר"ן משום דאינו רק דיבור דיכול לבטל שליחותיה עיי"ש ולפ"ז י"ל אם שליח ראשון מינה שני ע"ת להפוסקים דאין שליח ראשון יכול לבטל השני צריך דיני תנאים ואף לדעת מהרמ"פ דשליח ראשון יכול לבטל שליח שני כתב נה"מ סי' רמ"ד דוקא שליח שניתן לגירושין דיכול לגרש בעצמו והוא מינה שליח במקומו יכול לבטלו אבל שליח של"נ לגירושין רק בעל מינה שליח לעשות שליח אחר לגרש מיד שמינה שליח אחר נסתלק וא"י לבטלו וא"כ כה"ג צריך דיני תנאים עם שליח שני ומרע"ה ע"ה שלוחא דרחמנא למנות יהושע וזקנים והוא לא היה יכול לכנוס לארץ להכחילם ע"כ צריך דיני תנאים וע"כ גם לר"א אע"ג דמת שליח ראשון לא נתבטל השליחות וכמ"ש לעיל דכ"ט דבשליח של"נ לגירושין מודה ר"א ובזה מתורץ כמי מה שהקשו על הרמב"ם דס"ל מעשה קודם לתנאי דוקא מעשה בפועל והא תנאי ב"ג היה המעשה רק דיבור ולפמ"ש ל"ק דמהרי"ט שם כתב דהיכא דלא עשה המעשה בפועלי יכול להתנות אחריו התנאי כמו בתנאי עם שליח ומשום דה"נ יכול לחזור מדיבורו כמו לבטל השליח עיי"ש וא"כ הכא אף דהיה רק דיבור מכיון שמינה את יהושע וזקנים להנחיל א"י תו לבטל שליחותם ונגמר דיבורו וחשיב מעשה ע"כ צריך היה להקדים התנאי: אמנם בעיקר קושית הר"ן י"ל עפימ"ש הרשב"א פרק איש מקדש דף נו"ן בשם הר"ם שאין דרך התנאים אלא במתנה על חברו כגון בני גו"ר אבל מוכר ע"ד מעשה של עצמו א"צ לדיני תנאים דאם תלה בד"א י"ל כיון שגמר ונתן על ספק קיום התנאי אינו רוצה בביטול המעשה שבו אבל תלה בד"ע לא גמר ונתן וסיים הרשב"א דלר"מ מ"מ צריך לכפול דל"ל מכלל לאו אתה שומע בשום מקום עיי"ש וה"נ תנאי דאם באתי א"צ דיני תנאי ובזה מתורץ סמפון דירושלמי הנ"ל וכנסתיך ליום פלן וכו' דכפל התנאי לחוש לדר"מ והקדים המעשה לתנאי כיון דתלה בד"ע אלא די"ל דל"ד לההוא דר"ם דהתם התנאי לטובת המוכר דאינו גומר למכור אלא ע"ת שבידו אבל דירושלמי הוא רוצה לקדש בכל אופן ומתנה לטובתה שלא תתעגן והוי כהתנתה האשה ותולה בדעתו וכ"נ מדתלה הר"ם שם הטעם באסמכתא דלא שייך אלא באם הוא אינו רוצה להקנות רק אדעתא דתנאי זה אך להרשב"א בלא"ה א"ש הסמפון כיון דמיירי בע"מ דכאומר מעכשיו דל"צ דיני תנאים לדעת הגאונים ורמב"ם וכפל צריך לר"מ כמ"ש הרשב"א ועפנ"י בפרק האומר די"ל גם הירושלמי ס"ל כהגאונים ועיין מלחמות פ"ב דביצה שם תמצא תירץ לקושית הר"ן. גמרא אי לאחר יב"ח בירושלמי אמשנה דזה גיטך אם מתי ר' יוסי אמר אסורה להנשא אני אומר נעשה לו נסים וחיה ופירש ק"ע שמא יעשה לו נס ויחי' ויבא והא דל"ח כן בכל הנשים דמשהעידו שמת בעליהן מותרות י"ל מדהתנה אם לא אבא עד יב"ח משמע דידוע לו שיבא ע"י נס ותירץ רחוק ולא ניתן להאמר כלל גם מה שהקשה מהעידו דמת בעליהן אינו מובן למה לא הקשו מכל אלמנות ואולי י"ל שאני מת ונקבר וכנראה ומהבכיי בא"ע סימן טו"ב דנסתפק בכגון ר"ז דנשחט והדר חי אם אשתו מותרת לעלמא כיון דלא נקבר והוכיח מירושלמי זה דחייש שמא ע"י נס יחיה הרי דאכתי אגידא בו ואני תמה מה ראו על ככה והדבר פשוט דכל הנ"מ אם להתירה מחמת הגט או המיתה לפוטרה מיבום וגם לירושלמי מכיון שמת הותרה כיון דתורה גזרה דהמיתה מפקיעה מבעלה כמו גט כדילפינן בפ"ק דקדושין אלא דבאין לו בן זקוקה ליבם ואסר ר"י להשיאה בלא חליצה מחמת הגט דשמא יחיה ע"י נס ויבא תוך יב"ח נמצא לא נתקיים התנאי ובטל הגט א"כ מוכח אפכא דמיתה מתרת אף דחי ע"י כנס ול"ד למ"ש כנה"ג בא"ע ריש סימן י"ז כשמתה אשה וחיתה לא פקע זיקת בעלה דלא מצינו בשום מקום בתורה דמיתתה מפקיע זיקתה ועליה בחייה גזה"כ ודרכיה דרכי נעם דאלת"ה כשיהא תח"ה ב"ב מה יעשו הנשים שנתאלמנו ונישאו והולידו ועדיין יהיו בחיים ואף דהברכ"י נשמר מזה דכשחיה ע"י נביא וחסיד אגלאי מלתא דאותה מיתה לא היה כמות כל אדם אין טעמו מספיק לחלק:

עוד נלע"ד לתרץ קושית האב"מ הנ"ל די"ל הא דבשליח א"צ דיני תנאי לפמ"ש בשו"ת רא"ש דלפיכך צריך דומיא דבגוב"ר משום דלולא דמצינו בתורה דמהני תנאי לבטל. מעשה לא הוה ידעינן ע"כ צריך בדומה לבגוב"ר ולפ"ז י"ל תינח במתנה עם בע"ד עצמו אבל בשליח מן הסברא ל"ה ידעינן דשליח כמותו וע"כ מצריך קרא בר"פ הא"מ וא"כ כ"ז אי דומה להתם דעושה כרצון המשלח אבל אם שינה אף דלא התנה כדיני תנאים ליכא למילף מתרומה ומושלח ושלחה דאין לך בו אלא חידושו דלא מיירי בשינה אמנם זה דוקא היכא דגוף המעשה נתקיים ע"י שליח כשליח לתרום ולגרש אמנם בגו"ר בעצמם החזיקו בארץ הגלעד וא"צ דיני שליחות לזה כלל וכמ"ש נה"מ בסימן קפ"ב דהא דאין שליחות לעכו"ם וחש"ו דוקא היכא דהשליח עושה היום הענין אבל בשליח למכור ולוקח עושה הקנין משיכה או חזקה מהני גם ע"י עכו"ם וחש"ו דאינו עושה רק מעשה קוף ולא ילפינן זה מגם אתם דתרומה עיי"ש וה"נ בארץ הגלעד ולפ"ז יצא כלל מחודש דאם עשה שליח להוליך איזה דבר והמקבל משך בעצמו צריך שיתנה המשלח בדיני תנאי וגם קושית הז"ש ל"ק שיתבטל השליחות כשמת מרע"ה דזה ל"ש רק בשליח לעשות קיום הענין במקום משלח דצ"ל שליח כמותו וכשמת משלח בטלה השליחות: פרק הזורק דע"ז ע"ב רש"י ד"ה הר"ז חזקה דהשתא קיהיב לה חצר וגט בתוכה ותנן נכסים שאין להם אחריות נקנין עם וכו' ודבריו תמוהין מי הכריחו לפרש מתורת אגב ולא משום חצר ועוד דאגב א"צ אותו מקום שהגט מונח בו כמו שהקשו בח"ר ור"ן וגם מה פריך הש"ס מה שקנתה וכו' הא לאו משום חצרה מתגרשת דנימא דלא נפיק הגט מרשות בעל משום דיש לו פירות ועוד אג"ק רק מדרבנן ואפשר לתרץ הכל דלקמן ע"ח ב' איתא דלא תעביד עובדא עד שיגיע גט לידה הוה עובדא ואצרכה חליצה ובתוס' דהעריך כתב אפילו זרקו לחצרה לא משתרי לעלמא והקשו הראשונים ממה דעביד רבא הכא עובדא ע"כ דהכא מתורת אגב דאינו בכלל הגזרה דבחצר החשש משום קרוב לו דקרוב לה משום חצרה וכ"מ באב"מ וא"כ מן התורה מגורשת משום חצרה רק משום גזרה דלא תעביד בחצרה אהני אג"ק וע"כ צריך שיהא מונח שם: עוי"ל דבסימן ר"ב הקשה הסמ"ע בצבורין למה צריך לאגב ת"ל משום חצר ותירץ הנתיבות דאמר לך חזק וקנה והחזיק שלא בפניו דקנה המטלטלין מתורת אגב דהוה כמחובר לקרקע כמ"ש הסמ"ע והרי צוהו להחזיק ומהני שלא בפניו אבל מתורת חצר דהוא מתורת משיכה ל"מ שלא בפניו עד שיאמר משוך וקנה והכא א"ר לקניה ניהלה לההוא דוכתא דיתיב ביה גיטא ותיזל ותיחד ותפתח הרי דאקנייה ההוא דוכתה דאמר לה לך חזק וקני ולא אמר כלל שתקנה הגט במשיכה ע"י החצר ולא התנה שתהא בפני השכ"מ דסתמא אמר ההוא דוכתא דיתיב ביה גיטא ואדרבה משמע שלא החזיקה בפניו לפמ"ש הרא"ש דלפיכך אמר ותפתח אף דאחר קונה בנעילה לחוד באשתו לא מנכרא דמשום קנין נועלת דכן דרכה לנעול לשמור הבית רק אם מיד הפתח ניכר דהנעילה לקנין ואם היה בפני השכ"מ אין דרך לנעול זולת כשאינו בבית או הוא ברחוק וע"כ הוכרח רש"י לפרש משום אגב ואחר שקנתה באגב ויצאה מרשותו ע"י הגט אלא שלא תצטרך חליצה משום דמה"ת אין אגב קונה לזה מהני קנין חצר גם שלא בפניו דהא מבואר בחו"מ סימן קצ"ב דמסר לו מפתח אצ"ל לך חזק וקני דע"י מסירת מפתח חזינן דמסכים שיעשה הקונה חזקה ובב"ב מספ"ל לרב במתנה דנותן בעין יפה נותן אי צ"ל לך חזק וקנה רק שמואל ס"ל דק"ו ממכר דאינו נותן בחנם הרי מה דצ"ל לך חזק דבלא"ה י"ל דאינו גומר בדעתו שיעשה הקונה קנין ולא יוכל לחזור וע"כ לא מהני שלא בפניו וא"כ הכא דאמר לך חזק וקנה הרי נתרצה בפירש גם על קנין הגט אג"ק שלא יהא יכול לחזור ממילא מה אכפת לו אם תקנה עוד בתורת חצר שתקנה גם מן התורה ותו מהני גם מה"ת משום חצרה ע"כ הוצרך להקנות לה דוכתא דמונח הגט בו:

עוד נלע"ד דהנה דעת רש"י בעירובין דף צ"ב ע"ב דבגט צריך עומדת בצד חצרה ובתוך ביתה ולא מהני עומדת בצדה עיי"ש בתוס' והטעם דגיטה הנקנה לה בחצרה משום ידה צריכה לעמוד בתוכה ועיין בגמרא בסמוך ולפ"ז יל"ד דהל"ל שתכנס לתוך ההוא דוכתא ואדרבה משמע דעמדה מבחוץ לחדר וסגרה ופתחה לפמ"ש הרא"ש דאמר ותפתח לפי שדרך אשתו לנעול משום שמורה ואינו ניכר דלשם קנין נועלת ואם איתא דנכנסה לתוך החדר וסגרה בעדה בלא"ה ודאי תפתח מיד לצאת דמה לה להשאר שם ולמפרשים שהביא הרא"ש תיחד או תפתח אם תמצא הדלת פתוח תיחד ואם נעול תפתח ואם צריכה לעמוד בתוכו ע"כ אם נעול תפתח לכנוס ולמהר"ם שוף דתפתח קודם כדי שתיחד לשם קנין ע"כ מיירי שהיה מקודם נעול ואם צריכה לכנוס לתוכה בלא"ה ע"כ תפתח וע"כ דלא הצריכה לכנוס עכצ"ל משום אגב אמנם מה דבגט צריכה לעמוד בתוכה ושאני מממון משום דחוב הוא לה וא"א להיות משום שליחות כמבואר בפ"ק דב"מ די"ב ובתוס' בסמוך אך כאן דרצונה להתגרש הל"ל דמהני משום שליחות ובח"ר הוכיח מבסמוך דל"מ משום שליחות וכן העלה הבית מאיר סימן קל"ט כיון דבעצם הוא חוב הוא משום יד ולא שליח אמנם במקום יבם מבע"ל ביבמות קי"ח ב' אי זכות לה והעלה יש"ש שם דבזה"ז דרק חולצין ודאי זכות הוא לה שלא תזקק לחליצה וכ"כ בא"ע סימן קמ"ה ס"י וא"כ ה"נ דע"י אגב מגורשת מדרבנן ואסורה להתיבם א"כ זכות לה הגט דה"נ מיירי סלא תזקק ליבם מגרש ע"ת אם ימות כמ"ש הפנ"י ומועיל חצרה משום שליחות וא"צ לעמוד בתוכה והנה הרשב"א בסמוך הקשה אם נאמר דכשמתגרשת מרצונה לכ"ע חצרה משום שליחות וא"צ לעמוד בתוכה במאי פליגי עולא ור"א דע"כ לר"א ג"כ מיירי דניחא לה להתגרש דאל"כ איך יאמר חצרה כשלוחה בעל כרחה ותירץ דמיירי באומרת ניחא לי שתזרוק לי בחצרי דאינו כעין שליח קבלה אלא כעין שליח הבאה ועיין טי"ג דלרש"י ר"פ התקבל דשליח הבאה הוא רק שליח הולכה ל"ל כן וא"כ לרש"י מוכח דגם בניחא לה בגירושין חצרה משום ידה כ"ז שאינו זכות בעצם ועיין רא"ש פחז"ה דנ"ג כתב להדיא דהדלת היה סגור ע"כ אמר ותפתח היינו קודם ואח"כ תיחד:

וי"ל עוד דהנה נחלקו הפוסקים אי חצר השכורה קונה לשוכר מחו"מ סימן שי"ג ועיין ב"מ סימן קל"ט דאם השכיר לו המקום כדי לקנות המטלטלין ע"י לכ"ע קונה ונראה דזהו כונת רש"י בסמוך דפירש דאושלה מקום בחצרה לקנות בו הגט דלמה האריך לפרש לקנות בו הגט אלא דאם אושלה סתם לשאר תשמישין הל"ל דאינו קונה הגט ואפילו למאן דס"ל דחצר השכורה קונה לשוכר משום דשכירות ליומא ממכר מ"מ י"ל דשאול גרע וכמ"ש בפרישה בחו"מ קצ"ה על דברי הטור והרא"ש שכתבו די"א די"א דשאלת חצר לא מקני בחליפין אבל שכירות מקני בחליפין משום דשכירות ליומא ממכר הרי דשאלה ל"ח קנוי לו גוף הקרקע כשכירות וע"כ נקרא רק טוה"נ דלא נקנה בחליפין ואפת"ל דנקנה בחליפין מ"מ הכא צריכה להיות לה קנין בגוף החצר שיהא משום ידה דכגופה דמיא והרי לעיל אמרינן דיד אשה קנה לה ואצ"ל דידה וגיטה בכ"א משום דגוף ידה אין קנוי לבעלה רק למעש"י לא חשוב יד בעלה וא"כ דון מינה נמי אם החצר שאול לה רק לתשמישין איך יהא חצרה משום ידה הא גוף החצר אינה שלה אך משום שלוחה שפיר י"ל דכל שליח אינו רק מושאל למשלח לעשות שליחותו ועש"ך חו"מ סימן ק"ה דהעלה בדעת רש"י דס"ל תופס לבע"ח ע"י שליח מהני דוקא בשליח בשכר דאז חשוב כיד משלחו אבל שליח בחנם ל"ח כידו ממש ול"מ תפיסתו וא"כ ה"נ בחצר שאולה לאו משום ידה דכל הילפותא מונתן בידה לרבות חצרה משום ידה אימא דוקא היכא דיש לה קנין בגוף החצר כידה דקנוי לה גופא אלא דלהדיא אמרינן בסמוך דאושלה מקום הרי דמהני ע"כ פרש"י דאושלה לקנות בו הגט ומ"מ זה נמי טעמא בעי איך יהא כידה וצ"ל כמ"ש הרא"ש בפ"ק דקדושין אם השאיל לו טבעת לקדש בו אשה וקידש בו מקודשת דע"כ כונתו באופין שיועיל הקדושין כיון דהשאילו כדי לקדש בו ולכל הפחות הוא מתנה עמ"ל וכ"כ לענין טלית שאולה דחייב לברך עליה כמבואר בא"ח סימן י"ד דכונתו שיוכל לברך ואם לא יועיל שאלה יהא מתנה עמ"ל וה"נ כיון דמשאילה לקנות בו הגט אך בעובדא זו דשכ"מ דהגט מונח מכבר בעת שעשתה חזקה ואפשר לקנות בתורת אגב אף ע"י שאלה כמ"ש הש"ך חו"מ סימן ר"ב דקרקע בשאלה ומטלטלין במתנה נקנה באג"ק וא"כ אין הכרח להקנות לה גוף הקרקע במתנה וכבר כתבו תוס' וח"ר דהכא איירי בשאלה ולפיכך פריך מה שקנתה אשה קנה בעלה אף דבמתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות דה"ד במתנה לחלוטין ול"ל דה"נ נימא כיון דבשאלה מה שקנתה קנה בעלה והוא רוצה שקנתה הגט ודאי הקנה לה באופן המועיל גוף ופירות דזה ודאי ל"ל דמה"ט יתן לחלוטין ועיין נ"ח בא"ח סימן י"ד דהך סברא לא אמרינן רק דלא קפיד אזמן עיי"ש וכיון דבשאלה ל"ל חצרה משום ידה פרש"י משום אגב ואף דלולא דמשכחת באגב היתה קונה משום חצרה כיון דנותן לה לקנות הגט ע"י רוצה שיהא באופן המועיל מ"מ השתא דמועיל קנין אגב א"צ לזה ממילא הוה רק שאלה ול"מ מתורת חצר אמנם לפמ"ש הרא"ש בפ"ק דב"מ דאף למ"ד דשאלה אינו נקנה בחליפין מ"מ מתנה עמ"ל נקנה וכ"כ קצו"ח סימן קצ"ה א"ש יותר דכבר הקשו ח"ר ור"ן דתיחוד ותפתח ליקני לה המקום בק"ס אבל לפ"ז י"ל דבשאלה ל"מ ק"ס ממילא מוכרח דמיירי בשאלה לבד ועכצ"ל דקונה משום אגב דאם משום חצרה ע"כ משום דמשאילה לקנות בו הגט כונתו באופן המועיל עמ"ל א"כ ה"ל להקנות בק"ס וי"ל עוד כיון דאפשר ע"י שאלה אסור בשבת להקנות עמ"ל להיות לה קנין בגוף הקרקע בשבת דאסור למקני רשותא ועמג"א סימן ש"פ סק"ו אמנם כ"ז לענין דל"מ חצרה משום ידה כ"ז שאין החצר גופו קנוי לה אבל משום שליחות מהני שאלה רק בגט דחוב הוא לה ל"ל משום שליחות אף דניחא לה כיון דבעצם חוב הוא לה כמ"ש לעיל אמנם השתא דמגורשת מדרבנן משום אגב וא"א להתיבם רק לחלוץ ממילא זכות הוא לה ומועיל חצרה משום שליחות ומתגרשת לגמרי: עוי"ל לפמ"ש האחרונים דרש"י הוכרח לומר דנקנה באגב דס"ל כהש"ך בסימן קצ"ח ור"ב דאין החצר קונה רק אם היה חצרו טרם שבאו המטלטלין לתוכו ונהי דלמאי דמסיק כאן גיטה וחצרה בכ"א מוכח דלא כהש"ך ומ"מ לס"ד י"ל כסברת הש"ך ועפנ"י וב"מ סימן קל"ו ונ"ל דדוקא אם חצרה משום ידה י"ל סברת הש"ך דצריך להיות חצרה קודם כידה להס"ד דלא אסיק אדעתיה מיד דעבד דנעשה עתם ידו אבל אם חצרה משום שליח מהני גם לס"ד אף דלא היה חצרה קודם דהא ילפינן מושלחה דמהני שליח קבלה ושליח קבלה הוה מילי קודם שבא הגט לידו ולא חל השליחות עד קבלת הגט כמ"ש לעיל בפרק מי שאחזו ועיין קצו"ח סימן ס"א דל"ל א"ב בשליחות דהשליחות חל בעת עשיית השליחות ואזי מבורר אך כיון דגט חוב הוא לה ל"ל משום שליחות אבל כשמגורשת מדרבנן משום אגב וא"א שתתיבם זכות הוא לה ומהני משום שליחות ומגורשת לגמרי וע"כ הוכרח ליתן לה דוכתא דמונח בו הגט: עוי"ל דודאי שיהא חצרו לקנות ע"י צריך שיהא קנוי לו גוף החצר לדעת כ"פ דחצר השוכר אינו קונה לשוכר ונהי דבשוכר י"ל שכירות ליומו ממכר מ"מ בשאלה אין לו רק שעבוד להשתמש בו אלא דקשה לפ"ז מה דאמר בסמוך דאושלה מקום וי"ל דתליא בק"פ אם כקנין הגוף כיון דשאול להשתמש או לקנות הוה ק"פ ור"י ס"ל ק"פ כה"ג ועכצ"ל כן כיון דקי"ל א"ב ואחין שחלקו לקוחות ומחזירין זל"ז ביובל ע"כ ק"פ כקנין הגוף כדאמר רב יוסף לעיל דף מ"ח ועיי"ש בפנ"י דה"ד למאן דס"ל א"ב בדרבנן ור' יוסף ס"ל בעירובין דף ל"ו ע"ב דמאן דל"ל ברירה ל"ש בדאורייתא ל"ש בדבריהם אמנם רבא דס"ל לעיל דף מ"ח דברא ומתניתא מסייע לר"ל דק"פ לאו כקנין הגוף ואף דקי"ל א"ב אין מחזירין זל"ז ביובל דא"ב משום ספק בדאורייתא א"ב כמ"ש פנ"י שם א"כ לרבא חצר השואל א"א לקנות כיון דאינו רק ק"פ אינו כידו ע"כ פרש"י משום אגב אך משום שליחות מהני חצר השאול דגם שליח רק שאול לו לעשות שליחותו ה"נ אי שאול לו החצר לקנות ע"י אלא בגט דחוב הוא ל"ל משום שליחות אך אחר דנתגרשה באגב מדרבנן ותזקק לחליצה זכות לה הגט וכמ"ש בספרי ערך ש"י על חו"מ:

אמנם ישבתי פירשב"ם דנעל לחוד אינו קונה דהקשה הרא"ש עליו מכאן וכתבתי שם לבאר ג"כ פרש"י בפסחים דף ד' דמסירת מפתח קונה בשכירות דהיינו דודאי במכירה ומתנה צריך לעשות קנין בדבר המועל בגוף הקרקע כיון דקונה גוף הקרקע לבנות ולהרוס כן עשיית הקנין אבל בשאלה ושכירות להשתמש דאין לו קנין בגוף הקרקע רק לדור ולהכניס שם כליו כן קנינו בנעילה ופתיחה דזה תחלת תשמישו ומעין תשמישו לכנוס ולצאת ולהכניס שם כליו ודברי רש"י מוכרחי' עד"ז דגם במסירת מפתח דראוי לנעול ולפתוח קונה בשאלה ושכירות וע"כ דקדק רש"י שם דמסירת מפתח הוא קנין השכירות דודאי לא עדיף מסירת מפתח מנעל ופתח דעדיין לא הועיל בגוף הקרקע לכן פרש"י כאן דקנתה הגט באגב משום דנעילה אינו קונה בגוף הקרקע ונה"מ בסימן קצ"ב כתב אם אין לו קנין בגוף הקרקע לא הוי חצרו לקנות על ידו ואג"ק שקונה לשאלה קונה מטלטלין מדקונה באגב מקום ביהכ"נ כמבואר בסימן ר"ב ס"ז והרי מקום ביהכ"נ אין הגוף שלו דע"כ נקנה בישיבה כמ"ש בנה"מ שם דהוי רק שאול לישב עליו ושם כתבתי דלא נלע"ד סברת הנתיבות דכשרוצה לקנות ע"י החצר השאיל לו צריך לעשות קנין בגוף הקרקע דלע"ד דגם לקנות ע"י חצר השאול הוי ג"כ רק בכלל תשמיש והנאת פירותיו אלא במ"ש לעיל ארוח לו יותר דאם חצר משום שליחות כמו דשליח רק שאול לו לעשות שליחותו כן קונה ע"י חצר השאול לו אבל אם חצר משום יד צריך שיהא לו קנין בגוף הקרקע כידו דקנוי לו גופו וכמ"ש לעיל ראיה ברורה דידה ג"כ שאולה לבעלה במעשה ידיה ומ"מ חשובה ידה ולא ידו וקנתה הגט בידה וע"כ כאן בשבת דא"א לעשות קנין המועיל בגוף הקרקע כגון לתקן מנעול וכה"ג א"א לקנות בנעילה רק לשאלה ואינה ידה ע"כ פרש"י משום אגב וכבר כתבתי דבגט אף דניחא לה כיון דבעצם חוב הוא לה א"א משום שליחות רק אחר דמגורשת מדרבנן משום אגב ורק חולצות וזכות הוא לה ממילא מגורשת לגמרי משום חצר דהוא שלוחה וע"כ דוקא דוכתה דיתיב בה הגט ואין להקשות דהמזכה גט במקום יבם דהוה ספק אי זכות הוא לה וחולצת ולא מתיבמת כיון דחולצת ממילא זכות הוא לה דל"ל שמא רחמא לו ליבם וגם חליצה לא תצטרך דזה אינו דהחשש שמא רחמא ליבם והוא חוב לה ואין השליחות חל כלל רק אנחנו לא נדע וגם לולא השליח ל"ה חולצת וחב לה שלא בפניה אבל הכא גם אם אין החצר שלוחה כלל ע"כ ע"י אגב חולצת בודאי ולא מחסרון ידיעה ממילא הוי זכות לה להיות החצר שלוחה:

גמרא דמשתמר לדעתה הקשה בטי"ג לפמ"ש בח"ר דמיירי בניחא לה מדס"ד דחצר משום שליחות אמאי צריך משתמר לדעתה הא במתנה א"צ ונ"ל לפמ"ש מח"א בקנין חצר פ"ג דוקא במתנת חנם לא אכפת למקבל אם אינו משומר לדעתו ודי לו אם משומר לדעת הנותן וסומך דעתו עליו לפ"ז בגט דמפסדת שכו"ע הוא כמכר ולפ"ז א"ש שיטת הפוסקים דצריך בעבדה כפות וישן שיהא הגט משומר לדעתה ומשמע אף דמגרשה ברצונה ולפוסקים דבחצר צריך עומד בתוכו ממש א"כ בעבד לא משכחת וע"כ מיירי במגרשה מרצונה ומיושב נמי מ"ש המהרש"א לקמן דף ע"ט במשנה דהיתה עומדת על ראש הגג לתרץ קושית התוס' לר"א דל"צ עומדת בצדה למה קתני דעומדת על הגג ותירץ משום דתוס' כתבו לקמן דאם לא מנטר לדעתה צריכה לעמוד בצדה וכאן נמי דמיירי דמחיצות תחתונות עודפת על עליונת ולא מנטר לדעתה רק לדעת בעלה לכן צריך שתעמוד על הגג עיי"ש דקשה כיון דבמתנה א"צ עומד בצידו אף דאינו משתמר לדעת מקבל רק בגט משום דחוב הוא לה צריך כדאיתא בפ"ק דב"מ די"ב והיינו כשמגרשה בע"כ וא"כ כאן דהשאיל לה הגג כדמוקי בגמרא ודאי ניחא לה דאל"כ י"ל דאינה רוצה בגגו ובתו"ג כתב דלשון המשנה דלא קתני על גגה מוכח דמיירי דמשאיל לה ולמה צריך משתמר לדעתה ולפמ"ש ה"ט דהוה כמכר:

תוכן העניינים

ערך שי שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה