ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
גיטין · דף עב:
אר"ה גיטו כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר אף גיטו אם עמד חוזר ומה גיטו אף דלא פריש כיון דאמר כתובו אף דל"א תנו אף מתנתו כיון דאמר תנו אף דלא קנו מיניה פרש"י אם עוד חוזר אף דלא התנה אם מתי דמסתמא אדעתא דמת יהיב וכן הר"ן החזיק בפרש"י דר"ה בין בסתם בין אמר אם מתי מיירי אך תוס' הקשו דא"כ למה הצריך המשנה ושמואל תנאי בשכ"מ וכן בפא"נ דאמר פטומי מילי ופריך פשיטא ומה פשיטא הא א"צ תנאי כלל ולפיכך פיר"ת דסתם אינו חוזר רק מיירי באמר אם מתי וזה שאמר גיטו דקאי על המשנה וזה רחוק דמגמרא משמע כמו במתנה חוזר בסתם ה"נ בגט וגם לשיטת רש"י קשה הלשון גיטו והקושיא מפא"נ אין לה תירץ כלל וישיע"ק הקשה אם בסתם נמי חוזר כשעמד משום אומדנא דעד"ז מגרש א"כ אומדנא זאת יש קודם כתיבה וה"ל כתנאי קודם כתיבה דהגט פסול לגמרי והוא קו"ע ולכן לולא דמסתפינא נ"ל דרך אחר דבלא"ה קשה מה דאמר ומה גיטו אע"ג דלא פירש ופרש"י לעיל דף ס"ו דאנן ילפינן זה מדר"ה וקשה מניין דלמא אינו מדמה ר"ה רק גט למתנה לענין אם עמד מכח האומדנא ומה ענין זה לזה דבשלמא תנו ל"צ בשכ"מ דאומדנא יש דודאי אינו משחק בה אבל במהנה מנלן דמהני בלא קנין וכמו שהקשה בח"ר כן לעיל דס"ו ע"כ נלע"ד דודאי אין סברא כלל לילך בגט בתר אומדנא כשמגרש סתם דל"ד למתנה דודאי אין אדם נותן כל נכסיו וישאר ערטלאי א"ל ימות משא"כ בגט וכמו שהקשה הפנ"י אלא נ"ל די"ל הא דדייק ר"ה גיטו כמתנתו היינו בגט המיוחד לשכ"מ שנשתנה מגט של בריא והיינו או שפירש אם מתי מחולי זה דתנאי זה אין דרך בבריא או באמר רק כתבו ולא אמר תנו דבבריא אמרינן דרצה לשחק בה ול"מ רק בשכ"מ או באינך ארבעה דמשנה דלעיל פרק האומר ס"ה ב' והנה באמר כתבו לבד מה דמהני בשכ"מ הוא משום אומדנא דודאי דעתו שיתנו ג"כ דרוצה שלא תזקק ליבם ואין שכ"מ משחק כמ"ש בח"ר לעיל דס"ו וא"כ ממלא אף דלא אמר אם מתי הוי כהתנה דבשלמא אם אמר גם תנו או נותן בעצמו י"ל דלא מהני האומדנא כיון דאינו מוכח טובא וכמ"ש הריב"ש הובא בטו"ז יו"ד סימן רי"ח דבין אדם לחברו צריך אומדנא דמוכח טובא וזולת זה הוי רק דברים שבלב ול"מ משא"כ בזה דכל עיקר הגט דמהני מכח האומדן דודאי דעתו שיתנו כדי שלא תזקק ליבם א"כ תינח אם ימות אבל לומר דגומר לגרש בלא תנאי וכונת השכ"מ שיתנו הגט ומיד תתגרש זה מניין לנו כיון וי"ל דאינו רוצה שיתנו רק על אופן אם ימות ממלא ליכא אומדן יותר ואף אם כונתו בלא תנאי זה הוה דברים שבלב ושפיר דייק ר"ה גיטו המיוחד לשכ"מ דנשתנה מסתם גיטין דפירש אם מתי או אמר רק כתובו כמתנתו המיוחד ג"כ לשכ"מ דמהני בלא קנין דבזה אם עמד חוזר דהיכא דצריך קנין כגון מתנת שכ"מ במקצת ואינו מצוה מחמת מיתה באמת הדין אם עמד אינו חוזר כמבואר בחו"מ סימן ר"נ ואף דמתנת שכ"מ בכל נכסיו ובקנין ג"כ אם עמד חוזר ה"ד במיפה דהיינו שכותבין דנוסף על מתנתא דא אמר לקנות ממנו דאזי המתנה חל בלא קנין דהקנין רק ליפות אבל בקנו ממנו סתם אזי אדרבה לא מהני כלל בשכ"מ א"כ שפיר קאמר גיטו כמתנתו המיוחד לשכ"מ ואינו בבריא כיוצא בו אם עמד חוזר ולפ"ז ל"ק מה דתנן במשנה תנאי בשכ"מ וכן ממאי דאתקין שמואל וכן מפא"נ דודאי באומר כתבו ותנו או נתן בעצמו דגט זה אינו מיוחד לשכ"מ לא מהני אומדנא ולפ"ז כ"ז לענין הנתינה דלא אמר תנו אבל לענין הכתיבה ליכא אומדנא כלל דהוי דברים שבלב ואם יתן בעצמו אין כאן תנאי כלל א"כ ליכא תנאי עד הנתינה כשאינו נותן בעצמו ואינו אומר תנו א"כ ליכא תנאי קודם כתיבה ולפ"ז שפיר מוכח דבכ"מ דמהני בגט כתבו בלא תנו כן מהני במתנה דאל"כ עדיף גט ממתנה דביוצא בקולר ואינך שלשה דלעיל דבגט מהני כתבו בלא תנו מכח האומדנא ממלא מהני האומדנא דעמד שהגט בטל ואם במתנה צריך קנין כבריא ממלא דעמד אינו חוזר דכל היכא דצריך קנין אינו חוזר כשעמד וא"כ היכי קאמר ר"ה גיטו כמתנתו דמשמע רק היכא דבמתנה אם עמד חוזר כן בגיטו אבל כשאינו חוזר במתנה גם בגט אינו חוזר והא גט עדיף לענין יוצא בקולר ומפרש ויוצא בשיירא דבהן כשנותנין מתנה א"י לחזור ובגט חוזר וא"כ מצינו באיש אחד דגיטו אינו כמתנתו ועכצ"ל דבכל הנך דבגט מהני כתבו בלא תנו כן במתנה מהני תנו בלא קנין ממלא שוין לעולם לענין אם עמד חוזר ג"כ דהיכא דאינו חוזר בנותן מתנה אינו חוזר בגט והיכא דחוזר במתנה חוזר בגט ואפשר להעמיד זאת בלשון הגמרא דקאמר ומה גיטו אע"ג דלא פריש כיון דאמר כתבו אע"ג דלא אמר תנו דלכאורה הוא כפל לשון אלא י"ל דמפרש היכי מוכח לדמות מתנה לגט מדר"ה ואמר ומה גיטו דאמר ר"ה אם עוד חוזר אע"ג דלא פריש התנאי מ"מ מועיל האומדנא כיון דאמר כתבו לבד וסגי אף דלא אמר תנו א"כ הגט רק משום האומדנא ע"כ מהני האומדנא לענין חזרה ג"כ מזה מוכרח לומר אף מתנתו כיון דאמר תנו מהני אף דלא קנו מיניה בכל הארבעה דבגט די בכתבו דאל"כ יפה גט ממתנה ביוצא בקולר ובשיירא ומפרש בים דאם אמר כתבו וניצל חוזר ובמתנה היכא דקנו מיניה אינו חוזר ואם לא קנו גם בלא ניצל אינו כלום ור"ה משוה גט למתנה לענין חזרה דא"ל ניצל אינו חוזר ובניצל חוזר ואף דלפ"ז הל"ל כיון דאמר כתבו ולא אמר תנו ואינו מדויק לשון ואע"ג מ"מ אמר הכי משום דרוצה לדמות מתנה לגט לומר כמו בגט אף דלא אמר תנו מהני כן במתנה אף דלא קנו וע"כ בלא"ה הוא קיצור לשון ונחסר מלת מהני ויש לדייק יותר דהל"ל אם אמר כתבו וכו' אף מתנתו אם אמר תנו ומה הלשון כיון דמשמע להדיא שנותן טעם ולפמ"ש הוא באמת נתינת טעם וכן י"ל אף מתנתו הטעם דחוזר כשעמד כיון דאמר תנו מהני אף דלא קנו ומשום שנותן מחמת דאגת מיתה אצ"ק שלא תטרף דעתו מה"ט כשעמד חוזר כיון דנותן רק מחמת דאגת מיתה כמבואר להדיא בטוחו"מ סימן ר"נ ובע"ש שם ובאס"ז פא"נ דס"ו כתב בפירש דר"ת רגיל לפרש הטעם במתנה אם עמד חוזר משום דמן הדין מתנה בלא קנין אינו מועיל אלא כדי שלא תטרף דעתו עליו וכיון דעמד אזיל הטעם ומה שהקשה שם על ר"ת דטעם זה לא יתכן היכא דקנו מיניה ולא מצינו חילוק בין קנו מיניה א"ל דבקנין נמי אם עמד חוזר דתנן בפנ"ש שכ"מ שנתן נכסיו שייר כ"ש מתנתו מתנה עיי"ש תמוה דאדרבה מתנתו מתנה פירושו כיון דצריך קנין א"י לחזור כמ"ש רשב"ם שם ושמואל דאמר בנתן כל נכסיו אף בקנין עמד חוזר היינו דוקא במיפה דפירש דיחול המתנה בלא קנין רק מצד מתנת שכ"מ והקנין ליפוי לבד וממלא ע"כ שמע מינה דכל מקום דמהני בגט כתבו לבד כן במתנה אצ"ק דאל"כ אין דומין לענין אם עמד חוזר וכנז"ל. ועוד נלע"ד לפי מה שפירש הריטב"א גיטו של כל אדם כמתנתו ולדרכינו נאמר גיטו של כל אדם כמתנתו לכל דבר והיינו אם מתנתו חל גם שהוא מתנת בריא כמו בקנין דאזי אינו חוזר בלא תנאי אם מתי כן גיטו אם מהני גם בבריא כיוצא בו ג"כ אינו חוזר בלא תנאי אם מתי וכמו אם מתנתו חל רק מכח שהוא שכ"מ כגון דלא קנו מידו דאזי אם עמד חוזר בלא תנאי דאם מתי כן בגט היכא דחל רק מכח שהוא שכ"מ כשלא אמר רק כתבו ולא אמר תנו דאזי אם עמד חוזר ג"כ בלא תנאי ואף דמתנת שכ"מ בכולה גם בקנין אם עמד חוזר הא אדרבה הקנין מגרע ולא חל כלל בשכ"מ רק במיפה דהיינו שכותב דהמתנה יחול באמירה לבד מכח שהוא שכ"מ ונוסף על המתנה ליפוי כח קנו מיניה כדאיתא בחו"מ סימן ר"נ משא"כ אם אמר בגט שכ"מ כתבו ותנו דאזי מהני גם בבריא ודאי אם עמד אינו חוזר דגם במתנה היכא דמהני מכח מתנת בריא כגון בנתן מקצת נכסיו וקנו מיניה ג"כ אינו חוזר נמצא לעולם שוה גיטו למתנתו ממלא מוכח דכמו במתנה דליכא חשש דיאמרו יש מתנה לאח"מ וע"כ בעמד חוזר אף דלא הבריא לגמרי וחזר ונפל למשכב ומת וגם במתנת שכ"מ במקצת וקנו מיניה דמ"מ אם התנה אם מתי מיד כשעמד חוזר כיון דליכא למגזר מידי כן ה"נ בגט היכא דאמר כתבו לבד אף דלא התנה אם מתי או באמר כתבו ותנו ואמר אם מתי ליכא נמי למגזר דמשוה גיטו למתנתו לגמרי וע"כ פריך מהמשנה לר"ה דפשיטא להש"ס דבמתנה א"צ אומדנא הן בלא קנו מיניה ובסתמא הן בקנו והתנה אם מתי כיון דליכא למגזר וע"כ לר"ה בגט נמי כן ורבה ורבא פליגי דבגט יש לגזור אף בהתנה אם מתי משא"כ במתנה כמ"ש תוס' ובזה נסתלקו כל הקושיות מן השמועה בס"ד דלשיטת רש"י דגם בסתם אם עמד חוזר קשה קושית התוס' ולתוס' דחוק מאד הדמיון גיטו כמתנתו דמשמע להדיא כמו במתנה בסתם אם עמד חוזר כן בגט בסתם וגם קשה מנ"ל לדמות כיון דבמתנה יש אומדן דעת כמו שהקשה הפנ"י וגם קשה מנ"ל דלר"ה מדמה להיפך מתנה לגט לענין דא"צ קנין ולפמ"ש א"ש הכל דבאמת ר"ה אינו מדמה רק השוין ממש גיטו של כל אדם שוה כמתנתו ובמתנה דעמד חוזר היינו היכא דהמתנה אינו מועיל רק מחמת שהוא שכ"מ כן בגט אינו חוזר רק היכא דלא מהני רק מחמת שהוא שכ"מ וכגון דאמר כתבו ולא אמר תנו דמהני רק משום דאומדין דעתו דודאי כונתו שיתנו ג"כ דלא רצה לשחק בה ומחמת דבהול לא פירש א"כ ע"כ יש לילך בתר האומדן דאינו רוצה לגרש רק ע"ת אם ימות ולא חשוב דברים שבלב משום דליכא אומדן דמוכח דהא אדרבה ליכא אומדן דמוכח דכונתו שיתנו בלא שום תנאי וע"כ ממלא מוכח לר"ה דמתנה דומה לגט דאין צריך לומר קנו רק תנו דאם צריך לקנות הרי מתנתו באופן המועיל בבריא ואם תאמר דמ"מ אם עמד חוזר משום דיש אומדנא דמוכח דרק מחמת מיתה נותן א"כ ע"כ גם בגט אף דהוא באופן המועיל בבריא כגון שאמר כתבו ותנו או נותן בעצמו ג"כ אם עמד חוזר אף דלא התנה אם ימות א"כ תקשי מהמשנה ומשמואל דהצריכו תנאי דאם מתי וגם הרי בגט ליכא אומדנא דמוכח כולא האי והוי דברים שבלב ועכצ"ל דס"ל דבמתנה אין צריך קנין ורק בזה אם עמד חוזר כיון דכל חלות המתנה רק מחמת שהוא שכ"מ ונותן מפחד המיתה ושפיר מדמה גט למתנה היכא דאמר רק כתבו דמהני ג"כ רק מחמת שהוא בהול ומצוה מפחד המיתה וכן לדעת הפוסקים דמוכח מדר"ה דבכל היכא דבגט אצ"ל תנו כגון בכל הארבעה השנויין בפרק האומר יוצא בקולר ומפרש ומסוכן ויוצא בשיירא ה"נ במתנה א"צ קנין ג"כ מוכח מה"ט שכתבתי דאם במתנה יצטרך קנין א"כ ל"ד גיטו למתנתו דבגט אם הוא באופן המועיל בבריא ע"כ צריך תנאי דאם מתי כדמוכח מהמשנה ואם נאמר דאינו חוזר א"כ גם לענין חזרה אינו דומה גיטו למתנתו דבכל הנהו ארבעה במתנתו צריך להיות באופן המועיל בבריא ואינו חוזר כשניצל ובגט מהני כתבו לבד וחוזר כשניצל כיון דלא אמר תנו וכל מה דנותנין הוא רק מכח האומדנא ממלא י"ל דאינו מצוה ליתן רק מחמת דכסבור שלא ינצל דעל יותר ליכא אומדנא:
ובזה י"ל ג"כ כמ"ש לעיל לדייק לשון הגמרא דקאמר מה גיטו אע"ג דלא פריש כיון דאמר כתבו אע"ג דלא אמר תנו אף מתנתו אם אמר תנו אע"ג דלא קנו דאע"ג דלא פריש הוא כפל לשון וגם לשון כיון משמע שהוא נתינת טעם אלא ה"פ דהנה לשון קצר הוא וחסר מלת מהני דהל"ל מה גיטו מהני או לומר מלת מהני לבסוף או באמצע דבל"ז אין לו פירש כלל וע"כ י"ל ה"פ מה גיטו אע"ג דלא פריש אם מתי ומגרש סתם אמרינן כשעמד חוזר וכן בכל הארבעה הנ"ל כשניצל חוזר אף בסתם והטעם כיון דאמר כתבו מהני אע"ג דלא אמר תנו וכל חלות הגט מכח האומדן ע"כ אם עמד חוזר אף מתנתו חוזר בסתם כיון דאמר תנו מהני אע"ג דלא קנו מיניה משא"כ היכא דל"מ בלא קנין והוא באופן המועיל בבריא אם עמד אינו חוזר בלא תנאי ממלא מוכח לר"ה דבכ"מ דבגט אצ"ל תנו כן במתנה א"צ קנו ומה דאמר לשון אע"ג ולא אמר ולא אמר תנו ולא קנו מיניה משום דתכלית כונתו להוכיח רבותא זאת כמו בגט מהני כתבו אע"ג דלא אמר תנו כן במתנה מהני תנו אע"ג דלא קנו מיניה. דף ע"ג ע"ב תוס' ד"ה תנא ובלבד שימות וכו' משעת מיתה ואילך נמי לא תהא מגורשת ולעיל בריש פרק כל הגט דייקינין בהדיא די"ב כיון דכי מיית הוה גט ופנ"י תירץ דלכי מיית הוה גט דא:
מבורר ברגע הסמוך למיתה אף למ"ד א"ב רק שתהא למפרע מגורשת תליא בברירה אלא דקשה דא"כ מה פריך בפרק כל הגט רב משרשיא לרבא דלא מחלק בין תולה בד"ע לתולה בד"א מהא דלכי מיית הוה גט לר"י עיי"ש גם קשה איך מצאנו ידינו ורגלינו דקי"ל א"ב גם בתולה בד"א וקי"ל לכי מיית הוה גט וכבר דשו בו רבים קמאי ובתראי ונ"ל דלעיל אר"ה גיטו כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר אף גיטו אם עמד חוזר ופרש"י דאומדן דעת יש דאינו מגרש רק ע"ת שימות והקשו תוס' א"כ למה הצריכו המשנה ושמואל תנאי דאם מתי וכן הקשו מפרק איזהו נשך ע"כ העלו דר"ה מיירי שפירש אם מתי והקשה ישיע"ק סימן קמ"ה לרש"י כיון דבסתם נמי יש אומדנא ממלא גם בשעת כתיבת הגט יש אותו אומדנא וכל תנאי שלפני הכתיבה מבטל הגט דלא חשוב לשמה משום דא"ב ובתנאי דלאו בידו לכ"ע הגט בטל עיי"ש וגם לתוס' קשה דלמה יגרע גט ממתנה שיצטרך בגט להתנות ומ"ש תוס' דשאני מתנה דאינה חלה עד לאח"מ אין זה מספיק דנהי דגט צריך שיחול מחיים מ"מ דוקא אם ימות יחול למפרע כיון דיש בגט נמי אומדנא דמגרש מחמת מיתה ונ"ל לפמ"ש מהר"ם אלשיך שאלה ע"ח דלפי מה דקי"ל ג"ד בגיטא ל"מ אף בג"ד ואומדנא דמוכח לא מהני אף בשעת נתינת הגט דגט שאני מממון וכ"כ אחרונים עיין ישיע"ק סוף סימן קמ"ה ובחידושי ב"ב שם ובטי"ג לעיל דף ע"ג ולפ"ז א"ש החילוק מה דבגט צריך תנאי בפירש ולרבא דס"ל ג"ד בגט מלתא י"ל גם בסתם גט מד"ת אם עמד חוזר אלא דרבא בלא"ה חולק אר"ה משום גזרה דיאמרו יש גט לאח"מ ולפ"ז י"ל גם לרש"י נהי דג"ד בגיטא ל"מ מחמת דהוה רק דברים שבלב לא מהני לבטל דברי פיו אבל בגט שכ"מ אם אומר רק כתבו ולא אמר תנו דנותנין הגט מכח אומדנא דכונתו ליתן כיון דגילה דעתו דרצונו לגרשה בזה שפיר מהני אומדנא שאינו רוצה בגירושין רק אם ימות כיון דכל קיום הגירושין רק מכח אומדנא וליכא אומדנא יותר לומר דרצונו לגרש בלא שום תנאי ושפיר קאמר ר"ה גיטו כמתנתו כמו מתנתו היכא דמהני רק מכח שהוא שכ"מ כגון דאמר תנו ולא קנו מיניה דאזי בסתם נמי אם עמד חוזר ה"נ גיטו היכא דמהני רק מחמת שהוא שכ"מ ומצוה מח"מ שלא אמר רק כתבו ג"כ בסתם אם עמד חוזר ובמתנת שכ"מ בקנין ל"מ רק במיפה שכותב דהמתנה יהא מועיל מחמת מתנת שכ"מ בדיבור לבד ומוסיף הקנין רק ליפות כחו וע"כ היכא דנותן הגט בעצמו או אמר תנו צריך להתנות אם מתי וגם לק"מ קושית הישיע"ק נהי דבשעת כתיבה יש אומדנא דע"ד אם ימות הוא מ"מ ג"ד ל"מ רק לרש"י מהני על הנתינה כיון שלא פירש תנו ולתוס' לעולם צריך לפרש אם מתי דג"ד ל"מ אמנם לרבא בכל גט שכ"מ ומצוה מח"מ הל"ל אם עמד חוזר מחמת הג"ד והאומדנא דנותן רק מחמת מיתה והנה רבא פליג לעיל דף ע"ג על ר"ה משום גזרה דיאמרו יש גט לאח"מ פרש"י כשיראו אם עמד חוזר ואם לא עמד הוי גט יאמרו דהוה כמתנה דחל לאח"מ אמנם כיון דהאומדנא והג"ד יש גם בשעת כתיבה ולמ"ד א"ב בטל לגמרי גם אם מת כיון דבשעת כתיבה לא היה מבורר א"כ אין מקום לתקנה לומר משום גזרה דאפקנהו לקדושיו וא"כ לרבא דלא מחלק בין תולה בד"ע לתולה בד"א ולמ"ד דא"ב אין אופן לגט שכ"מ אפילו מגרש בסתם שיחול וע"כ מוכח שפיר מדאר"י לכי מיית הוה גט דס"ל י"ב אבל אנן לדידן דק"ל ג"ד בגיטא ל"מ אף דיש אומדנא דמוכח ליכא כלל חשש משום הכתיבה כל שלא התנה התנאי דאם מתי קודם הכתיבה בין לרש"י בין לתוס' ושפיר קי"ל א"ב ומ"מ לכי מיית היה גיטא דאצ"ל הוברר למפרע בשעת כתיבה שיחשב נכתב לשמה:
ומה דר"ת לא חילק בין גט למתנה מחמת דג"ד בגט ל"מ וכתב חילוק אחר ה"ט דס"ל במתנת שכ"מ אפילו פירש שלא יתבטל כשיעמוד מ"מ אם עמד חוזר כיון דאינה חלה מתק"ח עד אח"מ שלא תטרף דעתו וכמ"ש בתשובה סתקע"ה וריב"ש סימן ר"ז הובא בהגהות רמ"א חו"מ סימן ר"נ ס"ב ובאס"ז פא"נ דף ס"ו כתב דר"ת רגיל לפרש דהא דמתנת שכ"מ אם עמד חוזר משום דאינה חל עד אח"מ מתק"ח שלא תטרף דעתו והקשה האס"ז ממתנת שכ"מ בקנין לר"ת למה חוזר וכבר כתבתי לעיל בזה אלא דבאמת י"ל דזה לא יכחיש ר"ת דיש אומדנא דנותן רק משום דכסבור שימות דניכר מתוך מעשיו דמצוה מח"מ ולכן גם בקנין חוזר אלא דס"ל כל שלא קנו מידו אף דפירש שלא יתבטל כשיעמוד מ"מ בטל ובזה ל"ל משום אומדנא ועכצ"ל משום דהתקנה שיחול שלא תטרף דעתו ובעמד ל"ש טירוף ובקנו מיד אם פירש שלא יתבטל מהני כמ"ש הריב"ש ובהגהות רמ"א שם וע"כ כתב ר"ת הכא לחלק בין גט למתנה מטעם דהמתנה חל רק לאח"מ והיינו מתק"ח שלא תטרף דעתו אך כיון דבקנו מידו ג"כ חוזר ע"כ משים אומדנא וג"ד כמ"ש באס"ז שם א"כ תקשי עדיין למה בגט אם עמד אינו חוזר כשלא התנה ואף לפמ"ש לעיל דה"ט דהקנין רק במיפה כחו והמתנה חלה מצד מתנת שכ"מ בדיבור לבד מ"מ קשה דא"א להכחיש הסברא מצד עצמה דניכר מתוך הענין דאינו נותן רק משום דכסבור שימות וגם מהא גופא דאמרינן דהקנין מגרע במתנת שכ"מ כשלא כתב מוסף על מתנתא דא קנו מיניה מזה מוכח דאזלינן בתר האומדנא דלפיכך הקנין מגרע כיון דודאי אינו רוצה שיתחיל עד אח"מ וכיון שאינו מקנה רק בקנין אין קנין לאח"מ כמבואר הטעם בב"ב שם, ועסמ"ע סימן ר"נ הרי דבסתם מתנת שכ"מ אמרינן דבודאי אינו רוצה שיחול עד לאח"מ וע"כ משום אומדנא וג"ד הוא וא"כ מה דבגט צריך לפרש אם מתי עכצ"ל משום דבגט ל"מ אומדנא וג"ד ול"ד למתנה:
ואף דלפי הנראה מפשוטו דרש"י ס"ל לעיל דבכל גט שכ"מ אם עמד חוזר לר"ה אף דנותן הגט בעצמו או דאמר כתבו ותנו מ"מ י"ל שיטת רש"י דכאן דנ"ל די"ל עוד קושית הישיע"ק דליהוי כתנאי לפני כתיבה כיון דיש אומדנא דע"ד שימות הוא ותנאי לפני הכתיבה מבטל הגט אפילו נתקיים התנאי לרש"י ורמב"ם ובתנאי כזה דאינו בידו כ"ע מודו עיי"ש והוא דיל"ד לרש"י מה מדמה ר"ה גט למתנה דבשלמא מתנה מועיל בה אומדנא כיון דנותן כל נכסיו או מצוה מח"מ יש ג"ד דנותן רק א"ל יעמוד ובממון מהני ג"ד אבל בגט לו יהא דניכר ומגלה דעתו שמגרש מפחד שימות שלא תיזקק ליבם מ"מ אינו רק ג"ד דל"מ בגט עד שיתנה בפירש א"ל ימות יתבטל הגט וכמ"ש מהר"ם אלשיך ואחרונים דלאביי דג"ד ל"מ בגט כן ל"מ ג"ד בשעת נתינה לומר דאינו נותן הגט רק על אופן זה וצ"ל דרש"י ס"ל דהא דג"ד ל"מ לבטולי גיטא דוקא לעקור כל הגט לא אלים הג"ד משא"כ אם אינו עוקר ומבטל כל הגט מהני ג"ד לעשות תנאי כיון דאם יתקיים התנאי יתקיים הגט ואינו נעקר לגמרי אין גילוי דעתו עיקר וסותר דברי פיו ותלי"ת מצאתי מפורש כן בשיע"ק ס"ס קמ"ה בחידושי ב"ב וכיון שכן תינח לענין הנתינה מהני ג"ד לעשות תנאי אם יעמוד יחזור ואם ימות תתגרש אבל על הכתיבה לא מגרע האומדנא דעד"ז מצוה לכתוב דא"כ אף שיתקיים התנאי בטל הגט דל"ה כתיבה לשמה דא"ב א"כ אין האומדנא מועיל לעקור הכתיבה לחלוטין אבל לרבא ג"ד מלתא לבטל כל הגט ע"כ פריך שפיר למה לכי מיית הוה גיטא הא בשכ"מ יש ג"ד ואומדנא קודם כתיבה וכיון דאין ברירה לא הוה כתיבה לשמה ומה שהקשו תוס' לרש"י אפילו לא מת מאותו חולי תהא ספק גרושה כל אותם הימים כיון דא"ב לע"ד לק"מ דמבואר לעיל דכ"ח דרוב חולים לחיים וע"כ הניחו זקן או חולה נותנו בחזקת שהוא קיים וא"כ בשלמא כשמת מאותו חולי אגלאי דחולה זה אינו מהרוב ע"כ הוה ספק גרושה הימים שבנתיים דלא הוברר למפרע דשעה זאת רחוק מן המיתה היתה משא"כ כשלא מת מאותו חולי אין להסתפק על חולי הראשון כלל דלרוב חולים לחיים ועמ"ש לעיל ר"פ כה"ג:
שו"ר בשו"ת גא"ב שאלה נ"ב להסמ"ע ז"ל דעתו שם ג"כ כמהר"ם אלשיך דג"ד ל"מ בגיטא אפילו ג"ד ואומדנא שקודם המעשה או בשעת מעשה לאביי דקי"ל כותיה דג"ד בגיטא ל"מ לבטולי גיטא ולא מחלק בין ג"ד שלפני המעשה ולאחריו ולבסוף כתב ג"כ לפרש דברי התוס' דלפיכך אינו דומה גט שכ"מ למתנת שכ"מ בסתם משום דבממון אזלינן בתר אומדנא ובגט לא אזלינן בתר אומדנא ואח"כ מצאתי בט"ג בגליון בפ"ק דף טית דכתב ג"כ דלפיכך בגט אם עמד השכ"מ אינו חוזר משום דג"ד בגיטא ל"מ והעיר ג"כ בדברי ר"ת דע"כ במתנה דחוזר משום דהוה כתנאי עוד מצאתי בשעה"מ פ"ו מהלכות אישות הביא בשם תוספי הרא"ש וז"ל דגבי איסורא לא אזלינן בתר ג"ד דהא שכ"מ אם עמד חוזר במתנתו אבל גט א"ל התנה הוה גט והקשה השעה"מ דהרא"ש בפרק מי שאחזו ס"ל כרש"י דלר"ה גם בגט בסתם חוזר ולרבה ורבא רק משום גזרה אינו חוזר עיי"ש ולפמ"ש לעיל ג"ז י"ל דלאופן ראשון דרש"י ג"כ לא קאמר רק כשאמר כתבו ולא אמר תנו ה"נ י"ל להרא"ש ובאופן שני שכתבתי דבתנאי דלהבא שאפשר שיקוים הגט לכ"ע מהני ג"ד בגט רק ג"ד שעוקר הגט לגמרי ל"מ ג"ד ולכן אומדנא שלפני הכתיבה ל"מ דעוקר לגמרי ולפ"ז ה"ה בתנאי על העבר כמגרש משום ש"ר דמיירי בו תופסי הרא"ש דאזי אם הש"ר שקר נעקר הגט מיד לגמרי דא"א שיקוים ג"כ ג"ד ל"מ וראייתו שפיר מגט שכ"מ דהג"ד לפני הכתיבה בא ג"כ לעקור כל הגט ומצאתי בשו"ת הרא"ם סי"ד הקשה ג"כ לרש"י דבגט שכ"מ נמי בסתם אם עמד חוזר א"כ האומדנא קודם הכתיבה ופסול אפילו מת ותירץ דהאומדנא אין הכונה שנותנו על תנאי אם ימות אלא כסבור שודאי ימות וכשלא מת הוי גט בטעות דלא העלה על לבו כלל שיעמוד ולכן כשמצוה לכתוב הגט מצוה לשם כריתות גמור עיי"ש ולא נהירין דבריו דאם הוא אינו מעלה על דעתו שיחיה מ"מ אנן ידעינן בשעת כתיבה דח"ל ימות לא יהא גט ורוב חולים לחיים א"כ הסופר אינו כותב לשם כריתות גמור וגם השכ"מ גופא מניין שאינו מצפה לחיים וכ"ש כשבשעת נתינה מתנה א"ל מתי ומ"מ ל"ל דבשעת כתיבה היה דברים שבלב דלא ידענא אם יתנה דהא לזה יש אומדנא דעד"ז מצוה לכתוב ועתה בשעת נתינה חזינן דמצפה לחיים: