אור ברסלב
ערך שי שס גיטין › דף נא.

ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק

גיטין · דף נא.

דף מו:

גמרא בשקנו מידו וכו' אימר צררי אתפסה יל"ד לוקמוה בכתב לה כמו שהקשו תוס' בפרק הנושא עוד הקשו תוס' לעיל ד"ה כתובין אמאי לא משני אימר צררי אתפסה ולמה צריך טעמא דכתובין וקצובין עוד הקשו תוס' למה בכתובה גובה בשבועה ול"ח לצררי ד' הקשו תוס' למה למזונת גובה מב"ח ול"ח לצררי ונ"ל דחשש צררי כמו דעדים חותמין מפני תקון עולם דדלמא ילכו העדים או ימותו או ישכחו כן חושש האב דלמא לא יעידו העדים על הקנין כשתבא לטרוף ממשעבדי כיון דע"כ מיירי דליכא בנ"ח כדי סיפוק המזונת דאל"כ בלא"ה אין נפרעין ממשעבדי ע"כ מתפיס לה צררי אבל בכתב לה שטר הרי תוכל לטרוף ממשעבדי ואינו חושש להתפיס לה צררי וכן כתובה אף במקום דאין כותבין תגבה מתנאי ב"ד ואין לו לחוש וע"כ אינו ודאי שהתפיס לה צררי ונפרעת בשבועה וכ"ז מחמת דזולת הקנין אינה טורפת ממשעבדי ע"י תנאי ב"ד משום דאין קצובין או כתובין ועכצ"ל משום הינו וכ"ז לענין משעבדי דלא נשאר בנ"ח לסיפוק מזונות אבל לענין בנ"ח כיון שהשאיר בנ"ח ותוכל לגבות מתנאי ב"ד אינו חושש להתפיסה צררי ואי דיחוש שמא ימכרו בניו י"ל דאינו חושש כיון דיכולה לעכב עליהם בב"ד שלא ימכרו כדאיתא בא"ע סימן קי"ב סי"א וסי"ד ועוד כילה האי אין חושש שימכרו בניו והלקוחות לא יחושו לעצמן מהקנין דקלא אית ליה ולא תמצא העדי קנין ואף דלפ"ז הל"ל אחין ששעבדו תטרף עם עדי קנין י"ל אה"נ ומתניתין לא מיירי ע"כ בלא"ה רק ממכירת האב דרב בעי בפרק מציאת האשה באחין ששעבדו ושם לא נזכר כלל קנין ועוד כיון דאב שמכר אין מוציאין אף בקנו מידו משום חשש צררי תו לא מפקי עדים לקלא מחיים דאב ולא הוי כתובין ממילא גם אחר מותו תו ל"מ כיון דלא חל השעבוד מיד וכעין שכתבו התוס' ד"ה אי שבח קדים ועיין בהה"מ דכיון דאם מכר אין מוציאין אין כאן שעבוד נכסי כיון דיכול להבריחן ואין בהם קדימה כמטלטלין עיי"ש פח"ר מה"א:

מי לא משכחת דגרשה ואהדרה הרמב"ם פכ"א מה"א כתב דאם מחלה כתובתה אין לבנות מזונת וכתב רשב"ץ דלפ"ז אם נתגרשה ופרע כתובתה אבדו הבנות מזונא הובא באב"מ סימן קי"ב וקשה לפ"ז מה מתרץ דבנות כיון דמתנאי ב"ד אכלו אימר צררי אתפסה דמאי פסקא דמי לא משכחת דגרשה ופרע כתובתה ואהדרה וקנו מידו דתו לית להו מתנאי ב"ד רק משום הקנין וצ"ל דעדיין ניחש דאתפסה צררי קודם שגרשה דאזי היה להו מתנאי ב"ד וכמ"ש ישעי"ק סימן קי"ב על הטור דס"ל אף דגרשה יש לבנות מתנאי ב"ד מדאמרינן כאן כיון דמתנאי ב"ד אכלה אימר צררי אתפסה והקשה הישיע"ק אימר צררי אתפסה קודם גירושין וצ"ל דהטור ס"ל דל"ח רק היכא דג"כ קנו מידו כמ"ש תוס' אבל לרמב"ם לא ס"ל הכי והנה לסברא זאת י"ל קושית התוס' למה הוצרך לטעם דאין כתובין ולא אמר משום חשש צררי וגם יתורץ מה שהקשו תוס' למה בכתובה ל"ח לצררי וגובה עכ"פ בשבועה והיינו דאינו חושש להתפיס צררי רק כשאינה גובה ממשועבדים שלא תאבד המזונת לגמרי אם מכר או ימכרו היורשים והחשש על קודם הגירושין דאז לא היה דינם לגבות ממשעבדי וכ"ז אחר דכבר הדין דמשום תנאי ב"ד לבד אינו בכתובין ואינה גובה מלקוחות:

או י"ל באופן זה לפי מה שהקשו המפרשים למה ניחש לצררי הא הוי ספק פרעון אך להראב"ד פח"י מה"א דחיוב מזונת מתחיל רק לאחר מיתה והסכים עמו הטור א"ע סימן צ"ג דכן איתא בירושלמי א"כ הוה ספק בחיוב משא"כ בכתובה אמנם מבואר בט"ז וב"ש שם דה"ט כיון שיכול הבעל למכור בחייו ולא תוכל לטרוף וא"כ להס"ד מקשה שפיר דמזון אשה ובנות דכמאן דכתיבי דמי והל"ל דטריף מן משעבדי א"כ מתחיל החיוב מיד והוי ספק פרעון: ולפ"ז להטור ע"כ החשש דצררי אתפסה רק משום דיפה כחה וקנו מידו ולרמב"ם עכצ"ל דקודם גירושין אתפסה אף דעדיין לא קנו מידו ולרמב"ם אין סברת התוס' מוכרחת דכל חילם מכח הקושיא מה דלא אמר דלפיכך אין מוציאין למזון הבנות משום חשש צררי ולק"מ לרמב"ם וכמ"ש ונ"ל דהטור לשיטתו שפיר הוכיח דאין חשש צררי רק אחר הקנין דבתוס' ד"ה אימר צררי כתבו וז"ל דוקא לענין משעבדי חיישינן אבל לענין בנ"ח ל"ח דאמרינן בפרק סד"ג צררי לקטנה לא מתפיס וכתב הב"ש בסימן קי"ב סקט"ו דלפ"ז משמע דנערה צריכה לישבע גם לגבות מבנ"ח עיי"ש וצ"ע לפ"ד ראב"ד דחיוב מזונת מתחיל רק לאח"מ וא"כ הוי בע"ח דיתמי ומבואר במציאת אשה דף ס"ו לענין עישור נכסי אי בע"ח דאבא צריכה שבועה כבא ליפרע מיתומים ואי בע"ח דיתמי א"צ שבועה דאין להם דין הבא ליפרע מיתומים דהם הבע"ח אכן כבר הקשו תוס' למה ישתנה משעבדי שלא תטרפם כלל משום חשש צררי ומבנ"ח גובה אמנם לפמ"ש מהרי"ט דלפיכך חיישינן בכ"מ לענין משעבדי אף דהוי ספק פרעון משום דלגבי לקוחות הוי ספק חיוב דאם פרע הלוה אין שום חיוב מתחיל על לקוחות ולפ"ז מובן החילוק גם כאן לענין צררי אך לשיטת הירושלמי וראב"ד גם לענין בנ"ח הוי ספק חיוב והק"ל וצ"ל כיון דקנו מידו בלא תנאי ב"ד נתחייב האב עצמו והוי ספק פרעון ולפ"ז עיקר החיוב מחמת הקנין דמצד חיוב תנאי ב"ד אין החיוב מתחיל רק על היתומים והוי ספק חיוב ול"ש בנ"ח מלקוחות לענין צררי וא"כ תו הוי בע"ח דאב ובנערה צריכה שבועה כבא ליפרע מיתומים דלוה דב"ד טוענין עבורם וא"כ ממילא מוכח דכל החשש דצררי אתפסה רק אחר הקנין דאל"כ עדיין הוה ספק חיוב וגם מבנ"ח לא תגבה דמ"ש ממשעבדי אבל להרמב"ם דחיוב מזונת מתחיל מחיי אב י"ל צררי אתפסה קודם שגרשה ולענין בנ"ח הוי ספק בפרעון וראב"ד באמת בפכ"א מה"א משיג על הרמב"ם הנ"ל:

תוכן העניינים

ערך שי שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה