אור ברסלב
ערך שי שס גיטין › דף מו:

ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק

גיטין · דף מו:

דף מב.

אביי אמר וכו' א"ר דר"י אדר"י קשיא דרבנן אדרבנן ל"ק וכו' מאן חכמים ר"מ דאמר בעינן ת"כ והבמ"ע בדלא כפליה ב"י א"ע סימן י' תמה מה ס"ד דאביי דלא משני דרבנן אדרבנן גם תמה על הרי"ף דהביא המשניות בסתם ולא כתב דמשנה דש"ר בכפל והכא בלא כפל כדאוקים רבא והנה הרי"ף כתב על משנה דאיילנות דאמרינן השתא הוא דברית ונבוכו המפרשים מה כונתו בזה ונ"ל לפי מה שכתבנו בחי' לב"מ דף צ"ד מחידוש ר"ן דתנאי על העבר דא"א עוד לבטלו או לקיימו א"צ דיני תנאים רק לר"מ דלית לו מכלל הן נשמע לאו בכל מקום אף היכא דליכא עקירת מעשה צריך ג"כ ת"כ וכתבנו שם לפ"ז בתנאי סותר למעשה כמו הר"ז גיטך והנייר שלי דג"כ מתברר מיד ביטול המעשה א"צ לדיני תנאי רק לכפול צריך לר"מ וביארנו שם דברי הש"ס דלקמן פ' מי שאחזו דף ע"ה דבזה פליגי אביי ורבא וראב"א ור"מ דלאביי ור"א ס"ל האי סברא דהיכא דא"א שיקוים המעשה להבא דלא חשוב עקירת המעשה א"צ דיני תנאים רק לר"מ צריך לכפול כיון דס"ל מכלל הן ל"נ לאו אף היכא דליכא עקירת מעשה וגם במעכשיו ואנן לא קי"ל פר"מ בזה וכמ"ש הרמב"ם ובפיה"מ בהאומר ועפי"ז תרצתי שם דברי הרמב"ם דכאן דהשמיט במוצא ש"ר דצריך ת"כ דלדידן בדבר העבר א"צ וגם באיילנות ס"ל דהוי דבר העבר אם היא איילנות מכבר וכתוס' דהכא אך להרי"ף די"ל השתא דברית הוא תנאי דלהבא אם תתרפא ולכן ל"ק לאביי דרבנן אדרבנן דמיירי בש"ר ובאיילנות דלא כפל לתנאו ולא אתיא כר"מ אלא כהלכה דמכלל הן נשמע לאו רק היכא דיש עקירת מעשה צריך דומיא דתנאי ב"ג וע"כ בע"מ סתמו כמה משניות דא"צ ת"כ ודיני תנאים וכדעת הרמב"ם וסייעתיה וא"כ ה"נ במוש"ר ונדר דהוה תנאי דלשעבר אבל באיילנות דהשתא ודאי איילנות רק התנאי על להבא אם תתרפא צריך דיני תנאים ושם ביארתי דגם לפוסקים דבמעכשיו חשוב נמי תנאי שעוקר המעשה וצריך דיני תנאים מודו בתנאי דלשעבר דאין חלות למעשה מעיקרא ל"ח עקירת המעשה וכ"ז לאביי לשיטתו אבל רבא לשיטתו דס"ל גם בתנאי סותר. למעשה אף דמעולם לא היה חלות למעשה צריך דיני תנאים ה"נ בלשעבר ע"כ פריך דרבנן אדרבנן ומוקי כר"מ ובדלא כפל אבל אנן דקי"ל כר"א דלקמן דף ע"ה א"צ לתירץ דרבא רק במוציא משום ש"ר התנאי בלעבר וא"צ לכפול התנאי והכא באיילונות התנאי בלהבא דאמרינן השתא דברית ומשום דלא כפל ליכא תנאי וליכא קלקולא ע"כ יחזיר וזה כונת הרי"ף:

עוד נ"ל לתרץ דברי אביי והריף דהר"ן בחידושיו כאן כתב וז"ל והוא שאמר לה משום ש"ר וכ"ת כפליה בכה"ג לר"מ מאי הוי והא איהו מתנאי ב"ג גמיר וכיון שכן ליבעי תנאי גמור כי התם כי היכא דבעינן כפלא י"ל דכי בעינן תנאי גמור ה"מ בדבר שאפשר לקיימו או לבטלו כתנאי בגו"ר אבל מגרש ע"ד מה שעבר בגילוי דעתא בלחוד מפסל אלא כיון דלית לו לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן בעי כפלא עכ"ל ולכאורה הוא דלא כהה"מ פ"ו מה"א הי"ד דיותר מועיל בדיני ממון גלוי דעת או אומדנא דמוכח מתנאי שלא נעשה כתיקונו עיי"ש דלפ"ז גם באפשר לקיימו או לבטלו יהא מועיל יותר מתנאי שאינו כתיקונו ואם ס"ל כמ"ש מהר"ם אלשיך בתשובה ע"ח דלא אמר הה"מ רק בממון אבל בגט לא מהני ג"ד כדקי"ל כאביי דלעיל דף ל"ד ולא שנא ג"ד אחר מעשה או קודם או שעת מעשה עיי"ש ובשעה"מ פ"ו מה"א א"כ גם המגרש ע"ד שעבר לא יועיל הג"ד דקי"ל בגיטא ל"מ:

אמנם נ"ל דהר"ן אזיל ומודה לשתי הסברות דודאי ג"ד עדיף מתנאי שלא נעשה כתיקונו ודוקא בממון אבל בגט ל"מ רק ג"ד זה שאני וכמו דמחלק בין תנאי אלהבא דאפשר לקיימו ולבטלו ובין ע"ד מה שעבר כן יחלק בג"ד דכמו דבתנאי דלעבר דלא היה התחלה ואפשרי למעשה לחול א"צ לדיני תנאים משום קלישת המעשה ובתנאי דלהבא שאפשר לקיימו אלים המעשה ורק ביטול התנאי אח"כ בא לבטל המעשה לכן צריך דיני תנאי ה"נ יחלק לענין ג"ד בגיטא דג"ד שבא לבטל המעשה אחר שכבר היה לו באפשרי לחול בג"ד דלעיל דף ל"ד שבא לבטל שליחות השליח אחר שכבר נעשו שליחים זה לאו מלתא אבל ג"ד על העבר דלא היה באפשרי למעשה שיחול לכ"ע מלתא הוא ומהר"ם אלשיך ג"כ מחלק בתחלה בין ג"ד אחר נתינת הגט ובין ג"ד בשעת נתינת הגט עיי"ש ובשעה"מ ולסברתי גם בג"ד בשעת מעשה אם הוא אלהבא ל"מ הוא וכ"ז לאביי אבל לרבא דס"ל ג"ד בגיטא מלתא גם לאחר המעשה הוי כממון דעדיף ג"ד מתנאי שאינו כהלכתו וכמ"ש הה"מ ועכ"פ לא נפלאת לומר כן בדעת הרי"ף וע"כ א"ש דלאביי ל"ק ליה דרבנן אדרבנן דגבי מוציא משום ש"ר ומשום נדר דהוא ע"ד מה שעבר וכשנודע אח"כ דהש"ר היה שקר והנדר עקרו חכם למפרע מהני הג"ד גם בגט כאלו התנה בכל דיני תנאי אבל באיילנות דבאמת איילנות הוא רק אח"כ נתרפאת כמ"ש הרי"ף השתא הוא דברית נמצא הג"ד על להבא וג"ד בגיטא ל"מ וצריך כל משפטי תנאים דל"ל מצד ג"ד שיועיל יותר מתנאי שלא היה כהלכתו וכמ"ש הה"מ דז"ד בממון אבל בגיטא ג"ד ל"מ אך רבא דס"ל ג"ד בגיטא מלתא אף אחר המעשה שנעשה שליח והבעל בא לבטלו א"כ הוא כממון ועדיף מתנאי שלא נעשה כהלכתו וכמ"ש הה"מ בממון כן ממש בגט לרבא ע"כ ק"ל שפיר דרבנן אדרבנן ומתרץ מאן חכמים ר"מ דצריך לכפול דלית לו מכלל לאו נשמע הן וכ"ז דלא כפליה גם ג"ד ליכא כמ"ש הר"ן וע"כ אנן דקי"ל ג"ד ל"מ שפיר כתב הרי"ף דאמרינן השתא דברית ולצ"ל מאן חכמים ר"מ:

פרק הנזקין דף נון אמר מ"ז בריה דר"נ משמיה דר"נ שט"ח היוצא על היתומים אעפ"י שכתוב בו שבח אינו גובה אלא מזיבורית אמר אביי תדע וכו' ובתוס' ד"ה כיון נראה דרבא סבר שעבודא דאורייתא ומ"ז ואביי דס"ל מיתמי בזיבורית צ"ל דס"ל של"ד והקשה פנ"י דאביי ע"כ ס"ל שעבודא מן התורה דהא ס"ל למפרע גובה ועוד הקשה דהאיך פסקו רי"ף ורמב"ם ורא"ש כאביי ואנן קי"ל שע"ד ונ"ל דיש לדון במשעבד נכסיו א"ל יפרע מעות משום אסמכתא ומשום דא"ב כמ"ש בחידושי לפסחים דף ל"א עיי"ש וטעם של אסמכתא כבר העיר הרמב"ן בחידושיו לב"ב דף מ"ד גבי משעבד מטלטלי אג"ק דאמר בגמרא שם והוא דכתב דלא כאסמכתא וכתב הרמב"ן דיש בזה אסמכתא משום דרק א"ל יפרע מעות יפרע מהנכסים וכל דאי יש בו אסמכתא רק נכסוהי דבר אינש אינון ערבין ובערב ליכא אסמכתא דבההוא הנאה דהימניה ועל אמונתו הלוהו גמר ומשעבד נפשו אלא דבמטלטלין אין עיקר סמיכתו עליהן ל"ד לערב ע"כ צ"ל דלא כאסמכתא לומר דמלוה סמיך דעתו עליהן ואזי דמי לערב דעליו סמך והלוה ועיי"ש בנמ"י אמנם לפמ"ש רשב"ם בס"פ ג"פ הא דערב ל"ה אסמכתא דשליחותו דערב קעביד מלוה וכאלו בעצמו הלוהו ועיין קצו"ח ומשובב נתיבות סימן קכ"ט וא"כ הכא לענין שעבוד מטלטלין ליכא טעם דשליחות ונהי דבעצמו לוה מ"מ איך ישתעבדו המטלטלין יותר מכפי הד"ת כיון דהלואתו אינו גורם רק לשעבד קרקע ובחידושי לב"ב כתבתי דבלא"ה ליכא אסמכתא גמורה בשעבוד מטלטלין אג"ק דמינה דידיה בלא"ה משתעבד ונ"מ רק לענין לקוחות ולמה נימא דלא גמר, ומשעבד למלוה במעותיו לטרוף מלקוחות ומה חזית דדמי לקוחות עדיף אך לענין עדות י"ל דהוה אסמכתא דלולא שנשתעבד בפירוש אין הלואתו גורם רק לגבות מבינונית אפילו מן לוה ובפא"נ דס"ו ע"ב איתא דאם אמר א"ל אפרע לך קני לגוביינא הוי אסמכתא רק לאפותקי דא"ל לא יהא לך פרעון אלא מזו מהני' וכתב הרא"ש שם כיון דאין אדם מוכר קרקעותיו ברצון חשוב גזים ובאפותקי אף דמצי לסלוקי בזוזי מ"מ ל"ח דאי כיון שהמלוה א"י לתבוע ממנו פרעון ממקום אחר חשוב כקנוי בידו אף דלא אמר לו מעכשיו וכ"כ ראב"ד שבאס"ז וריטב"א קלסיה ותפפיה לעיקר כיון דדיניה דבע"ח לגבות מבינונית שיתן לו הלוה והכא ע"כ יתן לו קרקע זאת שבירר לו הוי אסמכתא רק מחמת דמלוה מחל שעבודיה מכל נכסי הלוה הוי כקנוי בידו ויש שהקשו א"כ כל אחריות יהא אסמכתא ותרצו דמתקנה מהני ודחה דבריהם דאינו ענין לאסמכתא דמשתעבד בלא אמירת הלוה ממילא רק דבורו מועיל לאפוקי קלא לענין לקוחות עיי"ש ולע"ד עדיין מוכרח לתרץ כן דא"כ בפירש לו השבח דגובה מעידית יותר על שעבוד ממילא יהא אסמכתא כיון דהוה דרך דאי לא אפרע מעות וגזים יותר על שעבוד תורה דאינה בעידית ואין אדם מוכר ברצון עידית שלו וגם ל"ל דהוה כקנוי לו דהא אינו אפותקי ומלוה יכול יכול לתבוע ממעות או מטלטלין כשיש ללוה ונראה דריטב"א הרגיש בזה ותירץ משום דיכול לדחותו לגרוע שבעידית אינו אסמכתא ודבריו מגומגמין דא"כ אם פירש עידי עידית מא"ל וגם בלא"ה דעת יש"ש בפ"ק דב"ק די"ג דגם בכתב לו סתם עידית גובה מהיותר מובחר ואף לריטב"א קשה כיון דעכ"פ מחמת התנאי צריך ליתן לו יותר על סתם שעבוד ליהוי אסמכתא ובאס"ז הובא בשם ריטב"א דלפיכך לא הוי אסמכתא באפותקי משום דמצי לסלוקי בזוזי אינו גוזמא אמנם לראב"ד ורא"ש עכצ"ל בפירש לו השבח דהוי אסמכתא ומועיל רק מתקנה ואף דמשים נע"ד די בבינונית היינו בסתם אבל אי קפיד מלוה ולא רצה להלוות עד שיפרש לו שבח אם לא יועיל יהא נע"ד וא"ל איך יתכן דמשום תקנה יועיל חיוב השבח ולעיל אמרו בהיפך דלפיכך אינו גובה מעידית כדי שלא יתן עיניו בדירה נאה ויקפוץ וילונו דדוקא בסתם דלא נתחייב הלוה בעצמו חשו לו חכז"ל אבל בפירוש הוא לא חש אכן נחוש לו ואדרבה מחמת דחקו הוכרח וכ"פ אדם מוכר עידי עידית מחמת דוחקו ויותר טוב לו ללוות מלמכור מיד לחלוטין ויש בזה כע"ד וקצו"ח סימן ל"ט כתב ג"כ עפ"י דרכו דלא מצי לשעבד יותר מחיוב תורה דאין קנין לחצאין ומ"מ אהני מדרבנן ה"נ נאמר לדרכינו אמנם רבא דפריך הכי השתא צ"ל דס"ל דזה אינו אסמכתא כיון דמצי לסלוקי בזוזי כסברת הריטב"א ויותר י"ל דרבא ור"נ לשיטתייהו אזלו בזה דהנה בהלוהו על שדהו ואמר לו אם לא אפרע לך עד ג"ש הרי הוא שלך דהוא שלו אמר שם בפא"נ דס"ו הדר אמר ר"כ אפילו בשעת מת"מ לא קנה ורבא מותיב לו מהמשנה ומתרץ הש"ס דמשנה מיירי במעכשיו או אתיא כר"י הרי דרבא ס"ל גם בלא מעכשיו אסמכתא קונה ואף דהתם בע"ב גבי ההוא דמסיק זוזי ואמר לו א"ל אפרע לך גבי מההוא חמרא מסיק בשם רבא דכל דאי אסמכתא ומשמע מהראשונים דגרסי רבא באל"ף דוקא התם דאמר שלא בשעת הלואה משא"כ בשעת הלואה דעשה לו עתה טובה עד"ז גמר ומקנה כמו שחלקו תוס' שם לר"ה ולר"נ וא"כ ר"כ דמשמיה אמר מ"ז ואביי עליו קאי דס"ל גם בשעת הלואה יש דין אסמכתא ה"כ ל"מ פירש לו שבח מד"ת ושפיר אמר אביי תדע אבל לרבא מהני מד"ת ושפיר פריך הכי השתא ואנן דקי"ל התם דהוה אסמכתא ה"נ ל"מ מד"ת אף דשע"ד ה"ד שעבוד התורה דממילא חייל אף דלוה אינו גומר ומקנה אבל מה דלוה מתחייב יותר דצריך לבא מכח הלוה הוה אסמכתא וע"כ בנזקין שפיר יש לגבות מיתומים גדולים מעידית וא"ש ואף לאביי דס"ל למפרע גובה מ"מ ל"ה כפירש מעכשיו כמ"ש בחידושי לפסחים: ומשום ברירה י"ל ג"כ לאביי דמחלק בין תולה בד"ע לתולה בד"א לעיל פרק כל הגט משום דתולה בד"ע הרי בעצמו מסופק עיי"ש וא"כ בשלמא שעבוד תורה דממילא חל שפיר חל למפרע דאינו תלוי בדעת הלוה אבל יתר מן שעבוד התורה דלוה פירש השבח אם לא יפרע מעות דלגבות מלקוחות או מיתמי עכצ"ל הוברר למפרע דלא פרע מעות והלוה תלה בד"ע ועכשיו א"א לחול השעבוד דאינו של לוה וקי"ל א"ב לכן ל"מ מדאורייתא אבל רבא לעיל דף כ"ה פליג על אביי וס"ל דל"ש בין תולה בד"ע לתולה בד"א א"כ כיון דשע"ד וחל השעבוד ממילא השעבוד מיד א"ל יפרע אח"כ לטרוף מלקוחות ויתמי ה"נ מהני מה דלוה עצמו משעבד א"ע להגבות משבח א"ל יפרע בזוזי אף דתולה בד"ע דלרבא ל"ש ועוד לרבא דלא מחלק בין תולה בד"ע לתולה בד"א ע"כ ס"ל דבעומד להתברר י"ב כמ"ש תוס' שם ע"ב בד"ה ר"י וע"כ שפיר מהני פירש לו השבח והראשון נ"ל עיקר:

תוכן העניינים

ערך שי שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה