ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
גיטין · דף לה.
תוס' ד"ה ל"ש אלא בב"ד פירש הקונטרס דחמירא משום דהוה באנקוטא חפצא והא דאמר בהכותב דף פ"ח אי פקח הוא מייתי לה לש"ר לא כמו שפירש הקונטרס דנ"מ לענין אנקוטי חפצא דאפילו שד"ר הוי באנקוטי חפצא כדפירש הקונט' בעצמו כאן ולתרץ סתירת פירש"י נ"ל דהתם רש"י עצמו ד"ה ש"ד פירש ונ"מ דלא מהפכינן ועמדו שם המפרשים בשנותו את טעמו שם גופא ונ"ל כונת רש"י דעכ"פ תוכל לומר א"א בתק"ח שתקנו לטובתי ליטול בשבועה ויהא רק כמע"פ והשבע אתה והפטור כמבואר בחו"מ סימן פ"ז אבל אי ש"ד ל"ל הכי אך לענין הפיקחות א"א לפרש הנ"מ בזה דהא מבואר בחו"מ סימן פ"ז דיכול הנתבע לחזור ולהפך ההיסת על התובע וא"כ מה ירא שלא תהפוך עליו כשתאמר א"א בתק"ח והריני כתובע מע"פ והשבע את היסת הרי יוכל לחזור ולהפך עליה ההיסת אך היסת אינו בנק"ח משא"כ אי מביאה לש"ד ע"כ לא תוכל להפך ותשאר בנק"ח וזה כונת רש"י באי פק"ח דנ"מ לנק"ח דהיינו הנ"מ עצמו דלעיל דלא תהפוך ואי יחזור ויהפך עליה ההיסת לא תשבע בנק"ח ומתורץ קושית מהר"ם שיף אהא דפירש רש"י דנ"מ דלא מהפכינן הרי גם בדרבנן לא מהפכין מתובע לנתבע ובדף פ"ז ע"ב שם דלא מיירי לענין הפיקחת רק בגוף הדין אי הוה ש"ד לא הוצרך רש"י לזה רק בפשוט דנ"מ לענין היפך דאם תוכל להפך עליו היסת אזי אנן מחייבינן לבעל לישבע או לשלם אם אינו מהפך עליה ההיסת אבל בש"ד אין שומעין לה כלל ותשבע או לא תטול נמצא דברי רש"י בשלשה המקומות עולים בקנה אחד: ותוס' דלא פרשו דברי רש"י כן י"ל דס"ל כהש"ך סימן פ"ז סי"ב דאם ע"א מעיד שהשטר פרוע אין המלוה י"ל א"א בתק"ח והרינו כתובע בע"פ והשבע את היסת דא"כ יהא ללוה עד מסייע ויפטר ובכתובות שם בהא דאי פקח מיירי בע"א מעיד שהוא פרוע וגם לפ"ז עכ"פ מתורץ דברי רש"י שם על שנותו טעמו ולא פירש דנ"מ דלא מפכינן ומשום דמתובע לנתבע אין מפכינן רק באומר א"א בתק"ח וכיון דע"א מסייע לבעל לא תוכל לומר כן אבל רש"י אינו מוכרח לסבור כהש"ך דהרי מהראיי וד"מ וב"ח לא ס"ל כהש"ך ומ"ש הש"ך עליהם דטעו תירץ התומים:
ואגב אורחא ראיתי בתומים שם ס"ק י"ב תמה על הרא"ש בשבועות הדיינין דכתב דנק"ח ליתא בסד"ר וכן פירש"י בהכותב גבי אי פקח הוא דנ"ע ש"ד בעי נק"ח וכ"כ הגאונים דש"ד בעי נק"ח והיסת ל"צ נק"ח אבל נשבעים ונוטלים בעי נק"ח עכ"ל והרי רש"י ס"ל להיפך מהגאונים דהגאונים ס"ל שבועת המשנה צריך נק"ח כמ"ש הרא"ש ורש"י ס"ל דל"ב נק"ח ועוד למה שבק הרא"ש פירש"י דגיטין דס"ל כהגאונים ובתר בפירש"י דהכותב והנה התומים לפי דרכו פירש דרש"י מיירי לענין דבלא"ה י"ל השבע לי דלא פרעתיך והוא בגדר היסת תהו דוחק דרק הך דר"נ בכופר בכל הוא היסת אמנם לפמ"ש א"ש מאד דבהכותב מיירי רש"י בהיסת דאינו בנק"ח והוא ממש כהגאונים ואח"כ מצאתי בהרא"ה שבאס"ז בכתובות שם והובא בתומים שם סוף סקי"ב פירש הך דאי פקח וז"ל דנ"מ אי אמרה לא בעינא למידן בשטרי וחשוב שטרא כמאן דליתא ותבעה לי מנה בברי דחייב היסת אי קאמר לא בעינא אשתבעי ומהפך עליה נשבעת היסת בלא נק"ח אבל השתא מביאה לידי נק"ח עכ"ל ומעתה לא נפלאת דרש"י נתכוין לזה וכן מוכח מרא"ש הנ"ל:
תוס' ד"ה ונודרת וא"ת בפ"ב דנדרים וכו' ומהרש"א הקשה דאין כאן מקום לקושיא זאת אלא אתלמוד ערוך דאר"י התם שבועה שלא אישן ג"י מכין אותו מה מועיל מה דסרקיה הא עבר מיד ונדחק מאד הוא ומהר"ם שיף אך לפמ"ש הריטב"א די"ל בקונם דאיסור חפצא גם בא"א לקיים חל האיסור וא"א למדחייה רק כשמסוכן משום פ"נ וע"כ אינו לוקה מיד רק בשבועה דהוא איסור גברא והא דבקונם עיני בשינה דהוי איסור חפצא ומ"מ לא חל האיסור משום דהוא דבר דמתבטל מאיליו ע"כ בלא שום מעשה משא"כ באכילה דאינו מתבטל אלא במעשה דידיה עכ"ל וא"כ ל"ק מהא דשרקיה אשבועה שלא אישן רק לפי מה דתוס' לא חלקו בכך וכתבו דבאוסר לכל פירות בקונם ג"כ לא חל האיסור רק לשעה ומשם ואילך לא מתסר הקשו שפיר: