ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
גיטין · דף לג:
הבמ"ע בעדי הולכה הרמב"ם בפ"ו מה"ג פסק דבעדי הולכה שליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכתב הר"ן דהרמב"ם מחלק בין שליחות לעדות ופוסק בזה דלא כרבי וצריך טעם לחלק ועוד גם בכתבו הוי שליחות לכתוב וכבר הכריח בג"פ סימן ק"כ דרמב"ם ס"ל דכתיבה צריך שליחות ודוחק לומר דלא ביטל רק שלא יחתום לעד כמ"ש הלח"ם שם ונ"ל דס"ל לרמב"ם דבשלמא בכתבו דע"כ א"א שיהיו כל העשרה שלוחום לכתוב דרק אחד כותב ושנים חותמין א"כ לא עשה שליח רק למי שיכתוב ול"ל כיון דאחד כותב ע"י כולם כדלקמן פרק התקבל הוי כשליח מכל העשרה וכאלו כולם עושים השליחות דהא מילי לא ממסרי לשליח כדלעיל דכ"ט ולקמן דף ס"ו וכיון דע"כ אין כולם שלוחים לא חשיבי כגוף אחד להיות כולם במקום הבעל לומר בהם עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכן בעדות רק החותמים הם עדים וכיון דלא אמר כולכם לא הצריך שיחתמו כולם משא"כ באמר תנו גט זה ומסר להם הגו אף דרק אחד מוליך הגט מ"מ חל השליחות על כולם והמוליך במקומם עומד כמו שפרש"י בפרק התקבל דאחד נותן בשביל כולם ואזי הוי כהוליכו בעצמם ע"כ הן כגוף אחד וכשביכול קצתם בטלו כולם משא"כ בע"ח אף כשיחתמו כולם אין להם התקשרות לומר בטלה כולם דהטעם דבטלה כולה משום דחשיבי כגוף אחד כמ"ש הלח"ם שם:
ולפ"ז עדיין דרמב"ם מיירי דביטל רק מכתיבה וחתימה ולא מנתינה ומ"מ עדיף ממה שנדחקו הלח"ם ותו"ג דמיירי דלא ביטל רק עדות החתימה דא"כ ה"ל לרמב"ם למפלג מיניה וביה דאם הביטול שלא יכתוב בטלו כולם ברישא דמיירי דאמר כתבו ותנו ואולי י"ל ברישא דאמר להם כתבו ותנו אף אם ביטל מקצת גם מהנתינה לא בטלו כולם דכיון דכתיבה וחתימה אינם כגוף אחד ולא חל השליחות רק על מקיימי הדבר שיכתבו ויחתמו ה"נ בתנו כונתו רק על מקיימי הדבר והלח"ם שם כתב וז"ל א"נ דכיון דעשאום שלוחים לכתיבה ולהולכה אע"ג דביטול השליחות כיון דהם שלוחים לכתיבה ג"כ ולכתיבה אינם בטלים הרי עשאם עיקר לכל אחד מהם ואינם מבוטלים אפילו להולכה עכ"ל ודבריו אין להם הבנה כלל דכיון דעשאם שלוחים לכתוב נאמר גם בכתיבה בטלה כולה כמו בהולכה וגם מה ענין עשאם עיקר לכל אחד מהם: והנה לפי מה דנסתפק הג"פ סימן ק"כ באמר כתבו ותנו כמו דעל הכתיבה א"א שיעשו שליח אחר ה"כ גם על הנתינה מאחר דלא מסר לשליח ראשון כלום הוה מילי וכן נראה לכאורה דעת המרדכי הובא בהגהות רמ"א בא"ע סימן ל"ה ס"ו י"א דא"ל מסר לשליח הכסף רק צוה לקדשה בכל כסף שירצה אינו עושה שליח ואינו רשאי ליקח כסף וליתן ליד אחר מאחר שלא מסר לידו הכסף דדוקא קבלת הגט או קדושין מיד הבעל מיקרי מעשה עיי"ש בחמ"ח וב"ש וא"כ ה"נ אם אמר כתבו והנו וא"כ אין כולם כגוף אחד גם בנתינה אך הג"פ שם העלה ודקדק מהרמב"ם דבזה יכול למנות שליח אחר על הנתינה וגם מהא דסימן ל"ה אין ראיה דיש לחלק כמ"ש תיג סימן ק"כ:
והנה יש להסביר עוד החילוק בין שליחו כתיבה לשלוחי הולכה ע"ד שכתבתי לפמ"ש בנו"ב חא"ע סימן צ"א דבאמר לעשרה כתבו ותנו דאחד כותב ושנים חותמין ואחד נותן די"ל א"ב רק מחמת דדי שיחול השליחות בשעה שמתברר דזה כותב וזה חותם וזה נותן ע"כ לא אכפת לן בברירה עיי"ש וא"כ י"ל מה"ט לא בטלה כולה בשליחו כתיבה דכ"ז דלא נתברר הכותב לא חל השליחות וכשמתברר אח"כ דכותב זה שלא נתבטל זה לבדו נעשה שליח משא"כ בממנה שליחים ליתן דנעשו כולם שליחים במקום הבעל והנותן יתן במקום כולם וכאלו נותנים כולם וזה עדיף ממ"ש הר"ן בפ"ק דגיטין במשתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך דלא תליא בברירה אלא אי דהאי לאו דהאי אבל הכא אפשר שישתעבד לכולם זה אח"ז וה"נ לענין נתינת הגט יכול אחד למנות חברו ויכולים כולם למנות אחד במקומם וחל השליחות על כולם וזה שיבררו ליתן הגט במקומם נותן וכאלו כולם נותנים וכיון דלא תליא בברירה חל השליחות על כולם מיד וכשביטל אחד בטלו כולם וכיון דלענין הכתיבה לא חל השליחות עד שעת הכתיבה י"ל גם לענין הנתינה לא עשאם שליחים מעתה או י"ל מחמת דמחוסר כתיבה לא חל שליחות נתינה עד אחר כתיבה וצ"ע בזה בנזיר דף י"ב ובתוס' שם וכן מצאתי בטי"ג ר"פ מי שאחזו דהיכא דמחוסר כתיבה לא חל שליחות הנתינה עד אחר כתיבה:
אמנם מה דפסק הרמב"ם דלא כרבי בשליחו הולכה אמרתי כד הוינא טליא בטעמו משום דכבר עמדו בזה באמר לעשרה כתבו ותנו דאחד כותב ושנים חותמין ואחד נותן דנימא א"ב למפרע מי נעשה שליח שיעשה באמת ונו"ב הנ"ל כתב דחל כשמתברר וקצו"ח בסימן ס"א דחה דמי איכא מידי דהשתא לא חייל ולבתר הכי חייל כדאמרינן לענין דשלב"ל עיי"ש ולפ"ז עכצ"ל דהוברר למפרע דנעשה שליח מיד ומשום דעומד להתברר או מטעם אחר אך זה דוקא אם לא נעשה שום התחדשות אמרינן הוברר למפרע דזה שעושה השליחות נעשה מעיקרא שליח אבל כשביטל מקצתם תו ל"ל על הנשארים דהוברר למפרע דאפשר אם לא היה מבטל מקצתם היו הם עושים ועל הביטול ל"ל הוברר דזה השתנות ודבר שנתחדש אח"כ ע"י חזרה וראיה זה מתוס' פ"ק דביצה דף יו"ד סד"ה ב"ש שכתבו וי"ל כגון שעשאו פתח חדש והוציאו המת דל"ש ברירה עיי"ש וע"כ בטלו כולם משום דל"ל הוברר למפרע וכשלא הוברר למפרע לא מהני דמי איכא מידי דהשתא לא חייל ולבתר הכי חייל אך לרבי דס"ל אדם מקנה דשלב"ל יכול לחול לבתר הכי ע"כ לא בטלה כולה ולפ"ז אין לחלק בין שליחו הולכה לכתיבה כמ"ש לעיל וצ"ל דמיירי דלא מבטל רק עדות ולא שליחות כלל ברישא דכתבו ותנו כמ"ש בלח"ם בתירץ א': וי"ל באו"א מה דלא פסק כרבי די"ל דאומר לעשרה תנו או כתבו ותנו עושה לכולם שליחים במקומו ואם ביטל מקצתם בטלה כולה וי"ל נמי דכונתו רק לאיזה מהם שידבנו לבו לעשות השליחות יהא שליח דלמה לו יותר משליח אחד רק משום דא"י מי ומי ההולכים אומר לעשרה ולפ"ז לא בטלה כולה דמעיקרא לא עשאם כולם שליחים רק זה תליא בהתירוצים שכתבו נו"ב וקצו"ח הנ"ל על קושיא דנימא א"ב דלתירץ נו"ב דחל כשיתברר לא נעשה שליח רק אחד אך לקצו"ח א"צ לברירה ונעשו כולם שליחים מיד וא"כ לרבי דס"ל אדם מקנה דשלב"ל כדאיתא בקידושין דף ס"ג ה"נ יכול לחול כשיבורר ע"כ ס"ל דאינו עושה רק שליח שירצה לעשות השליחות דלמה לו יותר ע"כ כשביטל אחד לא ביטל כולם דמעולם לא נעשו כולם שליחים רק זה שעשה השליחות נעשה שליח אבל לדידן דאין אדם מקנה דשלב"ל עכצ"ל דחל השליחות מיד ואם לא יעשה רק זה שיעשה השליחות אין ברירה וע"כ עושה כולם שליחים מיד ובטלה כולה ובזה יש לחלק בין השליחות לעדות דבשליחות עכצ"ל דחייל עלייהו מיד השליחות מכח הבעל דמשוי אותם שליחים וי"ל מי איכא מידי דהשתא לא חייל ובתר הכי חייל משא"כ בעדות דא"צ לכותבו ומה דצ"ל להו שיחתמו משום דיהא חשוב לשמה וכיון דחותמים עפ"י אמירתו הוי לשמה אף דלא נתברר למפרע דא"צ לשום חלות וקיום ענין מקודם ועוד כיון דע"מ כרתי ואם חתמו ע"ח שלא מדעת הבעל אינו רק פסול דרבנן כמ"ש הב"ש סימן ק"כ ובדרבנן קי"ל י"ב וא"צ לעשות רק שנים לעדים ומ"מ חל מיד ולפ"ז י"ל לאותו דעה שבמרדכי בב"ב דמקנה דשלב"ל עם דבר שב"ל חל במגו וא"כ ה"נ כיון דלענין החתימה חל מיד גם לענין הנתינה ואצ"ל דכולם נעשו שליחים ואף דבחו"מ סימן ר"ט ס"ד בהג"ה לא פסק כאותו דעה מ"מ לענין מקנה מטבע ומטלטלין בק"ס בסימן ר"ג ס"י לא הכריע רמ"א מטעם שכתב הסמ"ע דשאני דשלב"ל דאין בידו להקנות בשום קנין וא"כ כאן יכול לעשות כולם שליחים ויחול מיד ולכן אף דאינו עושה רק אחד חל במגו דחל השליחות אחתימה דבדרבנן י"ב חל נמי אנתינה אף שאינו עושה רק אחד מהם לשליח ולכן כשביטל אחד לא בטלו כולם: ומ"מ אינו דרך מרווח במה דמחלק הרמב"ם בין שלח הגט ביד עשרה דביטל אחד בטל כולם ובאמר לעשרה כתבו ותנו לא נתבטלו כולם ואי דלא פסק כרבי לענין שליחות כמ"ש הר"ן הרי גם בכתבו ותנו יש שליחות ודאי על נתינה וסתמא משמע דמבטל אחד שלא לכתוב ולא ליתן ועוד כבר העלה הג"פ דלרמב"ם גם בכתיבה צריך שליחות וגם לשאר פוסקים מ"מ באמר כתבו ודאי צריך שליחות כמ"ש הפנ"י והובא גם בתו"ג סימן ק"כ סק"כ וע"כ נלע"ד דהנה כתב בתוס' רע"ק על המשנה דריש הפרק דמאן דס"ל אומר אמרו פסול ס"ל דחד שליחות ג"כ לא נתפס על מילי ואין כח להבעל לעשות שליח ואמירה לסופר לכתוב מיקרי מילי כיון דאינו גמר מעשה אלא שעי"ז יכתוב הסופר משא"כ היכא דנגמר הכל ע"י המילי כגון הקדוש והפקר ולבטל חשוב מעשה והבית מאיר הוכיח דגירועתא דמילי הוא רק שהשליח ראשון אינו יכול למנות תחתיו שליח אחר אבל חד שליח נעשה על מילי דהרי גט ומתנה נמי רק מילי לכתוב והשליח כותב גט ושטר ונותן עכ"ל וכבר כתבנו דזהו למ"ד אומר אמרו כשר אבל מ"ד דפסול ע"כ דגם שליח אחד לא נעשה על מילי דהא במה דהשליח אומר לסופר לכתוב לא משוהו שליח תחתיו רק בציווי הבעל אומר שזהו שליחות ראשון שיעשה שליח להבעל והסופר נעשה רק שליח במקום הבעל לכתוב והא דמייתי הב"מ ראיה מגט ושטר ל"ד דאף שאינו מוסר דבר וסופר מ"מ מצוהו לעשות מעשה לכתוב אבל, אם מצוהו למילי בעלמא י"ל דלא מהני אך יש לעיין להקדוש מרדוש דבקדושין אין שליח עושה שליח כיון דאינו בעל כרחה ואין ביד השליח לגמור המעשה אינו רק מילי דא"כ למ"ד אומר אמרו פסול לא משכחת שליח לקדש את"ד רע"ק זלה"ה ולע"ד לק"מ דבלאה"נ תקשי כיון דבעושה שליח לכתוב ל"ח מילי כיון דמצוהו לעשות מעשה א"כ ה"נ יהא בכח השליח למנות אחר במקומו. לכתוב וגם למ"ד א"א כשר לכאורה זה ודאי חשוב מילי ומוכרח כהב"מ דכל הקפידא במילי דשליח קמא לא יעשה שליח במקומו ועכצ"ל לסברת רע"ק ז"ל דודאי מה דמשוי אותו שליח לכתוב הוי מעשה כשכותב ואז חל השליחות אבל לפני זה הוא רק מילי ואין עומד במקום הבעל לעשות שליח אחר לכתוב וא"כ גם משליח לקדש אשה לק"מ דקודם נתינה לאשה הוי מילי דשמא לא תתרצה ולכן אין השליח עושה שליח אחר אבל בשעה שמקבלת הקדושין הוי מעשה ואז שליח ראשון נעשה שליח ועומד במקום הבעל ויצא לנו מזה דמוסר גנו ליד שליח חל מיד השליחות ובמקום הבעל עומד ע"כ יכול למנות שליח אחר אבל בכתבו ותנו לא חל עד שעת מעשה שכותבין ואחר שנכתב יכולין לעשות שליח ליתן וזה החילוק בין אומר כתבו לבין נתן גט בידם דאם נתן גט בידם דחל השליחות מיד ביטל אחד בטלו כולם אבל באמר להם כתבו ותנו דלפני הכתיבה לא חל השליחות למ"ד א"א פסול וכ"ד הרמב"ם בפ"ד מהלכות זכיה ה"י א"כ ליכא רק עדות ששמעו מפי בעל שצוה וכתוב ולחתום וליתן אבל השליחות לא חל עד הכתיבה זה שכותב נעשה אז של"ח לכן כשביטל אחד קודם הכתיבה לא נתבטלו השאר דאין להם התקשרות בשליחות עדיין ובאמת בזה מיירי כל הסוגיא דביטל קודם שנכתב כמו שאמר ואזלו אינך כתבו ויהבו וכן פירש"י שאמר לשנים אל תכתבו ובאמת זה שמבטל מבטלו שלא לכתוב ולא ליתן מ"מ לא בטל שליחות השאר אף לענין הנתינה אבל לאחר שנכתב הגט וביטל אחד מליתן מזה לא מיירו כלל בגמרא וברמב"ם ובזה באמת צ"ע דאפשר כיון שלא מסר הבעל הגט לידם ולא חל השליחות רק בשעת כתיבה אז ג"כ לא חל השליחות על הנתינה רק לזה שהגט בידו אבל השאר שאין בידם הגט עדיין מילי הוה ורק כשבא לידם הגט נעשו שליחים ולא דמי למסר גט אף דקבלו רק אחד מהם מ"מ כיון דהבעל עשה שליחים לכולם הוה כמזכה להם הגט ע"י זה וכאלו בא לידם ממש דהוי מעשה לכולם משא"כ כשלא מסר להם כלום רק צוה לכתוב וליתן א"כ רק לזה שהגט בידו לא הוי מילי וא"כ ממ"נ ביטל זה שהגט בידו משליח לא נתבטלו השאר דעדיין לא חל שליחותם וכ"ש כשביטל זה שאין הגט בידו דלא נתבטל עי"ז השליח שהגט בידו:
ואין להקשות דמי איכא מידי דהשתא לא חייל ולבתר הכי חייל דמה דהשתא לא חייל משום דמילי הן ומחוסר מעשה ובידו לעשות לא הוי כדשלב"ל כמ"ש תוס' בנזיר די"ב וכמבואר בקידושין דף ס"ב דאומר פירות ערוגה זו מחוברין יהיו תרומה על פירות תלושין או להיפך כשיתלשו דבריו קיימין משום דבידו לתלשן שיחול כשיתלשן אמנם להקדוש מרדו"ס הנ"ל דס"ל דמחמת דשמא לא תתרצה הוי מילי ולא חל השליחות עד שעת קבלתה הקדושין קשה כיון דהשתא לא מצי חייל דאין בידו לקדשה וי"ל דס"ל כהמרדכי ר"פ י"נ דאם אמר שיקנה כשיבא לעולם קונה אך ל"צ לזה דהא גלתה התורה דעושה שליח לקדש אבל אינו מוכח שיחול השליחות קודם שמקבלת אבל בגט דילפינין מושלח ושלחה דשליח עושה שליח מוכח דחל מיד והוא במקום הבעל לעשות שליח אחר:
ואין סתירה מזה למ"ש לעיל לתרץ דברי הרמב"ם בהא דפסק דלא כרבי משום דלרבי י"ל דאין כונתו רק שיהא אחד שליח ואף דאינו מבורר עכשיו הרי יתברר אח"כ ומועיל לרבי דס"ל אדם מקנה דשלב"ל ולא אמרינן מי איכא מידי דהשתא לא חייל ולבתר הכי חייל וא"כ כיון דלא חל עכשיו ל"ל שליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואף לפמ"ש תוס' פ"ג דקדושין דף סיג דרבי ס"ל אדם מקנה דשלב"ל מעכשיו מ"מ כיון דאינו עושה רק שליח אחד מהעשרה שלבסוף יעשה השליחות ל"ל שליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה דלא נעשו מעולם כולם לשליחים רק מי שיעשה השליחות וא"ש יותר למהר"ם שהביא קצו"ח סימן ס"א דמה דאינו מקנה דבר שאינו מבורר עכשיו הוה כדשלב"ל וא"כ ה"נ לרבי די שיהא רק שליח אחד שיתברר אח"כ כדשלב"ל דקונה לרבי מעכשיו אבל לדידן דאין מקנה דשלב"ל ה"כ אם אינו מבורר עתה ובאומר לעשרה תנו גט זה עכצ"ל דעושה כולם שליחים במקומו דבזה אין מחוסר ברירה והוו כגוף אחד דנעשו כולם במקום הבעל בפעם אחת לכן בטלו כולם ואף דבדבר שבידו ל"ח דשלב"ל ולכן באמר כתבו ותנו מהני משום דבידו לכתוב ולמסור גט לשליח מ"מ דבר שאינו מבורר גרע דהוה דשלב"ל וכשעושה שליח אחד מהעשרה מי שיעשה השליחות זה אינו בידו דתליא ברצון השליחים מי שירצה לעשות זה יבורר לשליח הארכתי בכ"ז כי לא מצאתי נוח בכל מ"ש המפורשים על דברי רמב"ם בזה: