אור ברסלב
ערך שי שס גיטין › דף כח.

ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק

גיטין · דף כח.

דף כז.

משנה המביא גט והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים פרש"י ול"ח שמא מת ובטל שליחות דברי רש"י הללו צ"ע הא בלא"ה אין גט לאח"מ וכבר אינה אשתו וכמו שפרש"י לעיל דף טית ע"ב ודף י"ג ע"ב ולכאורה כונת רש"י למ"ש תוס' שם ד"ה לא יתנו דקמ"ל דלא יתנו לאח"מ אף דבהדיא תנן אין גט לאח"מ דאע"ג שמינה המגרש בחייו את השליח אינו כמותו לאח"מ כאלו בעצמו קיים וה"נ י"ל דשליחו כמותו וכאלו קיים ע"כ פרש"י דבטל השליחות ותו אינו כמותו אבל ז"א דלהאמת אפ"ת דל"ב השליחות מ"מ לאח"מ פקעה רשותו ומ"מ מוכח מדברי רש"י הללו שפירש דבטל השליחות דלא כקצו"ח סימן קפ"ח סק"ב דהשליחות קיים גם לאח"מ רק דפקעה רשות הבעל וכ"כ בדעת רש"י ובכונת רש"י בכאן דהאריך לומר דבטל השליחות והא ל"ל לזה דבלא"ה א"ג לאח"מ נלע"ד דלקמן בע"ב מצריך לתלתא בבי דמתניתין דאי מרישא ה"א בגט משום דלא אפשר ולכאורה המ"ל בלא"ה לפמ"ש הריב"ש סימן שע"ט על השלשה דברים שבמשנה הסמוך דנותנין עליהן חומרי חיים אף דרובן למיתה ורוב עדיף מחזקה כיון דיש שתי חזקות חזקת א"א וחזקת חי דבעל עיי"ש וא"כ המ"ל שאני גט ותרומה דיש שתי חזקות חזקת א"א דא"ת וכבר מת יצאה מחזקת א"א ובעל יצא מחזקת חי ואף דעכשיו מתגרשה מ"מ כן כח החזקה לומר השתא נשתנה כמו במקוה שנמדד ונמצא חסר וכן בתרומה אבל בחטאת ליכא רק חזקת חי וכן קשה ממאי דמשני רבה לאביי גיטין אתרומה קרמית תרומה אפשר גט לא אפשר קושית התוס' ולא יודע היה המתרץ משנה דתרומה ואיכא לאקשויי תרומה אתרומה ע"כ ס"ל לרש"י דיש רבותא בגט דל"ח שמא מת בשעת מסירת הגט לאשה דבזה תו ליכא רק חזקת חי ולא חזקת א"א דממ"נ עכשיו יצאה מחזקת א"א והנה א"א לגט שיחול בשעת מיתה ממש דהוי גוסס וכפרש"י ותוס' בקדושין דף ע"ח ע"ב והקשו תוס' שם לרש"י מהא דאמרינן כאן הניחו גוסס חיישינן דימות משמע דגוסס יכול לגרש ותירץ רא"ש שם דשאני הכא דעשה שליח לגרש קודם שנעשה גוסס ומהרי"ט בחידושיו שם דחה זה דמ"מ כיון דהשתא בעצמו לא מצי לגרש גם שליח לא מצי עביד עיי"ש ובאמת תרצו באופן אחר מגמרא דכאן מ"מ חזינן אף דגוסס א"י לגרש דהוה כנשתטה מ"מ יש סברא אם כבר עשה שליח כשלא היה גוסס דיכול לגרש כשהוא גוסס דבאמת חי הוא רק משום דל"מ עביד ל"מ משוי שליח לכן לזה שפיר פרש"י דבטל לשליחות דאלו משום דאין גט לאח"מ ופקעה רשותו ליכא בשעת שגומר מיתתו אלא דמ"מ הל"ל הא כבר עשה שליח והוא עכשיו בר דעת ושלוחו כמותו רק משום דל"מ עביד בעצמו גם שליח ל"מ משוי ובטל השליחות וכדעת הטור בא"ע סי' קכ"א והובא בקצו"ח סימן קפ"ח שם דאם עשה שליח כשהיה פקח ונשתטה הבעל בטלה השליחות כיון דבעצמו אינו בר גירושין והובא בקצו"ח סי' קפ"ח נמצא כונת רש"י ול"ח שמא מת ובטל השליחות היינו בשעת מסירת הגט ג"כ בכלל החשש כלשון שבע"ב פלוני מת דנכלל בו הפירוש דמת עתה ויוצא למות וגם יש לפרשו מת כבר רק כאן עיקר הרבותא דלא ניחוש דמת עתה דליכא רק חזקת חי דבעל לכן אף דבחטאת ליכא רק חזקת חי אצ"ל רק דל"ת גט ותרומה משום דלא אפשר ואף דבתרומה בלא"ה י"ל משום שתי חזקות כיון דבלא"ה צ"ל טעם דלא אפשר משום גט ממלא בהאי טעמא גופא תרומה עדיף מחטאת דזימנין לא אפשר ולפ"ז א"ש מה ששינה רש"י טעמו ממה שפירש לעיל במשנה דלא יתנו לאח"מ דהתם אצ"ל משום ביטול שליחות דבלא"ה פקעה רשותו ואף דהתם נמי גם בשעת מיתה לא יתנו ומשום ביטול שליחות מ"מ כיון דנקט במשנה לאחר מיתה ומשום רבותא דסיפא דבשטר יתנו לאח"מ ע"כ פרש"י כן אבל הכא דקתני נותנו בחזקת שהוא קיים יש רבותא יותר דלא חיישינן דמת בשעת נתינת הגט דאזי ליכא רק חזקה חדא:

ולפ"ז ממלא מתורץ מה דאמר רבה גיטין אתרומה קרמית ולא קשיא לו תרומה אתרומה דידע לחלק בין חשש מת לימות דכל חזקה מנגע ילפינן ושם הספק אם כבר נשתנה אבל בלהבא שמא ימות לא מרע החזקה כמו שפרש"י אך בזה לבד לא סגי דעדיין י"ל חזקה בשעה אחת לפני מיתתו דאם תחוש עתה בא השעה א"כ נתגרשה ונשתנה כבר חזקת א"א וזה הוה חזקה דמעיקרא ונהי דליכא חזקת חי מ"מ חזקת א"א איכא וכן לתירץ דר"א ברי"צ דשא"ה דאסרה מחיים וכמ"ש תוס' דליכא משום חזקת חי מ"מ עדיין יש חזקת א"א אלא דמ"מ ל"ק מתרומה אתרומה דמתניתין שאני שיש שתי חזקות חי וא"א דבחדא חזקה אסור בעון מיתה או כרת כמו שפרש"י בחולין דף קל"ד ע"כ לא הוקשה לרבה רק מגט אתרומה דבגט יש חשש דבשעת מסירת הגט ממש מת דליכא רק חזקת חי כיון דממ"נ יוצאה מחזקת א"א ואף דאיסור יבמה לשוק רק לאו מ"מ חמיר משום דהוא דבר שבערוה כמ"ש תוס' ביומא דנ"ה ע"ב ועתוס' רע"ק כאן על המשנה ותירץ דרב אדא ותירץ דרבא צריכה לדרבה ועיין בערכין דף ח"י במשנה אפילו מת אביו והניח לו רבוא דמפרש בגמ' מת אביו שהיה גוסס דהיינו מת עכשיו ומניח לו רבוא ובזה י"ל המשך לשון רש"י ובטל שליחותו ומדאורייתא נ"ל דהיינו דאם ה"א בגוסס אינו בטל השליחות רק מדרבנן פסול לגרש כדעת הרמב"ם פ"ב מה"ג סגי לומר דבחזקת קיים לא חשו רבנן אבל כיון דבטל השליחות עכצ"ל דמדאורייתא נ"ל חדא חזקה:

גמרא א"ר ל"ש וכו' אבל הניחו גוסס לא דרוב גוססין למיתה הראב"ן כתב אפילו הניחו גוסס ותמה בק"נ למה דחה דברי רבא בחנם ולחומר הנושא נ"ל לפמ"ש בקצו"ח סי' קפ"ח דלפוסקים בעשה פקח שליח ונשתטה המשלח לא בטלה השליחות ה"נ אפילו מת המשלח רק לא יכול לגרש ולשחרר משום דפקעה רשותו אבל למ"ד עבז"ל בשחרור ומסר הגט שחרור בחייו לשליח ומת יכול השליח למסור הג"ש לאח"מ כיון דמשעת חתימה זכו לו השליח רק מחוסר דלימטי לידה ע"י השליח והרי מטי לידו עיי"ש ולפ"ז לפי מה דמבעיא ס"פ האשה שלום במזכה גט לאשתו במקום יבם אי זכות הוא לה ופשט שם דספקא ואם נאמר זכות הוא ה"נ דכל הנ"מ לענין יבום א"כ גם בנמסר לה הגט לאח"מ של בעל מהני ולפ"ז קשה אף דרוב גוססין למיתה מ"מ יש נגדו חזקת חי וחזקת א"א דלא יצאה מעיקרא מחזקת א"א והריב"ש כתב דשתי החזקות חשובין כרוב וא"כ הוא ספק שקול ואת"ל מת כבר שמא זכות הוא לה ומפני המסירה גם לאח"מ והוי ס"ס ולסברת הפוסקים דלא בטל השליחות אף את"ל דבשעת מסירת הגט הוא גוסס מהני וכמ"ש הרא"ש פרק ע"י דף ע"ח ע"ב וא"כ ליכא רק חשש דמת קודם המסירה ויש ס"ס אך בין אם הגרסא רבה בין רבא י"ל דאזיל לשיטתם דלא ס"ל עבז"ל בפ"ק דב"מ דף כף ובדף ל"ה עיי"ש ברא"ש דף כף ולפי הנראה גרסינן כאן רבה מדפסקו הרי"ף ורשב"א כאביי דפליג עליו בהגיע לגבורות דאם רבא הוא הא בכ"מ הלכתא כרבא לגבי אביי לכן אנן דק"ל עבז"ל כמ"ש הרא"ש בב"מ שם שפיר כתב הראב"ן לדידן: אך לרדב"ז שבפ"ת א"ע ס"ס קס"ה דל"ח זכות במקום יבם רק כשמגרש ע"ת אם ימות דאל"כ שמא לא ימות וחוב הוא לה א"כ הכא דלא נזכר תנאי ל"ל הכי אמנם כל הפוסקים לא הזכירו זה וי"ל כיון דמגרש לה כדי שלא תפול לפני יבם י"ל ברגע הסמוך למיתה זוכה השליח בשבילה בגט דאז מבורר דתפול לפני יבם כמ"ש אחרונים גבי מעת שאני בעולם לקמן דף ע"ג עיי"ש פנ"י ועוד כיון דמגרש לה כדי שלא תפול לפני יבם ומת אח"כ הוברר למפרע דזכות היה לה ואנן קי"ל באם מתי הר"ז גיטך די"ב ולפ"ז י"ל עוד דברי ראב"ן דהא לעיל דף כ"ה מתיב ר"מ לרבא דלא מחלק בין תולה בד"ע לתולה בד"א דר"י אדר"י דבלוקח יין ל"ל ברירה ובאם מתי י"ל ברירה דבלוקח יין משום שמא יבקע הנוד נמצא אליבא דרב משרשיא ורבא לדידן דקי"ל בשאר מקומות א"ב גם באם מתי א"ב משא"כ אנן דקי"ל באם מתי י"ב או משום דשאני תולה בד"א או משום דעומד להתברר וכבר האריכו בזה הפוסקים בזה דאף דרב משרשיא ורבא ס"ל דלמ"ד א"ב גם באם מתי א"ב אנן לא קי"ל כן מכמה הוכחות כמ"ש בג"ע סימן קכ"ב ממלא במקום יבם כשמת הוברר למפרע דזכות הוא לה והוי ס"ס וכמ"ש לעיל וע"כ אף דנגרוס כאן רבא ונימא כרא"ש בב"מ דף כף דרבא ס"ל עבז"ל מ"מ אזיל לשיטתו דלעיל דף כ"ה:

ובזה י"ל ג"כ פרש"י במשנה דל"ח שמא מת ובטל שליחותיה ומדאורייתא נ"ל דלמה לא פירש דפקעה רושותיה ואינה אשתו וגם מה רצה בזה דנ"ל מדאורייתא אבל לחשש דאינה אשתו היה אפשר לומר דאם זכות הוא לה במקום יבם יכול שליח למסור לה הגט גם לאח"מ אף דלא זיכה לשליח רק א"ל הולך ומסר לו בחייו דעבז"ל ולא מחוסר רק דלימטי לידה ע"י שליח הבעל ועתוס' בפ"ק דב"מ דף י"ט ד"ה וליחוש דגם בגט י"ל לאביי עבז"ל לולא דחוב הוא לה וכיון דהמשנה גופה ס"ל דלעולם ספק אי סניא ליבם ואי זכות או חובה כדמוכח ר"נ שם ביבמות ממלא י"ל דלא ניחוש שמא מת דהוה ס"ס כיון דכל הנ"מ רק לענין יבום ואצ"ל משום חזקת קיים ע"כ פרש"י דבטל השליחות דאפילו ת"ל זכות הוא לה ועבז"ל מ"מ דוקא כשמטי לידה ע"י שליחו ועכצ"ל משום חזקת קיים והנה להפוסקים דס"ס במקום חזקה אסור מדרבנן עיין בפרמ"ג יו"ד בכללי ס"ס היה אפשר לומר אף דלא בטל השליחות ויש ס"ס מ"מ כיון דאשה זאת בחזקת היתר ליבם קיימה ובחזקת איסור לשוק מחמת היבם לדעת רבה ביבמות דף ל"א עכצ"ל משום דיש חזקת קיים ולפ"ז אצ"ל דמדאורייתא נ"ל אלא דרש"י לא ס"ל הכי או דס"ל דס"ס במקום חזקה מהני אי דלא קי"ל כרבה ביבמות שם ועכצ"ל דאם מת בטל השליחות ומדאורייתא נ"ל לאוקמה על החזקה:

ובזה יובן דברי הרמב"ם פ"ו מה"ג הכ"ט באלו השלשה דמשנה הסמוך דנותנין עליהן חומרי חיים וחומרי מתים דאם היה גט אחד מהם ביד שליח אינו נותנו לאשתו ואם נתן לה הר"ז ספק מגורשת ואם נודע שמת הבעל קודם שיגיע הגט לידה אינו גט דהקשו האחרונים דמה קמ"ל דפשיטא דהוה ספק ואם נודע ודאי אינו גט וכבר דקדק עליו בזה מהר"א אונסין בתשובה הובא בישיע"ק א"ע סימן קמ"א ומכח זה הוצאו חדשות עי"ש אבל לפמ"ש לק"מ דלדעת הרמב"ם גופא בפ"ב ואם עשה שליח כשהיה פיקח ונשתטה לא בטל השליחות ופסול רק מדרבנן א"כ היה אפשר לומר כמ"ש בקצו"ח אף דנמסר לעבד השטר שחרור אחר מיתת האדון מהני דלא נתבטל השליחות ועבז"ל א"כ ה"ה באשה במקום יבם דהוה ספק אי זכות הוא לה ובספק מת יש ס"ס אלא דמ"מ היה אפשר לומר דלכתחלה לא יתנו לה דאין לעשות בידים לכתחלה ס"ס עיין פרמ"ג שם בכללי ס"ס אך כשנתנו לה מגורשת ובנודע שמת קודם יהא ספק מגורשת וטובא קמ"ל וטעמו או דס"ל כהדב"ז הנ"ל או דס"ל דנתבטל השליחות במיתת המשלח וגרע מנשתטה וכמ"ש בנתיבות סימן פק"ח ועוד דרמב"ם פסק דלא כאביי דס"ל עבז"ל וזהו גופא קמ"ל גם כאן לענין גט: ובזה יש מקום לתרץ תשובת הרא"ש הובא במל"מ פ"ו מה"א הכ"ט דבהגיע גט לידה אחר מיתת בעלה במקום יבם יש לחוש שמא זכות הוא לה ועבז"ל והרא"ש פוסק עבז"ל וברגע הסמוך למיתה זכה לה עיי"ש:

ובזה א"ש מ"ש הריטב"א בפרק עשרה יוחסין דף ע"ח אהא דיכיר ל"ל בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס וז"ל איכא מרבנן ס"ל מאן דדייק מהכא דגוסס אין ממכרו ממכר ואין מתנתו מתנה ואין גיטו גט ומסעדו לה נמי מההוא דאמרינן במסכת גיטין המביא גט ממדה"י והניחו זקן או חולה נותנו לה ואמר עלה בגמרא דדוקא הניחו חולה דרוב חולים לחיים אבל גוסס לא שרוב גוססין למיתה אלמא גוסס אין גיטו גט את"ד והוא פליאה כאשר דחה הריטב"א דאף אם גוסס גיטו גט מ"מ כיון דרוב גוססין למיתה שמא מת כבר ואדרבה הכי דייקא דומיא דזקן שהגיע לגבורות דהחשש שמת מכבר ואדרבה הפוסקים מוכיחים אפכא מכאן ונדחקו מאד לדעה זאת דהחשש שמא עתה עדיין גוסס עיין במרדכי בפרק מי שאחזו אבל לפמ"ש י"ל דס"ל כהרא"ש בפ"ק דב"מ דף י"ט דרבא ס"ל ג"כ עבז"ל וגרסו רבא או דק"ל מדלא פליג אביי אגוסס דלא פריך רק אזקן שהגיע לגבורות ש"מ בגוסס מודה ומה חשש דרוב גוססין למיתה הרי אם החשש דמת קודם שנמסר לה הגט יש חזקת חי דבעל וחזקת א"א דלא נשתנה כבר ושקול כרוב כמ"ש הריב"ש ובמקום יבם דיש עוד ספק אם זכות הוא לה הוי ס"ס דמבז"ל וס"ל דלא נתבטל השליחות וע"כ דגוסס אין גיטו גט וא"כ תינח אי זכות לה יש לומר כבר נתגרשה קודם שהיה גוסס וא"צ רק דלימטי לידה אבל אי חוב לה לא נתגרשה עדיין רק בשעת מסירת הגט לידה תתגרש וס"ל כיון דגוסס רובן למיתה כמת הוא ואינו בר גירושין וגם שליח אינו יכול לגרש דלא עדיף ממסר הגט לידה עתה בעצמו וע"כ נהי דאין לחוש דמת כבר משום דיש שתי חזקות אבל שמא עדיין גוסס היא כמו שהניחו ולא נשאר רק ספק אי זכות הוא לה ע"כ לא יתן לה וגם בזקן לפ"ז החשש שמא גוסס עתה כיון שהגיע לגבורות: ובדרך הקרוב יותר י"ל שיטת הראב"ן וגם האי מרבנן דבריב"ש לא מכרעא בשתי חזקות נגד רוב איזה עדיף ונראה דס"ל דשקולין מדנותנין עליו חומר חיים וחומרי מתים אך בגינת וורדים כלל ל"ז ובמחודשים של הפרמ"ג ס"ס ק"י סק"ב נסתפק איזה עדיף דהרי יש סברא לומר דתרי חזקות עדיפי מרוב ולפ"ז תקשי כאן אף דרוב גוססין למיתה מ"מ יש חזקת א"א לומר דלא נתגרשה עד עתה ועד עתה היתה א"א דבעלה חי עדיין דגם אשת גוסס א"א היא ועוד יש חזקת חי דבעל אף דהניחו גוסס דלא מת עדיין וס"ל לראב"ן כדעת הרבה פוסקים דגוסס בר גירושין אלא די"ל דרבה גרסינן כמ"ש לעיל דכן נראה מדפסקו הפוסקים כאביי נגדו וכן הוא בכמה ספרים הנוסחא רבא וא"כ רבה לשיטתו ביבמות דף ל"א דס"ל דא"א שאין לה בנים ממנו ויש לו אח יש לה חז"ה ליבם כשימות וא"כ ה"נ יש חזקה זאת ולא נשאר רק חדא חזקה נגד הרוב אבל אנן דקי"ל כאביי ורבא שם דלא ס"ל כלל הך חזקה כיון דכ"ז דא"א היא אסורה ליבם ולכ"ע מחמת בעלה שפיר יש תרי חזקה עדיפי מרוב ואפילו הניחו גוסס ל"ח דמת אמנם ההוא מרבנן גרס רבא כנוסחא שלפנינו בגמרא והוקשה לו הא יש שתי חזקות וגם קשה דאביי לא פריך רק אזקן שהגיע לגבורות ע"כ מוכרח דגוסס אינו בר גירושין ויש חשש שהוא עדיין גוסס כמו שהניחו:

גמרא זקן שלא הגיע לגבורות וחולה שרוב חולים לחיים יל"ד הא במשנה קתני טעמא דנותן לה בחזקת שהוא קיים דמשום חזקה אתי עלה ורבה אמר משום הרוב ואם הפירש בחזקת שהוא קיים משום הרוב למה פרש"י משום דהעמד דבר על חזקתו וצ"ל משום דיש חז"ה ליבם וזקוקה ליבם א"כ הוי חזקה נגד חזקה וצ"ל משום הרוב וכ"כ ישיע"ק בסימן קמ"א וזה א"ש אם נאמר דחזקת א"א וחזקת חי דבעל חשוב רק חזקה חדא דלא כריב"ש וכדעת כמה אחרונים ולפ"ז י"ל מה שהשמיטו הרי"ף ורמב"ם ורא"ש דברי רבה בזקן שהגיע לגבורות אף דתיובתא דאביי נתיישבה בגמרא מ"מ ס"ל דלרבה לשיטתו ביבמות דף ל"א דס"ל דהיושבת תחת בעלה ואין לו בנים יש לה חזקה זקוקה ליבם אם ימות אף דכעת היא א"א וע"כ ה"נ לא מהני חזקת חי לבד נגד חזקה זאת רק ביון דהחזקות שקולין מהני רובא לחיים וזולת זאת דחזקת קיים הוה סומכין מיעוט דמתים לחזקת זקוקה ליבם ע"כ בזקן שהגיע לגבורות דליכא רובא לחיים לא מהני חזקת חי נגד החזקה דזקוקה ליבם אבל אביי ורבא דפליגי שם ביבמות על רבה ולפי הפשוט ס"ל דכ"ז שבעלה חי אין שום חזקה מצד היבם לא חזקת היתר ליבם ולא זקוקה ליבם ולא חזקת היתר לשוק היכא דיש לה צרת ערוה כיון דבעלה חי א"א היא ואין אנו דנין מה שיהא כשימות לעשות מזה חזקה וא"כ לפ"ז אצ"ל משום דרובן לחיים רק משום חזקת חי לבד אתי שפיר וזה אפילו בזקן שהגיע לגבורות יש עכ"פ חזקה דכן הניחו חי ועש"ך יו"ד, סי' נון:

אמנם אף לריב"ש דס"ל חזקת חי וחזקת א"א הן שתי חזקות וא"כ אף דיש חזקת זקוקה ליבם נגד חזקה אחת נשאר עדיין חזקה אחת ול"צ לרוב חיים מ"מ א"ש לפוסקים דגוסס אינו בר גירושין א"כ נהי דליכא חשש דכבר מת משום החזקה דא"א דלא נשתנה כבר מ"מ אומר עתה גוסס ועדיין א"א היא ומעתה ממ"נ תצא מחזקת א"א וליכא רק חזקת חי כמו שהיה ואינו גוסס ולרבה דנגד זה יש חזקת היתר וזקוקה ליבם צ"ל משום רובא לחיים ולפ"ז טעמא דרבה בזקן שהגיע לגבורות משום דגוסס חשוב כמת לענין זה דאיני בר גירושין ומבואר באשרי קדושין דף ע"ח דטעמא דהנהו פוסקים משום דרוב גוססין למיתה חשוב כמת לענין זה:

ולפ"ז יש לתרץ דקדוק בגמרא כאן דפתח וחולה שרוב חולים לחיים משמע דלולא רוב רק שקול לא יתן לה הגט ואח"כ בגוסס קאמר דלא משום דרוב גוססים למיתה והלא אבל שקול סגי אבל לפמ"ש צ"ל דרוב גוססין למיתה דקאי גם על זקן שהגיע לגבורות דלא יתן שמא עתה גוסס ואינו בר גירושין ממלא שפיר מסעדו לה ההיא מרבנן הנ"ל מכאן דגוסס לאו בר גירושין אף דמגוסס גופא אינו מוכח די"ל דהחשש דכבר מת כמ"ש הריטב"א שם בע"י מ"מ הטעם קאי על זקן שהגיע לגבורות וע"כ דשמא עתה גוסס ואינו בר גירושין:

ויותר י"ל דל"ק הדיוקים דודאי אם לא דרוב חולים לחיים י"ל נגד חזקת חי יש חזקת זקוקה ליבם אלא הא נגד חזקת זקוקה ליבם יש חזקת א"א לומר עד עתה א"א היתה וכריב"ש דחשבן שתים אך תינח אי החשש דכבר מת אבל יש לחוש דגוסס ונוטה למות עתה ואינו בר גירושין ועדיין א"א הוא וליכא רק חזקה דמעיקרא שאינו גוסס נגד חזקת זקוקה ליבם וצ"ל משום דרוב חולים לחיים אך למה גוסס אינו בר גירושין ע"כ רק משום דרובן למיתה חשוב כמת וכמ"ש לעיל מה"ט צ"ל רוב חולים לחיים אבל אי גוסס הוי מחצה לחיים ל"ה חשוב כמת והוה בר גירושין וליכא רק חשש שמא מת כבר ויש חזקת חי וחזקת א"א נגד חזקת זקוקה ליבם ואצ"ל דרוב חולים לחיים וא"כ ממלא אי הניחו גוסס ג"כ יתן הגט דלמאי ניחוש אי גם עתה גוסס כיון דמחצה לחיים בר גירושין הוא ואי שמא כבר מת הרי יש שתי חזקות חי וא"א דעדיפי מחזקת זקוקה ליבם ויתן הגט ממלא צ"ל טעמא דרוב גוססין למיתה ותרוייהו קושטא דמשום זה צ"ל רוב חולים לחיים וג"כ שפיר מסעדו לה ההוא מרבנן דגוסס אינו בר גירושין דל"ל דחושש דכבר מת משום דרוב גוססין למיתה דהלא מה"ט גם אם מחצה לחיים ניחוש דהא בחולה דוקא משום דרוב לחיים הוא:

ולפ"ז א"ש דאמר סתם אבל הניחו גוסס לא משמע אפילו בתוך ג"י והרי מבואר ברא"ש סוף פרק ואלו מגלחין בשם מהר"ם דרוב גוססין אינן חיים שלשה ימים אבל תוך ג"י ליכא רוב א"כ כשבא השליח תוך ג"י למה לא יתן לה הגט אבל לפמ"ש א"ש דאף דודאי לא מת מ"מ אינו בר גירושין ולשיטת הפוסקים דגוסס בר גירושין צ"ל כיון דעכ"פ רובן אינן חיין יותר מג"י אתרע חזקת חיים שלו ויש לחוש לו כל שעה:

עוד היה נלע"ד כונת פרש"י במשנה דל"ח שמת ובטל שלוחותיה ולא פירש כמו לעיל דף י"ג בשיחרור דאח"מ אינו עבדו דה"נ אינה אשתו דהכא הנ"מ לענין חליצה ויבום דזיקת בעלה עליה גם אח"מ ועדיין לא יצאה מהאגד שנאגדה אצלו כשנתקדשה משא"כ בהעבד דתו אינו רק של היורשים ומצאתי בספר בית מאיר סימן קכ"א ס"ה כתב ג"כ דל"ל דאין גט לאח"מ משום דכבר אין זיקת בעלה עליה משום דבמקום יבם עדיין זיקת בעלה עליה מכח קידושיו רק צ"ל משום דמת ואין לו כח לגרש נפסק כח השליח וג"כ אין לו כח לגרש וממלא ה"ה נטרף או נעשה גוסס למ"ד דגוסס לאו בר גירושין אף דעשהו שליח כשהיה פיקח ובריא ובהגהות רב"פ זללה"ה שם השיג עליו כיון שמת אין זיקת בעל עליה רק זיקת יבם במצות התורה אך בספר יריעות שלמה על יו"ד סימן נון כתב ג"כ כעין סברת הב"מ לשיטת רש"י ביבמות דף מ"ט ע"ב דלרב דאין קדושין תופסין ביבמה לשוק מכח לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר דלא אתי ללאו רק לומר דאין בה הוי' ואין קדושין תופסין בה ומשום דעדיין לא ניתר האגד שהיה בחיי בעלה לגמרי עיי"ש ועיין בספר ג"פ סימן קכ"ג סקכ"א דמייתי תשובות א"ז הא דפליגי ר"א ות"ק ביבמות ק"ד אם חליצה כתחלת דין או גמ"ד דר"א ס"ל דיבמה לשוק בלאו והשתא מתחיל להתירה ולת"ק הוא כגמר דין מפני שבחיי בעלה היתה באיסור מיתה לשוק מת בעלה פקעה חיוב מיתה ונשאר איסור לאו מורכב עליה חלץ לה פקעה איסור לאו נראה להדיא דלת"ק זיקת בעלה עליה והיודע קצת בסוד יבום וחליצה מדברי זוהר ואריז"ל יראה שזיקת בעלה עליה ומפורש בתורה וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע ועיין רמב"ן שם ובפרק הנגרם פ"ג ב' השיב רשבר"א תשובה לדברי ר"א היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר ולא והרי יבמה דבעל אוסר ויבם מתיר התם יבם הוא דקאסר לה דאי מבעל הא שריא וקיימא היינו לולא היבם שריא וקיימא ועוד לדברי ר"א לשיטתו השיב: גמרא רמי לו אביי לרבה משמע דשייך לרבה ולפמ"ש לעיל י"ל דמן המשנה גופא י"ל בגט יש ס"ס שמא היה חי כשנמסר הגט ושמא במקום יבם זכות הוא לה ואביי ס"ל עבז"ל אך רבה לא ס"ל עבז"ל וע"כ מחמיר בגוסס כמ"ש לעיל באופן ראשון שתרצתי דברי הראב"ן:

תוכן העניינים

ערך שי שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה