ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
גיטין · דף כו.
גמרא והתם כדקתני טעמא א"ל לר"מ אי אתה מודה שמא יבקע הנוד ונמצא זה שותה טבלים למפרע לכאורה קשה הא הוא ספקא דרבנן ואי משום דאתחזיק איסור טבל הא לר"מ גם באתחזיק מותר בעירובין דף ל"ה וכאן בלקוח הוה דרבנן ואפשר מש"ה פליג ר"מ ואמר לכשיקבע אך לשון אי את"ה מודה לא א"ש ואי משום דאפשר יתברר האיסור גם בדרבנן לחומרא הא זה פלוגתא רב ור"א בקדושין דף מ"ה בנתקדשה לדעת אביה וניסת שלא לדעתו רב אמר אוכלת בתרומה פרש"י משום דמה"ת גם ארוסה אוכלת ולא הוה רק ספק דרבנן שמא יבא אביה וימחה ולקולא ור"א פליג ונהי דקי"ל שם כר"א מ"מ תקשי לרב וצ"ל לרב ה"פ דברירה הוי ספק אם הוברר וגם ר"מ מספ"ל בבכורת דף מ"ח עתוס' לעיל ד"ה דברי ופנ"י ועוד ספק יבקע וס"ס גם בדרבנן לחומרא אלא לפ"ז קשה מאי מייתי ראיה רב בעירובין דליתא למשנה דהתם מקמי דאי' דבהלוקח יין ל"ל לר"י ברירה הא שאני בהלוקח יין דיש ס"ס משא"כ באם בא חכם דליכא רק ספק אחד בדרבנן אי יש ברירה וי"ל כיון דבעירוב הוי תרתי דסתרא דאם קנה שביתה למזרח אסור במערב ונעקר מתחום ביתו ובכה"ג גם בדרבנן לחומרא כשתי קדרות ביו"ד סימן קי"א ומדס"ל לר"י בלמקום שארצה אלך ברירה ע"כ י"ב בודאי וליתא מקמי דאיו והלוקח יין דע"כ רק ספק הוי עכ"פ ולפ"ז מתורץ קושית התוס' בערובין דף ל"ז ע"ב דאמר התם ולמאי דס"ד דבעינן ראשית ששירה ניכרין מאי קא"ל שמא יבקע הנוד והקשו תוס' דגם לס"ד דמשום דא"ב תקשי הכי ולפמ"ש לק"מ ורבא דמשני התם כדקתני טעמא שמא יבקע וס"ל י"ב הוא לדידן דקי"ל כר"א דבאפשר יתברר אסור גם סד"ר ול"ל דבטבל אסור משום שמא יבקע דהוי דשיל"מ דממ"נ אם יבקע לא יאכלנו בהיתר וא"ל יבקע אין כאן איסור: ובזה יתורץ קושית תוס' בפ"ק די"ד ע"ב דאמר אליבא דרב התם כדקתני טעמא שמא יבקע הנוד והקשו תוס' דהא רב ל"ל ה"ט מדאמר ליתא למשנה מקמי דאי' והלוקח יין ע"כ ס"ל דהטעם דא"ב ור"ש מקוצי הקשה היכי מייתי דאיו אחר שדוחה ההוא דהלוקח דהא אי לאו הא דהלוקח ליתא לדאיו והן קו"ע ולפמ"ש א"ש דקשה בלא"ה מה ראיה מהלוקח יין די"ל דמספ"ל אי י"ב כמו כמה תנאי בבכורת דף מ"ח ואף דהוי רק חיוב דרבנן כמ"ש פנ"י כאן מ"מ אתחזיק איסור טבל משא"כ במוקצה בחולין י"ל סד"ר לקולא וצ"ל גם מוקצה חמיר משום דשיל"מ אך לפמ"ש השאגות אריה סימן צ"ב דגם דשיל"מ מותר בספקא דדינא הק"ל אלא בספ"ד גם חזקה אינו מעלה ומוריד כמ"ש מל"מ ואחרונים הובאו בשפ"ד סימן ט"ז סקי"ט ובסימן מ"י סקל"ג וע"כ משני שפיר דלעולם ברירה ספ"ד ובמוקצה לקולא ובלוקח יין הטעם שמא יבקע הנוד והוה ספק ספקא לחומרא ומה דמייתי אח"כ הא דאיוי ולא מחלק דבעירוב מחמיר משום דסתרו הספיקות כשתי קדירות היינו משום דמוכח מדאיו דלר"י ברירה לאו ספקא דדינא דאל"כ אם התנ' כן יהא חמר גמל ולא יזוז ממקומו דשמא הדין דהוברר למפרע ועירובו למזרח ושמא לא הוברר וכמו שהקשו המפרשים אלא צ"ל או דודאי א"ב או דהוא ספק במציאות ואין קנין שביתה חל על דבר שאינו מבורר וכמ"ש הר"ן בנדרים ר"פ השומעין דאין קנין חל על דבר שאין מבורר ע"כ נשאר כאלו לא עירב כלל וא"כ מוכח דלר"י ל"ה ברירה ספ"ד דאל"כ שמא הדין דיש ברירה והוי חמר גמל וממלא אם במוקצה א"ב ולחומרא אף אי הוי רק ספק דספק במציאות אסור בדשיל"מ: