אור ברסלב
ערך שי שס גיטין › דף י.

ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק

גיטין · דף י.

דף ט:

תוס' ד"ה מצת כותי וא"ת והלא גזרו על פתן וכו' הנה לדעת הפוסקים והמחבר ביו"ד סימן קי"ב דסגי כשסייעו הישראל באפיה לק"מ וצ"ל דתוס' ס"ל כהחולקים:

בא"ד וא"ת אמאי יוציא בה י"ח דלמא לא שמרה לשם מצה וכו' וי"ל כגון דקי"ל כתב רש"ל דלפיכך לא הקשו תוס' ארישא למה מותרת משום דיכול ליתן לכותי לאכול ומהרש"א פירש דיכול להכיר בסידוק ועל שניהם הקשה מהר"ם שיף דא"כ אמאי אוסר ר"א לאכול ועוד שמא הכותי שהה בה שיעור חימוץ ועל פשט רש"ל הקשה דא"כ כבר ידעו בקושיתם דסמכינן על אכילת כותי ולמה הוצרך המתרץ להביא ראי' מקוטע ראשו ולע"ד י"ל דבשלמא על היתר אכילה לא הקשו כיון דרק ספק הוא מוקמינן על חזקת היתר שלא נתחמץ ולא נאסר אבל למצוה דצריך שימור לשמה ל"ל כן אמנם בספק איסור כרת לא מוקמונין על חזקה כפרש"י בפרק הזרוע דף קל"ד אלא כשאין בו סימן סידוק וחימוץ לכ"ע אין בו כרת וא"כ לענין כרת י"ל כמהרש"א ולשמא שהה שיעור מיל י"ל ס"ל לת"ק דמוקמינן על חז"ה ור"א מחמיר בספק והא דאמר ר"א לפי שאין בקיאין דבזה הטעם יש חשש חימוץ בלאו טעם דחסידו אל"ע ואפילו אוכל ממנה ות"ק מיירי אפילו אינו אוכל ממנה דתרוייהו מיירי בכל גוני לס"ד דתוס' ועכ"פ לחשש שיעור דרבנן שהקשה הפנ"י י"ל ודאי מועיל חזקת היתר ואין רחוק דליפלגי בזה דכבר מצינו בפא"ט דף מ"ג ע"ב בישב לו קוץ בושט דפליגי אי מוקמונין אחזקה ואף דהתם יש ריעותא וכאן ליכא ריעותא מ"מ לפמ"ש הרשב"א שם דמ"ו דמאן דאוסר משום דהותחל מעשה הטורף ספק אי נגמר והובא בחו"ד סימן נון ה"נ כיון שנילוש במים כבר התחיל מעשה המחמץ רק ספק אי נגמר וגם בלא נולד הספק מחיים רק לאח"ש פליגי הראשונים אי מוקמונין בדאורייתא על חזקת היתר כמבואר בש"ך יו"ד סי' נו"ן סק"ג:

ולולא דמסתפינא ה"א דשהה שיעור מיל לאו ודאי חמץ כיון שאין רואין בה סימן סימון רק זה השיעור להחמיץ ושמא נתחמץ ואח"כ בספק שהה הוי ס"ס ואף את"ל בשהה עפ"י רוב מתחמץ מ"מ כיון דיש חזקת היתר מצרפין גם המועט לס"ס וכמ"ש הפנ"י פ"ק דכתובות דף טית בד"ה ואור"י אלא דפרמ"ג בא"ח סימן תנ"ט כתב בספק שהה שיעור מיל הוה ספקא דאורייתא ואסור ולע"ד י"ל כמ"ש ומוכח קצת מן המהרש"א משום קושית מהר"ם שיף: תוס' ד"ה אי תיק וכו' הקשו דכאן משמע דלרשב"ג ל"מ כתיבה לחוד כדפריך אי אחזיק ובחולין פ"ק דף ד' משמע דמודה רשב"ג בכתוב לו מדלא קאמר אחזיק בדלא כתיבא נמי א"ב וכתבו דמשמע דכתיבא לחוד ל"מ לרשב"ג מדלא אמר כל מצוה שכתובה או שהוחזק עיי"ש וברשב"א פ"ק דחולין כתב דמלשון הגמרא שם נמי משמע דלא נסתר הך ס"ד דבכתובא לחוד פליגי ומ"מ הוקשה לו ג"כ למה לא אמר נמי א"ב במסקנא ונ"ל לתרץ הכל דודאי לת"ק תלא רק בכתובא ולרשב"ג רק בהוחזקו אלא בכתובא עכ"פ מודה רשב"ג דרוב כותים הוחזקו או רוב מצוה דכתיבו הוחזקו בהן וראיה קצת לזה מברכות דף מ"ז דאמר שם דבמאי דכתיבא באורייתא מזהר זהירי דאמר מר כל מצוה שהחזיקו כותים הרבה מדקדקין בה יותר מישראל הרי הרכיב הגמרא דברי רשב"ג מצוה שהחזיקו על מאי דכתיבא הרי דמאי דכתיבא רובא עכ"פ החזיקו וע"כ באיסור סגי בכך והנה קשה מאי פריך אי ת"ק אף שטרות נמי לימא דלת"ק בכתיבא נמי רק רוב כותים נזהרין ובממון ל"מ רוב משא"כ בגט ושחרור דהוי ג"כ איסור ואף די"ל עפימ"ש תוס' בס"פ שנים אוחזין דף כף ע"ב בד"ה איסורא מממונא מ"מ ליכא למפרך כיון דמדינא חמיר ממון מאיסור לענין רוב וצ"ל דפשיטא לש"ס כסברת התוס' שם ועוד דשחרור הוה ממון אמנם לרשב"ג מוכרח ליפרך אי דאחזיק דכתובא לבד ל"מ רק מצד דרובא החזיקו בכתובא וע"כ ל"מ לא בגיטין ולא בשטרות מצד הרוב ומ"מ לא פליג בזה את"ק במאי דמיירי ת"ק במצה דזה רק איסור רק ריה במקום דל"מ רוב כאיסור א"א וממון וע"כ לא אמר אחזיק ול"כ נמי א"ב דבכתובא ל"פ את"ק במצה דאיירי שם רק נ"מ במקום אחר וגם לא אמר רשב"ג כל מצוה שכתיבא או הוחזקו דאין עולין בקנה אחד לדמותן דהחזיקו מהני מצד ודאי בכל מקום משא"כ כתיבא רק מצד רוב וגם מצד שהוחזקו ברוב ונכלל בהוחזקו ומ"מ כתובא ג"כ א"ב באיסור א"א או ממון:

פנ"י הקשה מה פריך הגמרא אפילו שטרות נמי דלמא איירי מתניתין לאחר שעשאן כגוים והיינו לענין איסור דאורייתא ומש"ה פסילי בשאר שטרות והא דמכשיר בגיטין היינו ע"י ע"מ ישראל דתו ל"ה רק פסולא דרבנן אמרינן לענין זה כשרים דל"ח למיעוטא משא"כ בשטרות שמעינן לרשב"ג דל"מ עיי"ש ולפמ"ש בריש פרקין א"ש דכיון דע"כ אתה מצריכו ע"מ אחרים ומשום דכותי לא מהימן בדאורייתא א"א להאמינו גם לענין חתימה דלא ליזלזלו בדרבנן וכ"ש דא"ש יותר להפוסקים דגם למ"ד עמ"כ מ"מ אם יש ע"ח אמרינן מדהגט בידה אנן סהדי דנמסר לה:

תוכן העניינים

ערך שי שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה