אור ברסלב
ערך שי שס גיטין › דף ו:

ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק

גיטין · דף ו:

דף ג.

שתוק בני שתוק הואיל ויצא הדבר בהיתר יצא' לשון זה אינו מובן דאטו ר' אילעאי הקשה לו שלא עשה בהיתר אדרבה הקשה דאצ"ל בפ"נ ואם לומר דאי עביד אהני נגד הבעל כשיערער מה הלשון אומרת הואיל ויצא בהיתר מה זה תליא בזה והעיקר חסר ונלע"ד ראיה מכאן לדברי הר"ר אביגדור כהן דס"ל כשטוען מזויף צריך קיום מה"ת והקשו עליו מדאמר כאן אי עבדת אהנית דאי אתי בעל ומערער לא משגיחינן בו ותירץ הב"ש בסימן קמ"ב דכיון דאמר השליח בפ"נ כשלא היה מערער והיה נאמן בשנים תו לא יוכל לערער כיון שלא ערער מיד והב"מ שם כתב דהיינו כ"ז שעסוקים באותו ענין נקרא מיד. ובתר הכי אח"ז דדבר שבערוה צריך שנים רק באתחזיק איסורא וכיון שהותרה מקודם עפ"י העד שוב אין האשה בחזקת איסור וקרוב יותר בחז"ה ואם אח"כ מערער אף דמד"ת צריך קיום מ"מ בחזקת היתר עומדת ולכל הפחות לא מקרי שוב בחזקת איסור ונאמן השליח בתורת ע"א עכ"ל ועיין בפ"ב דכתובות דכ"ב ב' בתוס' ד"ה א"ה דכתבו ג"כ דאם נאמנות העד מדרבנן לא אמרינן דהוה כשנים רק כשהותרה על פיו ואח"כ בא אחר להכחישו עיי"ש והנה ר"י הרגיש דלא ס"ד דר' אילעאי דהצריך לומר בפ"נ כדי שלא נשגיח בבעל אם יערער אח"כ משום דס"ל דאם יבא אח"כ לערער צריך קיום מה"ת ואין ע"א נאמן. וע"כ ס"ד דגם בלא ערעור עכצ"ל בפ"נ לדעת ר' ישמעאל וע"כ הקשה לו והשיבו דרק דכדי שלא נשגיח בבעל כשיערער אח"כ הצריכו בפ"נ ואי דאיך ליהמן ע"א בדבר שבערוה דצריך קיום מה"ת ע"כ אמר הואיל ויצ"א בהית"ר יצא דשוב ליכא חזקת איסור ונאמן ע"א מה"ת כיון דיצא בהיתר ואין עסוקין באותו ענין ועתוס' כתובות כ"ו ב' ד"ה אנן דכתב ריב"ב דהיכי דהיתרוה תו ליכא חזקת א"א: או י"ל עד"ז דר' אילעאי ס"ל דל"ל כל מקום שהאמינו ע"א הוי כשנים רק אם נתנו לו חכז"ל נאמנות כמו ע"א מעיד מת בעלה דבלאו עדותו לא היו מתירין אותה ועשו כעין תורה דכ"מ שהאמינה תורה ע"א הוא כשנים וכן בח"ל דבלא בפ"נ אסורה ונתנו נאמנות לשליח לומר בפ"נ ע"כ הוי כשנים ול"מ ערעור דבעל אח"כ דהוי כמערער נגד שנים אך בא"י דאצ"ל בפ"נ ובלא"ה מתירין אותה להנשא א"כ אף דאמר בפ"נ ל"ל דהאמינוהו כשנים ואי יערער הבעל אח"כ הוי כמכחיש ע"א דהכחשה לאו כלום ואין דבר שבערוה פחות משנים וזה שהקשה דהא אצ"ל בפ"נ ותירץ לו דבלאו טעמא דהוי כשנים מהני הואיל ויצא בהיתר יצא דתו ליכא חזקת איסור. ונאמן ע"א גם בדבר שבערוה ופריך והא איהו נמי שלא תזקק לעדים קאמר הרי בפירש גילה דעתו דאינו כח"ל דצ"ל בפ"נ משום שאין עדים מצויין לקיימו דשם החשש אף שתזקק לא תמצא וגם מי הכריחו לומר הטעם לשליח וע"כ אמר לו אם תרצה שלא תזקק לעדים צריכת לומר בפ"נ ואם אינה חוששת לכך אצ"ל בפ"נ וא"כ מה הוצרך ר' אילעאי להביא עצות מרחוק דכפר סיסאי הוא כא"י וכבר מוכח מדברי ר' ישמעאל עצמו וה"ל למפרך מניה וביה ומשני לא סיימוה קמיה וע"כ הוה ס"ד דרי ע"כ ס"ל דהוי כח"ל ועכצ"ל בפ"נ דל"ל דהוי כא"י ורק לטובתה שלא יוכל הבעל לערער הצריכו לומר בפ"נ דכיון דאצ"ל אף שאמר אינו כשנים וכשיערער אח"כ הבעל לא יועיל ע"א בדבר שבערוה וכשיטעון הבעל מזויף צריך קיום מה"ת, וחידש לו ר' ישמעאל כיון שיצא בהיתר תו ליכא חזקה ונאמן ע"א וע"כ כפל שתוק בני דגילה לו בצחות לשונו שהבין כונתו מחמת דהוקשה לו דבא"י מה יועיל בפ"נ אם יערער הבעל ואם ס"ל דכפר סיסאי כח"ל הוקשה לו הלא מובלעת בתחום א"י ע"כ א"ל שתוק בני מקושיא דלא הוי כח"ל ושתוק מקושיא דאם הוא כא"י איך ע"א נאמן כשיערער הואיל ויצא הדבר בהיתר ולפ"ז א"ש ג"כ מה דיל"ד מאחר דר"י הצריכו לומר בפ"נ אף דכפר סיסאי כא"י א"כ למנ"מ שאלו מהיכן אתה דמשמע דמחמת שהשיבו שהוא מכפר סיסאי הצריכו לומר בפ"נ ולפמ"ש א"ש דאם היה אומר לו שהוא מח"ל ממש היה אומר דצ"ל בפ"נ בלי שום טעם ועכצ"ל אף א"ת האשה שאינה חוששת שמא לא תמצא עדים אבל כשא"ל מכפר סיסאי אני א"ל דמשום שלא תזקק לעדים אם רוצה בטובתה יאמר בפ"נ אבל ר' אילעאי דלא סיימוה קמיה ס"ד מחמת דס"ל לר"י דכפר סיסאי מח"ל הצריכו לומר בפ"נ וע"כ שאלו ושמא יאמר שהוא מא"י לא יצריכו לבפ"נ ומדוקדק מאד ומוכח כסברת הרר"א כהן וכהבנת הב"ש והב"מ בדבריו: בתוס' ד"ה אמר בא"ד מיהא בירושלמי ע"ב דמגלה משמע קצת דאסור דקאמר סתם מהו לכתוב תרתי תלת מילין מן פסוקא ומייתי ר' מונא שלח כתבא לר"א בר"ש ראשיתך מצער היה מאד ישגא אחריתך משמע שלא היה כותב אלא לשם אגרת שלומים ולא לדרשה ומ"מ הקפיד שלא לכתוב כסדר ומיהא הרבה מביא שם שנראה שהיו כותבין לדרשא דקאמר מר עוקבא שלח כתבא לר"ג דהוה קאי ודמך בזמרא ישראל אל תשמח אל גיל בעמים וכן הרבה מביא שם עכ"ל תוס' הנה הלשון ומיהא אינו מובן ודחקו בו המפרשים ונ"ל דהפנ"י הקשה דמנ"ל דירושלמי איירי לענין שירטוט הא י"ל דמבע"ל משום דאסור לכתוב שום פסוק מן התורה אפילו בשרטוט אלא ספר שלם כדלקמן פרק הנזקין דף סמך דל"נ לכתוב זולת לצורך הוראה ולימוד ולא אגרת שלומים עיי"ש ונראה דתוס' בעצמם הרגישו בזה וע"כ כתבו ומיהא הרבה מביא שם שנראה שהי' כותבין לדרשה וא"כ אא"ל משום דל"נ לכתוב דא"כ מאי מביא שם ממה שכתבו לדרשה דלהוראה ולימוד ודאי שרי וע"כ דמבעיא לענין שירטוט ומביא שם מאגרת שלומים הרי דאסור לכתוב בלא שירטוט:

אמנם בעיקר קושיתו של הפנ"י נלע"ד דבלא"ה ל"ק דאף דל"נ לכתוב היינו פסוק שלם אבל שלשה תיבות מותר וכמ"ש הרמב"ם בפ"ו מס"ת וכן משמע ביומא דל"ז בטבלא של הילני דכתבה בסירוגין היינו דכתבה שלשה תיבות אם לא שכב ואח"כ ר"ת ואת כי שטית וכפרש"י שם ועמג"א סי' ל"ב סק"ז וא"כ בירושלמי דמבעיא לענין תרתי תלת מן פסוקא "כ רק לענין שירטוט וכן ר"ת וריב"א י"ל דקאי רק אשלשה תיבות דלית בו איסור דלא ניתן לכתוב רק איסור שירטוט. והנה מדכתב ראשיתך מצער היה מאד ישגא אחריתך ע"כ משום שירטוט דאם משום דל"נ לכתוב די היה לסרג שלשה תיבות ולכתוב שלשה כסדרן וזה שכתב ישראל אל תשמח אל גיל בעמים אף דלא כתב רק ג' תיבות בסירוג ל"ל משום דל"נ לכתוב כל הפסוק דהא לדרשה ניתן לכתוב וע"כ משום שירטוט סירג ובזה מתורץ קושית מהר"ם שיף דאיך כתב אל גיל בעמים שלשה תיבות כסדר בלא שירטוט ול"ל משום דכתב קודם בסירוג דא"כ לעיל נמי ה"ל לכתוב אחריתך ישגא מאד והוא קו"ע ונראה לפמ"ש בחידושי ליו"ד דהא דשלשה אסור בלא שירטוט משום גזרה שלא יטעו לכתוב גם יותר בלא שירטוט אמנם כאן דכתב ישראל אל תשמח ולא כתב כסדר משום שירטוט תו לא אתי למטעי דיראו דיותר משלשה אסור לכתוב כסדר בלא שירטוט ואין לומר דמש"ה כתב שלא כסדר דל"נ ליכתב יותר משלשה תיבת כסדר אפי' בשירטוט דהא לדרשה מותר אמנם לעיל דכתב אגרת שלומים דגם בשירטט ל"נ לכתוב יותר מג' תיבות כסדר וע"כ כתב שלשה תיבות שלכ"ס א"כ אלמלי יכתוב שלשה השניות בלא שרטוט כסדר עדיין בכלל הגזרה דיטעו דמותר לכתוב גם יותר משלשה בלא שירטוט היכא דניתן לכתוב ואי דיראה שכתב שלכ"ס שלש תיבות הראשונים הא היה מוכרח משום דאגרת שלומים ל"נ לכתוב כל הפסוק כסדר אפילו בשירטוט ומ"מ א"ש במה שיישבתי לשון התוס' שכתבו ומיהו דהיינו לשלול דלא נימא דהירושלמי מיירי מאיסור דל"נ לכתוב ולא מאיסור שירטוט מדמייתי שהי' כותבין לדרשה ושם לא שייך איסור דל"נ לכתוב וע"כ דמיירי מאיסור שירטוט אמנם מה דבאמת לא חש למה דלא ניתן לכתוב משום דפשיטא לירושלמי דשלשה תיבות ניתן לכתוב דמדחזינן דלא חש לאיסור דל"נ לכתוב ע"כ מוכח משום דשלשה תיבות או שתים אין בו איסור דלא ניתן לכתוב וזה פשיטא לו לירושלמי ועיין בחידושי ליו"ד סימן רפ"ד:

תוכן העניינים

ערך שי שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה