ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
גיטין · דף ג.
ולרבה דאמר לפי שאין בקיאין לשמה מאן האי תנא דבעי כו"ח לשמה בהקדמה לפנ"י דקדק למה האריך כ"כ דידוע דרבה אמר משום לשמה ולעיל אמר ולרבה ליבעי תרי ולא אמר דאמר לפי שאין בקיאין לשמה ונ"ל דתוס' לעיל הקשו למה ל"ח גם לנכתב ביום ונחתם בלילה ולכאורה י"ל דבדרבנן ל"ח למיעוטא אמנם לפי מה דצריך לשמה וצ"ל בפנ"ח אף דהחתימה רק מדרבנן הק"ל לימא ר"א היא ובפנ"כ משום לשמה ובפנ"ח דלא נכתב ביום ונחתם בלילה אך י"ל בשלמא אם החשש משום לשמה אף דא"צ רק מדרבנן כיון דבא בב"א עד דאורייתא חיישינין שלא יזלזלו בדרבנן כמ"ש במג"א סימן קפ"ד סק"ד סק"ז אך ז"ד בענין אחד וכגון אם צ"ל בפנ"כ ובפנ"ח משום חשש לשמה אבל אם אחד משום לשמה ושני משום נחתם בלילה ליכא חשש זלזול די"ל כיון דאין הענינים שוים חששו לאחד יותר ולא משום דזה דאורייתא וזה דרבנן אך מנ"ל להקשות מכח זה על רבה נימא דרבה לא מחלק כן רק דכן מוכח דאל"כ רבה מ"ט לא אמר כרבא דמשום קיום צ"ל בפנ"ח ומשום דלא לזלזל בדרבנן צ"ל ג"כ בפנ"כ מחשש דנכתב ביום ונחתם בלילה ועכ"צ דס"ל לרבה דבשני עניינים ל"ש חשש זלזול וע"כ שניהם משום לשמה וז"ש ולרבה דאמר לפי שאין בקיאין לשמה ולא אמר כרבא עכצ"ל דצריך כו"ח לשמה מאן האי תנא:
תוס' ד"ה דתנן ותימא לר"י דהכא משמע דלא מתוקמא מתניתין כר"מ משום דר"מ לא בעי כתיבה לשמה ולקמן תניא בהדיא המביא גט ממדה"י נתנו לה ולא אמר בפנ"כ ובפנ"ח יוציא והולד ממזר דר"מ ולרבא ניחא ופנ"י תירץ דלר"מ צריך בפנ"כ משום נכתב ביום ונחתם בלילה אף דגיטין הבאין ממדה"י קלא אית להו ואין טעם לפסלן מ"מ לר"מ פסול משום דכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין עיי"ש וק"ל אם ליכא טעם וחשש למה יטבעו חכז"ל ועוד תקשי עדיין להפוסקים דבנכתב ביום ונחתם בלילה אין תקנה לשלחו ע"י שליח כדאיתא בא"ע סימן קכ"ז אף דלא קי"ל כר"מ וע"כ יש טעם וחשש וכמבואר שם משום דאפשר ליתן בלא השליח ואז הוא פסול משא"כ גיטין הבאין ממדה"י דמה שנעשה מקודם משום דנשלח ממק"א ואז קלא י"ל וא"א לבא לתקלה ע"כ נ"ל לתרץ קושית התוס' דודאי י"ל כיון דרוב בקיאין ל"ח למיעוטא דנכתב ביום ונחתם בלילה דרק פסול מדרבנן ומה דאמר הגמרא לעולם ר"א וצריך חתימה לשמה מדרבנן או כר"מ וצריך כתיבה לשמה מדרבנן משום דלא לזלזלו בדרבנן כיון דחששו לדאורייתא ודוקא בענין אחד וכמ"ש לעיל אמנם הירושלמי דמצריך לומר דנכתב ונחתם ביום נ"ל משום דפוסק כר"מ דכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים הולד ממזר ועכצ"ל משום דאדעתא דרבנן מגרש ואם משנה מדבריהם אינו גט כלל דאל"כ. איך יתכן משום פסול דרבנן יהא הולד ממזר וכן מצאתי בפנ"י פרק המגרש וא"כ לר"מ כל פסול דרבנן בגט פסול מן התורה עכצ"ל בפנ"כ ונחתם ביום וכן ר"מ גופא אזיל לטעמו אך רבה דל"ח רק לחשש לשמה ע"כ ל"ל דר"מ דכל המשנה וע"כ לא אמר כרבא ג"כ ובפנ"כ משום דנכתב ביום ע"כ פריך שפיר ולפמ"ש יש הוכחה מהירושלמי לפוסקים דנכתב ביום ונחתם בלילה אין לו תקנה לשלחו ע"י שליח ואין ראיה להיפך מהבבלי מדלא חששו לכך דל"ח לדרבנן רק בלשמה דיש בזה גם חשש דאורייתא:
ד' ע"א תוס' ד"ה מודה ר"א במזויף מתוכו תימה לר"י מה ענין שלא לשמה למזויף מתוכו ולע"ד אם חתמו להתלמד או לשם אחר או אחרת הוי מפ"כ לפ"ד הפוסקים דכל עדות שבשטר דמהני ולא הוי מפ"כ משום דנעשה מדעת המתחייב והוי מפי כתבו דהן שלוחיו של המתחייב וא"כ דוקא כשחתמו בשליחותו לגרש אשתו זאת אבל אם חתמו להתלמד או לשם אחר ואח"כ מצאו זה אינם שלוחיו וכן אם י"ל שתי נשים דשמותן שוות וצוה להם לחתום לגרש הקטנה ונמלך לגרש הגדולה גם כן לא נעשו שלוחים לחתום לגרש הגדולה ותו לא מהני והרי גם בשט"ח אם נתחייב הלוה ליוב"ש זה ואח"כ מסר המלוה השט"ח ליוב"ש אחר צריך כומ"ס כיון דלא לו נשתעבד הלוה תחלה וכמ"ש במלחמות בשילהי ג"פ וה"נ אף אם לא מסרו הלוה לשט"ח עדיין למלוה יוב"ש זה שצוה לחתום בשבילו אם מסרו אח"כ ליוב"ש אחר לא מהני דלא נעשו העדים שלוחים לחייבו לזה רק לאחר וכבר עשו שליחותם וא"כ הוי מפ"כ זולת אם חתמו לשמה מדעת הבעל שעשה אותם שלוחים לחתום לגרש אשתו זאת ולא אשכחנא פתרי לקושית התוס' זולת אם צ"ל בפיו אני חותם לשם פלוני ופלונית דאזי אף א"ל אמרו כן מ"מ נעשה מדעת המתחייב ול"ה מפ"כ אבל את"ל דא"צ לפרש בפיהם דגם בסתם כשצוה להם הבעל לחתום אמרינן דהוי לשמה דע"ד הבעל חותמים וכמ"ש פנ"י אזי כל שלא עשו באופן זה לא נעשה מדעת המתחייב והוי מפ"כ והוי מזויף מתוכו ומודה בה ר"א אמנם גם כשנאמר דצריכים לומר בפירש לשם פו"פ מ"מ הא השליח אינו אומר רק בפנ"כ ובפנ"ח ותו לא דסתמא לשמה קמסהיד וכתב הר"ן דה"ט דחיישינן דלמא אשכח גט ששמו כשמו ושמה כשמה וכיון שמעיד שבפניו נכתב ונחתם תו ל"ח דעמד אצל האחר ואח"כ מצאו זה ועשאו שליח דזה לא שכיח עיי"ש וא"כ אי אתרמי כה"ג הרי חתמו שלא מדעת המתחייב זה שרוצה עתה לגרש בו והוי מפ"כ ומזויף מתוכו ומודה ר"א בשלא לשמה כה"ג ועכצ"ל ג"כ בפנ"ח דהא תוס' גופייהו ס"ל הכא דאי הוי מפ"כ חשוב מזויף מתוכו:
ד' ע"ב והוינן בה מאי אי"ל וכו' ובדף ה' ע"א אילימא חרש וכו' א"ה יכול נמי כל הסוגיא תמוה חדא מקשים מה צריך להא דהוינן למה דפריך על רבה שנית הקשו תוס' לוקמוה באלם או לא ראה הכתיבה ג' הקשו תוס' דקושיא יכול נמי תקשי לרבא כמו לרבה דרבה אית ליה דרבא ולחומר הנושא י"ל קצת דהנה קשה לפ"ד הר"ם שבמרדכי בפרק שני דף י"ט ע"ב דא"ל קראו עדי מסירה את הגט אף דנקרא אחר נתינה לא מהני דצריך שידעו ע"מ שגרשה בגט כשר בשעת מסירה לידה וכ"כ הפנ"י בדעת התוס' בד"ה צריכה למקריא וא"כ קשה מה מהני מה שנתקיים אח"כ כיון דבשעת מסירה לא ידעו הע"מ אם הגט כשר וצ"ל דצורך קיום רק מדרבנן וכיון שאינו יכול לחזור וליתן לה דתו אינו בר שליחות לא גזרו רבנן דלא אמרו להחמיר עליה כשא"א וכדבסמוך ולפ"ז דוקא באינו יכול אבל ביכול צריך דוקא או לומר בפ"נ או לקיימו קודם מסירה לידה:
אמנם מבואר בתשובת מיימני ריש הלכות אישות בזרק לה קדושין או גט ולא ידעו העדים אם קרוב לה אפילו ספק גט או קדושין אינו כיון דאוקמוה אחזקה ואף דהאשה יודעת דקרוב לה וביארו המפרשים משום דעדים מוקמו לה אחזקה והוי כודאי אצלם דלא נתגרשה או לא נתקדשה וע"כ אף דבאמת הוי קרוב לה הוי כנעשה בלא עדים והנה טעם הר"נ ה"נ עד"ז אך כתב הר"ש במקואות דאם מדאורייתא ודאי יצאה מחזקתה רק הספק בדרבנן תו ליכא לאיקום על החזקה דהא חזינן דנשתנה וה"נ י"ל כיון דמן התורה ל"ח למזויף רק מדרבנן צריך קיום תו ליכא חזקה אצל העדים ומועיל כשנתברר אח"כ שהוא גט כשר אך סברא זאת רק אם מדאורייתא ודאי יצאה מחזקתה אלא דהחשש בגזרה דרבנן אבל אם רבנן חששו לחשש שאם כן היה גם מן התורה פסול ממלא כיון דרבנן עשאוהו לספק הוי כספק תורה וי"ל אוקמוה על החזקה ודומה למ"ש הש"ך יו"ד בכללי ס"ס בשם או"ה גבי גבינות עכו"ם וא"כ ה"נ כיון דאצריך רבנן קיום דחששו למזויף ל"ל דיצאה ודאי מחזקתה מן התורה אמנם אי ע"מ כרתי אף דהע"ח מזויפים ליכא פסול תורה אם באמת שלחו הבעל ואינו רק פסול דרבנן מגזרה שלא יבא לתקלה לסמוך על הע"ח והנה מבואר בת"ד לראב"ד ריש פרקין וברא"ש ומהר"ם שיף ריש הפרק דכל החשש לרבא דהבעל זייף עדים אבל זה נאמן השליח דהבעל שלחו א"כ שפיר י"ל דליכא חזקה אך למ"ד ע"ח כרתי ודאי אם זייף עדים פסול מן התורה ואין כאן גט כלל והנה כתבו תוס' לעיל דף ד' ד"ה דקי"ל לר"ת דגם למ"ד עח"כ צריך ע"מ דאין דבר שבערוה פחות משנים וא"כ אי נוקים בע"ח שפיר י"ל דוקא בא"י אמנם מה דצ"ל לרבה בפנ"כ הוא משום לשמה דלאחלופי ל"ח רק משום דבלא"ה תקנו שיאמר בפנ"כ משום לשמה תקנו נמי משום אחלופי אך היכא דליכא משום לשמה וכמ"ש תוס' כאן ולעיל פריך לרבה מאן ההוא תנא דצריך כו"ח לשמה ומסיק ע"כ כר"א דעדי מסירה כרתי ומודה ר"א במזויף מתוכו ואף למאי דאוקים רב אשי כר"י היינו ג"כ דס"ל כר"א ומשום מזויף מתוכו וכמ"ש פנ"י לעיל וא"כ לרבה עכצ"ל דאתיא למ"ד עדי מסירה כרתי מדצ"ל בפנ"כ א"כ לא אכפת א"ל ידעו העדים בשעת מסירה אם לא זייף הבעל החתימות ופריך א"ה יכול נמי וקאי אדלעיל דפריך לרבה מאן האי תנא והוכרח לומר משום מזויף מתוכו וכר"א דע"מ כרתי אבל לרבא ניחא די"ל כמ"ד עח"כ וע"כ לא בעי למימר באלם או לא ראה הכתיבה לס"ד דלאו משום דל"ש הוא דאם באלם עכ"פ בר שליחות ועכצ"ל בפ"נ שידעו העדים בשעת מסירה שהגט כשר וצ"ל לפני מסירה או אח"כ תכ"ד או לקיים לפני מסירה ואם תאמר דנתקיים בחותמיו היינו בשעת מסירה תקשי יכול נמי ועכצ"ל דנתחרש ואינו בר שליחות וא"א לחזור וליתן לה וע"כ הוצרך לומר והוינן דאל"ה גם לרבא תקשי יכול נמי:
ויותר י"ל עד"ז לפמ"ש בקה"י וז"ל דלא תקשי מכל ספק קדושין על התשובות מיימני דמקודש מספק דיש לחלק בין שהספק לעדים על שלא דקדקו והיו יכולין לראות כל הדבר אלא שלא ראו ולכך נסתפקו ובזה בודאי ל"מ עדותן דהוי חצי דבר דלא ראו רק החצי ממה שהיו יכולין לראות משא"כ כשהספק הוא בדבר שאפילו ירצו לראות לא היו יכולין אז שפיר מהני עדותן לענין ספק ועיין בסמ"ע סימן למ"ד סקל"ט וע"כ בספק קרוב לה הוי כמקדש בלא עדים כיון שהיו יכולין לראות כל הדבר ולא ראו וכו' כיון שלא דקדקו לראות כל מה שהיו יכולין לראות משא"כ לענין שאר ספק קדושין כגון שמא ש"פ במדי כיון שלא היו יכולין לראות בעת שהיו בכאן מה הוא שוה במדי עכ"ל והובא בפ"ת לא"ע סימן למ"ד ועיין בשער משפט סימן מ"ו סק"ג ולפ"ז י"ל דוקא אי"ל אבל ביכול רק דעדים לא דקדקו לעשות כתיקון חכז"ל לשאלו אם לפ"נ אף שיתקיים אח"כ למ' דצריך שידעו בשעת מסירה דשליח שעומד במקום הבעל אם נתן גט כשר עוד כתבו אחרונים דוקא אם ספק לעדים בגוף הקדושין או הגט אבל אם הספק מצד אחר אין קפידא ולפ"ז אם ע"מ כרתי ושליח נאמן דשלחו הבעל רק החשש דהחתים עדים בזיוף ופסול מגזרת חכמים מזויף מתוכו מצד אחר מחשש שיבא לידי תקלה אבל גט כשר מצד עצמו משא"כ אם עח"כ אם מזויף ליכא גט כלל והספק אם יש כאן גט וע"כ פריך רק לרבה וכנ"ל ועיין לקמן ה' ע"ב מ"ש בד"ה כיצד יעשה:
ה' ע"ב דאשה כשרה להביא גיטה כן גרסת רי"ף ורשב"א ותמהו למה לא נקט אשה דעלמא או קרובים דיותר שכיח וע"כ מחקו תוס' גרסא זאת ולע"ד י"ל דיש להקשות כיון דקיום שטרות דרבנן למה נגזר משום לתא דידיה וכן קשה לעיל ד"ג דצ"ל בפ"נ דלא ליתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא והא הוי גזלג"ז אך לדעת הר"א ורמב"ם דכשטוען מזויף צריך קיום מה"ת והובא בש"ך חו"מ סימן מ"ו וב"ש סימן קמ"ב א"ש אך תמהו עליהם דהא כל התקנה דבפ"נ שאם יערער הבעל לא נשגיח בו וי"ל כיון דמעיד השליח בפ"נ הוי חד לגבי חד שהוא הבעל המערער וכליתנייהו תרוייהו דמי וליכא ערעור וא"צ קיום ומתורץ בזה קושית מהר"ם שיף דלעיל ד"ג דמה אמר רבה התם ידעתי הכא בפני ולא אתי לאחלופי דעדיין ניחוש שיעיד בפנ"ח בקיום שטרות ונסמך עליו דבאמת כשיעיד בפנ"ח יהא חד לגבי חד רק מדרבנן צריך שנים ולא גזרו משום דרבנן רק כשמעיד ידעתי דמכיר החתימה ל"ח חד לגבי חד די"ל דטועה בטב"ע ואומר בדדמי וכמ"ש היש"ש כאן בסימן ה' לענין שנים אומרים מזויף ושנים אומרים אנו מכירין החתימות בטל הגט ול"ה תרי לגבי תרי רק במעידין שנחתם בפניהם ובזה תרצתי קושית הפנ"י דלמה לא חששו בא"י דנשאת בלא קיום דאתי לאחלופי בקיום שטרות דה"ט דבליכא מערער הקיום רק מדרבנן ואם יערער הבעל גם בא"י צריך קיום כמפורש במתניתין ואם יש עליו עוררין יתקיים ולפ"ז נראה דמן התורה א"צ ב"ד של שלשה כיון דא"צ שני עדים לקיום דאינו בתורת עדות כלל רק להכחיש את הבעל שטוען מזויף דליהוי חד נגד חד וגם קרוב ואשה יכולים להכחישו ואח"כ מצאתי בשו"ת רדב"ז ח"א ס"ס ל"ו דהיכא דסגי בקרובים ונשים א"צ שיעידו בפני ב"ד והובא בפ"ת לא"מ סימן קמ"א סל"ו ס"ק ל"ט ועיין א"ע סימן י"ז סל"ט בח"מ וב"ש וממלא הוי כליכא מערער והאשה מוציאה הגט ולא חשדינן אותה ששכרה עדים או זייפה בעצמה דלא חציף אינש לזייף כיון שיש זולתה חד שעומד נגד הבעל המערער ועיין בריטב"א כאן דלפיכך אם משום לשמה ל"צ שלשה משום דסגי בע"א כשאר איסור משא"כ אם משום קיום צ"ל דעשאוהו כשני עדים ולקבלת שני עדים צריך שלשה שיקבלו עדותם. וא"כ לפמ"ש דמה"ת א"צ שני עדים אף כשטוען מזויף ממלא א"צ מה"ת ב"ד של ג' לקבל עדותו ומפרט לפמ"ש הפנ"י בקו"א דמה"ת סגי בקיום עד אחד אף כשמערער משום דלאו אמנה שבשער מעיד רק דאינו מזויף וע"כ א"צ להעיד בפני בע"ד עיי"ש ממלא א"צ נמי הגדה לפני ב"ד של שלשה וכמ"ש בנתיבות סי' כ"ח דדוקא בהוצאות ממון דכתיב א"ל יגיד צריך ב"ד אבל לא בגילוי מלתא או באיסור עיי"ש וכ"ש היכא דסגי בע"א דלא נאמר כלל א"ל יגיד בע"א כמבואר בב"ק דף נ"ו א"כ מה"ת א"צ בקיום שטר ב"ד שלשה כיון דא"צ שני עדים הן לטעמא דידי הן להפנ"י אמנם חזינן דנתקשה הר"א גופא והובא בש"ך חו"מ סימן מ"ו מדתקנו שיאמר השליח בפנ"ח משום שמא יבא הבעל ויערער ול"צ שנים משום דמה"ת עדים החתומים על השטר כנחקרה עדותן בב"ד כדלעיל ד"ג הרי דגם כשמערער סגי באחד משום דמה"ת א"צ קיום ותירץ משום דהשתא מיהת ליכא מערער ולא תירץ משום דיש אחד נגד המערער סגי מה"ת אמנם י"ל משום דעדיין קשה אם אשה עצמה מביאה גיטה דאומרת בפנ"כ ובפנ"ח משום שלא ערער הבעל והרי כאן ליכא זולתה נגד הבעל וכל טעמו של הר"א דאם בע"ד טוען מזוייף נגד מוציא השטר צריך קיום מה"ת ע"כ הוכרח לתרץ דעכ"פ עתה עדיין ליכא מערער וביאור דבריו כמ"ש הב"ש סימן קמ"ב והנתיבות סימן מ"ו כיון דבא השטר לפני ב"ד קודם הערעור והוחזק השטר בב"ד בכשר מדאורייתא תו א"י להוציאו מחזקתו עיי"ש ושרש סברא זאת ממהרי"ק שרש ע"ד הואיל והובא השטר בב"ד וקראוהו והוחזק בב"ד נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד מדאורייתא וזאת החזקה תליא בקריאת השטר בב"ד וכמ"ש רשד"ם בחא"ע ס"ב בשמו עיי"ש ולפ"ז ודאי צריך ב"ד של שלשה מה"ת דעי"ז כנחקרה עדות החתומים בב"ד וחשוב הגדה של ע"ח בב"ד ולדברי מהרי"ק אף דעדים עצמם באים אח"כ ואומרים לא חתמנו אינם נאמנים דאינו חוזר ומגיד משא"כ כשאומרים כן טרם שהוחזק השטר בב"ד ונהי דחלקו עליו בזה מ"מ בגוף הסברא גם הר"א הכי ס"ל דתליא החזקה בב"ד דבזה נעשה כנחקרה עדותן ואם אח"כ בא הבע"ד וטוען מזויף א"צ לקיימו מה"ת משא"כ כשטוען מזויף קודם שהוחזק בב"ד ולפ"ז יצא לנו דאם שליח ואשה או קרוב הביאו הגט י"ל אף דבעל מערער אח"כ א"צ קיום מה"ת ובלאו טעם דהוחזק בב"ד רק דחד מהימן נגד הבעל או עכ"פ הוי חד לגבי חד וסליק תרוייהו ממלא לא חשדינן להאשה דזייפה או מטעם דבגילוי מלתא סגי בחד וא"צ ב"ד של שלשה מה"ת לזה וע"כ ליכא למגזר משום דרבנן דאי אייתי אשה או קרוב דלא יוכל להצטרף לשלשה דיינים דהא א"צ שלשה מה"ת וע"כ אמר רק משום דאשה עצמה מביאה גיטה ואזי כשמערער הבעל אח"כ נגדה דזייפה] הגט תצטרך מה"ת לקיימו לולא הסברא דנאמר כיון שהוחזק הגט בב"ד בחז"כ קודם הערעור תו א"צ קיום דהוי כנחקרו ע"ח בב"ד בקריאותן את הגט והחתומים בו א"כ לזה צריך דוקא ב"ד של שלשה מן התורה ואין האשה מצטרפת עמהם לשלשה ושפיר יש לגזור להצריך שלשה בכל שליח:
גמרא כיצד יעשה יטלנה המינה ויחזיר ויתננה לה עתוס' ולע"ד י"ל הטעם דצריך ליטלה המינה עפימ"ש בפ"ב בשם הר"ם דא"ל קראו העדים הגט בשעת נתינה לא מתכשר במה דקראוהו אחר נתינה דצריכי הע"מ שידעו בשעת נתינה שהוא גט והובא בב"י א"ע סימן קל"ה וע"כ כיון דפסלו חכז"ל הגט כ"ז שלא אמר בפ"נ אין ע"מ יודעים אם הגט כשר מדרבנן ואף דבא"י אצ"ל כלל בפ"נ כ"ז דליכא ערעור ואם בא אח"כ ומערער יתקיים בחותמיו ומועיל אף דלא היה מקוים בשעת מסירה לידה ה"ט כיון שחכז"ל לא הצריכו לומר בפ"נ כ"ז דליכא מערער הרי רואים העדים דנותן לה גט כשר דהא לא חששו למזויף כ"ז דאין הבעל מערער אבל בח"ל דתקנו לחוש למזויף כשלא יאמר בפ"נ א"כ כל שלא אמר בשעת נתינה לא ידעו העדים אם הגט כשר דהרי בשטרות צריך קיום תרי ואל"ה חוששין שהוא מזויף ורק בגט בא"י משום עגונא לא חששו כ"ז דליכא מערער ובח"ל האמינו לשליח כ"ז שאומר בפ"נ ולא רצו להכשיר בח"ל בלא אמירת בפ"נ דחששו שיערער הבעל ולא יהא מצוי לקיים ממלא בלא אמירת בפ"נ יש חשש זיוף מדרבנן וא"י הע"מ אם כשר הגט שוב עיינתי במרדכי עצמו לקמן בפ"ב דמוכח להדיא כמו שכתבתי וכ"נ מהירושלמי שהובא כאן במרדכי ועיין בתוס' לעיל ב' ע"א בד"ה ואם יש: וראיתי בשער משפט סימן מ"ו סק"ג שכתב הא דפריך הש"ס לעיל ד"ג ע"ב לרבא דאמר משום שאין עדים מצויין לקיימו ליבעי תרי מידי דהוה אקיום שטרות דעלמא ולא משני משום חזקה דאשה דייקה ומנסבא דחזקה זאת רק בשעה שניסת וא"י הע"מ בשעת נתינת הגט אם אינו מזויף עיי"ש ותמוה דא"כ ה"ל לגמרא להקשות לס"ד אמאי בא"י אצ"ל בפ"נ וניסת אם אין מערער ועכצ"ל דכל הקושיא איך יאמן ע"א אף לכשיערער הבעל וכמ"ש הפ"י ועוד דה"ל להקשות יותר למה אמר רבא משום שאין עדים מ"ל הרי אף שיהיו מצויין מ"מ בשעת מסירה צריך שידעו הע"מ שאינו מזויף ועכצ"ל דידע הגמרא כ"ז דליכא מערער אין לחוש רק פריך ליבעי תרי דליהמני גם כשמערער אח"כ. ואפשר לתרץ קושית הפנ"י דלפיכך לא פריך גם בא"י ליבעי תרי דבשלמא בא"י דמצויין לקיימו עבידא לגלויי אם מזויף כשיערער ולא תוכל לקיימו. ואדרבה אפשר שיתברר דודאי אינו חתימת העדים ע"כ לא חששו למזויף והאמינו לשליח דשלחו הבעל ולא זייפו בעצמו גם האשה דייקה יותר כיון דעל"ג וע"כ משום עגונה הקילו כמו בעד מיתה משא"כ בח"ל דלא על"ג כ"כ כיון דאין עדים מצויין לקיימו וא"ל תוכל לקיימו עדיין לא נדע שהוא מזויף גם לא מצוי להתברר שאינו חתימת העדים ע"כ לא האמינו לשליח ע"כ לא פריך רק בח"ל ליבעי תרי וזה אפשר נכלל גם בדברי רבא לפי שאין עדים מ"ל לא על"ג כ"כ וחששו יותר להצריך בפ"נ ובפנ"ח שידייק יותר ולפ"ז יש מקום גם לדברי שע"מ בפשט גמרא זאת ובישוב הר"א כהן: