אור ברסלב
ערך שי שס גיטין › דף ב:

ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק

גיטין · דף ב:

דף ב.

ורבנן הוא דאצרוך פרש"י משום דאיכא דאשכח כתוב ועומד ותוס' כתבו כדי שלא יערער הבעל ועיין פנ"י דלרש"י לאו משום חשש ערעור הבעל אצרכו בין לרבה בין לרבא רק חששא גמורה וע"כ נסתר לרש"י סברת הר"ן דשליח קבלה אצ"ל בפנ"כ ובפנ"ח משום דמיד נגמר הגירושין ולא יערער עוד וא"כ הק"ל למה פרש"י במשנה דמיירי רק בשליח הולכה ונ"ל לפמ"ש בש"ש בטעם הא דאין הולכין בממון אחר הרוב משא"כ באיסור משום דהא דרובא עדיף מחזקה דהחזקה אינה עתה לפנינו רק היתה מעיקרא ועכשיו ספק אם נשתנה אבל הרוב גם עכשיו לפנינו ע"כ מהני באיסור הרוב להוציא מחזקה דמעיקרא אבל בממון הרי מוחזק עכשיו ולפ"ז י"ל הא דאצרכו לומר בפנ"כ ובפנ"ח וחששו למיעוט דאשכח וכתוב או למיעוט דמזויף משום דחזקת א"א עדיין לפנינו רק אנו רוצין לגרשה בגט זה מעכשיו ואחמירו רבנן לחושבו למיעוט גמור ול"מ הרוב נגד החזקה שהוא לפנינו ובפרט כמו דאין הולכין בממון אחר הרוב משום דצריך דבר ברור והרוב אינו בירור גמור כן בערוה צריך דבר ברור דילפינין דבר דבר מממון ולא מהני ג"כ רוב וה"ד אם עדיין החזקה לפנינו כמו בממון רק מעתה אנו רוצין להוציאה מחזקת א"א כמו שאנו רוצין להוציא ממון מחזקתו דל"מ רוב ואח"כ מצאתי בחו"ד בכללי ס"ס סוף ס"ק כ"ז שכתב כיון דדבר שבערוה דבר דבר מממון ילפינין כמו דל"מ ס"ס להוציא ממון כן ל"מ ס"ס להתיר דבר שבערוה עיי"ש אך לע"ד דוקא כשדמי להוצאות ממון דעדיין מוחזק לפנינו וע"כ בשלמא השליח הולכה דעדיין א"א לפנינו חששו למיעוטא משא"כ בש"ק וע"כ לא צ"ל בפנ"כ ובפנ"ח בכל גיטין הנעשים במדה"י ובאתה האשה להנשא בא"י ועמ"ש בחידושי לקמן ר"פ מי שאחזו דף עין ע"ב בתוס' ד"ה התם:

ובזה י"ל קושית הפנ"י על מה דפריך הש"ס דליבעי תרי משום דהוה דבר שבערוה מהא דאיתא בספרי פ' שופטים לא יקום ע"א באיש אבל קם לעדות אשה להשיאה ודעת רמב"ם דמה"ת נאמן ע"א לומר מת בעלה ולפמ"ש לק"מ דשאני עד מיתה דלפ"ד כבר ליתא להחזקה ל"ד לממון והוה כמו איסור דנאמן ע"א משום דחזקה א"א חוטא ולא לו או מאיזה טעם:

עוד י"ל טעם הספרי נהי דילפינין דבר שבערוה מממון היינו כשיש ודאי בעלים לממון אין מוציאין מרשותו רק בשני עדים וכן אשה מבעלה דהיא קנינו משא"כ במעיד דמת בעלה דלפי דעדותו אינו מוציאה מרשות אחר דליכא בעל כלל משא"כ ולהעיד על גט או גירושין דאיכא בעל הממון ומעיד להוציא אשתו ממנו וכן עד המעיד שנתקדשה הרי מוציאה מרשות עצמה וכן לעד שזינתה אוסרה על בעלה ומוציאה מרשותו ועתוס' יבמות דפ"ח בד"ה מידי כתבו דס"ד דש"ס דהא דאין דבר שבערוה פחות משנים דוקא לאוסרה על בעלה דבזה כתיב כי ימצא בה ע"ד וילפינין דבר דבר מממון אבל להתרה נאמן ע"א וכה"ג כתבו כאן ולכאורה אפכא מסתברא דיותר יש להחמיר ולפמ"ש א"ש ולפ"ז יתישב השינוי שיש מגמרא דכאן ליבמות דהתם פריך אמאי נאמן ע"א לומר מת בעלה דאינו דומה לספק חלב דכאן אתחזיק איסור דא"א ואין דבר שבערוה פחות משנים ואח"כ רוצה למילף מטבל ודחי התם בידו וכתבו תוס' שם הא דס"ד למילף דבר שבערוה מטבל די"ל רק לאוסרה אין דבר שבערוה פחות משנים ע"כ ס"ד גם באתחזיק למילף מטבל והכא אומר הש"ס דאתחזיק איסור דא"א הוי דבר שבערוה וכתבו תוס' הא דנקט דבר שבערוה אור"י משום דביבמות מספ"ל בשאר איסור אי מהימן ע"א באתחזיק איסורא ולאו בידו והנה התם אחר שאמר דהוה דבר שבערוה מספ"ל אי דמי לטבל דנאמן ע"א אף דאתחזיק איסור דא"א משום די"ל רק לאוסרה צריך שנים וא"כ ולמה מחליט כאן דאין דבר שבערוה פחות משנים גם להתיר וכמו שתמה כאן הפנ"י בד"ה הוי ועוד יל"ד דהתם אמר דאתחזיק איסור דא"א ואין דבר שבערוה פחות משנים וכאן אמר דאתחזיק איסור דא"א הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים מוסיף כאן הוי וכו' ובאמת פרשו תוס' הכא דתרתי קאמר חדא דאתחזיק ועוד דהוי דבר שבערוה וכמ"ש רש"ל ומשום דקושיא דאתחזיק לא ברירא דתליא בשני סברות דיבמות שם כמ"ש תוס' ורשב"א ושם עכצ"ל דחדא קאמר דאתחזיק איסור דא"א ואין דבר שבערוה פחות משנים אם באתחזיק צריך שנים ולפמ"ש א"ש הכל דהתם מעיד שמת הבעל ואין כאן בעל דבר ע"כ לא ברירא ליה דילפינן בזה דבר דבר מממון דאפשר רק כשבא להוציאה מרשות בעל העומד חי כמו בממון רק לס"ד דבאתחזיק לא מהימן אף להתיר משום דס"ו הא דאין דבר שבערוה פחות משנים משום דמעיר נגד חזקה ה"נ בשאר איסור כשמעיד נגד חזקה ודחי דלמא גם באתחזיק מהימן להתיר ולא הוי דבר שבערוה ע"כ לא אמר הוי דבר שבערוה דלא ברירא ליה לעשות מזה קושיא אחרת רק אולי מחמת דאתחזיק דומה לדבר שבערוה דעלמא דצריך שנים ודחי די"ל רק לאסור ילפינין דבר דבר מממון וכמ"ש אבל ודאי הרגיש דאין זה הדבר שבערוה הנאמר כי ימצא בה ע"ד דהתם בא להוציאה מבעלה חי משא"כ במעיד שמת אבל כאן בגט ודאי ל"ש להתיר מלאסור לכן פשיטא לו דהוי דבר שבערוה הנאמר בסוטה אף א"ת דבשאר אתחזיק איסור נאמן ע"א להתיר לכן החליט קושיא אחרת דהוה דבר שבערוה:

אך צ"ע דבכתובות דף קיז וחו"מ סימן רע"ד מבואר דאין מורידין יורש לנכסי מוריש ע"י ע"א שמעיד שמת ובשלמא אם גם בשאר איסור אין ע"א נאמן נגד חזקה דמעיקרא א"ש אבל הא מספ"ל ביבמות שם בזה וא"כ הא לפ"ד העד כבר ליתיה לבעל הממון ואין החזקה לפנינו ואפשר אינו רק מתק"ח דחיישינין לקנוניא כמו בפ"ק דב"מ דף י"ג ובפרק שה"ד דף מ"ב ע"ב ולשון הספרי לא יקום ע"א באיש אין לי אלא לד"נ לדינו ממנות מנין ת"ל לכל עון מה ת"ל איש לעון אינו קם אבל קם הוא באשה להשיאה והיינו אם מחייב את בעל דבר היינו לעון אבל כשמעיד דבעלה מת לפי עדותו אינו מחייב לשום אדם וא"כ בגט הרי לולא עדותו היא אשתו וקנין בעלה ומחייבו להוציא אשתו ממנו ובנו"ב חא"ע סימן ל"ג כתב דלהספרי יורדן לנחלה עפ"י ע"א והוכיח כן גם מהרמב"ם פ"ז מהלכות נחלה וצ"ע דבספרי בפ' שופטים איתא דר' יהושע דרש כן דע"א קם לאשה להשיאה ובשילהי יבמות במשנה איתא דר' אליעזר ור' יהושע ס"ל דאין משיאין אשה עפ"י ע"א ואפשר ביבמות מדרבנן לבד החמירו ובנו"ב שם הביא מהספרי דר' יהודא דרש זה דע"א קם לאשה להשיאה אבל לגרסא דר' יהושע דרש כן עכצ"ל דבמשנה דיבמות רק מדרבנן ומשום דאחסור דרא חיישי ולפ"ז מוכח דדרשא דספרי אינו אסמכתא בעלמא וגם תשב"ץ ח"א ענין פ"ב פ"ג כתב לרמב"ם יורדין לנחלה ג"כ עפ"י ע"א ומהימן מה"ת להשיאה:

רש"י רוב ישראל בקיאין הן ואין לחושדן נראה כונתו עפימ"ש כו"פ סימן א' סק"ז דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין אינו רוב התלוי במעשה ללמוד דהכונה רוב אשר מזדקקין לשחוט אין שוחטין רק כשהם מומחים דרוב ב"א כשרים עיי"ש ולזה העירני תלמיד אחד:

תוס' ד"ה לפי פירש א"ח לדרשה דלשמה וכו' והא דפירש הקונטרס דממילא שיילינין לו אי היה לשמה אין נראה ועוד דא"כ לימא א"ב אי צריך לשאול לקשר דברי התוס' י"ל לפמ"ש הפנ"י לתרץ דגם לרבא כיון דבלא"ה צ"ל בפנ"ח משום קיום ממילא צ"ל נמי לשמה כיון דאיכא לברורי אין סומכין על הרוב מומחין אך לפמ"ש האחרונים דהיכא דא"א לברר לגמרי וסוף סוף נסמך על הרוב א"צ לברר כלל וע"כ לא בדקינן כל חי טרפות וסמכינן על הרוב משום דע"כ סמכינן על הרוב דאימר במקום נקב בושט שחט וא"כ ה"נ אף לאחר שאמר בפ"נ אין ע"א נאמן רק משום דרוב בקיאין אמנם לפמ"ש הפנ"י ונה"מ בחו"מ סימן נ"ו דהא דאין עד אחד נאמן היכא דאתחזיק איסורא ולא מהימן משום חזקה דא"א חוטא ולא לו דיש לחוש שיאמר בדדמי וא"כ לפי המסקנא דשליח מידק דייק י"ל מדינא מהימן בלא טעם דרוב בקיאין אך למאי דאסיקו תוס' דפירש אין בקיאין אין חוששין לדרשה דלה לשמה ע"כ חשודין על כך דאינו נחשב לחטא בעיניהם עכצ"ל דמהימן משום רוב בקיאין וחוששין דהמיעוט ישקרו גם במזיד א"כ נסתר תירץ הפנ"י א"כ לימא א"ב כיון דלרבא אצ"ל לשמה וע"כ דלא כרש"י:

תוכן העניינים

ערך שי שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה