אור ברסלב
ערך שי שס ביצה › דף מ.

ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק

ביצה · דף מ.

דף לט:

ברש"י ד"ה לא יוליכו לאחר סעודה מנות בידים לביתם לסעודת הלילה מוכח דלולא איסור תחום מותר וזה דלא כמ"ש מג"א סימן תרס"ז בשם המנהגים דאסור להביא יין מיו"ט לחברו דהוי הכנה עוד כתב בשם הפוסקים דאסור לסדר השלחנות לצורך ליל שני ואסור לחפש בס"ת מקום קריאת הפרשה של מחר וא"ל דכאן מיירי דהולכים בלילה לביתם דלאחר סעודה משמע ביום ועוד א"כ למה צריך לזכות להם ע"י אחר מעיו"ט יתן להם ביו"ט ביום ומותרים ממ"נ להוליך לביתם בלילה אם ראשון יו"ט שני חול ואם שני יו"ט קנו שביתה מעיו"ט שני ואף די"ל דזה אסור ליתן ביום לצורך לילה דהוי הכנה כיון דכבר סעדו וא"צ עוד היום מ"מ מלשון רש"י נראה בעליל לאחר סעודה ביום ומוכח דס"ל בטרחא לבד אמרינן הואיל לכתחלה וכמ"ש באס"ז לעיל דף כ"א וה"נ הואיל ומקלעי אורחים בביתם ביום מותר ועדיין מחוסר הבנה מי דחקו לפרש דמוליכין לצורך הלילה ומה קשה לו ונראה כי תוס' הקשו למה צריך לזכות להם הא סגי לברר מנות לכ"א ותרצו דאורחים לא סמכו אמנות כמו שואל כלי וכ"כ הר"ן כיון דלא אמר לאורחים ולא ידעו צריך לזכות אלא דמ"מ קשה הלא די בידיעת וסמיכת בעלי המנות שיוציאם מרשותו כמ"ש הראשונים לענין שור של פטם מחמת דיודע שימכור מוציאו בלבו מרשותו והוי כשור הפקר לענין קנין שביתה והוי כרגלי הזוכה וה"נ די בידיעת בעלי המנות דהוא דעתו סומכת אך שאני פטם דמוציא מרשותו כדי שיוכלו הקונים להוליכן כרגלם אמנם כאן מיירי דהזמינם על סעודת היום וא"צ מנות רק לסעודת לילה ואז יכולין להוליך גם א"ל זיכה להם מעיו"ט ודי שיתן להם ביו"ט ממ"נ ממלא אינו גומר להוציא מרשותו וע"כ אף דרוצים האורחים לילך לביתם ביום אסורים להוליך רק כשזיכה להם דאז אף דלא ידע אם ביום ילכו מ"מ לא תליא בדעתו דהמנות של האורחים ע"כ פרש"י לאחר סעודתם מוליכים לצורך הלילה ע"כ לא גמר להוציא מרשותו אף אם תקנה שביתת המזמן בעיו"ט משא"כ אם צריכים המנות ביום בביתם די בבירור המנות מעיו"ט:

גמרא ומי אית ליה לרבי מוקצה והא בעא מניה ר"ש בר' מרבי פצעילי תמרה לר"ש מהו וא"ל אין מוקצה לר"ש אלא גרוגרת וצמוקין קשה לי טובא לפמ"ש הרז"ה רפ"ק דקי"ל כר"נ דמוקצה אסור ביו"ט ולא בשבת אלא משום דמי איכא מידי דבשבת שרי וביו"ט אסור לכן מידי דבלא"ה אסור בשבת מחמת דמחוסר מלאכה ומותר ביו"ט משום אוכל נפש כה"ג אסור משום מוקצה משא"כ בתמרי דעסקא וכה"ג דלולא המוקצה יש לה היתר אכילה בשבת וגם מוקצה מותר בשבת גם ביו"ט מותר עיי"ש ולפ"ז מה פריך דרבי אדרבי דמדבריות דכל איסור השחיטה והשקאה מותר עיין ר"ן ובשבת אסור דמחוסר מלאכה לכן גם ביו"ט אסור משום מוקצה משא"כ פצעילי תמרה דמותר באכילה בשבת ע"כ גם ביו"ט מותר דבכה"ג קי"ל גם ביו"ט כר"ש וא"כ בזה לא הועיל רש"י דפירש הבעיא מהו לאכול ביו"ט דכונתו לשלול קושית מהרש"א דלמא יש לחלק בין שבת ליו"ט כדר"נ רפ"ק ולא ראיתי מי שנתעורר בזה ולפמ"ש הפנ"י י"ל קצת אך בר"פ זה נשאר בתיקו אי דוקא ביו"ט אין משילין פירות דרך ארובה מגג לגג משום דקיל ולא יזלזלו בה אבל שבת דחמירה שרי או ל"ש א"כ אם נתרץ הסתירה דרבי כמ"ש מוכח דבדבר המותר בשבת א"א לאסור ביו"ט משום דמי איכא מידי דבשבת שרי וביו"ט אסור א"כ תפשוט בעיין דריש פרק זה ולמה נשאר בתיקו וע"כ הוכרח כאן לתירוצים אחרים וכה"ג תרצו תוס' בכ"ד וא"כ ליכא הוכחה מכאן לסתור מימרא דר"נ דרפ"ק דדוקא ביו"ט אסור מוקצה לרבי משום דלא ליתו לזלזל בה והיינו. דמסיים המסכתא בהנהו ואבע"א הדרן עלך משילין פירות וסליקא מסכת ביצה כפי הכלל המסור בידי דהיינו להיות נעוץ סוף הפרק בתחלתו וסוף מסכתא בתחלה ה"נ ה"פ הדרן עלך פרק משילין פירות דנשאר בתיקו אי דוקא ביו"ט אין משילין מגג לגג משום דקיל ולא ליתי לזלזולו בה אבל בשבת שרי והיינו ע"י הנהו תירוצים של האבע"א נשארה בעיא דר"פ משילין בתיקו ואין לפשטה מסתירת רבי ועי"ז סליק מסכת ביצה דאף דאר"נ ר"ש ביצה בטעמא דביצה שנולדה ביו"ט ל"ת דמוקצה אסור ביו"ט ושרי בשבת וכיון די"ל מי איכא מידי דבשבת שרי וביו"ט אסור י"ל כסברת הרז"ה ול"ק דרבי אדרבי ול"ל להנהו תירוצים אלא משום הא דר"פ משילין דנשאר סברא זאת בתיקו אי י"ל ביו"ט אסור אף דשרי בשבת סיימנו בס"ד י"ט כסלו שנת תרט"ז ובשנת תרכ"ה גמרנו מהדורא ובשנת תר"ן ג' ברכה נגמר העתקה:

וזה דבר השמטה מדף ג' ע"א תוס' בד"ה גזרה שמא יעלה ויתלוש ותימא דהא פרש"י גופא לקמן דכ"ד דנכרי שהביא דורן אסור הואיל ולא לקטנהו מאתמול אקצינהו ואסור משום מוקצה אף לר"ש ולע"ד י"ל דכיון דאסור ללקוט ביו"ט מדלא לקטן עיו"ט ודאי אקצינהו דלא חזי לכלום ביה"ש ואפילו לר"ש באיסור תורה הוי מוקצה וכמ"ש הרא"ש בביצה דף ל"א ע"ב גבי בית מלא פירות אבל אם ליכא רק היסח הדעת מחמת איסור דרבנן אינו מוקצה כמבואר בפרש"י דף ל"א ע"ב שם ועיין פנ"י שם ובדף כ"ד ע"ב על רש"י הנ"ל אך פירות לכאורה חזי לנתרן בזריקת איזה דבר בהן דליכא חיוב בשבת כמבואר בשבת דף ע"ג ע"ב דאין דרך תלישה בכך ועמג"א סימן של"ו סקי"א דגם לקוץ בפה י"ל דרק מדרבנן אסור אך רש"י קאי על ר"פ והוא ס"ל בשבת שם דכה"ג חייב משום תולש עיי"ש וע"כ לדידן ל"ל משום דאקצינהו:

תוכן העניינים

ערך שי שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה