אור ברסלב
ערך שי שס ביצה › דף לט.

ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק

ביצה · דף לט.

דף לח.

ר"א אמר משום דהוה דשיל"מ הקשו תוס' הא א"מ בטל גם דשיל"מ והפנ"י תירץ דשאני א"מ דע"י ששים הוי כהוסר האיסור דנתבטל טעמו ולפ"ד עדיין קשה מיבש ביבש באינו מינו דבטל דשיל"מ ובאיסור דרבנן יבש ביבש חד בתרי בטל כדאיתא ביו"ד סימן ק"ט ולפמ"ש א"ש דשאני אכילה גם ביבש דכל משהו קמא דנחית לבית הבליעה י"ל דהתירא הוא ומרובא פריש דכיון דנתבטל ברוב אינו קביע וע"כ לא החמירו משום עד שתאכלנו באיסור דבכל משהו ליכא איסור ברור ולא אתחזיק בו איסור וכעין מ"ש הר"ן בפ"ק דגם בדשיל"מ אמרינן כל דפריש מרובא פריש דלא אתחזיק איסורא וע"כ י"ל ה"ט לענין א"מ ולענין לח בלח דאינו נרגש הטעם בששים ול"ל טכ"ע ממילא בכל בליעה ליכא רק משהו ול"ש אחשביה ולא חזי לאצטרופי אבל במין במינו דשיל"מ ל"ב כיון שיש לו היתר הוי מינו ממש כמ"ש הר"ן אבל כאן דנושא הכל ביחד וישנו לאיסור בודאי שייך עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר וראיה מברכות דף כ"ג דמחלק בין אכילה למשא:

אבל הר"ן כתב בנדרים דכאן חמיר גם בא"מ כיון דיש לו היתר היום כאן דהוה היתר בהיתר ונראה דרש"י נתכוין לזה במ"ש יש לו היתר למחר או לאוכלו כאן וכן מצאתי בצל"ח ולפ"ז י"ל דברי הרא"ש מלוניל בתמים דעים דלענין ספק תחומין ל"ש דשיל"מ דמותר לאחריני וקשה מכאן ופרמ"ג יו"ד סימן ק"ב הקשה מנדרים דלא בטל משום דישל"מ ולפ"ז א"ש דלענין ביטול דהטעם כיון שיש לו היתר חשוב יותר מב"מ כ"ש אם כעת מותר נמי לאחרים אבל לענין ספק דצ"ל הטעם עד שתאכלנו באיסור י"ל דוקא באסור לכל העולם דהוי איסור בעצם:

הפר"ח ביו"ד סימן ק"ב הוכיח מדברי ר"א הללו דגם כשיחזיר לאיסורו בשבת הבאה חשוב דשיל"מ וכל רואה ישתומם דהא לשבת הבאה יקנה המים ומלח שביתת השואל משא"כ היום ביה"ש היו של המשאיל ונ"ל דודאי אמרה מתניתין כרגלי שניהן ואם בעלת הקמח לבדה ערבה א"א לה להוליך העיסה יותר מאלפים אמה כרגלי בעלת המים ומלח וא"כ לשבת הבאה יתבטל עירובה וגם בעלת הקמח תהיה אסורה לילך יותר מאלפים אמה מה תאמר הרי בידה לעשות עירוב בע"ש הבאה הא צריכה מעשה ולדעת יש"ש וה"פ ל"ח דשיל"מ כשמחוסר מעשה ואינו מצוה לעשות ואף לדעת הש"ך ופר"ח שדחו דברי יש"ש עכ"פ צריך שיהא בידו בלא דוחק ובהקדש דאין נשאלין רק מדוחק אינו חשוב דשיל"מ כמבואר בנה"ך יו"ד סימן שכ"ג וה"נ אין מערבין רק לדבר מצוה ולצורך גדול והגע עצמך אם בשבת זו היתה צריכה לילך להלאה מאלפים אמה לבית האבל או לבית משתה אשר בא רק לפרקים ע"כ עירבה משא"כ לשבת הבאה אסורה לערב בחנם וא"כ יחזיר לאיסורו ולעולם תנן כרגלי שתיהן ולפ"ז י"ל דברי ר"י שכתב בפסחים דמ"ד חמץ בפסח בטל בששים בין במינו בין בא"מ לא ס"ל כרב אשי דכאן ולפמ"ש דבריו מבוארין דחמץ בפסח ג"כ חוזר לאיסורו בפסח הבאה ומה"ט י"ל דבני מערבא שהקשו דליבטל מים ומלח לא ס"ל דהוה דשיל"מ משום דחוזר לאיסורו רק ר"א לטעמיה דבפ"ק דף ד' ס"ל גם בספק דרבנן אסור דשיל"מ משום דעד שתאכלנו באיסור וה"נ אף שיחזור לאיסורו שייך ה"ט משא"כ לטעם הר"ן י"ל כיון דחוזר לאיסורו בכל שבת לית לה שם היתר דליחשב מב"מ:

מה שהקשו תוס' ומפרשים דבלאו דשיל"מ כיון דמים ומלח עבידי לטעמא לא בטל י"ל דזה ל"ש רק לענין איסור אכילה דמרגיש הטעם והוי כניכר האיסור משא"כ לענין הולכת תחום דאינו ניכר ואין אנו דנין על אכילתו שו"ר כן בפרמ"ג סימן שצ"ג:

משנה בור של יחיד כרגלי היחיד ושל אותה עיר כרגלי אנשי אותה עיר פרש"י אלפים לכל רוח וכתב הטור א"ח סימן שצ"ז אם עירב אחד למזרח א"י להוליכו יותר מאלפים אמה ומשמע דאינו מערב על בני העיר להוליך אלפים אמה למערב והקשה תוי"ט מ"ש מהא דכלים של שותפין מעכבין זע"ז וכתב בשם הר"ן דהכא הוה באר של שותפין וכל אחד יכול להוליכו בתחומו די"ב וכתב התוי"ט דאפשר גם רש"י סובר כן ובכלים מחמת שאינם שוים ל"ל י"ב דהרי אחר שיעשה בכלי מה שרצה מחזירו לשותפו ולכאורה הר"ן ר"פ השותפין כתב להיפך דגם בחצר השותפין י"ב דבשעה שמשתמש שלו הוא ונ"ל דשא"ה בחצר דאצ"ל י"ב רק בשעה שמשתמש וע"ז היה אופן קנייתם בשותפות כמ"ש הר"ן שם אבל כאן צ"ל הוברר למפרע דביה"ש היה של זה וקנה אצלו שביתה ול"ל כן בכלים הוברר דביה"ש שלו לבד היה מחמת שמשתמש בו עכשיו לבדו כיון דהיום יחזור להשני וישתמש בו ג"כ ונאמר ג"כ הוברר דביה"ש שלו לבדו היה וסתרו אהדדי:

ובעיקר הקושיא למה אינו מעכב על בני העיר י"ל דחלקו בטל ברוב של בני העיר אף דישל"מ דלא הוכר חלקו מעולם ואח"כ מצאתי כן בשעה"מ פ"ה מהיו"ט וא"ל דהוי ממון שיש לו תובעין דהא מסיק לעיל דאיסורא בטל אף די"ל תובעין:

אבל קשה למה לא נימא דהוברר דשלו הוא וכמו בחביות לעיל דל"ז ע"ב ולמה להטור א"י הממלא מבני העיר להוליכו כרגליו לצד שעירב ולרש"י י"ל דלמ"ד בדרבנן י"ב דספק דרבנן לקולא אף דהוה דשיל"מ בעירוב הקילו וכמ"ש תוס' בעירובין דף מ"ה אבל כשבא מחמת זה להחמיר י"ל א"ב כדי להקל מספק וא"כ למה אמרה המשנה בור של עולי בבל כרגלי הממלא דפרש"י דסבר האי תנא יש ברירה להחמיר ועכצ"ל דהחמיר בתחומין משום דישל"מ ע"כ אדרבה אמרינן א"ב גם לחומרא אבל על הטור קשה דקי"ל לעיל בחביות י"ב כרב ולולא דמסתפינא ה"א דגם בדרבנן ל"ש לומר י"ב רק בספק השקול אבל כאן י"ל כל דפריש מרובא פריש אף דקבוע בבור כיון דלא ניכרין כל חלק בפ"ע ל"ח קבוע מן התורה לרוב פוסקים ביו"ד סימן ק"י אבל שאר אנשי עיר א"ת מרובא פריש ודאי יש להם ב"א אמה ואת"ל לחומרא חשוב פירש לפנינו מן הקבוע וכמע"מ דמי א"כ י"ל י"ב משא"כ בכלים דמוליך כל הכלי עמו ומעורב בה חלק שותפו ובחביות איתא שנים שחלקו אך לפ"ז ישתנה הדין בשלשה שלקחו חביות ול"נ כן מסתומת הפוסקים גם לכאורה יש להקשות דמבואר בגמרא בסמוך בבור של עולי בבל ר"נ סבר בירא דשותפי והוי כרגלי הנתמלא ונימא כל דפריש מרובא פריש אבל לק"מ דבירא דשותפות כל ישראל ורובם רחוקים מהבאר ואין יכולים לבא לכאן אף ע"י עירוב א"כ ל"ש לומר דחלקם בבור קנה שביתה כרגלם רק לחומרא אמרינן הוברר לזה חלקו והוי כרגליו ואין אחר יכול להוליכו יותר מרגלי מי שנתמלא לו והנה לכאורה יש להקשות על סברא זאת דמבואר בעירובין דף מ"ה ע"ב בגשמים שירדו ביו"ט דהן כרגלי כל אדם ופריך דליקני שביתה בים אוקינס והשתא מה פריך כיון דכל אדם שבכאן לא היה יכול לבא להתם אף ע"י עירוב ליטול מים משם א"א שיקנה שם שביתה אך לק"מ דהתם קאי לפי מה דמוקים הברייתא כר"י דחפצי הפקר קונין שביתה אף דאין להם בעלים אבל למ"ד דצריך בעלים שפיר י"ל דאם החפץ רחוק מן בעליו שאין יכול לבא התם וליטלו אין הכלי קונה שביתה כרגלי בעליו אך קשיא ע"ז ממשנה דלקמן מי שהיו פירותיו בעיר אחרת וערבו בני אותה עיר להביא אצלו מפירותיו לא יביאו אצלו ופרש"י הואיל והוא לא עירב לשם דהכל כרגלי הבעלים שו"ר בצל"ח לקמן כתב סברא זאת והרגיש בסתירה מהמשנה שכתבתי ותרצו ואי"ה נדבר שם בזה ומ"מ י"ל דגבי בור של עולי בבל שאני דרחוקים יותר מתחום א"א שיקנה הבור שביתתם כיון דלא אפשר להתברר כלל בשבת זו חלקם ובפרט דודאי מה דהוי שותפים היינו לכל מי שימלא ממנו יש לו חלק מכבר אבל מי שלא מילא ממנו כלל עד שנתרוקן א"א לומר כלל דה"ל חלק בו דהני כל מי שמילא ממנו אמרנו מדידיה מילא והיינו שותפין כל מי שימלא ממנו הוברר דמשעת שנתנוה לעולי בבל היה לזה חלק בו וא"כ א"א שיתברר כלל בשבת זה אם יש להם חלק כלל בבור זה לכ א"א לקנות שביתה כרגליהם:

תוכן העניינים

ערך שי שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה