ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
ביצה · דף לח.
וליבטל מים ומלח וכו' ובע"ב הרי שנתערב סוגיא זאת מאד תמוה ומעט אשר י"ל לע"ד אכתוב בס"ד (א') הקשו תוס' דיקשה על כל מקום דחד בתרי בטל (ב') ר"ס דאמר שפיר קאמרת איך מיושב ר"א דפריך מחיטין בחטין דוקא (ג') מה ענין בורר צרורות לכאן דהתם משום גרמי חייב ומה ענינו לביטול ואאת"ל בורר פטור משום דצרורות הן משא"כ כאן ואי משום דבטל ברוב מה ראיה מבורר צרורות דנשאר בעין ומ"ש נתיבות סימן רכ"ט דטעמא דבורר צרורות חייב משום דבטלו צרורות ברוב חטין ולר' אבא פריך ר"ס דה"נ ליבטל תמהני איך יבטלו הצרורות והמה ניכרין ואפשר לבררן דהרי בררן ועיין ש"ך יו"ד סימן ק"ב סק"ח בשם הרא"ה וברמב"ם פ"ג מהמ"א הט"ו ובכס"מ שם ותראה שכן הוא ועוד הרי מבואר ברמב"ם פח"י מהלכות מכירה ובלח"מ שם דבמקום שנוהגין למכור במחצה צרורות חייב הבוררן לשלם הרי לא משום ביטול ברוב הוא חייב גם לשון ולא שמיע להו מוכח דלא כר' אבא פריך מדלא אמר ולא שמיע לך וכמ"ש באס"ז (ד') הקשו תוס' ר"ס דאמר ולטעמיך סותר עצמו ונ"ל דהכא שאני משאר ביטול איסור לפי המבואר בבכורת פ"ג דכ"ג לענין ביטול טומאה דמטמא במשא ולא במגע משום דטומאה כמאן דאיתא דמי אף דהוא מיעוט וחוזר וניעור כשנתרבה רק לענין מגע לא מטמא דנוגע וחוזר ונוגע ועל כל נגיעה י"ל בטהרה נגע או באפר מקלה נגע משא"כ משא דנושא הכל ביחד וכתבו תוס' שם דכן הדין לענין איסור רק לענין ביטול איסור אמרינן דכל משהו דנחית לבית הבליעה דהיתרא נחית משא"כ לענין משא א"א לטהרו כשנושא הכל בבת אחת ולפ"ז מאי פריך כאן דליבטל ברוב הא מוליך הכל חוץ לתחומו של חברו והוי כמו לענין משא וכעת איני רואה שוב לזה רק צ"ל הנהו דפרכו ס"ל מיעוטא כמאן דליתא כאמוראי דס"ל הכי גם לענין משא בבכורת שם וע"כ פריך להו ר' אבא הרי שנתערב קב חטין בטית של חברו יאכל הלה וחדי בשלמא ביטול שאר איסור י"ל כמאן דאיתא דמי וחוזר וניעור ומ"מ מותר לאוכלו דהוה בזה אח"ז דכל משהו דנחית לבית הבליעה דהתירא נחית וכן מבואר במל"מ פ"א מאבות הטומאה דברי תוס' הנ"ל אבל מ"מ צריך לשלם דחטין של חברו ישנן אצלו אבל לדעתכם דגם לענין משא בטל עכצ"ל מיעוט כמאן דליתא א"כ יאכל הלה וחדי דהמיעוט כמאן דליתא והנה אוכיחו עליו דמ"ש חטין בחטין מחטין בשעורין אבל ר"ס משני שפיר דברי ר' אבא דאכתי מה אוכיחו דמחטין ושעורין לק"מ דזה ודאי א"א לכופו לבעל הרוב לתת מגוף השעורין בעד מיעוט חטין של זה כיון דבלא"ה אין זה מינו של המיעוט יתן לו דמיהן אבל חטין בחטין א"ל בטל מחויב להחזיר מגוף החטין או הקמח כיון דהכל מין אחד משא"כ את"ל דבטל וע"כ א"ש דר"א א"א למפרך מחטין בשעורין דיאכל וחדי דלעולם המיעוט כליתא ברשותיה כלל וע"כ גם לענין משא בטל ומ"מ לא יאכל בחנם דעכ"פ מתשלומין לא יפטר דהרי בורר צרורות אף כשמבררן ליתא גביה כלל מ"מ צריך לשלם לזה דכילא חסריה ה"נ ממון בעי לשלומי אף את"ל דכמאן דליתא אצלו דמי מ"מ חסריה כילא אבל מחטין בחטין פריך שפיר אף דישלם דמים משום דכילא חסריה מ"מ אדם רוצה בקב שלו ולולא הביטול צריך ליתן לו מגוף החטים ולדעתם דבטל וכמאן דליתא דמי יאכל מגוף החטין וחדי וכתלוהו וזבין דמי וא"ש דברי ר' אבא ולפ"ז גם ר"א ור"ס ס"ל גם ביש לו תובעים שייך ביטול רק היינו לענין אכילה אבל לא לענין משא דבזה איתיה למיעוט וה"ה להחזיר לחברו מגוף התערובות אין במינו כמאן דאיתא דמי ואביי דפריך ול"ש בין י"ל תובעין וס"ל ביש לו תובעין אינו בטל ע"כ פריך לו שפיר מדר"ח דשפיר בטל רק מ"מ כמאן דאיתא דמיא:
והנה מהרש"א הקשה דגם ר"ס למה פריך דוקא מדר"ח ולא מגוף פלוגתא דרבנן ור"י בשאר איסור וי"ל דגם לר"ס ס"ל בחטין ושעורין ס"ל דהמיעוט כמאן דליתא ואף די"ל תובעין כיון דבין כך ובין כך רק דמי בעי לשלומי ע"כ אזלינן בתר צד איסור שבו ובטל אף די"ל תובעין משא"כ לענין חטין בחטין דע"י הביטול לא יתן לו חלק בגופן וזה א"א לומר להפסיד חברו שלא כדין וע"כ מיעוטא כמאן דאיתא א"כ א"א לומר לענין האיסור דבטל וכמאן דליתא דהוי תרתי דסתרו וכעין מ"ש הש"ך ביו"ד סימן צ"ט בתרומה שנפלה לחולין דחוזר וניעור משום דצריך להרים ע"כ כמאן דאיתא דמי א"כ ה"נ ר"ס מדמי מים ומלח בעיסה כחטין בחטין וכן מדמהו ר' אבא וכמ"ש המפרשים וכ"כ תוס' לקמן בד"ה ר"א משום דמתקן העיסה הוה כגוף העיסה דא"א בלעדם ור' אבא ור"ס אזלי בתר ביה"ש דה"ל בעלים וכדפרש"י וכדאסיק ר"ס דבתחומין גם הפקר כיש לו בעלים דמי א"כ אביי דפריך ול"ש למר בין י"ל תובעין היינו גם באינו מינו בי"ל תובעין א"א לומר כמאן דליתא ועדיין ה"ל לר' אבא למפרך מחטין בשעורין ואי דמ"מ ס"ל דבטל א"כ גם בחטין בחטין כן וס"ל בין במינו בין בא"מ בי"ל תובעין לא בטל שיהא כמאן דליתא דבעלים מעכבין א"ל ר"ס ולטעמך נבלה בשחוטה האיך בטל דמבואר בבכורת שם דמאן דמתני בדר"ח ולא בדר' חייא ס"ל מדסתם רב חסדא דבטל בין לענין משא בין לענין מגע כדאיתא שם דא"ל ר"ד לאביי אתון בדרב חסדא אתניתי לה וס"ל דגם לענין משא אתאמרא דבטל אנן בדר' חייא מתנינין לה ואתמר עלה אר"י בר"ח דלא בטל לענין משא עייש"ה נמצא אביי גופא ג"כ ס"ל דרב חסדא אמרה לענין משא דכמאן דליתא דמי וה"נ לשיטתו הולך דליבטל המים ומלח רק לענין יש לו תובעין ס"ל דאף באינו מינו ע"כ כמאן דאיתא דבעלים מעכבין וע"כ פריך לו ר"ס מהא דנבלה בטלה בשחוטה לענין משא אף די"ל בעלים ועכצ"ל אף די"ל תובעין באינו מינו כמאן דליתא ע"כ לא פריך ר' אבא מאינו מינו רק במב"מ דיש לו חלק בגופן ל"ל כמאן דליתא וכ"ת דל"ב די"ל בעלים מ"מ בתחומין אין לו בעלים כי"ל בעלים ע"כ ודאי קשה קושית ר' אבא דאיך יובטל מים ומלח לגבי עיסה כללא דמלתא דלר"ס לא תליא כלל בבעלים וכפרש"י ממש רק ס"ל דלעולם בביטול איסור י"ל כמאן דליתא ובטל גם לענין משא רק היינו היכא דתו ליכא לבעלים חלק בגוף התערובת כגון חטין בשעורין דמינו א"א שיתן לו דקמח בקמח מתערב וכמ"ש אס"ז רק דמי בעי לשלומי ואף את"ל מיעוטא כמאן דליתא מ"מ צריך לשלם לו דכילא חסריה א"כ ל"ה תרתי דסתרו ממון עם האיסור והדר דינא כשאר איסור דבטל וכמאן דליתא ואינו חוזר וניעור אבל אם נתערב מב"מ כקמח חטין בקמח חטין ל"ש לומר כמאן דליתא דבעלים יש לו חלק בגוף הקמח כיון דלענין דינא צריך לסלוקיה מגוף התערובות וה"נ ס"ל במתניתין דאזלינן בתר ביה"ש וכאלו לא השאילה והוי כמין במינו כיון דא"א לעיסה זולת מים ומלח ע"כ יש לשניה חלק בגוף העיסה ול"ל כמאן דליתא דמי ואביי ס"ל דלא תליא בזה רק אם י"ל תובעין א"א לומר כמאן דליתא ובבעלים תליא מלתא ע"כ פריך לו מנבלה בשחוטה דבטלה אף די"ל בעלים והתם לענין טומאת משא עכצ"ל כמאן דליתא ומ"מ יש לסתור זה דמנ"ל לר"ס כן דלמא אביי פריך לו רק דיש לחלק בין י"ל תובעין או לא לענין מב"מ עוד יל"ד אבל מ"ש בישוב הארבע קושית הנ"ל לע"ד נכון ולא כתבתי זה רק להעיר:
ובגוף קושית המהרש"א י"ל באו"א דלאביי לא אפשר למפרך מפלוגתת ר"י ורבנן בשאר איסור דאביי ס"ל בפרק א"ע דף מ"ה כזית בכא"פ עי"ת ל"ד והיתר לא מצטרף לאיסור ברוב היתר א"כ אאת"ל דיש לו תובעין אינו בטל כמאן דליתא מ"מ כיון דנפיש התירא הוי תערובת וכזית בכא"פ ל"ד הוי רק ח"ש וכתבתי שם דגם חזי לאצטרופי ל"ש לאביי דצריך כזית באכילת פרס בעין וגם אחשביה ל"ל עי"ת וממילא מותר ולר"י דמב"מ ל"ב דמינו מחזקו כאלו הוא בעין ע"כ פריך לו מטומאת מגע דעכצ"ל מטעם ביטול להפך האיסור להיתר ולענין יבש ביבש א"ל ניכר האיסור י"ל גם לאביי אף די"ל תובעין מיתר לאוכלם זה אח"ז די"ל איסורא ברובא איתא משא"כ לח בלח ס"ל כיון דנבלל ליכא לבטלו א"ל כמאן דליתא דמי ובי"ל תובעין ל"ל כן ע"כ פריך לו ר"ס מטומאת מגע דבטל אף בי"ל תובעין וע"כ מטעם ביטול אף כמאן דאיתא:
ובאמת בדברי התוס' בבכורת שם יש להבין דכתבו דאף דכאיתא דמי מ"מ מותר באכילה דכל משהו דנחות לביתה בליעה י"ל דהתירא נחית דאיך י"ל כן בלח בלח דנבלל ובית הבליעה מחזיק עד כביצה ועיין מל"מ פ"א מאבות הטומאה דרצה לחלק בין לח ליבש ודחהו ובבכורת שם איתא גם לענין אפר מקלה שנתערב עם אפר פרה דלענין מגע אמרינן ברובא נגע אף דאפר נבלל וי"ל דהיינו כשאינו בטל אזי כזית בא"פ דאורייתא אבל כשבטל ל"ד וא"כ אף דהחמירו חכמים לענין משא דנושא בב"א מ"מ הכא א"א לאכול כזית איסור בפ"א דרוב היתר ויש עודף מביצה בין תרוייהו ואיכא למימר על כל משהו דבטל כיון דלית בו כזית איסור וח"ש אינו אסור דלא חזי לאצטרופי וכמ"ש ולא החמירו חכמים שיצטרף הכזית בא"פ עי"ת רוב משא"כ במשא נושא הכל בב"א וכן משמע לשונם דכתבו דכל קמא משהו דנחית בטל ברוב והמל"מ שינה לשונם וכתב כל משהו קמא דנחית דהתירא נחית ודברי המל"מ י"ל ביבש ביבש:
ועדיין י"ל דשאני הכא מטומאת משא דחכמים לא עקרו לגמרי ד"ת המפורש אחרי רבים להטות רק לענין טומאה עכ"פ לענין מגע בטל בזה אח"ז ממילא הה"ד לענין ב"א דחשוב כזה אח"ז משא"כ הכא דלא נ"מ רק לענין משא ואם לא יבטל נמצא עקרו לגמרי ד"ת אחרי רבים וכן בבגד שאבד בו כלאים או לח בלח הנבלל ומתורץ קושית המל"מ מבגד שאבד בו כלאים:
ולולא דברי התוס' והמל"מ נלע"ד דיש לחלק בין איסור לטומאה דהמ"כ כתב דאיסור מועט נהפך להיתר ברוב היתר ולא היתר מועט ברוב איסור הובא בפתיחה לתערובות בפרמ"ג ונ"ל טעמו דבשלמא איסור מעט ברוב היתר את"ל דלא נהפך להיתר אסור לאכול כל התערובות ונדחה הרוב מהתירו מפני המועט ואינו בדין אבל היתר מועט ברוב איסור אפילו לא נהפך לאיסור מ"מ כל התערובות אסור לאכול ולא נדחה הרוב מפני המיעוט ולמה נהפוך ההיתר לאיסור ממש שלא בהכרח והתורה לא אמרה אחרי רבים להטות רק כדי שלא ידחה הרוב מפני המועט כמו בסנהדרין אם תחוש לדעת המיעוט א"א לפסוק הדין כהרבים:
ולפ"ז בכל איסור עכצ"ל המיעוט כליתא או נהפך להיתר דאל"כ אסור לאכלו לרוב מפני המועט אבל לענין טומאה דאינו איסור רק הנושא נטמא ומי ימחה בידו אם ירצה לטמאות עצמו ולטבול וא"כ כשנושא הכל טמא מפני כזית נבלה שבו א"כ לא נדחה הרוב מטהרתו דאטו מפני הרוב נטמא הלא אלו נשאו למיעוט ג"כ היה טמא וכיון דאין הרוב נדחה מפני המועט ממילא המועט לא נהפך כרוב משא"כ לענין מגע אמרינן ברובא נגע כפרש"י שם והרא"ש בס"פ ג"ה חילק ג"כ בין איסור לטומאה ואינו מבין דבריו ואולי יש לפרשו במה שכתבתי דא"א לבטל הרוב לגמרי ולעקור מה שאמרה תורה אחרי רבים להטות עיי"ש ס"ס ל"ז או עפ"י סברא זו ואף דיש לדחות דנדחה הרוב דאם רוצה לישא ולא ליטמא א"י מ"מ מה שהסברתו דברי המ"כ נכון ומיושב בזה דלא תקשי עליו מכאן דאמר שחוטה אינה בטלה בנבלה שאפשר לנבלה שתעשה שחוטה ת"ל בלא"ה דהוה היתר באיסור ואפילו לרבנן ל"ב אף שיהא אינו מינו דמ"ש להמ"כ טהור ברוב טמא מהיתר ברוב איסור ולפמ"ש א"ש לפמ"ש תוס' במנחות כ"ג ד"ה שחוטה וז"ל והיכא דקבעי ברה"ר וא"י באיזה מהן נוגע ספקו טהור דכל קבוע כמע"מ וא"כ א"ל שתהפך השחוטה כנבלה יהא הנוגע בהן בר"ה טהור אף אם אפשר נגע בנבלה א"כ תדחה הרוב מכמות שהיה:
גמרא חטין בשעורין וכו' כתב הפנ"י דודאי צריך לשלם רק גוף החטין בטל ולע"ד לענין תשלומין ל"ש ביטול דאפשר להפריד ולא יעבור על לא תגזול וכמ"ש לעיל בשם הרא"ה וכס"מ אבל לפ"ז לא היה צריך ר"ס להביא עצות מרחוק לענין תשלומין וי"ל קצת עם מ"ש לעיל דפלפלו עם המיעוט כמאן דליתא ואם כאיתא דמי וחוזר וניעור צריך להפריד האיסור אם אפשר משא"כ אם כליתא דמי ונהפך להיתר כ"ז שאינו ניכר גם מתשלומין פטור וא"צ להפריד כיון שאינו ניכר כמו שהוא לפנינו: