ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
ביצה · דף לז:
לאיסור מוקצה ל"ח פרש"י אנן סהדי וכו', ותוס' הקשו דאמר לעיל משלחין ביו"ט ולע"ד י"ל דודאי מקצי דעתו משל חברו דכסבור לא ישלח לו אבל כששלח אח"כ אגלאי למפרע דבטעות אסח דעתיה והפירות עצמן ראוין הן ודמי קצת למוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין בו דאינו מוקצה משום דבטעות אסח דעתיה מיניה ומפרט לפי מה דקי"ל בדרבנן י"ב ול"ד לגרוגרת שנתייבשו ביו"ט או נולד דביה"ש לא הוי חזי בעצמו ואפילו הזמנה ל"מ ואף למ"ד בדרבנן נמי א"ב י"ל דל"צ כאן לברירה דזה לא אסח דעתו אלא משום דסבר ודאי לא ישלח לו חברו וכיון ששלח לו אגלאי למפרע דלא הוה ודאי ואסח דעתיה בטעות וכ"ז אם באמת שלח לו למחר אבל כאן דלא נתן לו השותף חלקו ואסח דעתו באמת והוי חלק חברו מוקצה לגביה דהאי וניחוש למאי דינק מחלק המוקצה לו:
שתק רב הרי"ף פסק כרב וש"פ הקשו מדשתק הודה ונ"ל דלכאורה יבטל מה דיונק ברוב וצ"ל דהוה דשיל"מ אך הא לא ניכר האיסור קודם שנתערב והוי כמו גיגית ענבים בא"ח סימן ש"ך ויו"ד סימן ק"ב דבטל גם בדשיל"מ אלא דכאן חלק חברו האסור לזה היה ניכר וקשה תינח לרש"י אבל לתוס' שפירש לאיסור מוקצה ל"ח היינו מה שגדל ונתוסף א"כ זה תחלת באתו לעולם מעורב אלא דנ"ל דלטעם דשיל"מ ל"ב משום עד שתאכלנו באיסור אכול בהיתר י"ל דוקא אם חל מעיקרא האיסור אבל אם תחלת ביאתו מעורב לא חל האיסור כלל אך רב דס"ל מב"מ ל"ב כדאיתא בחולין דף ק"א פריך שפיר גם לאיסור מוקצה ניחוש והוכרח רב לשתוק אבל לדידן א"ש ואנן לא שתקינן ותלי"ת מ"כ אח"כ בבל"ע פ"ה מהיו"ט: