ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
ביצה · דף כח.
חזי לקבולי ביה פשיטי הקשה מהרש"א ואס"ז א"כ בלא טעם דעושה כלי אסור דטרח ביו"ט שלא לצורך ונ"ל דודאי מיירי לשום בו הנר ממש ואף כ"ז שלא נצרף בכבשן נמחה כמו שפרש"י היינו שמתקלקל ואינו חזק להרבה ימים לקבל דבר לח אבל ודאי לפי שעה מקבל נר וכ"ש לפירש תוס' דכבר היה בתנור פ"א רק לא נצרף כ"צ ולרש"י ג"כ הרי קמ"ל דאסור אף דהוה מכשירי או"נ וכמ"ש מגנ"ש ומיירי אף דהיה טרוד בעיו"ט וא"כ י"ל לפמ"ש הר"ן לעיל דכ"ח גבי אין משחיזין במשחזת של אבן דלפכך ל"פ ר"י ברישא כאן כי בעשות כלי מודה ר"י דמכשירין אסור דנעשה לימים הרבה וכ"ז כשנתחזק ונצרף בכבשן דכן דרכו לעשותו לימים הרבה ע"כ מחזקו בכבשן אבל כשלא נצרף אף דלפי שעה מקבל דבר לח מ"מ אינו לימים הרבה כי הלח מקלקלו וא"כ ה"ל להתיר וע"כ הוה כהשחזת סכין בעץ דאינו רק לפי שעה ומשני דחזי לקבולי פשיטי ואפשר להשתמש בו זמן רב:
אר"נ ב"א א"ר מוחטין את הפתילה ביו"ט מאי מוחטין לעדוי חושכא ואר"נ ב"א א"ר עתירי בבל יורדי גיהנם וכו' הנהו מע"ר יש לקשר המימרות דהורה אף דאסור לספר בגנות ישראל ונקרא לה"ר אף דאמת כמ"ש רמב"ם בהלכות דעות וכבר נענשו ישעי' והושע ומרע"ה על שדברו על ישראל אבל כשאנו רואין שעושין מעשים המוכיחים שאינם מזרע ישראל רק מע"ר אף דהם בתוך ישראל ודבקים בהם מצוה לגנותם לומר שאין חלקם בישראל דבזה מאירין נר ישראל דשארית ישראל לא יעשו עולה וזה ממש כמוחטין שכתב הרא"ש אף דמכבה הפחם הדביק לנר מ"מ בזה מאיר הנר כי זה הוי עדוי חושכא ומותר ביו"ט:
דמר שרקין ליה תנורא ביו"ט פרש"י ותימא לן מלתא דגביל תולדה דלישה והנה תמוה לי על תמיהתו דנהי דמשום מכשירין אינו מותר דאפשר מעיו"ט ולפיכך לא אמר משום ממרח כשטח סביבות התנור דזה א"א מעיו"ט מ"מ יהא מותר משום מתוך דלישה הותרה לצורך יו"ט וכן מצאתי במפרשים שהקשו ונ"ל דמיירי דשרקין התנור לסתמו מיו"ט לשבת וכל התירו משום הואיל כמבואר בפא"ע דמ"ז וידוע דהואיל ומתוך ל"א:
שאני התם דקעביד אהלא והכא משום כבודו ל"ג ולפ"ז אינו מובן תירץ ר"נ משום דקעביד אהלא דהל"ל משום כבודו שאני ואי ר"א משני תירץ אחר הל"ל אלא וגם איך יתרץ ר"נ קושית רבה זוטי אבל י"ל כמו בבהכס"א ל"ג משום כבודו ה"נ גבי שפיתת קדרה הל"ל משום כבוד ושי"ט דהוה צורך או"נ לא ליגזר כעין שמצינו לענין טלטול מוקצה דהתירו אבל לק"מ דגבי שפיתת קדרה האיסור משום דקעבד אהלא וע"כ ה"ד אם עושה מחיצות קודם ואח"כ האהל מלמטה למעלה אבל מלמעלה למטה ל"ח אהל וכמבואר בגמרא בסמוך גם לענין קדרה דוקא מלמטה למעלה אסור וא"כ ליכא משום שי"ט דיכול לעשות מלמעלה למטה וכ"ז משום דקעבד אהלא האיסור משא"כ לצדד אבנים לבית הכסא דאסור משום בנין ואין חילוק דלעולם הוי בנין ארעי דאלת"ה למה התירו משום כבודו יצדד מלמעלה למטה וע"כ דליש היתר זה רק באהל דאינו אהל בלא מחיצות לכן מלמעלה למטה כשעושה האהל עושה בהיתר דעדיין ליכא מחיצות ואח"כ עושה רק מחיצות ולא אהל וע"כ תירץ ר"נ הוא ממש תירץ ר"א רק ר"נ הבליעו בצחות לשונו אח"כ עיינתי במג"א סימן שי"ב סק"י וז"ל מותר לצדדן אבל לעשות אהל אסור ביצה ל"ב ע"ב עיין סימן שט"ו ס"ז עכ"ל והבאה"ט שם הביא בשם א"ר דלא מוכח מידי מביצה שם ולפמ"ש הדבר מוכרח וזה כונת המג"א לעיין סימן שט"ו דשם מבואר דאסיר לסדר חביות זה אצל זה וחביות ע"ג רק מלמעלה למטה וה"נ יעשה כן וליכא משום כבודו רק לצדד דאסור משום בנין אבנים ואין חילוק בין מלמטה למעלה או להיפך דגם במה שמקרבן זה אצל זה להיות כמין מושב הוי בנין ואפשר אף אם ליכא אבנים זה על זה כלל רק אבנים גדולות שורה אחת וכן נראה מפרש"י שפירש אבנים גדולות וכן נראה מלשון לצדדן דהיינו ליתן זה בצד זה והדין דין אמת ותלי"ת כיונתי בזה לדעת המג"א:
ומ"מ יל"ע מה זה שאמר ביו"ט דלהטעם משום כבודו ה"ה בשבת וכן נפסק לענין שבת בא"ח סימן שי"ב ובב"י שם כתב דיו"ט ל"ד ובענ"ד י"ל דדוקא יו"ט לפמ"ש תוס' בהמצניע דצ"ה די"ל בנין מותר ביו"ט מתוך שהותר לגבן דבשבת מגבן חייב משום בונה ומדרבנן אסור בונה ביו"ט דנראה כעובדא דחול עיי"ש וא"כ י"ל מש"ה ל"ג על בנין ארעי משום כבודו כיון דגם בנין קבע ביו"ט אין בו איסור תורה רק כשאין צורך כלל ואף דל"פ רבנן בין יו"ט לשבת בזה מ"מ משום כבודו מותר כיון דא"א לבא לאיסור תורה אף בבנין קבע לצורך היום קצת אמנם י"ל להיפך דרבותא קמ"ל יו"ט דר"נ לטעמיה דס"ל רפ"ק לענין מוקצה ביו"ט גזרינן טפי משבת דלא יזלזלו ביו"ט דקיל וה"נ קמ"ל משום כבודו הקילו אף ביו"ט דקיל דהותר בו או"נ ויש לחוש לזלזולי ולעשות בנין קבוע שלא לצורך יו"ט כלל מחמת דהותר בו מגבן דהוה בונה:
ל"ד ע"ב ואומר מכאן מרש"י וסגי בהכי די"ב ק"ל א"כ למה צריך הזמנה דהוא לגלות דעתי שהוא מאנשי דאכלי כמבואר לעיל כ"ו ב' הרי כשרוצה לאכול בשבת ומגלה דעתו עכשיו דחזי לו נימא הוברר למפרע דהוא מאותם דאכלי כי האי וגם לענין מוקצה מצינו האי סברא בפ"ק דחולין דף י"ד לקחה סתם ושחטה הוברר למפרע דקנאה לאכילה ואולי לענין גרוגרת וצמוקין דחזי ולא חזי ל"ל כן כיון דעומדין להתייבש ובכל שעה מתייבש יותר די"ל השתא חזי לו ולא אתמול שהיו לחים יותר משא"כ לענין מכאן אני נוטל למחר י"ב לברר איזה הזמין דכולם שוין עוי"ל גם כשלא נתייבשו יותר הגם דמיקל ר"א משום בדרבנן י"ב הספק לקולא אבל כשלא הזמין דצ"ל תרתי הוברר דחזי לו מאתמול והוברר דאלו הן כולא האי לא דכל ענין ברירה הוה ספק מציאות וי"ל חדא הוברר למפרע ואידך לא הוברר והוי ס"ס בדרבנן לאיסור אמנם לרבנן דצריך שירשום ולא ס"ל בדרבנן י"ב ע"כ משום דישל"מ וכ"כ הבל"ע ולפמ"ש המרדכי והוא ביו"ד סימן ק"ב דאם חוזר לאיסור לא חשוב ישל"מ א"כ ה"ה מוקצה אלא דדוקא במוקצה לסחורה אבל זה דמחוסר יבוש אחר שיתייבש לא יחסר וע"כ לעיל במוקצה דבע"ח שעומדים לגדל מסיק הגמרא דלב"ה מכאן אני נוטל סגי די"ב לולא דשמא מטלטל ושביק ומתורץ קושית התוס' דלא מחלפי חכמים שיטתייהו ולפ"ז הוכרח רש"י לפרש דאיירי בגרוגרת ואחזי ולא אחזי ולא פירש במוקצה מחמת חסרון כיס או הכניסן לאוצר לסחורה דמהני הזמנה כמו שהקשה באס"ז ול"ה צ"ל בשביעית רק בעושר כיון דנגמרה מלאכתו עיין שם ולפ"ז א"ש דכל טעמייהו דרבנן דאין ברירה משום דשיל"מ דלא יחזור לאיסור דלמחר יתייבשו:
גמרא קמ"ל דטבל מוכן רש"י ותוס' נדחקו מאד איך משמע זה ומה עניינו לדין מכאן אוכל והנלע"ד דהא דטבל מוכן מחמת דלא הוקצה רק משום איסור דרבנן כפרש"י וה"ט כמ"ש לעיל דשבות מותר ביה"ש והוי רק מוקצה לחצי שבת והיינו אי ביה"ש לילה ומ"מ היה מותר ולא נאסר עד שנודע לנו שהוא לילה אבל אם ביה"ש יום נעשה מוקצה בתחלת לילה אלא דק"ל ביה"ש ספק יום ספק לילה וכל מוקצה מדרבנן וספקו לקולא ע"כ מותר מוקצה מחמת שבות אמנם ס"ס בדרבנן לאיסור פסקינן לחומרא והנה מכאן אני נוטל דמהני משום די"ב בדרבנן דברירה הוי ספק ובדרבנן לקולא אך כשאתרחי בטבל ועבר ותקנו דיש שני ספקות להחמיר אי מכאן אני אוכל הוברר למפרע ואת"ל הוברר שמא ביה"ש יום ואף דיכול להפריש ביה"ש אתקצאי תחלת לילה לכל השבת וא"כ הוכרח לינקט הדין גבי שביעית דבשאר שני שבוע מודה ר"א דבטבל ל"מ מכאן אני אוכל אלא דהמ"ל הדין במעושר אלא דקמ"ל באינו מעושר בשאר שני שבוע אם עבר יתקנו מתוקן רק כשצ"ל מכאן אני אוכל ל"מ בטבל בשאר שני שבוע והיינו משום דצ"ל מכאן אני אוכל הוכרח לומר בשביעית אבל לולא זה גם בשאר שני שבוע ולא עישר מערב שבת מ"מ מוכן וא"ש ולא תקשי א"כ איך אמרינן לקמן לרבנן הא קמ"ל טבל מוכן ולדדהו הא צריך שירשום דלא ק"מ כיון דלר"א ע"כ תני שביעית ובאינו מעושר דקמ"ל טבל מוכן דלשבת קובע ל"ב דנדע מפ"ש דתרומה כדאיתא בגמרא א"כ נקט משום ר"א וחכמים לפלגי עליו ול"ל א"כ הא ר"א מוכרח לומר בשביעית דס"ל שבת קובע דז"א דליתני במעושר ושבת קובע ידעינין מכ"ש מתרומה: הרז"ה כאן סתר ראיית הריף דמוקצה אסור מדפריך רפ"ק דף ד' אמאי דאר"א ביצה תאכל היא ואמה אי בעומדת לגדל בצים היא ואמה אסורים אלמא פשיטא לש"ס דמוקצה אסור והשיגו הרז"ה דקושית הש"ס לר"א דאמר כאן עומד אדם על המוקצה אלמא ס"ל מוקצה אסור וכן פרש"י להדיא שם אבל ק"ל לפרש"י רפ"ק דמוקצה דאורייתא דיליף מוהכינו דצריך הזמנה בפה מבע"י דאחשבה רחמנא לסעודת יו"ט ושבת ולפ"ז לר"א דסעודת יו"ט רשות ושל שבת חיבה מנ"ל ללמוד מוהכינו הנאמר בשבת ליו"ט דלמא לא אחשבה רק סעודת שבת דחובה א"י מש"ה פריך בפשיטות היא ואמה אסורים משום דקיי"ל הכי ואע"ג דר"א מתלמידי דב"ש דלא ס"ל הכנה דרבה היינו הכנה ביד"ש דממילא אבל הכנה בידי אדם מודו כמ"ש באס"ז רפ"ק ופירש המשנה לרמב"ם שם ואף דקי"ל מוקצה דרבנן מ"מ לולא דהיה ידוע דמוקצה אסור לא היה פריך מן ר"א אר"א כלום דכאן מיירי בשבת ולעיל דף ב' כתבתי דמודו ב"ש בשבת להכנה דרבה ול"פ רק ביו"ט משום דסעודתו רשות:
פרק משילין דף ל"ו אלא אימא ובלבד שלא יעשנו מצודה והקשו תוס' על פרש"י דלר"י אסור ולר"ש מותר הא הוי פ"ר ונ"ל לפי מה דמסיק דאית בו חלונות א"כ מה שמכסה מפני הגשמים העיקר לכסות מלמעלה רק מתרמי בלא כונה שנכסין החלונת כולם ובש"ג בשבת כתב דאם אפשר שיעשה תכלית כונתו בלא פ"ר אף אם עושהו עתה בפ"ר מותר לר"ש וה"נ אפשר שישאר איזה חלון מהצד משא"כ לס"ד דאין בהם חלונת פריך שפיר דהוה פ"ר אמנם לפי סוגית הש"ס דפרק כירה דלא פריך ותסברא דלר"ש הוי פ"ר ולא מסיק דאית בו חלונות מוכרח כהב"ח סימן שי"ו דהוה פ"ר דלא ניחא לו דרוצה שיוכלו לצאת ללקט פרחים והטו"ז ואחרונים השיגו עליו דלא קי"ל כהערוך ולע"ד היא דעת רש"י פכ"ג דף ע"ה ע"א אהא דצד חלזון דכ"כ דחי ניחא לו טפי דליצל צבעיה דפרש"י דלא מודה ר"ש בפ"ר רק בלא מיכוין ומ"מ לא אכפת לו אבל אי אכפת לו כי מתרמי הכי ויותר היה ניחא לו בלא"ה מותר לר"ש ואין זה כדעת הערוך דשאני אכפת לו מן לא ניחא לו ולא אכפת לו דהיינו אינו נהנה ואין לו קפידא איך יזדמן וע"כ כאן לרש"י ל"ה ע"ר לר"ש דאכפת לו כשניצודין וא"י לצאת ללקט פרחים אך נ"ל כ"ז בליכא חלונות אבל כי אית בו חלונות ואפשר לו לכסות מלמעלה לבד מפני הגשמים ויניח חלון פתוח מן הצד באופן שיוכלו לצאת ללקט פרחים ומ"מ עושהו מצודה א"כ מינכר דלא קפיד איך יזדמן והוי פ"ר אם לאו סברת הש"ג: