אור ברסלב
ערך שי שס ביצה › דף כז:

ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק

ביצה · דף כז:

דף כז.

רש"י ד"ה חלה דרחמנא אחשביה להבערתו כתיב באש ישרף הלכך מלאכה הוא נראה להסביר הדבר דמשום המצוה יחשב מלאכה עפימ"ש הה"מ פ"א ובהיו"ט לענין מלאכה הנעשית לימים הרבה אסור מה"ת דזהו בכלל מלאכת עבודה דדרך רוב בני אדם לשכור עבדים למלאכה כזה והתורה הקפידה לשבות ממלאכה שדרך העבד לעשות להורת על חירות אבל מלאכה הנעשות לאו"נ ליומו דרך כ"א לעשות לעצמו ול"ח עבדות עיי"ש וי"ל שכונת רש"י ג"כ כיון שמוכרח לעשותו משום מצוה ומצות לל"נ רק גזרת עול המלך על עבדיו א"כ זהו מלאכת עבדות ואף אכילת כלב אם מתכוין לבערו בזה משום המצוה הוא עבדות עבד לאדונו ותורה הקפידה גם בזה מלכם ולא לגבוה הרי גם לצורך גבוה לא הותר לעשות מלאכת עבודה רק לשבות מעבדות בדבר שאינו חובת היום כתמידין ומוספין דזה גם בשבת מותר וע"כ משום המצוה שמוכרח כעבד לאדוניו ל"ה שביתה וממילא מלאכה הוא ואסור לעשותה ביו"ט כיון שאין זמנה קבוע היום דוקא ולפ"ז י"ל לעיל די"ב קושית התוס' גבי השוחט עולת נדבה ביו"ט לוקה מני ב"ש הוא דל"ל מתוך והקשו תוס' לימא רבותא עולת חובה ולפמ"ש י"ל דעולת חובה ודאי אסור גם אי ס"ל מתוך כיון דחובה עליו המצוה אחשבה למלאכה כעבדות שאינו יכול ליפטר ממנו ולאו בדידיה תליא וכיון דאין זמנה קבוע היום אסיר כשרפת קדשים וקמ"ל עולת נדבה דמעצמו נדבה ואי בעי מתשל עלה ומרצונו מקריבה והל"ל מתיך וקמשמע לן דל"א מתוך:

תוס' ד"ה ועל החלה בחד וקשה דהא דאין שורפין קדשים ביו"ט ה"ט משום טורח מלאכה לעשות אש ולעסוק בשרפתו אבל הכא כשניתן החלה לפני כלבו אין כאן שום טורח מלאכה ומהר"ם שיף הקשה דכבר תרצי רש"י דאחשביה רחמנא גם להבין אריכות לשון התוס' טורח מלאכה ולעשות אש ולעסוק בשרפתו כל הטורח הזה למה לקשי דליכא כאן מלאכה אבל כונתם דיו"ט עשה ול"ת עשה דשבתון משום הטורח דאינו שובת וע"כ אין מ"ע דשרפת קדשים דוחה יו"ט כמבואר בפרק ב"מ כ"ד ונהי די"ל אחשביה למלאכה להיות בלא תעשה מלאכה מ"מ ליכא עשה דשבתון דגופו שובת ואם דרחמנא אחשבה למלאכה מ"מ אצל האדם ליכא טרחא אח"כ מצאתי בישיע"ק סימן תק"ו כתב מעצמו כן ולע"ד זה סברת התוס':

ולענין קושית רש"י ותוס' דהרי נהנה שאסיקו תחת תבשילו י"ל לפ"ד רשב"א בחידושיו לנדרים דט"ו ע"ב דמלל"נ אף די"ל הנאה לגופו וכ"ד התוס' בר"ה כ"ח ד"ה המודר ע"כ ל"ח לכם וצורך או"נ:

הריף הביא בשם בה"ג טעם למה אין מראין סכין לחכם שמא ילך חוץ לתחום אצל חכם וצווחו רז"ה ורמב"ן ור"ן דלקמן פרק משילין ס"ד דאין רוכבין על הבהמה משים שמא ילך חוץ לתחום ודחה הש"ס דתחומין לאו דאורייתא ולע"ד י"ל לפמ"ש נתיבות סימן רל"ד דבאיסור דרבנן כשעשה בשוגג א"צ כפרה וא"כ ברוכב דהחשש שלא יוכל לשער ויטעה קול מכאן דחששו שילך חוץ לתחום אף שידע דכתב הה"מ פ"א מאישות ה"ד דאסורא דרבנן כלהו אנשי לא זהירי ביה ומזה ראיה להנתיבות עכ"פ להיכא דמתעסק כגון הכא דא"י כלל אם הילך חוץ לתחום ואינו בחלבים ועריות:

גמרא דתניא גזל קשה כיון דכבר הורו דאינם זקוקין כיון דבעלים מחלו נהי דהם אינם רוצים ליהנות משל אחרים מ"מ למה לא קבלונהו גזברים להקדש דגזל אינו שו"ר בח"א תמה כן ונדחק הואיל ולא שמעו המחילה בפירש חששו לחשש בגזל מצד חומרא ה דוחק בצורת השמועה דא"כ לא היו צ"ל אין רצונינו בכך דפרש"י ליהנות בשל אחרים דיותר מזה הל"ל מחמת חששא דגזל וא"ל דגם להקדיש א"א א"ל שיזכה בהם איזה אדם קודם דא"י להקדיש דבר שאינו שלו וכיון שכן לא רצו לזכות בהם קודם שלא ליהנות מאחרים הא ליתא דמבואר בנדרים דף ל"ד ע"ב בר"ן שם גבי ראה ככר של הפקר דיכול להקדיש הפקר אף דאיני זוכה קודם לעצמו כמגביה מציאה לחברו ע"כ נ"ל דרש"י פירש משום דמחלו הלקוחות דטרודים ואין להם פנאי להמתין וידעו ומחלו ומבואר באס"ז דתרי טעמי הן טרודים ומחלו ועוד דידעו ומחלי ביאור הדבר דודאי לאו כ"ע טרודים ונחפזים עד שיכנסו שלש' מאות גרבי וגם טעם השני אטו כ"ע מותרין למחול ופוק חזי כמה מקפידין ובפרט שהגיע לכל אחד יותר משוה פרוטה דאל"כ אינו בתורת השבון אלא ממ"נ או דידעו ומחלו או מחמת טרדתם בע"כ מחלו דאם מקפידין למה לא המתינו מי מיחה בהם וע"כ או משום דמחלו או דטרודים ובע"כ מחלו ובכריתות דכ"ד אר"ל הנותן מתנה לחברו ואמר הלה א"א בה כל המחזיק בה זכה וקאמר שם בש"ס דאם אמר לשון המורה שלא רצה מעיקרא בהמתנה הודאות בע"ד כמ"ע והדרא למרה דאדעתא דליקבלוה מיניה יהיב ועיי"ש פרש"י ובפרק השולח דכן הלכה וא"כ מאן מפיס לחלק בין מתנה למתנה ואף בפרוטה הדין כן וכיון דהרבה ב"א אין טרודין רק ידעו ומחלו למוכר וכיון שהודו דאין רצונם ליהנות משל אחרים ולא נתרצו מעולם א"כ אדעתא דאחריני לא מחלו ומי יימר דגם אדעתא דכ"ע מחלו ומפרט דלא מחלו בפירש י"ל רק כדי שישתכר החנוני מחלו וכיון דהשתא לא ידעו למרייהו ע"כ יעשו בהו צורכי רבים כדין גזל וא"י למי יחזור ואפילו לרשב"ם בב"ב דף קל"ח דלר"ל גם אם מעיקרא לא רצה לזכות בה לא הדרה למרה והוי הפקר שאני הכא דבשלמא התם אמר הנותן בפירש דנותנו במתנה ומסלק עצמו ממנו דנאמר בלבו לא היה אלא ע"ד שיקבלו זה ס"ל לר"ל דהוה דברים שבלב ול"ה דברים ולא ס"ל דהוה אנן סהדי דרק על אופן שיקבל זה ממנו סילק עצמו אבל לא יכחיש דאפשר בלבו היה אדעתא דליקבל ממנו דאטו יחלוק על רשב"ג מהיפך להיפך דרשב"ג ס"ל אנן סהדי דאדעתא דליקבלו נתן ור"ל יסבור אנן סהדי להיפך א"ו ס"ל לר"ל אף דאפשר כונתו כן מ"מ ליכא אומדנא דמוכח וממילא הוי דברים שבלב ואינן דברים לבטל מה שסילק עצמו בפיו מחפץ זה אבל כאן אין אומר ואין דברים ומתחלה חששו דלא מחלו כלל וחכמים הורו להם דמחלו דאנן סהדי דידעו ומחלו וע"כ אינו דברים שבלב וכ"ז אם היו מוכרים רוצים לקבל אבל כיון דהודו דמעולם לא היה ניחא להו ממילא י"ל אימר לא מחלו לאחרים וא"כ נגד אחריני הוה גוף המחילה דברים שבלב לומר דמחלו בכל אופן אף אם המוכרים לא ירצו לקבל דהא ע"ז ליכא אנן סהדי וע"כ הדרה למרה והורו להם לעשות צורכי רבים ועיין בע"י הגרסא ברש"י ועוד דידעו ומחלו והריף שם ג"כ תמה למה לא הקדישים ותירץ דלא רצו להקדיש שאין שלהם ולא ידעתי למה דאם כונתו דא"י להקדיש כבר הוכחתי דיכול להקדיש הפקר ואם כונתו דלא רצו ליהנות מה הנאה מה שיקדישו ומצות לל"נ דבתוספתא ג"כ איתא הואיל ושל צבור הן יעשו בהן צורכי צבור הרי דעדיין של בעלים הוא:

ועוד נ"ל דגם לרשב"ם דלא הדרה למרה לא אמר אלא משום שסילק עצמו ונתייאש דכסבור הים שזה יקבלו אף דטעה מ"מ מהני מכח יאוש דכמ"ש הג"א פא"נ גבי מחילה בטעות דיאוש בטעות מועיל וכ"מ בפנ"י ר"פ השולח דלפיכך הוא הפקר משום יאוש בעלים ולפ"ז אף דרשב"ם קראו הפקר דרך העברה לבד הוא לענין דהמחזיק בה זכה לפמ"ש בנתיבות בסימן ק"ה דיאוש שאני מהפקר דכ"ז דלא אתי ליד זוכה עדיין ממון בעלים הוא רק דינו כהפקר שיכול אחר לזכות בו וע"כ ה"נ כיון דלא רצו החנוונים לזכות עדיין של בעלים הוא דל"ל דהוה הפקר דלא הפקירו בעלים רק מחלו לזה אלא מכח יאוש יכול לזכות בו מי שירצה וכ"ז שלא זכה אחר עדיין של בעלים הוא וע"כ נתנו עצה טובה להחזירם לבעלים במה שיעשו צורכי רבים דלמה יקדיש של אחר אף דיכול במגו דאי בעי זכי לנפשיה אף דהוה חב לאחריני מ"מ לא רצו לחסר לבעלים אפילו בהיתר כיון דעדיין של בעלים הוא ולא רצו להוציא מרשותם באופן שלא יהנו הבעלים: פרק המביא דף למ"ד ע"ב כי תניא ההוא ודקדק צל"ח דהל"ל כי תנן וי"ל עפ"י דרכו דעל המשנה י"ל דמיירי בסוכה של מצוה וע"כ גוף מחיצות מתירין הסוכה וחשוב סתירה אבל הסמוך לה דאינו מחיצה המתרת אינו סתירה וכמ"ש באס"ז דאם אינו ארוג ל"ח סתירה במחיצה שאינה מתלת כלל אבל ברייתא דבסמוך רישא ע"כ מיירי בסוכה דעלמא ומ"ש גוף מחיצה מן הסמוך לה וע"כ לשמואל צ"ל דדפנות ארוג וחשוב סתירה ורב מנשיא תירץ כי תניא בברייתא באסורייתא וגוף הסכך מחזי כסותר או ארוג:

גמרא ור"ש לטעמיה דתניא מותר השמן הקשה פנ"י מנלן דר"ש ל"ל מוקצה הא לר"ש כבוי נר רק איסור דרבנן דהוה משאצ"ל וגם אנן לא ס"ל מוקצה מחמת איסור דרבנן כמ"ש רש"י ותוס' לקמן דל"א ונ"ל דלק"מ דה"ט דלא אתקצאי ביה"ש דל"ג על שבות ביה"ש אך שמן שבנר הוקצה למצותו ג"כ כל שעת דליקתו כדאיתא בכירה דמ"ה והוי שתי שבותים דגם ביה"ש אסור כמ"ש הרע"ב פ"ג דעירובין ולפ"ז א"ש סוגיא דכירה שם דמ"ה לר"י דלית לו לר"ש מוקצה בחטים שזרען בקרקע וביצים שתחת התרנגולת רק שמן שבנר בשעה שדולק הואיל והוקצה למצותו והוקצה לאיסורו ואינו מובן מה יתן ומה יוסיף צירוף תרתי ולמה יגרע כל חד בפ"ע אבל ה"ט כיון דר"י שם ס"ל דל"ל לר"ש מוקצה אף דדחיה בידים ועודו בדחייתו כמו שזרען א"כ למה מודה בשמן שבנר כשדולק ועכצ"ל דמוקצה מחמת איסור ואינו ראוי בעצם משא"כ חטים ראוים בעצמן אבל הא ליכא רק איסור כבוי דלר"ש רק מדרבנן אסור ולא אתקצאי ביה"ש עכצ"ל דשני שבותים יש דהוקצה גם למצותו ומתורץ שם קושית פנ"י אהאי דפריך הש"ס ולית לו הוקצה למצותו דליפרך גם מי ל"ל הקוצה לאיסורו הא ס"ל כל שאין מומו כיכר מבע"י אינו מהמוכן ולפמ"ש א"ש דבבכור יש שני שבותים משום מתקן ומשום דן ולפ"ז יש לתרץ שם לשון שמן שבנר דהקשו תוס' דבלא"ה אסור דמכבה ונדחקו דלאו דוקא רק על שמן המטפטף קאמר ולפ"ז י"ל דגם שמן שבנר גופא היה מותר ביה"ש דל"ה רק חד שבות לולא דהוקצה למצותו ולאיסורו לס"ד דש"ס שם וגם לענין שמן המיטפטף אח"כ עכצ"ל משום דביה"ש היה שני שבותים בשמן שבנר גופא וע"כ נקט שמן שבנר ומה דפריך והוקצה למצותו לית ליה א"ל דלעולם ס"ל רק לענין ביה"ש צריך שני שבותים דאדרבה הא בהא תליא דאם הוקצה למצותו לבד מותר בין השמשות ה"ל להיות מותר גם אח"כ שנפל ונסתלק האיסור דלא אתקצאי ביה"ש:

בפרק כירה שם דף מ"ה ברש"י ד"ה אלא מן הסמוך כתב ומהאי ברייתא ה"מ לאותביה ברישא עיי"ש דדברי רש"י הללו אין שם מקומן דקושיא זאת הל"ל בתחלת הברייתא או בסוף ונ"ל דיל"ד למה הקדים לו ברייתא דסככה דבסוגיא דכאן מבואר דקודם מתרץ סיפא בסוכה דעלמא ופריך וסוכה דמצוה ל"מ בה תנאה והתניא סככה כהלכתה ומתרץ באומר איני בודל ומבואר בתוס' דתירץ דסוכה דעלמא אינה לפי המסקנא דכבר ידענו דמועיל תנאי גם בסוכה דמצוה דודאי בסוכה דעלמא דמוקצה מחמת איסור סתירה ביו"ט לא מהני תנאי אבל אם קאי האי ואם התנה על חוה"מ מהני תנאי עיי"ש במהרש"א ומהר"ם גם דוחק גדול לומר דקאי אסוכה דעלמא וכבר בדברים דמצוה אלא משום דלס"ד דל"מ תנאי במצוה הוכרח מחמת לחץ לנוד ולומר דאתאן לסוכה דעלמא אף דאינו אמת דל"מ תנאי דולטעמך גם בסוכה דמצוה ל"מ תנאי וכן מבואר כאן בריף דלפי האמת ליתא לתירץ דסוכה דעלמא ובהשגות ראב"ד על רז"ה כתב דודאי גם בעצי סוכה גופא ל"מ תנאי רק בנויה ויותר על הכשר סוכה כשאינו מבטלה וגבי סוכה לית בה סתירת אהל וע"ז קאי ואם התנה לפי המסקנה וא"ת והיכן נזכר בברייתא דושוין נוי סוכה ויותר מהכשירה דגרסינן ולא מן הסמוך לה ועל זה קאמר ושוין בסוכת החג דגם מן הסמוך אסור וע"ז קאמר ואם התנה מותר מן הסמוך ולפ"ז מיושב היטב סוגית ש"ס התם דאם היה פריך רק מברייתא ושוין בסוכת החג ה"א התם ה"ט משום דכתיב חג לד' ואף דר"ת כתב לעיל דכ"ב שם וכאן דיותר מהכשר סוכה ונויה לית בו משום חג לד' רק משום דהוקצה למצותו הא י"ל בסוכת החג היינו בסוכה גופה לא מן הסמוך לה והא דמסיים עלה ואם התנה הכל לפי תנאו עכצ"ל דקאי אסוכה דעלמא מה תקשה היכן מצינו במוקצה מחמת איסור יועיל תנאי וכקושית תוס' כאן הלא גם במוקצה מחמת מצוה היכן מצינו דמהני תנאי וכס"ד דש"ס כאן בביצה לפי מה דלא ידע מברייתא דסככה דמהני תנאי במוקצה מחמת מצוה דהוכרח לומר דקאי אסוכה דעלמא ע"כ ראה הנולד והקדים לו ברייתא דסככה כהלכתה דמהני תנאי דהשתא תו לא דחקינן לומר דקאי אסוכה דעלמא דאינו לפי האמת דהיכן מצינו דמהני תנאי במוקצה מחמת איסר משא"כ בהוקצה למצותו מצינו בהך ברייתא וא"כ א"ש ואם התנה על ולא מן הסמוך כפשוטו וא"כ מוכח דבלא תנאי גם מן הסמוך אסור גם לר"ש אף דל"ש חג הסוכות על יותר מהכשר סוכה וכ"ז לפי גרסא ולא מן הסמוך אבל לפי גרסת רש"י אלא מן הסמוך ענצ"ל דגם לפי האמת קאי אסוכה דעלמא וכפרש"י כאן בביצה דנוי סוכה ויותר מהיכשרה לא נזכר כלל ומה דפריך מושוין בסוכת החג ולא משני משום דכתיב חג לד' עכצ"ל כתירץ ר"י כאן דבנפלה לא שייך דרש דחג וא"כ הק"ל ליפרך מהך ברייתא ברישא ע"כ פריך רש"י הכא לפי גרסתו אלא מן הסמוך ותרצו:

עוד שם בתוס' ד"ה ואם התנה כתבו דבביצה מוקמונין לה בנפולה והיתה רעועה ביה"ש ותמה מהרש"א דלא מוקמונין ברעועה רק מה דר"ש מתיר בלא תנאי וי"ל דתוס' הקשו מה מהני תנאי וי"ל דה"ט משום דרעועה היתה יתכן לומר הוברר למפרע דעומדת ליפול היתה וביה"ש משא"כ בבריאה ל"ל עומדת ליפול היתה דע"כ נתחדש בה סבה רק ר"י ל"ל ברירה ע"כ אמר ברעועה אך במתנה בפירש ס"ל י"ב כמו אם מתי מחולי זה וה"נ אם התנה אם תפול מחמת שרעועה היא מהני דלא אתקצאי ביה"ש דהוברר דעומדת לכך נמצא עכצ"ל גם על ואם התנה בנפלה והיתה רעועה ביה"ש וכ"ז בלא דחיה בידים דאל"כ גם נר אף דודאי עתיד לכבות מוקצה לר"י:

תוכן העניינים

ערך שי שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה