ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
ביצה · דף כז.
גמרא ר"א כי חזי מאתמול הוי חזי למחר שיולי משייל להבין למה מותר כה"ג כיון שעדיין לא שאלו איך נפל בו המום אם גרם לו או בידים דאסור א"כ עיקר ההיתר ביו"ט ונראה לפמ"ש רש"י דמשום חזקת איסור הוי מתקן ודן א"כ הכא דראה בו מום קבוע מעיו"ט ומן התורה מותר כבר גם בעבר ועשה בידים רק דרבנן קנסו לאסור תו ליכא חזקת איסור כיון דודאי יצא מחזקתו מה"ת כמ"ש אחרונים בשם הר"ש:
רש"י ד"ה ההוא בוכרא וכהנים סמוכים על שלחנו היו לו בביתו ואוכלין על שלחנו הפנ"י עמד דמה רצה רש"י בזה ונ"ל דלקמן דל"ג ע"ב ברש"י ד"ה לאיסור מוקצה ל"ח פירש דאנן סהדי דכ"א מקצי מדעתו מחלקו של חברו ותוס' הקשו ממשלחין מנות ביו"ט ועייש"ה מג"ש ופנ"י והנה י"ל לפי האמת עכ"פ גם לרש"י ליכא מוקצה במנות דאף דמוקצה למקבל מוכן לבעלים הוי מוכן לכל ועיין א"ח סימן ש"י ובמג"א ס"ק ע"ט וע"כ שתק רב ולא חש להשיב וכדעת כ"פ שם דלשיטתיה אזיל דס"ל של גוי א"צ הכן כמ"ש הפנ"י בשם ירושלמי לעיל דכ"ד דאפלגו אמוראי שם ורב ס"ל דא"צ של עכו"ם הכנה דמוכן לבעלים הוי כמ"ש המג"א סימן תצ"ח וסימן ש"י ואולי י"ל עוד דגם בס"ד ידעו דמוכן לבעלים סגי וע"כ משלחין מנות ביו"ט והכא ה"ט דחלקו יונק ומתגדל משל חברו א"כ ממ"נ הרי אצל זה מוקצה הוא מה שינק משל חברו דאקצי דעתיה משל חברו מה תאמר דמוכן לבעלים מ"מ כיון דגם חברו אסח דעתו מחלקו של זה ממילא אסח דעתו ממה שחלק חברו יונק מחלקו ואדרבה כיון שאסח דעתו מחלקו של חברו ממילא אסח דעתי ג"כ מה שחלקו של חברו יינק ויתגדל מחלקו דאע"ג דמשלו הוא מ"מ יודע דלא יאכל מה שתתגדל חלק חברו מחלקי וא"כ זה המעט מוקצה לבעלים ואף את"ל דלגבי חברו לא חשוב מוקצה דלא אסח דעתו ממה שתינק ותתגדל מחלק חברו מ"מ מוקצה לבעליו הוא דהיה ביה"ש של חברו רק אח"כ החליפו יניקתם ואולי זה כוונת רש"י שם דכל חד אסח דעתו מחלקו נמצא כל הטעם דמשלחין מנות משום דמוכן לבעלים מותר לכל וה"ט דשל גוי א"צ הכן וכמ"ש המג"א ס"ס תקט"ו סקכ"ז וא"כ כאן בבכור דאינו של הבעלים רק של כהנים ואף למ"ד ממון בעלים הוא היינו של כהנים וא"כ ל"ש לומר מוכן לבעלים דמוכרח ליתנו לכהן וכהן המקבלו מישראל ביו"ט י"ל דהוי מוקצה בדידיה דלא היה דעתו עליו מאתמול וע"כ פרש"י כהנים סמוכים על שלחנו ואוכלים בכורות והיה דעתם עליו ולאפוקי שלא רצה לשלחם היום לכהן אחר ואי להתירו לצורך חול מה השיבו מה דעתך ר"י ור"ש הלכה כר"ש מנ"ל אימר גם ר"י חייש לטעם דמתקן רק מתיר משום צורך יו"ט כאוכל נפש ומכשירין דא"א לעשות מעיו"ט ולומר דמיירי שלקחו מישראל זה ודאי לא שכיח ליקחנו קודם שיתירנו החכם דצריך לטפל בו וגם פלוגתא הוי אי ממון בעלים הוא ובא"ע סימן כ"ח מבואר דהוה ספק וגם פלוגתא בתמורה ד"ח ע"ב אי מותר למכור לישראל כשלא הותר עדיין: