אור ברסלב
ערך שי שס ביצה › דף ט:

ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק

ביצה · דף ט:

דף ח:

גמרא אבל מטהו מחלון לחלון אלמא גבי שי"ט ב"ש לחומרא וב"ה לקולא ורמנהו עצל"ח דעמד למה מציין הקושיא על מטהו ולא על הרישא דאין מוליכין ותירץ דבל"ז י"ל דב"ש וב"ה פליגי אי צידה מותר מה"ת ביו"ט וחיישו שיאמרו דמוליך הסולם לצוד יונים גדולים פורחים דשייך בהו צידה ולא משוש שי"ט וכיונתו לדבריו אלא שהוספתי טעם לשבח דדעת רש"י ר"פ א"צ דצידה אסור ביו"ט מה"ת דאפשר מעיו"ט וכתבתי שם דדעת רש"י דבלא אפשר מעיו"ט כגון צידה בשדה שאינו ברשותו זה הוי מוקצא גמור ומן התורה אסור דצריך הכנה מבע"י לרש"י דמה"ט מוקצה דאורייתא רק אותם שברשותו דדעתו עליהם רק מחוסר הבא' מצודה כגון צידת דגים מביברין זה אסור משום דאפשר מעיו"ט ול"ל מתוך שהותרה לצורך א"ל היה עיו"ט ברשותו הותרה ג"כ שלא לצורך עיי"ש אך לר"י דר"פ דלאו ס"ל הכנה דרבה דכולהו כרבה לא אמרו א"כ מוקצה גמור רק מדרבנן אסור א"כ בלא אפשר מעיו"ט מותר מה"ת ממילא גם באפשר מעיו"ט דחשוב שלא לצורך מותר משום מתוך וכ"ז לב"ה אבל לב"ש דל"ל מתוך כדלקמן די"ב אסור מה"ת ע"כ חשו שיחשדהו שמוליך הסולם לצוד יונים שלא נקשרו והיה אפשר לצודם עיו"ט אבל כיון דאמר מטהו מחלון לחלון הרי לא חשו לזה וע"כ משום חשד להטיח גגו ומשום שי"ט פליגי:

גמרא ע"כ ל"ק ב"ש התם אלא היכי דאיכא ד"נ ותמהו המפרשים לפמ"ש תוס' לעיל ד"ח ד"ה וא"צ אלא לעפרה וז"ל ותימא דא"כ פטור אבל אסור וי"ל דמשום שי"ט מותר אפילו לכתחלה וא"כ גם בד"נ צריך לטעם דשי"ט ונ"ל דהרמב"ם פכ"ו מהלכות שבת ה"ב כתב וז"ל ושל שובך מותר להטותו אבל לא יוליכו משובך לשובך שלא יעשה כדרך שעושה בחול ויבא לצוד וכתב הה"מ זה למד רבינו מי"ט וכו' וסולם של שובך מותר שם להוליכו מחלון לחלון בחצר אבל לא בר"ה לדעת רבינו ומשם למד דבשבת גם בחצר אסור דשם לא התירו רק משום שי"ט במ"ש שם ובשבת א"י לצוד ולפיכך אסור עכ"ל ובעיני יפלא אם למד מיו"ט ובשבת ל"ש שי"ט ל"ל טעמא דיבא לצוד יאמר נא מחשש שיאמרו להטיח גגו צריך כמ"ש הטעם ביו"ט בר"ה ומנ"ל לבדות טעם חדש אבל נלע"ד דס"ל סברת הר"א מבורגיל דבשבת ל"ש לאסור ברשות הרבים משום דיאמרו להטיח גגו צריך דבלא"ה אסור להוציאו ע"כ ברה"י מותר דליכא מ"ע ול"ש כ"מ שאסרו משום מ"ע אף בח"ח אסור משא"כ ביו"ט אבל מ"מ דינו לא ס"ל לרמב"ם דא"כ גם ביו"ט יהא מותר כמו שהקשה צל"ח דמי איכא מידי דבשבת שרי וביו"ט אסור עייש"ה והרז"ה ריש פרקין כמה נדחק לתרץ לענין ביצה למה ביו"ט אסור ובשבת שרי ותירוצו ל"ל כאן א"כ קשה למה אסור ביו"ט לב"ש ברה"י וגם לב"ה ל"צ טעם דשי"ט ועכצ"ל דבשבת נהי דל"ש טעם דמ"ע יש חשש אחר ועכצ"ל שלא יצוד וטעם זה ל"ש ביו"ט דמלאכת או"נ מותר מה"ת אף קצירה וטחינה לדעת הרמב"ם פ"א מה' יו"ט אלא ביו"ט יש חשש דמ"ע ותו ל"ק מי איכא מידי ולב"ה דהתירו ברה"י ע"כ משום שי"ט וא"ש והנה כבר כתבתי לעיל לדעת רש"י דבאפשר לצוד מעיו"ט לא חשיב לצורך וה"ל לאסור מה"ת אלא דתוס' לעיל ד"ג פליגי עליו ולקמן ר"פ א"צ דבאו"נ אין חילוק בין אפשר מעיו"ט א"ל וכתבתי לעיל דה"ט דמתוך שהותרה לצורך כשלא אפשר מעיו"ט הותרה גם שלא לצורך דהיינו אפשר מעיו"ט ול"ל דבלא אפשר הוה מוקצה דלתוס' מוקצה אינו משום הכנה ולאו דאורייתא כמבואר בדבריהם בעירובין דל"ח ב' בד"ה אמר רבה ובשבת צ"ה ד"ה והרודה ס"ל דגם טחינה מותר מה"ת ולפ"ז לב"ש דל"ל מתוך אסור לצוד ביו"ט אותם שברשותו דהיה אפשר מעיו"ט ויש חשש שיבא לצוד כמ"ש הרמב"ם בשבת והנה לעיל ד"ח כתב הרא"ש דתרי איסורי לא מתירין משום שי"ט וא"כ קשה מה רמי דב"ש אדב"ש הא הכא לב"ש יש תרי איסורי שלא יבא לצוד ומ"ע שלא יאמרו להטיח גגו צריך אלא לס"ד דלא ידע מד"נ גם לעיל יש תרי איסורי חדא משום מוקצה דלא הבינו וחדא משום חופר גומא וכמ"ש תוס' לעיל ד"ה חזינן ומהרש"א שם לזה תירץ שפיר התם יש ד"נ ולב"ה הכא דשובכו מוכיח עליו ליכא מ"ע ולדדהו מותר צידה מה"ת גם באפשר מעיו"ט משום מתוך וליכא למגזר שלא יבא לצוד דהוא נזל"ג וליכא איסור כלל לב"ה משא"כ לעיל יש חד איסור עכ"פ דחופר גומא אך לפ"ז קשה נימא בהא פליגי ב"ש וב"ה דב"ש לטעמייהו חיישי שיבא לצוד וכ"ע ס"ל שובכו מוכיח עליו וצ"ל דא"כ עדיין תקשי לב"ש למה מתירין לעיל משום שי"ט ביחפור בדקר חד איסור והכא לא ועכצ"ל דיש כאן עוד חשש דלהטיח אלא לפום דמחליף במסקנא לדעת התוס' הך דהשוחט א"כ ל"צ לתרי לישני דרב' חנן ב"א דלעיל דפליגי בטעם דלהטיח וכדעת הרמב"ם נימא בשבת ויו"ט משום שלא יבא לצוד לב"ש ומזה הוכחה רבה דלא קיימא מלתא דר"י דמוחלפת השיטה דאל"כ נסתרו תרי לישני דר"ח ב"א ומוכרח דר"י לגרמיה אחלפיה וכמ"ש המלחמות אמנם לדעת התוס' הק"ל רק לפמ"ש תוס' לעיל ד"ג דצידה וקצירה לכ"ע אסור מה"ת דלא התירה רק מלישה ואילך א"כ ל"ל לב"ה ה"ט ולב"ש א"ש דכאן יש תרי חששי ולב"ה אף דיש חשש צידה התירו משום שי"ט ובשחט חיה ועוף דאסרו הק"ל אלא די"ל לפמ"ש המלחמות דהיכא דלא שכיח וקיל משום שי"ט משא"כ בשכיח וע"צ הרוב לא אתי לאמנועי משי"ט א"כ כיון דע"כ אתה מצריכו לד"נ בכונה מעיו"ט והכנה הלא יכול לנתקו מעיו"ט אם תצליכו לכך ולא אתי לאמנועי משי"ט וזה ודאי ל"ש שינעץ הדקר להכין עפר ולא ינתקו אם הדין כך משא"כ אם ל"צ ד"נ שכיח טובא שלא תמין' כלל ועכצ"ל לב"ה שובכי מוכיח עליו דאם משום שי"ט דשכיח מתירין תרי חששי ה"נ לא ליבעי ד"נ ולב"ש גם בד"נ חששו לשונו ולס"ד דלאו ידע מד"נ גם שם שכיח שי"ט ואף שכתב מלחמות בטעם דר"י דל"ח לאמלוכי משום שי"ט דשכיח שלא יהא לו עפר לכאורה אינו מובן כיון דצריך ד"כ גם לב"ש א"כ יכול לנתקו מעיו"ט אלא דאכתוב לקמן בס"ד דרק לר"י צריך ד"נ לפי האמת לא לדידן ולפ"ז עדיין צורך לבאר למה צריך לתרץ אליבא דב"ה באינך נימא דשי"ט בד"נ לא שכיח כ"כ כאינך אלא דאיש דלענין ב"ה אומרים דדי בזו"ז אני נוטל כיון דמצריכו לנענע יכול לנענע מבע"י כיון דבא לשאול יורו לו לנענע וא"ל ישאל ולא ידע הדין גם זו"ז אני נוטל לא יאמר ולא שכיח שיאמר זו"ז אני נוטל ולא ידע לנענע והוי ממש כד"נ ועוד שם י"ל אפכא דצריך לנענע שלא ישתכח כחושים וימנע משי"ט עכצ"ל לב"ה דינא הכי דדי בזו"ז אני נוטל ולא משום שי"ט ובעלי לקצב עליו בשר יש תרי איסורי מלאכתו לאיסור ומוקצה מחמת חסרון כיס ועיין רש"י ופנ"י וכיון דמ"מ מתירין ב"ה גם בלא ד"נ יתירו ובזה שייך שי"ט טובא ע"כ הוכרח לתרץ דתורת כלי עליו ומותר לטלטל לצורך גופו וליכא רק מוקצה דח"כ וכן בעור לפני הדורסין יש חשש איסור ומוקצה כמ"ש הפנ"י וכן יש חשש בתרסין בנין וסתירה לס"ד ואיסור טרחא דלאו צורך כמו שפרש"י ולקמן מסיק להדיא דגזרו באמצע אטו מן הצד גם אי אין בנין בכלים מה"ת ויש תרי חששי גם בד"נ יתירו תרי חששי ולא יצטרכו ד"נ משום שי"ט:

ולפ"ז מיושב ג"כ הא דמשני גבי עלי דתורת כלי עליו דעדיין קשה הא מוקצה מחמת ח"כ ועכצ"ל לב"ה משום שי"ט וכמ"ש תוס' לקמן והק"ל לב"ה ולפמ"ש א"ש ולפ"ז י"ל הגרסא דמסיק ע"כ ל"ק ב"ה אלא דאין בנין וסתירה בכלים דעדיין קשה דהוה טרחא של"ל וכפרש"י ולפמ"ש א"ש:

אמנם בלאו ה"ט דשינו ל"ש כ"כ בד"נ י"ל ע"ד הנ"ל כי בד"נ יש תרי איסורי חופר גומא ועוד דזה ל"ח הכנה גמורה מה שנעוץ דקר וכמ"ש המפרשים וי"ל ה"ט כיון דיש לנתק הדקר משום חופר גומא הוי מוקצה מחמת איסור ולא נסתלק האיסור עדיין דבכה"ג גם בדרבנן הוי מוקצה כמ"ש תוס' לקמן דף ל"א ע"ב עיי"ש א"כ לא יתכן משום שי"ט להתיר לביה תרי איסורי וב"ש חשבי ד"נ הכנה ועכצ"ל לב"ה שובכו מוכיח עליו דאל"כ יש ג"כ תרי איסורי דיאמרו להטיח גגו צריך וכן בכולהו דמייתי יש תרי חששי וכן בזו"ז אני נוטל לב"ש צריך לנענע משום תרי חששי כמבואר לקמן בגמרא דף יו"ד ובאסיז שמא ימלך נמצא הכנתו בטעות וטלטל מוקצה ועוד חשש דאתי לאמנועי משי"ט ועיין פנ"י הרי בכולהו תרי חששי וע"כ משני הש"ס לב"ה לסלק מחשש אחד ממילא שפיר מתירין משום שי"ט כמו בהולכת סולם משא"כ בד"נ יש תרי חששי דל"ה הכנה מעליא ומשום חופר גומא וכ"ז הוצרכתי לשיטת התוס' אבל גם אם נאמר דתוס' לא נחתו לחשש צידה כרמב"ם מ"מ א"ש מ"ש בגוף הסוגיא דעכצ"ל לעיל בעפר תחוח יש חד איסור דחופר גומא דאל"כ למה אסרו ב"ה לכתחלה וכמ"ש מהר"ם לעיל דף חית וכן עלי לקצב עליו יש איסור דח"כ כמ"ש תוס' לקמן די"א ולרמב"ם דגם בשובך להוליך הסולם יש חשש צידה עדיין ולדברי הפוסקים גם ביו"ט לידה אסור מה"ת יש עוד בסולם ואף דשובכו מוכיח חשש צידה ועכצ"ל כמ"ש דלא בא רק לסלק חד חששא ולב"ש בכולהו יש תרי חששות לבר מד"נ דלב"ש ליכא רק חשש דחופר גומא וכמה נתחבטו המפרשים בסוגיא זאת ולפמ"ש א"ש הכל בס"ד:

תוכן העניינים

ערך שי שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה