ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
ביצה · דף ח:
ס"ס יו"ט עשה ול"ת אלא א"ר ובתוס' תימא דהכא משמע דרבא ס"ל יו"ט עשה ול"ת ובפרק ב"מ משמע דס"ל יו"ט רק עשה ונ"ל דאינו ודאי שיכתוש ורש"י פירש דרוב פעמים לא יכתוש ועיין יו"ד סימן צ"ז בספק זב שומן תחת הפת דחשוב ס"ס שמא לא יאכל הפת בחלב והש"ך שם השיג דזה ל"ה ספק דרגילות לאכלו בחלב משא"כ הכא דרוב פעמים לא יכתוש וא"כ איך נדחה ספק עשה מפני ספק כתישה ול"ל עשה קיל מל"ת דהא עשה דוחה ל"ת משום דעשה חמיר כמ"ש רמב"ן בפ' יתרו אלא דיו"ט עשה ול"ת לזה אמר סוף סוף יו"ט עשה ול"ת דמקודם קשה איך נדחה ספק עשה דחמיר מפני ספק ל"ת רק די"ל דיו"ט עשה ול"ת וזהו עכ"פ סוף הדבר ומינה לא תזוע א"כ בודאי נמי שמא יכתוש נמצא למאן דל"ל יו"ט עשה ול"ת כ"ש דקשה:
איך נדחה עשה דחמיר ואף ד"ז אמר דעשה קיל מל"ת מ"ל חומרא רבה ורמב"ן שם אמר רק דעשה גדול מל"ת ומ"מ אמת דל"ת חמיר דעשה שכרו גדול דעושה מעשה אבל העובר על ל"ת עונשו גדול מעובר עשה בשוא"ת וע"כ כשנפגשו עשה ול"ת נדחה הל"ת ואינו נענש דאנוס הוא ומקבל שכר יותר על המעשה אבל כאן דיש חשש דיעבור על ל"ת שפיר יש לגזור ולבטל ספק מ"ע וא"כ ל"ק קושיתו הנ"ל מ"מ רבא גופא ס"ל שם ביבמות דעשה אינו דוחה ל"ת שיש בו כרת ולא ס"ל מ"ל חומרא רבה מ"ל חומרא זוטא ע"כ ס"ל דעשה חמיר מן לאו שאין בו כרת ושפיר פריך ס"ס:
עוי"ל לדייק לשון סוף סוף וגם לתרץ הא דלא פריך קודם תירץ בהדי דכתיש מכסה דלכאורה קשה ניחוש שיכתוש טרם יכסה וכן הקשו המפרשים וצ"ל כיון שיכול לעשות בהיתר לא חייש שיעשה באיסור אם יהיו רגבים וא"כ עדיין י"ל אף דיו"ט עשה ול"ת מ"מ לא פסיקא לתנא לאסור ודאי מחשש כתישה דאם יש לו קטן יכול לעשות ע"י כתישה של קטן לפמ"ש מג"א בסימן רס"ט בשם מהר"ם דאיסור עשה מאכילין לקטן בידים וכה"ג כתב הפרמ"ג בפתיחה לא"ח חדש אות גימל דקטן אינו מצווה על מ"ע ורחמנא פטרוה רק ל"ת מוזהר אלא דאינו בעונש ואף אם פטור אין מאכילין אותו עיי"ש וא"כ לכאורה יכול קטן לכסות דלדידיה ליכא רק ל"ת ונדחה מפני עשה שמחויב הגדול אלא דאין שליחות לקטן ובעצמו אינו מצווה והמצוה על השוחט לכסות ומחלוקת הפוסקים ביו"ד סכ"ח אם יכול לכבד לאחר ולכ"ע דוקא גדול דבר שליחות וגם עליו מוטל המצוה א"ל כסהו השוחט ועיין א"ח סימן תל"ד בשע"ת ממח"ב בשם הרמ"ע דיכול לעשות שליח לבטל חמצו ודוקא גדול דבר מיעבד מצוה הוא עיי"ש אלא דעדיין יכול קטן לכתוש ויכסה הגדול דלקטן ליכא רק ל"ת ונדחה מפני עשה דגדול ול"ל דאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך כדאיתא בשבת דף ד' דהא מבואר בפסחים דנ"ט דכהנים עוברים על עשה דהשלמה מפני עשה דמחוסר כפורים וכבר הרגישו שם תוס' ובגיטין מ"א לענין כופין את רבו ועושה אותו ב"ח דהיכא דלא פשע אומרים לזה לעשות איסור זוטא. שלא עשה חברו איסורא רבא וה"נ ועוד כאן א"א לקטן חטא כלל דקטן אוכל נבלות אין ב"ד מצוון להפרישו רק אין מאכילין אותו בידים דילפינין משרצים ודם דדרשינין לא תאכיל א"כ האיסור רק על הגדול שלא להאכילו אך כ"ז אם א"צ להיות בעדנא דמקיים עשה ידחה ל"ת אבל כיון דפריך דאינו בעדנא ותירץ בהדי דכתיש מכסה עכצ"ל ע"י עצמו דאם יכתוש קטן אינו בעדנא א"כ קשה סוף סוף כיון דע"כ צריך בעדנא א"כ קשה דיו"ט עשה ול"ת דל"ל דיצוה לקטן לכסות וכמ"ש ול"ל דיצוהו לכתוש דאסור לומר לקטן לכתוש דמוזהר שלא להאכילו בידים כמבואר בא"ח בב"י סימן שג"ם ואין עשה דוחה ל"ת וגם למאן דס"ל שהוא מדרבנן ג"כ אסור דהעמידו דבריהם נגד ד"ת בשוא"ת כמ"ש תוס' ד"ה תני ולפמ"ש תוס' לחלק בין פשע א"ל לענין לאמר לו חטא כדי שיזכה חברך בל"ז א"ש גם כשנאמר דרק מדרבנן אין מאכילין לקטן בידים מ"מ אם אין לו רק רגבים אסור לשחוט על סמך שיצוה לקטן לכתוש דל"ה בעדנא ממילא אם עבר ושחט דפשע תו א"א חטא שיזכה חברך ועייש"ה בפרמ"ג דמסופק אי על ל"ת מוזהר קטן אלא דאינו בר דעת או פטור לגמרי רק הגדול מוזהר שלא להאכילו עיי"ש ומיסתביר דקטן אינו מוזהר כלל מדקטן פקח ג"כ פטור ולפ"ז ודאי כשמאכילו הוי חטא כדי שתזכה אתה המאכילו ואף דאין זה נחוץ לדברינו כאן מ"מ נ"מ במק"א:
עוי"ל לפי מה שהקשה במקנה ובישע"ק ובנו סימן תצ"ח דמאי פריך דהוא עשה ול"ת הא יכול לומר לאשה שתכסה דאינה מצווה על מ"ע שהז"ג ול"ל דשליחו כמותו דאשלד"ע ותרצו כיון דאינה בת חיובא על הל"ת ישלד"ע עיי"ש ועדיין קשה לפי מסקנת הש"ך חו"מ סימן קפ"ב דגם כה"ג אשלד"ע אך לע"ד לק"מ דבלא"ה נחלקו הפוסקים אי יכול לכבד לכסות או למול בנו ודעת השיך חו"מ סימן שפ"ב דא"י וש"פ הסכימו דיכול וכן עמא דבר וטעמם דשליח כמותו וא"כ ממ"נ א"ת שליחו כמותו הרי אצלו יש עשה ול"ת ואי אשלד"ע א"כ לאו כעושה המשלח הוא מבטל השוחט המ"ע דכסוי דאמרה תורה וכסהו בעפר מי ששחט יכסה כדאיתא ביו"ד סימן כ"ח דאין שליחות לחצאין וכמ"ש רמב"ם פ"ז דמעילה דאף דרבתה תורה במעילה דישלד"ע מ"מ אם נתערב באותו מעשה איסור אחר כיון דלאיסור האחר אשלד"ע פטור המשלח ממעילה ג"כ ועיי"ש מל"מ ובפ"ג מה ג וכן מצאתי בברוך טעם בכלל עשה דוחה ל"ת אך שני מעשים זה אח"ז י"ל על כתישה שהיא עברה אשלד"ע וככתישו בלא אמירת המשלח וכסוי שאחריו שליחו כמותו ומ"מ עשה דשוחט המשלח דוחה ל"ת דאשה דאומרים לה חטא כדי שיזכה חברך כעשה דהשלמה דכהנים דנדחה מפני עשה דפסח של מחוסר כפורים כיון דלא פשע כמבואר בפסחים ותוס' שם דנ"ט אך ל"ה בעדנא ומוכרח לאוקים בהדי דכתיש מכסה שפיר פריך סוף סוף עשה ול"ת הוא גבי איש ועיין יו"ד סימן א' ברמ"א בשם הגאונים דנשים לא נהגו לשחוט ואין מניחין אותן דחלושי דעת הן ושמא יתעלפו עיי"ש טו"ז ולולא דמסתפינא ה"א אף דתוס' בריש חולין השיגו על הלכות א"י מ"מ ביו"ט לכ"ע לא תשחוט אשה דשמא תתעלף והוי שלא לצורך וכדלקמן דף ל"ג דאין מלבנים רעפים שמא פקעו וכן בעי שם בעוף שנדרס ואף דמסיק שם דמותר לשחטו היינו משום חז"כ דגוף ועיין בב"י וכו"פ שם ובלא"ה כתב האגור דמנהג אבותינו מעולם שלא להניח לנשים לשחוט ומנהג אבותינו תורה:
אך מה שצל"ע אם אומרים לאשה חטא כדי שיזכה איש אף דלא פשע דאינה בכלל ערבות וכמ"ש הרא"ש בברכות פמ"ש כף ע"ב וכן מסתבר: