ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
ביצה · דף ח.
גמרא פ"ק ואפר כירה יל"ד למה משבש יאמר מש"ה אסרו ב"ה לשחוט ול"ח לשמחת יו"ט ומודי דיעבד דלכתחלה יכול לעשות אפר כירה שיבער עצים לתבשל ויכסה בו כשהוא חם דהוה מוכן משא"כ כשכבר שחט אם ימתין יבלע הדם בקרקע כמ"ש הרא"ש ע"כ יכסה בד"נ ויהא נ"ט לב"ה:
מאי אריא ספק ודאי נמי עתוס' דמה א"ה ונלע"ד דבלאו דר"י י"ל דהוא מוקצה רק לצורך או"נ מותר טלטול לבד ע"כ ודאי מותר לשחוט דאל"כ לא לא יאכל וחשוב צורך או"נ כגריפת אפר מוקצה ול"ל דהוה השתמשות דמלל"נ אף דגורם הנאה כטבילת טמא במעיין שנדר ממנו הנאה בימות הגשמים אף דנטהר לטהרות מחמת דגוף הטבילה אין בה הנאה אך כוי דהוה ספק דלרמב"ם וכ"פ מה"ת לקולא ומבואר בפר"ח סימן ק"י ובאחרונים שם דתליא בפלוגתא דתנאי אם מביא אשם בחתיכה אחת ספק חלב ומצוה דרבנן ליהנות ניתנו לכ"פ כמ"ש רז"ה ור"ן בר"ה פ"ג א"כ ספק אסור לכסות משא"כ לר"י דאמר כאן עושה בו כ"צ: