אור ברסלב
ערך שי שס ביצה › דף ד.

ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק

ביצה · דף ד.

דף ג.

גמרא מהו למטוכהו האידנא ולמכלנהו למחר א"ל מה דעתך רב ור"י הלכה כר"י קל"ט דלא ימנע או דיסבור כר"ח צורכי שבת נעשין ביו"ט או הואיל כרבה ומותר לבשל מיו"ט לשבת מדאורייתא וע"י ע"ת גם מדרבנן כדאיתא בפא"ע דמ"ו ע"ב וא"כ הכא דהיום אסורים הביצים באכילה ל"ש הואיל ומקלעי אורחים א"כ א"א לומר דמותר לבשל רק משום צורכי שבת נעשים ביו"ט אך מבואר ברש"י פא"ע שם הטעם דיו"ט ושבת קדושה אחת וא"כ הכא דבעי למטונהו למחר משום דשתי קדושות הן הוי תרתי דסתרו ובשלמא לתוס' שם גם אי שתי קדושות הן מ"מ צורכי שבת נעשין ביו"ט דצורך היום הוא וכאו"נ דמי שפיר ומצאתי בצל"ח הרגיש בזה וכתב דלר"י דל"ל הכנה דרבה מותר בלאו הואיל דצורכי שבת נעשין ביו"ט אבל לרש"י הנ"ל לא עלתה תירוצו דלר"י שתי קדושות הן ור"ח בלא"ה הכנה דרבה לא ס"ל כדאיתא בעירובין דל"ח ובמלחמות פא"ע ועיין לקמן די"ז ע"א תוס' ד"ה מ"ט שכתבו דר"י מודה בהכנה בידים דאסור וי"ל דהיינו לאסור מדרבנן ובהכנה ממילא גם רבנן לא אסרו לר"י ולפיכך מועיל ע"ת ועכצ"ל דתוס' ס"ל לעיל דף ב' ע"ב ד"ה והיה דהכנה בידים גם לרבה מותר מדאורייתא כיון שהיה בעולם אך לרש"י קשה ולפמ"ש אס"ז לקמן די"ב לתרץ לרש"י דס"ל מתוך גם בליכא צורך כלל הא דאופה מיו"ט לחול לוקה לר"ח וגם לרבה צ"ל הואיל משום דרבה ור"ח ל"ל מתוך עיי"ש לפ"ז י"ל מש"ה הוכרח רש"י לומר לר"ח צורכי שבת נעשין ביו"ט משום דקדושה אחת הן אבל לר"י דס"ל לקמן מתוך בלא"ה נעשין ביו"ט ור"י לא ס"ל הכנה כאן אך לפמ"ש הר"ן לקמן בדעת רש"י דל"ש לומר מתוך בעושה לצורך מחר וא"כ עכצ"ל גם למאן דס"ל מתוך דצורכי שבת נעשין ביו"ט משום חדא קדושה או משום הואיל והק"ל ואפשר י"ל דשייך הואיל וחזי היום לקטנים ולפ"ד רשב"א ור"ן שבב"י א"ח סימן שג"ם דמאכילין אותם בידים איסור דרבנן במידי דאכילה דרבותייהו בכך והמג"א שם וסימן רס"ט כתב דמידי דאינו איסור בעצם רק הזמן גרמא ודאי מותר להאכיל לקטן ועתוס' פסחים ק"ו ב' ד"ה ואישתלאי ובשבת י"ב ע"ב ד"ה ר"נ שכתבו לענין מם דאמרינן בר"ה דף כ"א בסים תבשילא דבבלאי בצומא רבה דמערבא דאכילת היתר רק היום גורם עדיף מאכילת איסור בעצמם ולפ"ד המג"א י"ל ה"נ במוקצא דרק היום גורם ומותר למחר ומבואר בפסחים במשנה ותוס' ומפורשים שם פא"ט דמ"ו דחלת ח"ל מותר לקרות לה שם ולאפותה בטומאה דחזיא לכהן קטן וה"נ הואיל וחזי לקטנים מותר לאפותם: תוס' ד"ה נימא קסבר רב שבת ויו"ט חדא קדושה הקשו דנימא משום דאתקצאי ביה"ש דאפיקי שבת ע"כ אתקצאי לכולא יומא ובשעה"מ פ"א מהיו"ט בשם הליכות אלי הקשה דא"כ למה אמר רב דוקא בשבת ויו"ט ולא שני יו"ט ש"ג והנה י"ל לפמ"ש תוס' בפרק לולב וערבה דאתרוג בשמיני מותר דל"ש לומר דאתקצאי ביה"ש כיון דנטילת לולב כל שבעה במדינה רק מדרבנן וביה"ש הוי סד"ר ולקולא וא"צ לצאת בו עיי"ש וא"כ קשה הכא לענין נולד דג"כ דרבנן יהא מותר ביה"ש וא"ל דהוי דשיל"מ לפמ"ש המרדכי פא"צ דרק לענין ספק אם נולדה היום חמיר דשיל"מ דיש לו חזקת הגוף דהיום נולד אמנם י"ל לפמ"ש הפוסקים דאם נ"מ לענין ספק בדאורייתא ודרבנן ביחד שניהם לחומרא ה"נ ביה"ש דשבת נ"מ לל"ט מלאכות באו"נ אם שבת אם יו"ט אבל בשני יו"ט ס"ג דליכא רק ספק דרבנן מותר ובפשיטות אמרתי די"ל ממ"נ אי היום חול א"צ הכנה אי אתמול חול אינו מוקצה משא"כ בשבת ויו"ט וכן ראיתי אח"כ בשעה"מ בשם ריטב"א וצ"ל אף דמ"מ לדידי' ל"ה חזי דלא ידע שהוא חול מ"מ הוא כמוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין בו דקי"ל דמותר משום דבעצם חזי אמנם ק"ל לפ"ז גם בשבת ויו"ט נימא ממ"נ אם ביה"ש לילה הרי מותר היה רק לא ידע ואם ביה"ש יום א"כ לא אתקצאי תחלת י"ט ומה אכפת דאתקצאי סוף היום ומה דמרגלא בש"ס דאתקצאי ביה"ש דאל"ה אימר ביה"ש לילה וכשלא אתקצאי תחלת לילה הוה רק מוקצה לחצי שבת אך י"ל לפמ"ש רש"י דענין מוקצה משום דצריך הכנה מעיו"ט י"ל אף דביה"ש יום כיון דאז היה מוקצה לא הוכן מעיו"ט ואף דתחלת לילה מותר היה לא מועיל אבל לתוס' וש"פ דס"ל דיו"ט ושבת מכינים לעצמם ול"צ הכנה מבע"י והכנה דרבה מפני שהוכן משבת ליו"ט כמ"ש ר"ן ואס"ז ופנ"י לעיל ב' ע"ב א"כ הק"ל מה מקשי תוס' ולפ"ז י"ל גם קושית תוס' בדיבור שלאחריו דמאי הכנה איכא הכא דאתמול בחול גמרה די"ל דה"ק רב ס"ל הכנה דרבה וצריך הכנה מבע"י דוקא כפרש"י א"כ י"ל מגו דאתקצאי ביה"ש אתקצאי לכולא יום דתו ל"ל ממ"נ הנ"ל ונ"ל דעת התוס' דל"צ הכנה מבע"י משום דקי"ל יו"ט ושבת שתי קדושות א"כ מה דילפינין מוהכינו הכנה דרבה היינו שלא להכין מיום לחברו אבל יום לעצמו מיכין דהא מנ"ל אבל אם נימא חדא קדושה ע"כ הכנה דרבה דגם לעצמו אינו מיכין דצריך הכנה מיום חול והנה הגמרא כאן כבר ידע הכנה דרבה וא"כ לס"ד דקסבר רב חדא קדושה וכל מילי דמר עביד כרב א"כ איך יתכן הכנה דרבה עכצ"ל דצריך הכנה מבע"י ומה דלא אמר מיד טעמא דרב משום הכנה דס"ד כקושית התוס' ד"ה אלא דזה ל"ה הכנה ומה דלא מסיק דר"י טעמו דזה ל"ח הכנה דהא בלא"ה ע"כ לא ס"ל כרבה דכולהו כרבה לא אמרו והוא ג"כ מוקי למתניתין משום משקין שזבו ועוד לפמ"ש הצל"ח דס"ד דכ"ע ס"ל הכנה דרבה רק דס"ד דאיירי בספנא מארעא דליכא הכנה בלידתה עיי"ש וא"כ עכצ"ל כיון דהכנה בעי ויו"ט ושבת חדא קדושה ע"כ צריך הכנה מבע"י ועוד לפמ"ש באס"ז לעיל דמאן דלא ס"ל הכנה דרבה בממילא ע"כ מוקי לוהכינו להכנה בידים וכן מוכח בפיה"מ לרמב"ם ר"פ וכ"כ תוס' לקמן די"ז ד"ה מ"ט וא"כ את"ל דקדושה אחת למה לא יכין יו"ט לשבת ע"כ לענין מוקצה דמאכל צריך הכנה מבע"י וכדס"ל לרבה בפא"ע דעצי מוקצה אסור מה"ת משום והכינו ואף דהדר בו כתבו המפרשים דרק לענין זה ולא לענין מאכל מכל הלין מוכרח לפ"ד דס"ל קדושה אחת דצריך הכנה מבע"י ומה דאמר לעיל מאתמול גמרה לאפוקי דלא גמרה מקודם כמ"ש באס"ז וא"כ צריך הכנה מבע"י ול"ל ממ"נ הנ"ל וע"כ א"ש דלפי האמת ל"ל דמסיק דרב ס"ל הכנה דרבה ומשום דאתקצאי ביה"ש וכנ"ל די"ל ממ"נ כיון דשתי קדושות הן אינו מוכרח דצריך הכנה מבע"י אבל לס"ד דקדושה אחת ע"כ צריך הכנה מבע"י א"כ ק"ל שפיר נימא מגו דאתקצאי ביה"ש ומתורץ קושית הצל"ח דה"ל לתוס' להקשות על ר"י דמתיר באמת דנימא הואיל ואתקצאי ביה"ש משא"כ לרב ל"ק רק דיש עוד טעם ולפמ"ש א"ש דר"י דס"ל שתי קדושות הן ל"צ הכנה מבע"י והכינו להכנה בידים מקודש לחברו א"כ ל"ל מגו דאתקצאי ביה"ש דממ"נ אי ביה"ש יום מוכן היה תחלת לילה ואי לילה א"כ מותר היה וכן אי מקצתו יום ומקצתו לילה:

ועדיין יש לדון דגם אי ביה"ש לילה מ"מ אסיר משום תוס' שבת דקי"ל דהוא דאורייתא גם במו"ש וי"ל לפמ"ש מג"א בסימן רס"ט סק"א בשם מהר"ם דמ"ע מאכילין לקטן בידים וא"כ לפמ"ש תוס' לעיל ג' א' בד"ה גזרה דאם מוכן לעורבים הוה מוכן לאדם ביושב ומצפה שינשרו הפירות מעצמם כ"ש במוכן לקטנים ואין לך יושב ומצפה גדול מזה כיודע מיד שתחשך יסתלק המוקצה ותו"ש אינו רק מ"ע ומאכילין לקטנים אך לפ"ז תמוה בעיני גוף קושית התוס' שהקשו נימא מגו דאתקצאי ביה"ש הלא ראוי לקטנים דלהרשב"א ור"ן מותר להאכילם בידים איסור דרבנן כמ"ש במג"א שם ובב"י סימן שג"ם וגם להחולקים עכ"פ אין מצווין להפרישו באיסור דבריהם אפילו אביו כמ"ש רמ"א שם ובש"ך יו"ד סימן פ"א ס"ק כ"א וכ"ו ולהג"מ הוא כ"ש ממ"ע ובמוקצה י"ל לכ"ע דרק הז"ג ועוד הא מבואר בסוכה דמ"ה בשביעי של סכות מיד בשחרית התינוקת שומטין לולביהן ואוכלין אתרוגיהן אף דהוקצה למצותן ביה"ש ואסור לגדולים כמ"ש תוס' שם בד"ה מיד ובפיה"מ לרמב"ם שם כתב לפי שאין התינוקת מדקדקין באיסור והיתר ולמה לא ימחו אבותיהן בידם וכבר הגיעו לחינוך דהא נטלו לולב כל שבעה וע"כ דאין מצווין להפרישן וכ"ש במוקצה מחמת איסור דקיל טפי וצ"ל דדוקא במאכל דרבותיה דתינק הוא וכמ"ש הרשב"א הובא במג"א סימן רס"ט ובסימן שג"ם ובסימן ק"ו אבל ליתן לו לינק מאשה אחר כד"ח וכבר פירש אסור דתו אינו רבותיה כיון דפירש ואינו מאכל כדרכו כדמוכח במג"א סימן רס"ט וע"כ רק באתרוג דנוהגין היו לאכול כמ"ש ואוכלין אתרוגיהן ור"ח מטבל בו ואוכלו הוה רבותייהו בכך משא"כ כאן שבת ביה"ש דאינו ראוי רק לגמעה חיה ומפרישין אותם מלמטוונהו דעדיין רק מלאכה הוא ומפרישין אותם אפילו משבותים כמ"ש הפוסקים שם ולגמעה חיה אין דרך אכילה בכך כמ"ש הרז"ה ר"פ וביו"ד סימן קי"ד מבואר דביצה יש בה משום בש"ע דאינו נאכל כמות שהוא חיה ממילא ל"ל דהוה מידי דאכילה ורבותיה בכך וגם לדעת הפוסקים דאביו אינו מצווה להפרישו אף מאיסור תורה מ"מ י"ל לפ"ד הרשב"א בפרק חרש לענין עירוב דאם אינו ראוי להאכילו בידים לקטן קרינן ליה אינו ראוי לקטנים וסברתו כיון דאסור להאכילו הרי חשוב איסור גם לקטנים רק כשעושה מעצמו א"צ להפרישו מאיסור וא"כ ל"ק מאתרוג די"ל דאין מאכילים אותם ושייך לומר מגו דאתקצאי ביה"ש דבעצם אינו ראוי וגם נבלה אין ב"ד מצוון להפרישו ואף אם במידי דאכילה כדרכו ורבותיה בכך מאכילין אותו כשרק היום גורם מ"מ הכא לגמעה חיה אין דרכו ורבותי' אבל ביו"ט יכול למטוונהו אף דמדרבנן אסור בטלטול המניעה מצד הגדול ואם שכח ונטלו בידו מותר להאכילו לקטן הוי ראוי לקטנים וא"כ ל"ל מגו דאתקצאי ביה"ש רק מחמת ביה"ש של עיו"ט דלא היה בעולם ומתורץ קושית הליכות אלי דלס"ד דתוס' תקשי על רב מב' יו"ט ש"ג הארכתי בזה כי הוא מקצוע גדול לענין מוקצה בדרבנן היכי די"ל מוכן לקטנים ביה"ש ויושב ומצפה ואפשר גם יושב ומצפה א"צ רק במוכן לעורבים דלא הוי מוכן לאדם ועיין מג"א תרי"א סוף סק"ב:

גמרא שא"ה דמקלי קלי איסורא במרדכי ספ"ב דשבת הוכיח מכאן לענין גיגית מלאה ענבים וזב גם בשבת דבטל אף דהוי דשיל"מ כיון דתחלת ביאת האיסור מעורב וראיה מכאן דהיכי דמקלי קלי גם דבר שיש לו מתירין בטל וראיותיו אינו מובן כמ"ש צל"ח כאן ובכו"פ סימן ק"ב והנלע"ד לפ"ד רש"י דטעם דשיל"מ דל"ב דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר הא דבאינו בטל כתב הת"ח משום דאין ההיתר נקרא ע"ש האיסור רק ע"ש דבר שנתערב בו והוי כאל"ו וא"כ י"ל דס"ל למרדכי דגם במב"מ ל"ש לומר דההיתר נקרא ע"ש האיסור רק כשהיה מקודם בעין משא"כ בלא ניכר מעולם רק תכף כשחל האיסור נתערב ל"ש לומר עליו כי הוא זה שהיה אסור ויש לו היתר למחר וס"ל גם הכא דמקלי האיסור ה"ט דלא יהא נקרא עליו למחר כיון דמקלי קלי רק על הפת וחשיב כאל"מ:

והנה עיקר סברת המרדכי נ"ל דל"ש לומר עד שתאכלנו באיסור רק אם כבר חל האיסור משא"כ אם ע"י הביטול אינו מתחיל האיסור כלל וכה"ג מצינו בנטל"פ אם כבר נאסר הכלי לא רצו חכמים להתירו אח"כ ולא גזרו שיאסור התערובות מתחלה ע"י נטל"פ וכן בנ"ט בנ"ט של איסור אסור אבל של היתר כשפוגע נ"ט בנ"ט דבשר עם חלב אינו נעשה איסור בתחלה:

והנה המרדכי בשילהי חולין כתב להיפך ביבמה שרקקה דם דא"א בלא צחצוחי רוק הא דא"ב ברוב משום דלא ניכר מעולם הרוק בפ"ע ותרצו האחרונים דהתם גם הרוב לא ניכר מעולם אבל מלשון המרדכי בחולין שם נראה להדיא דמשום דהרוק לא ניכר מעולם בפ"ע לא בטל עוד הרבו להקשות עליו ונלע"ד לפמ"ש הר"ן בפרק כל הצלמים גבי זוז"ג דגורם היתר בטל וע"כ המבריך ילדה בזקנה מותר ומ"מ המבריך ילדה של ערלה בילדה שעשו לסיג ולקורות ל"ב משום דא"א להבטל רק אם האיסור אפשר להיות מותר ואין ההיתר אפשר להיות אסור אבל אם ההיתר אפשר לו להיות אסור בטל הוא לגבי האיסור שא"א להיות היתר והיינו דאמרינן בפרק משוח מלחמה מ"ט ילדה בילדה דלא בטלה דאי אמלך עליה לפירות בת מהדר היא להיות ערלה עיי"ש נמצא יפה כח מי שא"י להתהפך מכמות שהוא לבטל דבר אחר שיכול להתהפך כמותו וא"כ ה"נ ודאי מה שלא ניכר מעולם בפ"ע ולא הוה בו שום שינוי ולא אתרע יפה כחו שלא יתבטל אבל דוקא אם המיעוט א"א להתהפך וכמו הרוב משא"כ הכא דיש לו היתר לאח"ז ומ"מ לא חמיר משום דשיל"מ כמש"ל א"כ אדרבה יפה כח הרוב לבטלו וכה"ג כתב ג"כ הפרישה ביו"ד סימן ק"ב הובא בפרמ"ג שם דדבר שאפשר לחזור להיתר לאח"ז בטל גם דבר חשוב כביצה שהוא דבר שבמנין ועפי"ז נ"ל לתרץ קושית ריט"א רפ"ג דבכורות מה שהקשה על המרדכי ממ"ש הפוסקים בחמץ שנתערב קוה"פ דא"ח וניעור בפסח והא בשעת חלות איסורו כבר מעורב ולא ליבטל ועוד דאמרינן בתוספתא פ"ד דתרומות הובאה בפ"ז דדמאי בירושלמי ה"ה עלה דמשנה מאה טבל ומאה חולין וכו' מעשר טבל שנתערב בחולין אם י"ל פרנסה ממק"א מוציאו לפי חשבון וא"ל ראב"ע אומר יקרא שם לתרומות מעשר ויעלה באחד ומאה והא כשקורא שם לתרומות מעשר כבר מעורב ואיך ליבטל עיי"ש ולפמ"ש א"ש דחמץ אין איסורו קבוע דיחזור להיתר אחה"פ ותרומת מעשר אפשר למתשל עלה ע"כ בטל כילדה שעשו לסיג ולקורת דכיון דאי אמלך עלה נהפך לערלה בטלה לגבי ילדה שעשו לפירות וכסברא זאת כתב הרמב"ם ספ"א מהלכות אבות הטומאה עיי"ש בכס"מ:

גמרא ולר"א דאמר אף בדרבנן דשיל"מ ל"ב הקשו המפרשים הא ר"א לא חידש רק לענין ספק אבל בודאי דשיל"מ לכ"ע גם לס"ד ל"ב ונ"ל דהנה מה דמשני דמקלי קלי האיסור י"ל הטעם דפליטה בטל כדאיתא ביו"ד סימן ק"ב ה"נ כיון דמקלי לא נשאר בענין רק הנאה בפת אבל הש"ך השיג על רמ"א שם דעדיין י"ל עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר ולפמ"ש הת"ח דא"מ בטל דלא נקרא ההיתר ע"ש האיסור ודאי הפליטה כא"מ דלא נקרא ההיתר רק על החתיכה דניכר ובעין ולש"ך צ"ל דמקלי קלי עדיף דליתא לאיסור כלל אמנם לדעת הר"ן בנדרים דנ"ג דדשיל"מ ל"ב משום דחשוב מב"מ ממש וא"כ לפמ"ש הרשב"א בחולין דצ"ח דגם לר"י דמב"מ ל"ב מ"מ פליטת רוטב חשובה א"מ נגד חתיכה בעין כיון דקי"ל בתר שמא אזלינן וחמרא נגד ענבי חשוב א"מ וכ"ש פליטה נגד בעין עיי"ש לפ"ז הדין עם הרמ"א דטעם ופליטה בטל בחתיכה גם דשיל"מ והנה הנאת חום העצים שנאפה אצלם ודאי א"מ נגד הפת הן מצד עצמם הן מצד שמא ולא חמיר מפליטה אך לפמ"ש תוס' ופוסקים לקמן דל"ח גבי מים ומלח בעיסה דל"ב משום דישל"מ דע"י מתקן העיסה וחשוב מינו ה"נ י"ל גבי עצים בפת אך לפע"ד זה יתכן להת"ח דבא"מ לא נקרא ההיתר על האיסור שנתערב והיינו כשאינו מתקן המאכל אבל כשיתקן המאכל וא"א זולתו נקרא ההיתר גם עליו בכלל המאכל דגוף אחד הוא אבל לטעם הר"ן מ"מ א"מ היא לכל דבר ועפר"ח יו"ד סימן ק"ב וע"כ הוכרח הר"ן לתרץ באו"א הא דמים ומלח וכבר כתבנו דהס"ד ס"ל כטעם הר"ן דדשיל"מ ל"ב משום דחשוב מב"מ ול"ש לענין ספק כלל ור"א חידש טעם דעד שתאכלנו וזה שייך גם לענין ספק וע"כ ה"נ גם הס"ד ידע דהנאת עצים בפת לא חמיר ופליטה וטעם והוי א"מ נגד הפת וע"כ פריך רק לר"א דעד שתאכלנו שייך גם בכל דהו כמ"ש הש"ך ומשני דמקלי קלי וליתא לאיסור כלל ולא נקרא ההיתר עליו כלל ועיין ירושלמי פ"ב דמע"ש ה"א דמדמה שבח עצים בפת למים ומלח בעיסה דניכר חשוב לולא דמקלי העצים ואין בו ממש:

תוכן העניינים

ערך שי שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה