ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
ביצה · דף ג.
גמרא כלהו כר"נ ל"א כי קושיין פרש"י לפלגו בתרוייהו והקשו המפורשים לר"ת דגם לפי האמת נולד אסור והמוקצה מותר נימא כר"נ בלגדל בצים ומ"מ בתרנגולת מודו ב"ה כיון דאינה רק מוקצה עפ"י ובל"ע ולפמ"ש לעיל דאם נולד אסור יש לאסור גם התרנגולת העומדת לגדל בצים מחמת שנתגדלה והוסיפה שמנינות דהוה נולד ואינו בטל דגוף התרנגולת ג"כ מוקצה כ"ז שלא נסתלק האיסור ואסורה לטלטלה ואח"כ דנשתנה דעתו לאכלה ונסתלק האיסור א"א שיתבטל משום דשיל"מ וכ"ש לב"ה דאיסורין אין מבטלין זא"ז ולרמב"ם כן הלכה ועכ"פ י"ל מה"ט כלהו כר"נ לא אמרו:
בתוס' ד"ה גזרה ותימא ל"ל ה"ט דלקמן גבי נכרי שהביא דורן פרש"י משום מוקצה הואיל ולא לקטונהו מאתמול אקצנהו והוי כגרוגרת וצמוקים דגם ר"ש מודה דדחי' בידים ולע"ד י"ל לפ"ד תוס' גופא משום גזרה דשמא יעלה ליכא איסור לטלטל א"כ צריך לטעם דמוקצה בפירות הנושרין למאן דס"ל מוקצה וכ"מ בפ"י אבל לרש"י גם ר"ש מודה וצריך טעם דגזרה שיתלוש דאל"כ לר"ש ליה מוקצה די"ל שמצפה שיפלו מאליהם ולא אקצי דעתו אבל כיון שכבר נאסר גם כשנפלו ל"ל דיושב ומצפה ומ"מ הניחם מחובר א"כ דחנהו בידים והוי כגרוגרת וצמוקין דמודה ר"ש ובביצה לא שייך לומר דדחנהו ומ"מ דוחק קצת דטלטול מ"ד שמיה שם והנכון דהתם אר"פ נכרי שהביא דורן אסור משום שמא נתלש היום והוי ספק מוכן והרי רב פפא לא ס"ל לקמן תירץ דר"א דסד"ר אסור בדשיל"מ מדמשני דתנא דליטרא קציעות הוא ומיירי בס"ט ומבואר לקמן ע"ב דמ"מ לכ"ע ספק מוקצה אסור דמוקצה כעין דאורייתא וע"כ לא פריך לר"נ מספקא אסורה דמיירי בעומדת לגדל עיי"ש וע"כ הוכרח רש"י לומר משום דה"ל מוקצה וע"כ ספק מיכן אסור וחיישינין שמא נתלש היום משא"כ לטעם גזרה לבד הוי ספק דרבנן ולקולא ועיין מה שאכתוב לקמן דכ"ד בס"ד:
גמרא וכל סד"ר לקולא הקשה בת"י גם לר"נ ליפרך גם אם מיירי בעומדת לגדל ותירץ במוקצה ספק החמירו ולפע"ד י"ל בלא"ה דהמרדכי ר"פ א"צ כתב דהכא יש חזקה לביצה דלא נולדה עד היום והוא חזקת הגוף וא"כ לפמ"ש הש"ך בכללי ס"ס דבחזקת איסור גם סד"ר אסור מאי פריך וצ"ל דיש חז"ה לביצה דהיתה מותרת במעי אמה דאוכל דאפרת הוא כדלעיל ב' ע"ב אמנם כ"ז למאן דמוקו בעומדת לאכילה משא"כ לר"נ דמיירי בעומדת לגדל דלא הוה אוכל במעי אמה דע"כ קרינן לה לעיל ב' ע"א נולד וכמ"ש הר"ן א"כ ל"ל חז"ה דתחלת לידתה שנעשה אוכל אימר באיסור נולד ונשאר רק חזקת הגוף ולכ"ע גם בספק דרבנן לחומרא וא"ש לר"נ ועיין ר"ן דאף לס"ד מוקצה מותר מ"מ הביצה חשובה נולד דבמעי אמה העומדת לגדל לא הוי כלל וא"כ י"ל אף בחול לא הוה אוכל:
גמרא סיפא אתאן לס"ט עתוס' ובמרדכי ס"פ כל הצלמים הקשה ר"ש לפי שיטת ר"ת דל"ג ואחרות באחרו' בריש ביצה דמסקינין דספקא אסורה ונתערבה באלף אסורות והלא הוי ס"ס ותירץ דדשיל"מ חמיר והקשה פר"ח סימן ק"י א"כ דלא ס"ל נתערבה קאי אודאה כמ"ש תוס' בשם ר"ת א"כ תקשי לו לס"ד בס"ט למה נתערבה אסורות וגם למאי דאמר בשלמא לרבה הוה א"ש דספק שנתערבה אסורה אף בלא דשיל"מ עיי"ש והנה הר"י תירץ דהוה ס"א בגופו ושני עי"ת דלא מהני והרא"ה בבד"ה ביאר הטעם דס"א בגופו אסור מה"ת ושוב הוה כודאי איסור והנה לרמב"ם דס"ל סד"א מה"ת לקולא ל"ל טעם זה ובלא"ה האריכו הפוסקים בראיות דמהני ס"א בגופו ושני עי"ת והנה הקשו המפרשים דגם לרבה תקשו בשבת או י"ט לחוד ה"ל רק מדרבנן ולמה ספקא אסורה ונ"ל לפמ"ש בחו"ד בכללי ס"ס ושאר אחרונים דהיכא דכתבה תוס' עשה או ל"ת על הודאי דברה תורה עיי"ש וא"כ לרבה דיליף מוהכינו חול ויכין ליו"ט או שבת ולא שבת ליו"ט וא"כ והכינו ודאי אמרה תורה וספקה אסור מדאורייתא כודאי גם לרמב"ם ממילא הוצרכו חכז"ל לגזור על הספק ביו"ט גרידא משום יו"ט אחר השבת בספק והנה בפא"ט יליף דטרפה אינה חיה מזאת החיה חיה אכול לא חיה ל"ת וא"כ דוקא ודאי חיה אבל בנולד ס"ט מדאורייתא אסור ובמ"א תרצתי בזה דברי הטור ובריש הלכות טרפות אבל לפע"ד י"ל דלהכי צריך זאת החיה ובשר בשדה טרפה דטרפה משמע רק ודאי טרפה וחיה משמע רק ודאי אינה טרפה וי"ל לאו ליכא רק בודאי טרפה ואיסור יש גם בספק אלא בלא"ה י"ל דאטו אמרה תורה שאינה חיה ל"ת דנשמע ודאי אינה חיה רק בשר בשדה טרפה שודאי נדרסה ואפשר היה לומר אף שתוכל לחיות רק דיליף מזאת החיה דתליא בחיות א"כ י"ל אף בספק חיה אם ודאי נטרפה מארי ונדרסה אסורה אבל אם ספק נדרסה מותרת והיינו טרפה ודאי שנדרסה ודאי ולפ"ז אם נתערבה אסורה דליכא רק ס"א ספק חיה וע"כ א"ש דנתערבה אספקה קאי בין לרבה בין לאוקמתא דס"ט או לרבה ל"צ דא"ש גם אי קאי אודאי כיון דלא הפסיק בע"א כמ"ש בפלתי וע"כ לאוקמתא דס"ט היינו שנולד בה ריעותא כגון שנדרסה וספק אם יכולה לחיות אזי גם אם נתערבה אסור משא"כ בשאר ספק איסור תורה ולפ"ז א"ש דברי ר"ש הנז"ל דס"ל דשאני ס"ט אם נדרסה ודאי וכמ"ש:
רש"י לספק טרפה לאו ביו"ט קאי ואיידי דאיירי באיסור ביצה איירי נמי בהא ולע"ד דיל"ד מה פריך דהוה סד"ר לפמ"ש המרדכי ר"פ א"צ דיש חזקת הגוף דלא נולדה עד היום וצ"ל כמ"ש הרשב"א דאם אין עקרו מה"ת מותר ספקו גם באתחזיק איסור עש"ך בכללי ס"ס וכאן אין עקרו מן התורה כמ"ש תוס' לקמן ד' ע"ב בד"ה עצים שנשרו וכ"ש הכא דבביצה ליכא למגזר שלא יעלה ויתלוש רק משום לא פלוג אך אם יש תרנגולת ס"ט ותקנתה להמתין כ"א יום ותטיל ביצים כדאיתא ביו"ד סנ"ז והיום ביו"ט כלו הכ"א יום כשנולדה הביצה היא ואמה כשרין אך י"ל נוקים הביצה אחזקת הגוף והיום נולדה ולמ"ד בפ"ק דכתובות די"ג דחזקת אמה מועיל לבתה ה"נ להיפך ועכ"פ לגופה מהני אך א"כ היא מוקצה ותו ל"ל דמותרת משום סד"ר דה"ל תרתי דסתרי וז"ש וספקה נולדה ביו"ט אסורה ואתיא לס"ט וכמ"ש וזה שדייק אתאן לס"ט דע"י ספק אימת נולד באנו לס"ט אבל בחול הוה מותר וכח חזקת הגוף דהיום נולד ופריך לענין ס"ט ליבטל גם כשנולדה אתמול ממילא לענין מוקצה הוי סד"ר דתו ליכא תרתי דסתרו ומתורץ קושית הצל"ח דמה פריך דליבטל ברוב נימא ר"י הוא דמב"מ ל"ב די"ל לפימ"ש תוס' בע"ז דט"ז ד"ה דלא ובחולין נ"ז ב' ד"ה ודלמא דלר"י טרפה יולדת וא"כ ל"ל בס"ט דתליא בספק נולדה היום ומה שייך ס"ט לכאן ולומר דהאי תנא אחריני וס"ל בהא דמב"מ כר"י ובאידך לא ס"ל לא ניחא לו לדחוקי ועכו"פ סמן ק"כ ססק"ד:
עוי"ל דאאיל ר"י הוא דבאס"ז ב"ק מ"ז הובא באהל דוד דביצה טרפה רק מדרבנן אסור והקשה א"כ גם לפי אוקמתא בס"ט קשה דהוי סד"ר ובחולין דנ"ח דושוין בביצה טרפה דאסורה משום דגדלה באיסור וכגופה דמיא וקשה לאס"ז הנזכר וי"ל מה"ת אסורה אף דלאו גופה היא לענין נזקין בב"ק שם משום שגדלה באיסור וכנתפטמה באיסור כל ימיה דאסורה כמ"ש רמ"א ביו"ד סימן סמך גם באיסור אכילה ה"נ יונקת ונגדלת מהתרנגולת והיינו מ"ש לפי שגדלה באיסור ולא אמר לפי שגופה היא נטרפה כאמה א"ו לא נטרפה רק לפי שגדלה אח"כ מאמה ועי"כ כגופה דמיא ומתורץ קושית תוס' שם בחולין ד"ה והלכתא מ"ש לענין טרפה הביצה דמיא כגופה ולא לענין נזקין אן כיון דקי"ל טרפה אינה טוענת ויולדת רק אם נתעברה טרם שנטרפה אינה כולה איסור וכח היתר מעורב בה ועוד הוי זוז"ג רק אינו שני דברים שוים כאגוז של ערלה שנטעה כמבואר פרק כל הצלמים דנ"ט בתוס' ובר"נ ס"פ ג"ה כתב דאם כח היתר מעורב בו בטל מב"מ גם לר"י ע"כ פריך הכא שפיר דליבטל ברובא דאם מן התורה אסור ע"כ משום דגדלה באיסור אלא דזה ליתא כדמוכח מסוגיא דחולין שם גבי אמימר בשחלא קמא ובשחלא בתרא ובולד טרפה עיי"ש שו"ר בפר"ח ביו"ד סימן סמך הקשה על רמ"א למה לן כל הטרחות בביצה להטריפה משום דכגופה דמיא וכן לענין עובר אי ירך אמו נימא בלא"ה דנתגדלה באיסור דינקה מאמה עיי"ש ועם כ"ז אומר אני גם אם נתפטמה שרי כש"ך ופר"ח שם מ"מ שאני ביצה מולד טרפה כדאיתא להדיא בתמורה דף ל"א ע"א אר"ה מודים חכמים לר"א באפרוח ביצת טרפה דאסור מ"ט ע"כ ל"פ עליה דר"א אלא בולד בהמה דמאוירא קרביא אבל ביצת טרפה מגופה דתרנגולת קרביא אפילו רבנן מודו א"ל רבא לר"ה תניא דמסייע לך ופרש"י ותוס' ולד במעי בהמה אינו אדוק בגופה ומעצמו נוצר וגדל והולך אבל ביצה כ"ז דלא נגמרה אדוקה באשכול וגדלה ונגמרה מגוף התרנגולת לישנא אחרינא מאוירא קרביא לאחר שנולד הולך וגדל הלכך עיקר גידולו אינו מאמו אבל ביצה מגופא דאמו קרביא והדבר מוכיח שלאחר שיצאה אינה גדילה מש"ה מודו רבנן לשון הירושלמי עכ"ל וא"כ א"ש דאף דלענין נזקין ביצה לאו כאמה וגם כשנטרפה התרנגולת הל"ל דלא נטרפה הביצה שבמעיה מ"מ אח"כ מגופה דתרנגולת רביא עיקר גידולה וע"כ גרע מנתפטמה באיסור וזה ממש הלשון בעדיות פ"ה ושוין בביצת טרפה לפי שגדלה באיסור ומבואר בפירש ראב"ד שם ובחולין דף כ"ח ע"א דהיינו לפי שגמרה באיסור דמשמע דלא נטרפה עם התרנגולת אלא לפי שגמרה באיסור מגוף התרנגולת ועי"כ כגופה היא ואף דמטרפינן הביצה גם כששחט האם מיד שנטרפה או ילדה מיד היינו משום גזרה כמ"ש ב"י וש"ך יו"ד ספ"ו וא"כ שפיר י"ל דעכ"פ מה שגדלה קודם שנטרפה היתר היא רק נאסרה אח"כ מכח מה שנגמרה באיסור וע"כ כח היתר מעורב בה וגם לר"י מב"מ בטל ולפ"ז אפשר לומר בולד בהמה דקיל מנתפטמה באיסור דמאוירא רביא ועיקר גידולו אינו מאמו אח"כ בא לידי ספר אס"ז לב"ק ומצאתי שם תלי"ת כדברי בש"ס הר"ם מאסקרטה דטעמא משום שינקה הביצה מאיסור ונתגדלה עי"ז אף דל"ה כגופה:
תוס' ד"ה לדידי תימא ר"י דעביד כב"ש ולחומר הנושא נ"ל עפימ"ש למעלה כי יש להקשות לעיל מה פריך לר"נ דמוקי מתניתין בתרנגולת עומדת לגדל ביצים דלפלגו גם בתרנגולת דאף דר"נ לא שנא לו בין מוקצה לנולד מ"מ בנולד גמור שלא היה בעולם מודה כמ"ש תוס' וא"כ י"ל דגם לב"ש התרנגולת אסורה משים דהוסיפה שמנינות ביו"ט דמה שהוסיפה נולד גמור הוא שלא היה כלל בין השמשות אלא צ"ל דבטלה אף דהוי דשיל"מ משום דתחלת ביאתו לעולם מעורב אך כיון דתרנגולת לגדל עומדת ומוקצה היא לכ"א כ"ז שלא נשתנה דעתו לאכלה א"כ אזי א"א שיתבטל וממילא תו לא בטל אח"כ דהוה דשיל"מ וכה"ג כתבו צל"ח לקמן דל"ח וישעי"ק בא"ח סימן שי"ח וא"כ מודו ב"ש דתרנגולת אסורה משא"כ הביצה דכבר נגמרה אתמול אך י"ל דזה ל"ה דשיל"מ כמו במאכל שיתקלקל ביו"ד סימן ק"ב ה"נ אפשר תכחש עד למחר מהשמנינות שהוסיפה מאתמול עד היום ול"מ לפי המבואר בא"ח סימן תצ"ז בתרנגולת מוקצה לאכילה ועופת ודגים מוקצין אסור להאכילן ולהשקותן ואסור ליתן לפניהם מזונות שמא יבא לאכלם א"כ ודאי תכחש ואף להמג"א שם דמותר ליתן מזונת לפניהם ברחוק מהם מ"מ אינו דומה למאכיל בידים ועוד אין המתיר ע"ל רק ע"י מעשה וטרחא והוצאה ואולי הוצאה יתירה על השבח ומבואר ביו"ד סימן ק"ב בצריך הוצאות לא הוי דשיל"מ אמנם לר"י בלא"ה מב"מ ל"ב רק בעומדת לאכילה י"ל גם לר"י דיליף מדם הפר ושעיר דוקא אם תחלת ביאתו לעולם לא בא מעורב ברוב היתר וכמו שמחלק המרדכי לענין דשיל"מ והרי להר"ן גם דשיל"מ דל"ב משום דחשוב מב"מ דילפינין מדם הפר ושעיר אבל בעומדת לגדל דכולה מוקצה וא"א להתבטל וכמ"ש וא"כ מה פריך דלפלגו בתרוייהו אלא דאנן לא קי"ל כר"י ולומר דב"ש ס"ל כר"י א"א כיון דב"ה ע"כ ס"ל כהלכתא לא נשוי פלוגתא חדשה בין ב"ש וב"ה דאפושי פלוגתא לא מפשינין אבל לר"י גופא שפיר י"ל כמ"ש והא דלא מוקי למשנה דר"י ס"ל תאכל בשני בתרנגולת לגדל וכרבינא ב"ע בלא"ה הקשו המפרשים עפ"י ולהרז"ה י"ל דע"כ הביצה לגדל אפרוח א"כ גם בשני תאכל למה ודוחק לומר בהתנה בא' ורבינא דחק א"ע בכך וכ"מ בצל"ח ופשוט:
ועתה אשוב לברר מ"ש דלר"י דמב"מ ל"ב דוקא בהוכר האיסור טרם שנתערב דיש להבין טעמו של המרדכי לענין דשיל"מ לפמ"ש הר"ן ס"פ ג"ה דלא אמר ר"י מב"מ ל"ב רק כשאין כח היתר מעורב בו ולפ"ז קשה הא כל תערובת לח בלח כח היתר מעורב באיסור וצ"ל דטרם שנתערב היה בעין בלא כח היתר כמו שהיה ההיתר בפ"ע וכשנתערב שניהם מעורבים לכן הוי מב"מ אבל כשתחלת ביאתו לעולם מעורב הרי כח היתר מעורב בו וטרם שנתערב לא היה בעולם וס"ל למרדכי כהר"ן דטעם דשיל"מ דל"ב משום דחשוב מב"מ וע"כ אם ההיתר טרם שנתערב היה כולו היתר והאיסור היה כח היתר מעורב בו ל"ה מב"מ משא"כ כשנפל איסור לבדו בתערובות אף דעכשיו כח היתר מעורב בו הרי גם ההיתר כח איסור מעורב בו והוי מב"מ ולפ"ז לק"מ קושית הכו"פ על המרדכי מתוס' סוף מעילה דכ"א ב' באומר פרוטה בכיס זה הקדש דכתבו דלא בטיל משום דהוה דשיל"מ והא תחלת הקדשו מעורב ולפמ"ש דברי המרדכי אינם רק בלח כענבים בגיגית ואף דבנה"ך ביו"ד סימן צ"ב לא משמע כן בדעת הר"ן מ"מ אינו מוכרח וי"ל המרדכי לא ס"ל הכי: