אור ברסלב
ערך שי שס ביצה › דף ב:

ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק

ביצה · דף ב:

דף ב.

גמרא שבת דעלמא תשתרי הקשו המפרשים דליפרך לר"נ ג"כ שבת תשתרי ונלע"ד דרבה חידש ביצה דמתילדא היום מאתמול גמרה וא"כ לר"נ י"ל בשבת בלא"ה אסורה לפמ"ש תוס' לעיל ע"א ד"ה קס"ד דבנולד גמור דבר חדש שלב"ל מודה ר"ש ועיין רש"ל ולפ"ז לס"ד די"ל היום נגמרה א"כ היום נתגדלה ונתוסף דבר חדש רק ביו"ט כל משהו כשנתוסף בטל במה שכבר גדלה אבל בשבת א"א שיתבטל ועודה בתרנגולת דאסור לשחוט בשבת ולעוקרה מגידולה ולשמטה וכל הביצה באיסור וכ"ש לפמ"ש דאם לא נסתלק המוקצה גם לר"ש אסור וליכא היתר שיבטל מה שנתוסף וכשנולדה ונסתלק האיסור והמוקצה מ"מ יש בה מה שנתוסף היום ועכשיו א"א שיבטל דהוי דשיל"מ דכבר היה האיסור בעולם טרם שנתבטל ומודה ר"נ דאסורה:

ובל"ז יי"ל אפ"ת דמ"מ האיסור לא היה בעין לבדו וגם דשיל"מ בטל דהוה כתחלת ביאתו לעולם כשנולדה מעורב מ"מ י"ל דודאי אינו דומה טעם ביצה שנגמרה ללא נגמרה וע"כ חשוב גמר הביצה הכנה דנעשה בריה חדשה כמ"ש הר"ן וא"כ אינו בטל מה שנגמרה היום ונתגדלה בכמותה ואיכותה דניכר בטעם וכבריה חדשה והוא רק י"ל כל משהו קמא איבטל ובכל משהו לא היה ניכר ותו אינו חוזר וניעור לדעת רמב"ם וראב"ד שבפר"ח וכו"פ בסימן צ"ח דגם בא"מ ולא נודע לו קמא קמא בטיל ואינו חוזר וניעור אף שנתערבה עד שנרגש טעם האיסור כיון שכבר נתבטל נהפך להיתר וא"כ דוקא ביו"ט די"ל קמא קמא בטל ונהפך להיתר אבל בשבת דכל הביצה אסורה בעודה במימי אמה גם לר"ש דעדיין לא נסתלק המוקצה והאיסור ול"ל דכבר נהפך להיתר וכשנולדה א"א שיתבטל דנרגש טעם האיסור ע"כ בשבת בלא"ה אסור ואפ"ת דגם בשעת איסור ל"ח מוקצה לר"ש מ"מ ל"ל בשבת דכל משהו בטל בעודה מעורה בגידין דאסורה הביצה משום בשר הפורש מן החי ולשוחטה בשבת אסור ולדעת הרמב"ם איסורין. אין מבטלין זה את זה משא"כ ביו"ט בידו לשוחטה ולסלק האיסור לא הוה עלה שם איסור כלל ועדיף ממ"ש הר"ן לקמן דף ל"ח גבי מים ומלח כיון דיש לו היתר במקום אחר אין עלה שם איסור ובצל"ח לקמן דף ל"ז ע"ב כתב דא"א שיתבטל מה שגדלה ביו"ט דבחייה אסור משום אבמה"ח וצל"ע וכ"ש לפ"ד הטור יו"ד וכ"פ בסימן צ"ח דאיסורין מבטלין זה את זה למה לא יתבטל:

ועכ"פ הרווחנו דלר"נ בשבת אסור ביצה שנולדה בו גם למאן דל"ל מוקצה ולפ"ז י"ל קושית הרז"ה על הכלל שנתן במוקצה דבמידי דבשבת בלא"ה אסור משום מלאכה א"א לאסרה ביו"ט משום מוקצה אבל אם אפשר ליהנות ממנה בשבת בלא מלאכה גם ביו"ט מותר דמי איכא מידי דבשבת שרי וביו"ט אסור והקשה לעצמו א"כ ביצה שנולדה למה אסור ביו"ט והלא אפשר בשבת לגמעה חיה עוד הקשו עמ"ש הרז"ה וסייעתיה דעומדת לגדל ביצים הייני לגדל אפרוחים א"כ גם כשנולדה בעיו"ט הוי מוקצה ולפמ"ש א"ש דבשבת בלא"ה אסור לר"נ כיון שנתוסף גידול וגמר בשבת דזה הוי נולד גמור וא"א שיתבטל בשבת רק ביו"ט צ"ל משום מוקצה וכשנולדה בעיו"ט הרי כה"ג מותר בשבת ממילא גם ביו"ט מותר ואנן דקי"ל כרבה דמאתמול גמרה בלא"ה אסורה בשבת ויו"ט משום דרבה ורי"צ ור"י ועיין צל"ח דפירש הכנה ל"ל דס"ל היום גמרה:

והרז"ה לעצמו שפיר הקשה דא"א לתרץ שתי הקושיות יחדיו כמ"ש דא"כ מה רמי דב"ה אב"ה נימא מוקצה ל"ל רק נולד גמור אית להו וכיון דעומדת לגדל ביצים לאפרוחים גם הביצה מוקצה וגם ביו"ט א"א שיבטל מה שגדלה והוסיפה לגמור כי עדיין לא נסתלק המוקצה מן הביצה ע"כ אסרו ב"ה וגם מ"ט דב"ש וע"כ הוצרך הרז"ה דס"ל דמיירי לגדל ביצים לאפרוחין לתרץ באו"א ומה שכתבתי נכון לש"פ דמיירי לגדל ביצים לאכילה:

ולרש"י דעצמות וקליפין קשים דגם עתה לא חזי לכלבים ומ"מ ב"ה מתירין לר"נ ומוכרח דשאני משבת ליו"ט דגוף הביצה אף בשעומדת לאפרוחין מותר לב"ה ובשבת שאני דהביצה מעורה ואסורה דאסור לשוחטה להתרנגולת וא"א שיתבטל מה שנתוסף בשבת י"ל גם להרז"ה:

ובהשגות ראב"ד שעל הרז"ה כתב לתרץ קושית רז"ה דמי איכא מידי דבשבת שרי וביו"ט אסור דלעולם שוה הדין לב"ה ור"ש דשרי מוקצה בשבת ויו"ט רק רבי לא רצה לפרסם היתר מוקצה ביו"ט ושנה בשם ב"ה לחומרא ודייק לה הראב"ד מלשון הגמרא דאמר מ"ש גבי שבת דסתם לן תנא ולא פריך דב"ה אדב"ה וכה"ג כתב מלחמות ותמה פנ"י וכי ח"ו רבי משקר להפך דברי ב"ה וגם בעיני יפלא אלא דלשון ש"פ נראה בעליל כהראב"ד ע"כ אמרתי דראב"ד לשיטתו שפיר קאמר דכבר כתבתי דלר"נ עדיין ס"ד דביצה דמתילדא היום נגמרה היום ולשון ש"ס קסבר רבה אתמול גמרה משמע רק רבה הכי ס"ל ונולד מה שלא היה בעולם גם לר"נ מודה ר"ש דאסור כמ"ש לעיל מהתוס' אלא דא"כ הל"ל מה"ט דאסור ביו"ט לב"ה וגם מ"ט דב"ש וממ"נ קשה אבל צ"ל דכל משהו בטל קמא קמא במה שנגדל לפני יו"ט ואף דלבסוף ניכר ונרגש אינו חוזר וניעור כיון דא"א להפריד האיסור וכבר נהפך להיתר וכמ"ש לעיל בשם הראב"ד וכ"ש בדרבנן גם הפר"ח ביו"ד סימן צ"ח ס"ל דאינו חזר וניעור רק דלפר"ח דוקא בנודע מקודם ולראב"ד ל"ש וכ"ד הרמב"ם אך כיון דכ"ז שלא נגמרה הביצה ומעורה בגידין אסורה משום בשר מה"ח כמבואר ביו"ד ספ"ו אא"ל דנתבטל מה שנתוסף ביו"ט במה שגדלה כבר ונהפך להיתר כיון דכולה אסורה ולאחר שנגמרה ונעשה בריה בפ"ע והותרה משום בשר מה"ח תו א"א שיתבטל כל משהו בפ"ע מתורת נולד דניכר ונרגש רק אם איסורין מבטלין זא"ז אפשר שיבוטל איסור נולד עכ"פ אלא דהרמב"ם פסק דאין מבטלין זה את זה ומהר"ל הובא בכו"פ סימן צ"ח כתב דתליא בפלוגתא דלמ"ד מצות מבטלין זא"ז ה"נ איסורין כדאמר ר"א בזבחים דע"ט וע"כ פסק הטור יו"ד סצ"ח דאיסורין מבטלין זא"ז אמנם הלל היה כורך מצה ומרור דס"ל מצות אין מבטלין זא"ז כדאיתא פע"פ קט"ו מסתמא ב"ה ג"כ הכי ס"ל וכמ"ש תוס' ביבמות קי"ז ד"ה ב"ה ועיין זבחים ע"ט א"כ לב"ה בלא"ה ביצה שנולדה ביו"ט אסורה אלא דסתם משנה א"א לאוקים בטעמא דלא כהלכה דהא חלוקים עליו חכמים על הלל כדאיתא בע"פ שם ולא ב"ש לבד חלוקים ולפיכך פסק הטור דאיסורין מבטלין זא"ז ע"כ מוכרח לומר דסתם משנה משום מוקצה וע"כ פריך רק מ"ש דסתם גבי יו"ט כר"י ולא דב"ה אדב"ה ומשני כי היכא דלא יזלזלו ביו"ט סתם כב"ה וקושטא הוא בלא"ה לב"ה:

באס"ז הביא הג"ה של רש"י דמוקצה דאורייתא במאכל דיליף מוהכינו ומוקצה דרבנן בטולטול מידי דלאו בר אכילה ותמה האס"ז דבפסחים דמ"ז ע"ב מבואר לענין עצי מוקצה במבשל ג"ה דאמר רבה הכנה דאורייתא ויליף מוקצה עיי"ש ולפמ"ש לקמן דף ל"א דביקוע עצים ל"ח מכשירין דק"ל יש שבח עצים בפת ונהנה מהעצים עצמם כשאוכל הפת והנאת הגוף כאכילה כמ"ש ר"ן שם ותוס' פסחים פכ"ש דף כ"ו ע"ב ד"ה חדש כתבו דגם בבישול שייך שבח עצים א"כ להשתמש בעצים לענין אפיה ובישול שייך הכנה דאורייתא לא לענין שאר טלטול:

עו"ש הקשה לב"ש דל"ל הכנה האי והכינו מאי עבדי ביה ותירץ להכנה בידים אך לפרש"י דל"צ לזה דכבר כתיב את אשר תאפו אפו הק"ל ונ"ל לפמ"ש לקמן דף ל"ד דלר"א דס"ל סעודת יו"ט רשות משא"כ סעודת שבת א"א לילף מן והכינו הנאמר בשבת דנבעי הכנה ליו"ט דדלמא לא אחשבה תורה לסעודת יו"ט כמו שבת כמו דלא עשאה תורה חובה לסעודת יו"ט ושם בתוס' ד"ה ואומר הביאו מירושלמי דפריך מר"א דהתם על ב"ש דמחלפו ב"ש שיטתייהו משום דר"א מתלמידי ב"ש וא"כ י"ל רק ביו"ט מתירין ב"ש ולא בשבת:

ולפ"ז י"ל קושית מהר"ם שיף דליתני ביצה שנולדה בשבת דל"ת לב"ה ונדע במכ"ש יו"ט כמ"ש תוס' דאם יו"ט אין מכין לשבת ק"ו שבת דלא מכינה ליו"ט ואי משום רבותא דב"ש ליתני שבת ויו"ט עיי"ש ולפמ"ש א"ש דודאי לענין גוף הכנה שיכין מיום לחברו יש ק"ו דשבת חמיר לענין חיוב מלאכה אבל ה"ד לדידן דסעודת יו"ט חובה אבל לב"ש דרשות לא הוי הכנה כלל מה שהוכן מעיו"ט וא"כ ביו"ט ע"ש גם ב"ש ס"ל הכנה דאורייתא:

ובזה י"ל קושית הצל"ח לעיל ע"א דאיך אמר דלמא ב"ש ל"ל מוקצה והלא מבואר לקמן דף ל"ד דר"א ס"ל מוקצה דצ"ל מכאן אני נוטל וע"כ גם ב"ש הכי ס"ל כדאיתא בירושלמי ולפמ"ש לק"מ דהתם מיירי בע"ש כדאמר עומד אדם בע"ש משא"כ כאן ביו"ט ומוקצה אסמוכוהו על והכינו גם למאן דל"ל הכנה דרבה כמבואר במפרשים:

גמרא השוחט תרנגולת הקשה באס"ז האי דינא דברייתא איך משכחת לר"נ אם לגדל עומדת איך שחטה והלא אסורה משום מוקצה ואם לאכילה עמדה גם בנולדה הביצה מותרת ונלע"ד לפמ"ש הר"ן דאם התרנגולת עומדת לגדל חשובה הביצה נולד אף דהביצה לאכילה ואפילו למאן דמתיר מוקצה דהוה נולד דלא חשובה אוכל משא"כ אם עומדת לאכילה גם בשבת חשוב החלב אוכלא דאפרת עיי"ש וא"כ משכחת בתרנגולת דגוי דמותר לשחטה גם בלגדל עומדת דאין מוקצה בשל גוי כמבואר בש"ע א"ח סימן ש"י ותצ"ח ונולד אסור כמ"ש שם סימן תצ"ז והדין נותן לפמ"ש מג"א בסימן ש"י דמש"ה אין מוקצה בשל גוי כיון דאצלו אינו אסור ביה"ש מוכן לבעלים מוכן לכל אבל נולד לא הוה מוכן ביה"ש גם לבעלים ואם שחטה ונמצא בה דינה כאמה דאין מוקצה בשל גוי וכשנמצא בה כבר גם אמה נעשה אוכל דנשחטה והביצה אוכלא דאפרת דכ"ז שהביצה במעי תרנגולת ולא נולדה רק נמצא לאח"ש היא כאחת מאבריה כמ"ש הר"ן:

עוי"ל דונשכחת בלקחה סתם כדאיתא לקמן דף ד' בברייתא דרא"א תאכל היא ואמה דמוקי לה בלקחה סתם שחטה הוברר דלאכילה עמדה והיא תוספתא כאן ריש מכילתין ומיד תני הך השוחט תרנגולת ומצא בה בצים גמורות וא"כ מיירי ג"כ בכה"ג אמנם טעמא דר"א דס"ל י"ב וכ"כ ריטב"א שבאס"ז אך ר"נ ס"ל גם בדרבנן א"ב כדלקמן דל"ח גם כששחטה ספק מוכן הוא אך י"ל דלא גרע משאר ספק ואף אי מוקצה כעין דאורייתא וספקו לחומרא כמ"ש ת"י מ"מ התרנגולת יש להחזקת היתר דלפני ביה"ש מותרת ובזה ודאי לקולא אף דשיל"מ דר"פ לא ס"ל בדרבנן לאסור ספקו רק ר"א חדית לן ולר"נ אינו מוכרח ועוד דצל"ח בסוגיא דר"ח סגה"כ סימן ק"ח כתב בחזקת היתר לכ"ע לקולא וכ"ז לענין התרנגולת או לביצה הנמצא בה דכאחת מאיבריה הוא וכיון דאתחזקה בהיתר כל דבגוה כמותה אבל בנולד הביצה אין חזקת היתר לביצה דאם אמה לגדל וולדות אין הביצה אוכלא דאפרת רק נולד גמור שנעשה עכשיו אוכל כמבואר ריש פרקין א"כ יש לדון על תחלת לידתה אי נעשה אוכל היתר אף אם ישחוט אח"כ התרנגולת חזקת אמה לא מהני לבתה כדאיתא בפ"ק דכתובות די"ג ור"א דמכשיר שם בבתה משום דמפיה אנו חיין משא"כ בחזקה לבד ועכ"פ לר"נ לק"מ ור"א דס"ל שחטה הוברר דעמדה לאכילה משום דלקמן דף ל"ד ס"ל י"ב עיי"ש ברש"י:

תוס' ד"ה גבי וא"ת גבי שבת נמי סתם לן תנא כר"י דתנן מטלטלין נר חדש אבל לא ישן והואיל ואוסר מוקצה מחמת מיאוס כ"ש מחמת איסור ועמד מהר"ם דמחמת איסור מאן דכר שמיה ולע"ד ביאור דבריהם די"ל מחמת מיאוס גרע דכמו שהיה ביה"ש גם עתה וכיון שבאופן שהיא עתה אקצינהו מדעתו ביה"ש אסור עכשיו להשתמש בו משא"כ ביצה ועצמות ונבלה דנסתלק עתה המוקצה שהיה ביה"ש א"כ על אופן זה לא הקצהו ביה"ש ועל כרחי הקצהי לכן הוכיתי תוס' דגרע מוקצה מחמת איסור כדקאמר התם אף דג"כ נסתלק האיסור:

אך למה יגרע באמת וי"ל מה"ט גופא דמחמת מיאוס דגם עתה מאוס והאי גברא לא חש עתה למיאוסו ורוצה להשתמש בו י"ל גם ביה"ש הוה חזי לזה ומוכן לבעלים מוכן לכל משא"כ כשנשתנה ולפ"ז י"ל עיקר קושית התוס' על ר"נ דאמת מבואר שילהי שבת דמחמת איסור גרע ממחמת מיאוס לדידן וכן שם דף מ"ד ר"מ מתיר מוקצה מחמת מיאוס ואוסר במחמת איסור מ"מ ל"ק לר"נ די"ל שתי הסברות שכתבתי והוא דודאי אי בדרבנן י"ב יש להתיר מחמת מיאוס כיון דרוצה עתה להשתמש בו הוברר למפרע דלא אתקצאי לגביה ביה"ש משא"כ מחמת איסור דנשתנה ל"ל הוברר דעת בעלים למפרע ע"כ אנן דקי"ל בדרבנן י"ל כדלקמן ל"ז ב' קי"ב בשבת כר"ש דמוקצה מחמת מיאוס מותר ולא מחמת איסור כדאסקינין שילהי שבת וכן לר"מ דס"ל י"ל גבי הלוקח יין מבין הכותים אבל לר"י דס"ל א"ב גם בתחומין דרבנן בעירובין דל"ז ע"כ אוסר גם מחמת מיאוס ולר"נ דס"ל לקמן דל"ח דאין ברירה בדרבנן גרע מחמת מיאוס ממחמת איסור דאף דעכשיו אינו מאוס בעיניו לא הוברר למפרע ביה"ש ואמרינן אז היה דעתו כדעת כל אדם דמקצהו מחמת מיאוס וכיון דגוף המוקצה כמו שהיה ומוקצה מדעת הוא אסור משא"כ מחמת איסור דרק בעל כרחו הקצהו ועכשיו נסתלק האיסור ועל אופן שהוא כעת לא הקצהו וא"כ אף דרבי סתם בנר ישן גבי שבת לאיסור מ"מ סתם להיתר בשבת במוקצה בעצמות וקליפין ונבלה דנסתלק המוקצה ודמי לביצה שנולדה ועיין בעירובין שם דתולה בד"א ל"ל ברירה לר"י גם בתחומין דרבנן ולפ"ז מתורץ קושית תוס' בפ"ק דחולין דף י"ד ע"ב ד"ה אימר דלר"י דמסיק שם דל"ל ברירה ע"כ מחמת מיאוס גרע ממחמת איסור ולר"מ הוא אפכא עייש"ה:

תוכן העניינים

ערך שי שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה