ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
בבא מציעא · דף עה.
גמרא ומשום ל"ת לו כנושה נ"ל דבעסקא פלגא מלוה ל"ש זה דכשיש לו לשלם גם במלוה אינו עובר ובעסקא אסור להוציאו חוץ מהעסק כדלקמן דף ק"ד ע"ב ואם עבר הרי כעשה גזלן ולא הזהירה תורה בגזלן אלא אם נפסד העסקא וצריך לשלם הפלגא מלוה מביתו בזה שייך לית לו כנושה:
מלוה שלא בעדים גורם קללה לעצמו יל"ד למה לא יקללו הלוה דמנא ידעי דמלוה משקר לומר הכל מקללין אותו ונ"ל דיאמרו בודאי לא שדי זוזי בלא ראיה כדאיתא בפ"ב דכתובות דף י"ח ע"ב מלוה גופיה מידק דייק ופרש"י דלא שדי זוזי בכדי בלא ראיה ומבואר לעיל מלוה מקיים בלוה סלף בוגדים ישדם ולפ"ז מיושב קושית המפרשים דגם כשילוהו בעדים יכול לטעון פרעתיך דאזי ירא הלוה לשקר דיאמרו דמלוה מהימן דיאמרו תומת ישרים תנחם כיון דודאי הלוהו ולוה משקר דסלף בוגדים ישדם:
מותר להלוות לבניו ולב"ב ברבית להטעימן טעם רבית פרש"י צער רבית דא"כ לימא גמרא צער רבית ונ"ל דידעו טעם שאסרה תורה רבית אף דמדעתו יהיב דעמדה תורה על סוף דעתו דבאונס נותן דירגישו בעצמם:
פרק השוכר את האומנין דף ע"ו עיין חו"מ סי' של"ב בע"ה שאמר לפועל עשה עמי כמו שעשה חברך בארבע ואמר כמו שעשה חברי ואשתכח דיהיב יותר צריך ליתן גם לזה כן והקשו סמ"ע וש"ך מ"ש מהאי דהכא דבע"ה אמר בד' ושליח בשלשה וא"ל כמו שאמר בע"ה דעלתה בבעיא והממע"ה ונ"ל דשליח שאני דסמכו עליו דלא משקר דאל תמנע טוב וחזקה אא"ח ולא לו: