ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
בבא מציעא · דף מו:
אלא לר"נ מאי כיצד הקשו תוס' יתרץ דר"נ ס"ל כל הנישום ונ"ל דהנה ר"ח כתב דמכל הנישום ש"מ דצריך לשום החליפין דאל"כ לא סמכא דעתו והשיגו הרז"ה מנעל דכלי אפילו פחות מש"פ קונה ורמב"ם פ"ג מהלכות מכירה כתב דמחליף כלים בכלים או בהמה בבהמה אין בהן אונאה דיש רוצה במחט יותר מבשריון אבל בפירות יש אונאה ולפ"ז בכלים ל"ל כר"ח דלא סמכ"ד ולבעי שומא כיון דאין בהן אונאה ויש רוצה במחט יותר מבשריון אף דאינו שוה כשריון ובזה י"ל דברי רמב"ם מהשגות ראב"ד שם דבירושלמי אמר תמן תנינן כל הנעשה ל"ש אלא כלי לכלי ובהמה בבהמה אבל צבור בצבור פירות לא קנה ע"כ הרי דכל החילוק לענין הקנין לא לענין אונאה ומניין למד הרמב"ם לענין אונאה עיי"ש ולפמ"ש א"ש דפתח בכל הנעשה כיצד החליף דמשמע בחליפין לבד ול"צ שומא דאלו מאן דמצריך שומא תני הנישום וכפירש ר"ח לכן אמר דוקא כלי בכלי א"צ שומא אבל בפירות דמקפידין שלא יתאנו צריך שומא ואף דהדר כתב בפירות בין ששמו אותם בין אח"כ היינו ששמו אח"כ לערוך אחד נגד חברו לידע אם נתאנה אבל מ"מ צבור אחד נישם קודם כמ"ש הרמב"ן ז"ל בדעת ר"ח איך משכחת חליפין ולא מקפיד כמבואר במלחמות ואין הירושלמי ת"י ונחזיר להתוס' דס"ל גם שוה בשוה פרי לא עבדי חליפין א"כ בשלמא לר"ש י"ל כל הנישום ובהמה כפירות דאינה מתקיימת לכן א"ש כל הנישום דצריך שומא אבל לר"נ צ"ל בהמה כלי הוה דראויה למלאכה גם אונאה לית בה וא"צ שומא ול"ל כל הנישום וגם כל הנעשה קשה מאי כיצד דל"ל ופרי נמי ועיין באס"ז דכתב הרמב"ן דבאמת י"ל בגמרא לר"ש בהמה פרי הוא ולר"נ כלי:
רש"י ד"ה כיצד החליף דומי שור מכר לו שור בכו"כ מעות ומשך השור ונתחייב לו המעות א"ל הלוקח פרה יש לי שאני נותן לך בדמי השור ונאותו יחד וקיבל עליו נתחייב בעל הפרה לתת לו הפרה ואין אחד מהם יכול לחזור בו וה"ק כל הנישום דמים באחר כל המטלטלין שאדם שם לחברו ונותן לו שומת דמיהן בחפץ אחר שהיה ללוקח כיון שזכה זה לוקח ראשון במטלטלין ראשונים שמשכן אפילו בתורת דמים ע"מ להקנות לו חפץ שלו בדמים נתחייב זה לוקח שני בכל אונסי החליפין לפי שקנו לו מעותיו עכ"ל ונבוכו האס"ז ומהר"ם שיף בדבריו דתחלה פירש בכיצד שמשך השור סתם ובכל הנישום פירש שהיה ע"מ להקנות לו הפרה ועוד תחלה כתב נתחייב בעל הפרה לתת הפרה ואח"כ כתב דזה לוקח שני נתחייב ותירץ מהר"ם שיף דרש"י גורס בכיצד כיון שזכה זה נתחייב בחליפין ובכל הנישום גורס כיון שזכה זה נתחייב זה דע"כ קאי על לוקח שני ועל שנותו טעמו בע"מ לא תירץ ונ"ל דבירושלמי פ"ב דקידושין מבואר דבמלוה אינו קונה לוקח ויכול לחזיר אבל מוכר א"י לחזור בו והוקשה לרש"י מה שהקשו תוס' ד"ה יש דהוי מלוה אלא די"ל דרק בעל הפרה נתחייב לתת הפרה דהוא המוכר בעד המלוה והתינח בכיצד דל"ג רק חד זה אבל בכל הנישום דגרסינן ב"פ זה ועכצ"ל דלוקח שני נתחייב באונסי הפרה הק"ל דהוי מלוה ולמה יקנה לוקח שני בע"כ ועכצ"ל דגם קנין השור היה ע"מ להקנות לו הפרה בדורו ואינו מלוה ממילא שניהם א"י לחזור וגם כיצד מיירי כן רק לא הוצרך לזה עד שפירש כל הנישום דקתני ב"פ זה אמנם מ"מ דלא לסתרו דבריו דתחלה פירש שמשך סתם ובכל הנישום פירש ע"מ להקנות אף דלא הוכרח לזה מ"מ כולה משנה חדא היא כדפרש"י מעיקרא נ"ל עפמ"ש נה"מ סימן קצ"ט דמלוה הבא מחמת מכר ל"ח מלוה דבמח"א כתב דמוכר בדמים ואינו נותן הדמים בטל המקח אף דמשך לכן כ"ז שלא פרע היי שורו של ראשון עיי"ש ולפ"ז שפיר מיירי דמשך השור במנה סתם ואח"כ תובעו המנה וניאותו ליתן לו הפרה בדמים דעכשיו נגמר זכיית השור ממילא זכיית השור הוי ע"מ להקנות לו הפרה בדמיו אף דכבר משך השור סתם ואינו מלוה נמצא מה דפרש"י כיון שזכה זה ליקח ראשון במטלטלין ראשונים שמשכן אפילו בתורת דמים ע"מ להקנות לו חפץ שלו בדמים הך ע"מ קאי על שזכה לא על שמשכן דמשך בסתם וזה מוכרח גם מלשון המשנה כיון שזכה זה נתחייב זה משמע מיד שזכה זה נתחייב זה ועכצ"ל דלא זכה במשיכה סתם עד שניאותו על קנין הפרה נמצא דברי רש"י אחדים הם רק אצל גרסת נתחייב זה הוצרך לפרש דהזכיה היה ע"מ ול"ח מלוה לכן גם לוקח הפרה נתחייב אף דלוקח במלוה גם לירושלמי לוקח עכ"פ יכול לחזור בו: