ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
בבא מציעא · דף מו.
דלית לו סודר הקשה באס"ז למ"ד לקמן פרי עבדי חליפין א"כ ה"ל פרי ויעשה בהן חליפין ונ"ל דלמ"ד פרי עבדי חליפין הא צריך קרא דלקיים כ"ד לדרוש על הקונה לקיים בכל דבר וליכא דרשה על דבר שאינו קונה דנקנה והרי ר"כ דס"ל פרי אינו קונה בעי קרא לקיים כ"ד דנקנה וא"כ מאן דס"ל פרי עבדי חליפין ודריש לקיים בכל דבר א"כ מטבע דאינו קונה ה"ה דאינו נקנה אלא דדברי אס"ז נכונים עכ"פ לרש"י דס"ל מטבע פרי הוי ותרוייהו ס"ל פרי עבדי חליפין עכצ"ל דמ"מ י"ל דאינו קונה ונקנה והק"ל אמנם י"ל כי לפי ס"ד זה דר"פ דלא גרע מפרי י"ל דהיינו דפליגי דמ"ד אמכ"ח דעבידי דבטלי והוי כפרי דאינו מתקיים לעולם ומ"ד מנ"ח לא ס"ל דדעתו אצורתא רק לפי האמת דמטבע אינו נקנה הרי גרע מפרי אמרינן שפיר תרוייהו כר"ש ס"ל כדפרש"י אבל זה דוחק דרש"י פירש דע"כ תרוייהו כר"ש ס"ל ומנ"ל א"ל דבהחלט פשיט דמטבע פרי הוי והנה אף דקושיא זאת תרצה באס"ז אבל הא גופה קשיא על רש"י דאדרבה מה"ט תיובתא לר"נ וצריך קרא לפרי דנקנה ואתה אומר אף למ"ד פרי עבדי חליפין ליכא קרא וכן הניח הפנ"י בצ"ע ונ"ל דדעת רש"י דלנקנה א"צ קרא אם הוא דבר שיש בו ממש רק לענין קונה מצינו חילוקים בין קרקע למטלטלין אבל הכל נקנה ועוד בלא"ה א"ל קרא דנעל ה"א גם פרי קונה וא"כ לענין נקנה מנ"ל למעט וכ"כ באס"ז בשם הרא"ש שאם נתמעט מנעל הקונה מהיכי תיתי למעט דבר הנקנה עיי"ש אבל ה"ט דצריך קרא דלר"י ור"נ דס"ל משיכה אינו קונה מה"ת וכתב באס"ז לקמן דגם במתנה אינו קונה משיכה רק בק"ס וחצר ואג"ק והנה כל חליפין נקנה המקח והמתנה ע"י שהמקנה קונה הסודר ואיך יקנה במשיכה אלא שאני חליפין ע"י שחפצו נקנה לאידך קונה הוא הסודר ובאין כאחד נמצא דהנקנה קונה דא"א לקנות הסודר רק בעד מה שנקנה לאידך המתנה והמקח לכן שפיר הוי ממעטינן מנעל גם פרי דאינו נקנה שא"א להקנות הסודר וע"כ צריך קרא לר"נ ולר"י דפרי נקנה אבל לרש"י בר"פ דבכורת דק"ל כר"ל דמשיכה קונה מה"ת א"כ קונה הסודר במשיכה ופרי הנקנה לא חשוב קונה ולא אימעט מנעל ול"צ קרא דנקנה ושפיר אמר ר"פ דמטבע נקנה בחליפין:
גמרא ונקננהו ניהליה אג"ק עמדו רש"י ותוס' מה עניינו לר"פ ונ"ל דהטעם דאינו נקנה ונעשה חליפין דדעתו אצורתא והוי אותיות כמ"ש רשב"א ונמ"י ובב"ב דף ע"ז ע"ב רצה הש"ס להשוות אג"ק לחליפין לענין אותיות ומסיק דאג"ק עדיף מהא דר"פ דס"ל דאמכי"ח ומ"מ נקנה באגב והיינו למאי דידעינן דר"פ הדר בו וא"כ ל"ק מהיה עומד בגורן בלאו דר"פ דאם חליפין אינו קונה למטבע דהוי אותיות ה"כ באג"ק ובאמת כ"פ ס"ל דאג"ק אינו קונה אותיות רק הש"ך בחו"מ סימן ס"ו השיג עליהם מגמרא דב"ב הנזכר אבל לר"פ דס"ל דנקנה בחליפין מכ"ש באג"ק וע"ז סובב הקושיא עוד נ"ל גם נתרץ מה דק"ל על הרמב"ם פ"ה מהלכות מע"ב דכתב דינא דהיה עומד בגורן דאם יש לו מעות יתן המעות וא"ל יעשה כמבואר כאן ואלו האי עצה טובה ומוכרחת באם יש לו קרקע דאזי מוכרח להקנות המעות אג"ק ולא יעשה ערמה זאת לא כתב ונ"ל דק"ל לשיטת הפוסקים בחו"מ סימן ס"ו דאותיות אינם נקנים באג"ק א"כ מטבע דדעתו אצורתא והוי כאותיות כמ"ש רשב"א ונמ"י למה נקנה באגב כמו דר"פ דלקמן וצ"ל כמ"ש הנמ"י דרק בחליפין דעתו אצורתא דרוצה בגוף הדבר שיעמוד בעין ולא בשאר קניינים ונראה מדבריו דנתכוין לתרץ למה מטבע נקנה בכל קניינים ומעות קונת דיהא כאותיות והנה הקשו תוס' למה לא פריך ממתניתין זה דהיה עומד בגורן על מ"ד מנ"ח דכ"ש דנקנה ועתה באתי לתרץ דה"ט דס"ל גם בחליפין לאו דעתו אצורתא רק אדבר דמועיל הקנין על ידו ואם דאפשר דדעתו גם אצורתא הוי דברים שבלב ול"ה דברים לבטל הקנין וכ"ז בשאר דוכתי אבל כאן במעשר דכל הטורח לחלל וקי"ל לקמן דף מ"ז דאין מחללין רק על דבר שיש בו צורה חשובה ויוצאת אנן סהדי דדעתו אצורתא הן חליפין או אג"ק והוי כאותיות דאינו נקנה באג"ק וחליפין וכל הקושיא לר"פ דס"ל גם למ"ד אמנ"ח משום דדעתו אצורתא מ"מ נקנה א"כ ה"נ במעשר וא"כ כיון דקי"ל היכא דדעתו אצורתא אינו נקנה דהוי אותיות והא דנקנה באג"ק משום דאין דעתו אצורה ממילא במע"ב דע"כ דעתו אצורה לכ"ע לא נקנה בחליפין לכן השמיט הרמב"ם עצה זאת וא"ל הא הרמב"ם ס"ל פ"ו מהלכות מכירה דאותיות נקנין אג"ק דהא כתב בלח"מ שם דאינו רק קנין דרבנן כיון דאותיות הן לא תפיס בהן קנין מן התורה ובתוס' בב"ק דף ק"ד ע"ב ד"ה אגב כתבו דלפיכך לא היה יכול להודות דיש לו קרקע ויקנה כאודיתא דאיסור גיוהא משום דאודיתא אינו קנין רק מדרבנן ולפדות המעשר צריך שיהא שלו מה"ת ולפמ"ש התוס' בפ"ק דב"ק דף י"ב דכל קנין אג"ק רק דרבנן י"ל לפ"ז מה דפריך הכא דליקני אג"ק דס"ל חד דרבנן אלים כמו קנין תורה כהב"י באה"ע סימן כ"ח ולא בתרי דרבנן וכיון דדעתו אצורה לדידן הוי כאותיות ונקנה רק מדרבנן ואג"ק ג"כ מדרבנן הוי תרי דרבנן ובזה יתורץ קושית פנ"י על התוס' דמקשי הכא דיודה שהמעות של חברו ובב"ק שם כתבו שיודה על הקרקע ויקנה אג"ק אינו מועיל דהוי רק קנין דרבנן ולפמ"ש א"ש דהתם הוי תרי דרבנן אבל כאן דיודה על המעות הוי רק חד דרבנן ודע דמ"מ במשיכה נקנה אף דדעתו אצורה ול"ה רק אותיות מידי דהוה אשטר שנכתב בו כל המוציאו דנקנה במסירה לבד א"ל נכתב בו שם מלוה ומ"מ לא נקנה אג"ק וחליפין משום דאינו רק אותיות כדאיתא בחו"מ סימן ס"ו בש"ך סק"י: אמנם כיון דאתינא להכי י"ל בפשיטות דעת הרמב"ם דודאי י"ל למאי דקי"ל דמטבע לא נקנה בחליפין וגרע מפרי צ"ל דעיקר הצורה והוי אותיות א"כ הא דנקנה אג"ק צ"ל דהוי כמו שטר דנקנה לרמב"ם אג"ק ועכ"פ כל קניינו רק מדרבנן כמו בשטר כמ"ש הלח"מ ולענין מעשר בעי קנין תורה ואם כל קנין אג"ק גם במטלטלין דרבנן מטבע גרע דהוא תרי דרבנן והגמרא פריך ונקננהו אג"ק לר"פ דנקנה בחליפין מידי דהוה אפרי לר"נ דנקנה מה"ת בחליפין מכ"ש דנקנה אגב קרקע דלר"פ אינו כאותיות ממילא אדרבה מוכח דלדידן לא מהני בזה אג"ק ולכן השמיטו הרמב"ם ולק"מ קושית התוס' לרש"י דמה שיאטיה לר"פ:
גמרא כי הא דר"פ ה"ל תליסר אלפי זוזי בי חוזאי אקני להו לר' שמואל ב"א אגב אסיפא דביתא כי אתא נפק לאפיה עד תוך יל"ד מה צורך לספר דנפק לאפיה ונ"ל דתמוה לי טובא לפמ"ש תוס' לעיל דף י"א ד"ה ומקומו ובקידושין דף כ"ז ע"א ובעירוכין דף למד דמתנה עמ"ל ושאלה ושכירות לא נקנה בחליפין והרי קי"ל דהרשאה רק שליח שוייה וצריך להחזיר המעות כמבואר בחו"מ סימן קכ"ב בהג"ה דאומדנא שלא הקנה לו רק לשעה ומאי ראיה מייתי וצ"ל דגם אג"ק ל"מ במתנה עמ"ל ושאלה ושכירות להטעם שכתבו תוס' שם דהוי רק כטוה"נ דאינו נקנה בחליפין ולעיל דף י"א ע"ב בגמרא מבואר דאם טוה"נ אינה ממין לקנות בחליפין גם באג"ק לא נקנה וכיון שהקנה ר"פ באג"ק ה"ה בחליפין אלא דתקשי על התוס' ועוד כיון דכל הטורח הזה להוכיח דחליפין גרע מאג"ק לענין מטבע עדיין מנ"ל זה דלמא גם מטבע נקנה בחליפין רק לענין עמ"ל דהוי כטוה"נ ס"ל לר"פ דאג"ק עדיף כדאמרינן בב"ב דף ע"ז לענין אותיות דאג"ק עדיף מחליפין מדר"פ דכאן וכן נ"ל דע"כ יש לחלק כן לענין עמ"ל מדלא הובא בחו"מ סימן קצ"ה דעת התוס' רק לענין חליפין לא לענין אג"ק אלא ברור דתוס' ס"ל כמ"ש ר"י מיגאש הובא בש"ך חו"מ סימן קכ"ב דר"פ הקנה לו לגמרי ע"כ נפק לאפיה עד תוך שלא יחזיק המעות לעצמו וכ"כ כאן באס"ז ונ"ל משום דא"א להקנות עמ"ל דהוי רק כטוה"נ ואינו נקנה בחליפין ואג"ק וע"כ בכדי לא עביד כמ"ש כה"ג מהרי"ו לענין ק"ס דסתמו מעכשיו כדאיתא בחו"מ סימן קצ"ה וה"נ אומדנא דהקנה לחלוטין וא"כ מוכח מכאן כתוס' דאל"כ למה הקנה לחלוטין ולישב בההוא פחדא שיטלנו לעצמו ה"ל לפרש עמ"ל ומכ"ש להרמ"א דאומדנא דאינו מקנה רק עמ"ל וגם לרא"ש וסייעתיה דחולקים על תוס' י"ל דמודו כאן וה"ט דשאלה ושכירות ועמ"ל עדיף מטוה"נ דמשתמש בו זמן מה ושוה איזה ממון ובע"ה יש לו איזה חסרון כיס אבל בהרשאה לדעת רמ"ך כאן באס"ז ורמ"א דרק שליח שוייה אין לשליח שום ריוח בגוף הממון רק חוץ ממנו דנפק עליו שמא דהימנותא ואין הבעלים מתחסרים זה ודאי רק טוה"נ לכן פריך שפיר דלמה לא הקנה בק"ס אם מטבע נקנה בחליפין וכל ההוכחה מדנפק לאפיה ודברי רמ"ך ורמ"א צ"ע וצ"ל לדדהו דהשליח יכול להוציאם בדרך רק כשיבא מוכרח לפרוע דע"ז לבד יש אומדנא ושאני משאלה דחוזרת בעין ואין לו שום קנין בגופו אבל מלוה קנוי ללוה גופו ופורע אחרים ומה"ט נפק לאפיה שלא יוציאם וא"ש ג"כ הראיה מדנפק לאפיה עד תוך דמוכח דיכול להוציאם ממילא מהני ק"ס לכן סיים כן הש"ס דנפק אבל מה שפרש"י בב"ק דף ק"ד ע"ב וכן בעה"ת דנפק לאפיה שהיה שמח נפלא ממני למנ"מ הביאו הגמרא ומפרט כאן דכל העובדא רק לראיה הובא:
תוס' ד"ה ש"מ עיין אס"ז ופנ"י מ"ש בזה ובעיקר קושיתם בחליפין שוה בשוה למה לא תקנו דהא כבר קיבל מעותיו נ"ל דתוס' לעיל דף מ"ג הקשו דעדיין יאמרו נשרפו מעותיך בעליה ותרצו משום דיכול להשתמש בהן ה"נ כשואל או ש"ש וברא"ש לקמן דף מ"ט כתב דגם בלקח מבעה"ב יכול המוכר להשתמש במעות דקבלם להוציאם וכ"ז בנמנו בתורת דמים אבל בחליפין כתב הנמ"י לעיל דדרך להקפיד שיעמדו אצלו בעין לא כדרך דמים א"כ יאמר נשרפו מעותיך לכן נשאר על ד"ה: