ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
בבא מציעא · דף כז.
משנה מה שמלה מיוחדת שיש סימן ויש לה תובעין פרשו רש"י ותוס' לענין יאוש ובירושלמי מבואר דיאוש נלמד מאשר תאבד ורצו רמב"ן ור"ן לפרש לענין פחות מש"פ דלית לה תובעין ולא עלתה בידם פירש זה דבגמרא מבואר דפחות מש"פ ילפינין מאשר תאבד ומצאתה והניחו בצ"ע עיין באס"ז ונ"ל דלק"מ ומתניתין ותוספתא לא פליגי דיש לה תובעין היינו ש"פ ואף דילפינין לה מאשר תאבד דבחו"מ סימן פ"ח דעת הש"ע כרמב"ם דבכלים פחות מש"פ חייב מודה במקצת דחשיבי ורמב"ן חולק עכ"פ חזינין דיש לחלק בין כלים לשאר דברים לכן מאשר תאבד אימעט סתם פחות מש"פ ולא ידענו דין כלים לזה כתוב שמלה למעט דומה לה כלי דדוקא בש"פ:
אלא אמר רבא חמור דבור לר"י ושה דאבדה לד"ה קשיא ועיין פנ"י בב"ק דף נ"ד תמה מאי אולמה דרבא לסיים בקשיא וכי מי לא ידע זה ועוד מאי לד"ה מה פלוגתא יש בזה וכן מה ענין הסמיכות חמור דבור ושה דאבדה ואם דאזיל וחשיב יתרון תיבות הקשו תוס' לימא גם לב"ה קשיא ונ"ל דזה תליא במה שדרשו ר"י ות"ק דאינו חייב להכריז פמש"פ מאשר תאבד ומצאת דע"כ קשה שה דאבדה רק לרבא דאף דנימא שה מיותר נימא דאתי למעט פמש"פ אף דנתמעט מאשר תאבד י"ל הטעם משום דלא חשוב בעיני בעליו וכשנודע לו שאבד מפקירו ואינו מטריח אחריו ועדיף מיאוש דאינו רק בע"כ משום דגם בטרחא לא ימצא וכמ"ש מרדכי דע"כ חצרו של"מ אינה קונה לו מציאה אחר יאוש אבל אם בא ליד המוצא טרם שנודע לבעל האבדה י"ל גם פמש"פ חייב להחזיר דיאוש שלאח"כ ל"מ וגם מחילה י"ל דלא מועיל לפימ"ש מהרי"ק דמחילה ל"מ בפקדון בעין והמלחמות כתב דכשבא אבידה ליד המוצא קודם יאוש הוא ברשות בעלים כפקדון לכן צריך עוד קרא יתר שה שה למעט פמש"פ גם לפני יאוש דאל"ה היא כמו דגלי קרא למעט משמלה דבר שאין בו סימן ומ"מ דוקא במצאו אחר שנודע לבעלים ונתייאש ה"נ אבל לרבא גם באין בו סימן ובא לידו קודם שידעו הבעלים א"צ להחזיר דישל"מ הוי יאוש לרבא מסברא א"כ כיון דילפינין דפמש"פ כשנודע לו קודם שזה מצאה אינו חייב להחזיר ממילא גם בלא נודע לכן הוכרח רבא שה קשיא ודוקא לת"ק ור"י דממעטי פמש"פ מאשר תאבד ומצאת דאל"ה הוי מוקמונין שה למעט פמש"פ לכן אמר חמור דבור לר"י לבד ושה דאבדה לד"ה בין לר"י בין לת"ק ושניהם לר"י עכ"פ קשיא ועם זה י"ל התוספתא דיליף לפמש"פ משמלה ובגמרא ממעט מאשר תאבד דצריך קרא יתירא במצא פמש"פ קודם שנודע לבעלים:
עוי"ל לפימ"ש לעיל דצריך שמלה לכלים פמש"פ או לפמ"ש הריטב"א דאדרבה ה"א אשר תאבד לרבות פמש"פ לכן צריך גם שמלה וא"כ ליאוש אין ללמוד משמלה וירושלמי דיליף יאוש מאשר תאבד פרט לזוטו של ים ומטעם יאוש כדר"י משום ר"ש בן יהוצדק וגם רש"י פירש כן במרובה דף ס"ו ורמב"ן כאן דחהו דבזוטו של ים של"מ בעלים דהוי ישל"מ התורה התירה אך לרבא דישל"מ הוי יאוש ילפינין יאוש מזוטו של ים אבל לדידן י"ל צריך שה מה שה די"ל סימנין ואינו מתייאש או לפמש"פ ושמלה ליאוש לכן ל"ק שה רק לרבא:
רש"י ד"ה סתם שמלה יש לה סימן ויש לה בעלים תובעים שלא נעשית אלא בידי אדם ולא באה מהפקר אף כל שיל"ת לאפוקי מידי דידעינן בו שנתייאש דברי רש"י אלו סותרין לפרש"י במרובה דף ס"ו דיאוש יליף מאשר תאבד וכ"ה בירושלמי ונ"ל לפרש"י בגיטין דף ל"ח דיאוש מטעם הפקר ותוס' במרובה שם הקשו עליו דא"כ מה בין אבדה לגזל ונ"ל דהפקר ל"מ רק בדבר שברשותו ובזה יאוש מטעם הפקר אבל גזל דאין ברשותו דגזל ולא נתייאשו הבעלים א"י להקדיש צ"ל יאוש לא משום הפקר רק מטעם סילוק אח"כ מצאתי בפנ"י בגיטין שם שכ"כ ולפ"ז אף דאמר לעיל דבדבר שאין בו סימן ל"מ יאוש אחר דבאיסורא אתי לידו משום דלעולם אינו ברשותו של בעלים דלא יחזירו לו בלא סימן ולא שכיח עדים בדבר שאין בו סימן כמ"ש התוס' ומהרש"א בד"ה בעידי אוכף ול"מ יאוש משום הפקר אבל מ"מ קשה לרש"י מדלעיל דף כ"א ע"ב דבדבר שיש בו סימן כ"ע ל"פ דאף דשמעניה דמייאש לבסוף ל"מ כיון דבאיסור אתי לדי ואמאי כיון שמצאו אחר נעשה שומר שלו ובדעתו להחזיר ע"י סימן חשוב ברשות בעלים כמ"ש במלחמות לעיל כ"ו ע"ב ולמה לא יועיל מטעם הפקר וצ"ל דרש"י פירש כללא דיאוש דאמר ויי לח"כ חזינין דמצער וצווח ואלו הוה יכול למצאה ליה מייאש א"כ לפי דעתו אינו ברשותו כלל ול"ל דמפקירה וגם הוי בע"כ כמ"ש לעיל מהמרדכי אבל ודאי בדבר דמייאש מרצונו אף דאפשר שימצאנה מועיל משום הפקר אף שבא ליד המוצא לפני יאוש לכן אמר מה שמלה דיש לה תובעין דלא באה מהפקר למעט מידי דמייאש מינה בדבר שיש בו סימן וחשוב ברשותו ואינו רוצה לטרוח אחריה ובגמרא אמרו גללים אפקורי מפקרי להו פרש"י למי שטריח בו ולא אתי קרא לרבנהו דאין לו תובעין הוא הרי מבואר דלרש"י ממעט משמלה דבר שאל"ת ומייאש מדעתו ומשום הפקר ובכללו מה דדרש בתוספתא למעט מן שמלה פחות מש"ע דכבר ילפינן מאשר תאבד וכתבתי לעיל דצריך למצאו קידם שנודע לבעלים שאבדו והיינו ג"כ דאין לו תובעים ובעלים מתייאשים ברצון נפשם שאין חשוב אצלם לטרוח אחריו אזי משום הפקר הוא ומהני גם אחר שבא לידו נמצא משמלה לא ילפינין רק יאוש בדבר שיש בו סימן אבל דבר שאין בו סימן או דבר שנתייאש קידם שבא ליד המוצא אף שיש בו סימן דחשוב אינו ברשות בעלים כנראה מדברי המלחמות לעיל דף כ"ו ע"ב דבזה ל"מ יאוש מטעם הפקר וצ"ל משום דאין דעתו עליו מסלק דעתו ממנו בע"כ לזה צריך עוד קרא והיינו דיליף בירושלמי מאשר תאבד מדבר ששטפה נהר דאינו ברשותו ומהני יאוש ומזה היאוש מיירי במרובה דיליף גזל מאבדה שיועיל יאוש גם בגזל דאינו ברשות נגזל ול"ל מטעם הפקר לכן פרש"י שם דיליף מאשר תאבד וע"כ מחלק שם בין אבדה דבהיתר אתי לידו לגזל נמצא לא נעלם מרש"י דברי התוספתא דיליף משמלה פמש"פ ולא נעלם ממנו הירושלמי דיליף יאוש מאשר תאב"ד ואינו סותר דברי עצמו: