אור ברסלב
ערך שי שס בבא בתרא › דף קמג:

ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק

בבא בתרא · דף קמג:

דף קמ.

הניח בנים גדולים וקטנים והשביחו גדולים הנכסים השבח לאמצע ואם אמרו ראו מה שהניח לנו אבא הרי אנו עושין ואוכלים השביחו לעצמן פירשב"ם ראו מה הניח לנו אבינו ומזומנין אנו לחלוק ומה שנשביח לחלקנו וכתבו תוס' ד"ה ואם משמע דר"ל שאינו משביח רק מחלקו המגיע לחלקו ואין נראה מדאמר ר"ס שבק אבוה זוזי שקלינהו ר"ס משמע דשקלינהו לכולהו ועוד א"ל לקח רק המגיע לחלקו מה היה יכול לתובעו הא זוזי כמאן דפליגי אמרינן בפא"נ דף ס"ט ונראה דגם באמרו ראו מ"מ מה לגדולים בחלק קטנים ואי משום דקטנים מחלי לאו בני מחילה ננהו ולא ס"ל לרשב"ם מ"ש תוס' דאם לא הגיע הריוח לידם מהני מחילתם אמנם מבואר בפא"מ דף כ"ב ע"ב בתוס' ד"ה דלאו בני מחילה ננהו דדוקא לדידן דקי"ל ישל"מ ל"ה יאוש אבל לרבא דישל"מ הוי יאוש מועיל מחילתם ולפ"ז שפיר פסק רבא לשיטתו אבל רשב"ם פירש המשנה לפי מה דקי"ל ישל"מ ל"ה יאוש:

ולפ"ז מיושב דעת הפוסקים דצ"ל ראו בפני ב"ד והרי ר"ס לא אמר בפני ב"ד והתוס' הרגישו בזה בד"ה בתוספתא ולפימ"ש א"ש דלחלקם י"ל דא"צ ב"ד אבל לענין חלק הקטנים דצריך מחילתם ולאו בני מחילה הן צ"ל ראו בפני ב"ד שהם אביהם של יתומים ויש להם כח למחול עבור הקטנים לתועלתם וכמ"ש הרא"ש דודאי ראו איזה תועלת ליתומים שלא לחלוק וכה"ג כתב הראב"ד הובא ברא"ש פרק המפקיד דף מ"ם אבל רבא דס"ל ישל"מ הוי יאוש ויתמי בני מחילה ננהו הורה שפיר דא"צ ב"ד וזיכה לר"ס ורשב"ם דפירש במשנה דא"צ ב"ד משום דבלא"ה ס"ל דאין לגדולם רק שבח מחלקם וב"ד לא יפקיעו מיתמי בלא מחילתם ואולי לא ניחא לתוס' לומר דרבא פסק לשיטתו דלא כדקי"ל מדהובא סתם בגמרא:

פרק גט פשוט דף קע"ג ע"ב רשב"ם גמר ומשתעבד בלב שלם ושליחותא דערב קעביד מלוה כאלו הוא עצמו הלוה עכ"ל יל"ד למה צריך לטעם שליחות כיון דבההיא הנאה דמהימן לו גמר ומשתעבד וי"ל דלסלק האסמכתא מועיל ההנאה לגמור בלב שלם להשתעבד ועדיין רק דברים בעלמא הם ואיך ישתעבד בלא מעות ובלא קנין לכן אמר דשליחותא דערב קעביד מלוה וכאלו לקח המעות בידו ונתנו ללוה אלא אי הוה אסמכתא לא היה נחשב שליחות דלא עשהו שליח רק היכא דמשתעבד בלב שלם מסכים שיהא באופן המועיל להשתעבד ועדיין יל"ד למה המתין רשב"ם ולא פירש כן לעיל דמסיק דערב משתעבד מלקח בגדו כי ערב זר דגם למ"ד אסמכתא קני בעי טעמא הא ליכא קנין ונ"ל דבפרק הזהב דף נ"ח בתוס' ד"ה בשקנו הקשו הא בדף צ"ד אמר דמתנה ש"ח כשואל ופריך במאי בדברים ומשני בההיא הנאה דנפק עליו שמא דמהימן גמר ומשתעבד בדברים ולמה בהקדש צריך קנין שיהא כש"ש ונראה דבשלמא במתנה ש"ח כשואל דלית בו משום אסמכתא כמ"ש הרמב"ן בפז"ב דאונס לאו בידו כלל סגי ההנאה שלא יצטרך קנין אבל בהקדש דמתחייב בגו"א כש"ש דבידו קצת לשמור ויש בו משום אסמכתא אלא דההנאה מסלק האסמכתא דיו להפקיע חדא ריעותא ומצאתי אח"ז שכ"כ התומים בסימן קכ"ט לענין קנין דל"מ לסלק האסמכתא היכא דצריך קנין לגוף הדבר גם בלאו האסמכתא עי"ש לכן לעיל דלא אסיק אדעתיה מהאסמכתא סגי בהנאה דמהימן שלא יצטרך קנין והא דאמר בסוף פרקין דלאחר מתן מעות בב"ד א"צ קנין בהנאה דמהימני לו אף דלאחר מתן מעות ל"ל שליחות ואיך מסלק שתים דברים ואסמכתא י"ל חדא דגם לאחר מת"מ יש קצת הנאה מן המלוה דמהימן לו לסלק בזה לבד האסמכתא דלפיכך סגי בקנין בלא ב"ד כמ"ש תוי"ט וטו"ז וסמ"ע סימן קכ"ט לכן הנאה דב"ד מהימני לו מועיל שלא יצטרך קנין ועוד לפמ"ש בהגהות שניות דמרדכי פרק האומנין דכל דבר הנעשה בפני רבים דהיינו שלשה א"צ קנין וא"כ קשה למה צריך בערב דב"ד לטעם הנאה דמהימני לו ב"ד א"ו משום כיון דיש נמי ריעותא דאסמכתא לכן בעי קנין דלאחר מת"מ דלא על אמונתו הלוה ול"ש שליחות א"כ נהי דב"ד די שלא נבעי קנין אם לא הוי אסמכתא אבל האסמכתא במה יסולק עכצ"ל בהנאה דמהימני לו ב"ד מסולק האסמכתא וממלא א"צ קנין כיון דב"ד היינו שלשה ועדיין צ"ע לפ"ד המרדכי דדבר הנעשה בפני רבים גם היחיד א"י לחזור בו יהיו דברים ברבים כקנין ביחיד וכיון דבערב לאחר מתן מעות סני בקנין לסלק האסמכתא ג"כ ממלא בב"ד למה צריך לטעם דמהימני לו ב"ד וצ"ל דלענין סילוק האסמכתא דאינו גומר בלבו אין די ב"ד עד דחזינין דעביד קנין לחזק הענין ולא מהני רבים אלא היכא דפיו ולבו שוים לגמור:

תוכן העניינים

ערך שי שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה