ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
בבא בתרא · דף קמ.
תוס' ד"ה יתומים שמכרו בקונטרס פירש שקדמו ומכרו קודם שעמדו בדין לגבות לבנות בנכסים מועטין ומאי קושיא לוקמה כגון שתפסו כבר הבנות או שהגבו להן ב"ד דא"י למכור עכ"ל ונראה לתרץ דעת רשב"ם לפ"ד תה"ד והובא בחו"מ סימן רס"ח בהג"ה בפלוגתא דרבוותא ונפסק הדין הממע"ה ואח"כ אירע מעשה מזה להיפך בין אותם הבע"ד דא"י לבוא בממ"נ דאמרינן קם דינא וראייתו מפרק החולץ דף ל"ז ע"ב בספק ובני יבם וכתב שם הטעם דע"י פסק ב"ד אסח דעתיה ונתייאש וגם בקרקע דאין יאוש מצינו לפעמים דמהני היכא דאינו יכול להוציא בדיינים וה"נ י"ל כיון שעמדו בדין והגבו להן הב"ד כבר נתייאשו הבנים ותו אין הנכסים ברשותן אמנם ביבמות דף ס"ג דמיירי לענין חלקו של עובר דלא מתייאש ולא מהני יאוש אפילו בקטנים אמרינן בב"מ דף כ"ב ע"ב דל"מ יאוש דדהו א"כ ל"ש הגבו ב"ד או לא ועדיין הנכסים ברשותם והעובר פוסל והך דינא דיתומים שקדמו ומכרו בלא"ה ע"כ איירי בגדולים דבקטנים ל"מ מכירה אפילו הגיעו לעונת הפעוטות אין מכירתן מכירה מנכסים מועטין כמ"ש בשו"ת הר"ן הובא בחו"מ סימן רל"ה ס"א בהג"ה ובגדולים כיון שעמדו בדין ונפסק נתייאשו דלא עלה ע"ד שום אדם שיתרבו הנכסים מודהגבו הב"ד לבנות וגם ל"ל שדעתם למכור כיון שאסור והמשיאן עצה רשע והשתא אחמיצו ומכרו: