ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
בבא בתרא · דף קלז:
תוס' ד"ה לא החזירו לא יצא וא"ת אמאי לא יצא אפילו כי כפליה לתנאו הא הוה תנאי ומעשה בד"א ותמה מהרש"א דליפרכו מרבא ארבא גופא דכאן נמי מעשה קודם לתנאי ונ"ל די"ל דלא אכפת לן במעשה קידם כיון דהתנה תכ"ד דכד"ד ויכול לחזור לגמרי כ"ש דיכול להתנות אלא דתוס' לעיל דף קכ"ט ע"ב ד"ה והלכתא כתבו דהוא רק מתק"ח תכ"ד כד"ד א"כ ליכא למילף מתנאי בגוב"ר דמדאורייתא תכ"ד לאו כד"ד לכן הקדים התנאי אבל לדידן דתכ"ד תק"ח דכד"ד יכול להקדים המעשה אלא במגרש דגם לדידן תכ"ד לאו כד"ד כדלעיל שם ובנדרים דף פ"ז לכן הקפיד רבא בגט שיהא תנאי קודם ולא באתרוג וא"ש אלא דה"ל לתוס' להקשות מב"מ דף צ"ד משנה מפורשת כל תנאי שיש מעשה בתחלתו אינו תנאי וצ"ל דהתם י"ל דמעשה בפועל המעשה כדעת הרמב"ם דכן מוכח הלשון שיש מעשה דלא קתני שאמר המעשה קודם והכא י"ל שלא הקדים המעשה רק באמירה אבל מגיטין מוכח להדיא דגם באמירה קפיד מדפריך רבא על אביי טעמא דלא כפליה והא הוי מעשה קודם לתנאי ומנ"ל לרבא דהקדים המעשה בפועל אלא ודאי גם באמירה קפידא ובלא"ה י"ל דלא מקשי מב"מ די"ל לדידן דתכ"ד כד"ד מצי להיות המעשה תחלה חוץ מגרש אלא לר"מ דמכלל הן לא נשמע לאו א"כ ליכא בירור התנאי עד אחר כדי שאילת תלמיד לרב שלום עליך רבי דמן המעשה עד הלאו של התנאי יש יותר אבל לרבנן דמכלל הן נשמע לאו וא"צ ת"כ אף דיודו דצריך תנאי קודם למעשה כמ"ש רש"י בגיטין שם דמש"ה אמר רבא מטעמא דל"ה תנאי קודם למעשה כדי לאוקמוה גם לרבנן מ"מ י"ל דוקא במגרש משום דתכ"ד לאו כד"ד אינו יכול להתנות התנאי אחר המעשה אבל אחר תק"ח כיון דמכלל הן נשמע לאו מיד בההן נשמע התנאי והוי תכ"ד למעשה וכד"ד כאלו התנאי והמעשה בדיבור אחד כפירשב"ם לעיל דף קכ"ט ומתורץ קושית התוס' בב"מ שם על רש"י הנ"ל דפירש דגם לרבנן צריך תנאי קודם למעשה ובב"מ שם מפורש דלא ס"ל כן רק ר"מ ולפימ"ש א"ש דלר"מ גם בממון ולרבנן לדידן במגרש ולפי ד"ת גם בממון לכן בב"מ דתנן כל תנאי שיש מעשה בתחלתו אינו תנאי רק ר"מ ס"ל הכי ובגיטין דמיירי במגרש גם לרבנן צריך תנאי קודם למעשה דילפינין מתנאי ב"ג דכך דין מגרש עכשיו כממון לפי ד"ת לכן כאן באתרוג לא פסיקא לתוס' להקשות מתנאי קודם למעשה די"ל גם רבא ס"ל דמכלל הן נשמע לאו ואף שכתבו וא"ת אמאי לא יצא אפילו כי כפליה לתנאי משמע דס"ל דהכא מיירי דכפל התנאי היינו דרצונם להקשות בכל אופן אאת"ל דמיירי בכפליה מ"מ הוי תנאי ומעשה בדבר אחד אבל לא פסיקא להו דודאי מיירי בכפליה די"ל דאתיא כרבנן וכפירשב"ם אלא דאאת"ל דאין דוחק לומר דמיירי בכפליה דש"ס לא חש להאריך כמ"ש הרא"ש מ"מ לא ניחא לומר דאמר התנאי קודם למעשה דא"כ למה הפכו רבא דאין בזה שום קיצור יותר ומ"ש התוס' בסוף אי נמי התם כר"מ והכא כרבנן אזלי לשיטתם בב"מ דף צ"ד ומתחלה הקשו מתנאי ומעשה בד"א ולא ממעשה קודם לתנאי דזה קשה גם אם נימא כרש"י דרבנן מודו דצריך דיני תנאי חוץ מת"כ: