ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
בבא בתרא · דף צג:
תוס' ד"ה ושמואל פיר"ש דחמרא מזלא דגברא גרים כר"ח בר"י דלקמן ולכן אינו ברשות מוכר ואין נראה חדא דה"ל למנקט האי לישנא דלקמן כ"ל דשמואל מחדש יותר דמן ר"ח בר"י אין מוכח שיחמיץ פתאום מחמת המזל רק מחמיץ בהדרגה בג"י אבל שמואל אמר דפתאום נעשה חומץ וא"צ ג"י וע"כ לקמן דאמר ופליגא אדר"ח בר"י רבותא נקט וכ"ש אשמואל ולשון דס"ל כר"ח בר"י ליתא ברשב"ם רק תוס' הוסיפו מסברתם ברשב"ם ומה שהקשה ר"י דלמה גבי תרומה ודאי יין שלשה ימים ראשונים דלמא מזלו גרם י"ל חדא עפ"י רוב הולך אחר הטבע ואין הולכין בממון אחר הרוב וי"ל המוכר דמזל דלוקח גרם אבל באיסור תרומה סמכינן ארוב ועוד כיון דהוזל מחמת החטא בא כמו שפירשב"ם נוקמיה לגברא בחז"כ ולא גרם החטא עד עכשיו משא"כ כאן כמו דלוקח יש לו חז"כ כן המוכר ועוד הכא שאני דטעמו כשלקחו חזינן דמיהר להחמיץ ואם היה מצד טבע היין היה שוהה ג"י כדרכו וע"כ מחמת הוחל מיהר להחמיץ ולא תלינן לשמואל דטעה כשטעמו כיון דאפשר מחמת המזל אבל היכא דלא חזינן ריעותא שמיהר להחמיץ לא תלינן בשינוי טבע מחמת המזל ע"כ בתרומה ג"י ודאי יין ובזה מתורץ נמי מה דלא אמר לקמן ופליגא אדשמואל כי לקמן מיירי לאחר שלשה ימים כפירשב"ם ותוס' וליכא הוכחה לתלות במזל אפשר גם שמואל מודה ולכן לא אמר שמואל נמי חמרא מזלא דגברא גרים דזה הלשון משמע גם בלא חזינן דמיהר להחמיץ יותר מדרגו דבזה מודה שמואל דלא תלינן בוחל רק היכא דחזינן דדילג להחמיץ יותר מדרכו תוך ג"י תלינן במזל והיינו אכתפא דמריה שוור: עוד שם בסה"ד וק"ק לר"ת נ"ל די"ל תרוייהו קושטא המזל לבד לא יגרום זולת סבה וגם סבת טלטול אינה גדולה כ"כ לגרום בלא מזל אלא כדאמרי אינשי נפל תורא חדד סכינא וכמו על שלש עבירות נשים מתות בשעת לדתן וכן כל מיתה ויסורין ע"י חטא ועון ומ"מ באין ע"י סבה ר"ל והיינו דאמר אכתפא דמריה שוור דכתפא מורה כפיר"ת מחמת הטלטול שנשאו על כתפו ומריה מורה מזלו גרים כפירשב"ם וצדקו יחדו ולפ"ז ל"ק כל קושיית הנ"ל שהקשו על פירשב"ם בצירוף סברת ר"ת ואולי מה"ט סיימו עתה דלרשב"ם קשה עוד עבד בשכרא כרב דזה לא יתורץ אף בצירוף השתי סברות דר"ת ורשב"ם וממ"נ אם כר"ת לבד קשה הק"ק ואת"ל שניהם קשה ג"כ מדאמר עבד בשכרא כרב וע"כ המתינו בקושיא זאת עד עתה ולא הקשו בתחלה וגם מה זה שכתבו עתה דגם לרשב"ם קשה אטו בלא"ה לא סתרו כבר פירשב"ם מחמת קושיית הנ"ל אלא דכל קושיית הראשונת הן רק אם לא נצרף סברת ר"ת ורשב"ם אבל קושיא זו גם בצירופים ועכצ"ל רק כר"ת וא"כ תקשי הק"ק וידוע בכ"מ דתוס' מאריכין להרבות בקושיות משום דלכל אחת יש תירוץ לכן אחר שהרבו להקשות על רשב"ם הנה ראו דתו אין מרפא לפירושו לבד ומוכרח לפיר"ת אבל כאשר זכינו גם לסברת ר"ת י"ל עכ"פ שניהם יחד כדי שלא תקשי הק"ק לכן הוכרחו לומר דגם זה א"א דגם לרשב"ם תקשי עוד ובתוס' ציינו אכתפא דגרא שוור אבל בגמרא דידן הגרסא אכתפא דמאריה דמשמע דהוא מאריה גרם לו ולפי"ת לבד הל"ל אכתפא דגברא:
פי"נ דף קכ"ג ע"ב גמרא הניח להם אביהם פרה מוכחרת ומושכרת ביד אחרים או שהיתה רועה באפר וכו' רועה באפר מבעיא ויל"ד עדיין למ"ל תרי מוכחרת ומושכרת ליתני חדא לבד ורשב"ם פירש מוכחרת למחצית שכר משכרת בדבר קצוב עד ז"פ יל"ד מה בעי בזה דעד ז"פ ובמוכחרת ל"כ עד ז"פ ובתוס' ד"ה היתה הקשו למה לא נקט חכרוה ושכרוה היתומים ועיין מהר"ם ונ"ל דאיתא בחו"מ סימן שכ"ט החוכר שדה ומת בטלה החכירות אף בתוך הזמן ובחו"מ סימן קע"ו סי"ט אחד מהשותפים או המתעסקים שמת בטלה השותפות או העסק אעפ"י שהתנו לזמן קבוע וכתב הסמ"ע סק"נ דה"ה היורשים יכולין לחזור ולומר אנו אין דעתינו כוחה ממך עכ"ל וכן מוכח מהרמב"ם פ"ה משותפין הי"א שכתב אחד מן השותפין או מן המתעסקין שמת בטלה השותפת או העסק אף שהתנו לז"ק שכבר יצא הממון לרשות היורשים עכ"ל הרי דתלה הטעם מחמת שהממון של היורשים וכ"כ בשו"ת מבי"ט ח"ב סימן קס"ב דגם אם ירצה השותף החי או בעל השדה שיתקיים אם בן המת לא ירצה הוא בטל ולבסוף הסימן שם כתב וכן כשמת המתעסק בממון חברו אין יורשים חייבים להתעסק אם ירצה בעל הממון וכן אם מת בעל הממון אין היורשים שלו חייבים להניח ממון העסקא ביד המתעסק כמו שבעל המעות היה י"ל ליורש וכ"כ בסימן ר"י שם וכ"כ מהרשד"ם סימן שס"ד אחד מהשותפים או מהמתעסקים שמת בטלה העסק או השותפות אעפ"י שממון זה היה מחויב לשותף זה או למתעסק זה זמן קבוע אפ"ה אנו אומרים כיון שיצא הממון מרשות השותף לרשות היורש אנו אומרים מי שהיה מחויב לא חיה הממון אלא בעל הממון וכיון שמת פקע שעבוד הממון ובדין זה הסכימו כל הפוסקים ולא עוד אלא שאפי' שממון השותף או העסק ביד השותף והוא מוחזק בו ורוצה לקיים השותפות משך הזמן שקבעו בינם עכ"ז ב"ד מוציאין מידם ונותנים ליורשים עכ"ל הרי יצא הדין ברור כשמש בנתן מעות למחצית שכר ומת הנותן יכולים יורשיו לתבוע מיד קודם שנשלם הזמן ולפ"ז ה"ה בנתן בהמה לחוכר על מחצית שכר ומת בעל הבהמה תו"ז בטלה החכירות מיד אמנם לא כן במשכיר בהמה לזמן והמשכיר מת תוך הזמן דשכירות לזמן ממכר הוא על הזמן וכמו במשאיל בהמה לזמן ועיין חו"מ סימן שי"ב סמ"ע סק"א ולא אישתמיט בשום דוכתא דמשכיר שמת תו"ז שתתבטל השכירות ועיין שו"ת רשב"א אלף כ"ח הובא ברמ"א ר"ס של"ד במת השוכר תו"ז מחויבים היורשים לשלם אח"כ כל דמי זמן השכירות ומשום דשכירות ליומא ממכר ואף החולקים שם פוטרים רק משום דהוי אונס עיי"ש בש"ך דגם במכירה ה"ל למוכר להתנות אבל במת המשכיר לכ"ע השכירות קיים עד כלות הזמן נמצא בדיוק פירשב"ם בשכירות עד זמן פלוני אע"ג דמת המשכיר מושכר הוא עד הזמן וקמ"ל דלא הוי ספרה ראוי ונוטל הבכור פי שנים וכמ"ש התוספת אבל במוכחרת לא פירש עד ז"פ דלא יהא בתו"ז כשמת בטלה החכירות כיון שהוא למחצית שכר הוי כמעות להתעסק א"כ אף שנשאר ביד החוכר גם אח"כ היינו מחמת שהיורשים מרוצים ג"כ והוי כחכור מהיורשים דכבר בטלה חכירות אביהם במותו ע"כ תני ג"כ מוכחרת אף דהוי כחכרוה היורשים מחדש מ"מ הבכור נוטל פי שנים דהשבח בא ע"י אחרים וממלא מתורץ קושית התוס':