ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
בבא בתרא · דף צג.
גמרא סברוה דרובא וחזקה כהדדי ננהו הקשה מהרש"א הא יש רוב שוורים נגד החזקה ורובא עדיף ולמה חייב לר"א ונ"ל כיון דחזקה כרובא מהני להוציא מחזקת ממון לולא הרוב שוורים דמנגד לחזקה דלחד מפני אידך נשאר הקרוב דעומד בצידו וקרוב דאורייתא כדלעיל פרק לא יחפור אבל למאי דמשני דחזקה אינה כרוב גם זולת הרוב ל"מ החזקה להוציא ממון א"כ אף שיש קרוב דעומד בצידו הרי רוב שוורים דעלמא נגדו ורוב וקרוב הלך אחר הרוב דף צ"ו גמרא הבודק את החביות להיות מפריש עליה כל ג"י ודאי מכאן ואילך ספק הרמב"ם פ"ה מתרומות פסק כברייתא דמכאן ואילך ספק ותמה הכ"מ דבריש נדה ושילהי קידושין רמי חביות אמקוה דטבל ועשה טהרות ונמצאת חסרה כל הטהרות ודאי טמא למפרע ובחביות ספק ומשני דהא דחביות ר"ש דגם במקוה ספק משוי ולא רבנן ולמה פסק הרמב"ם כיחיד ותירץ משום דמייתי לה הכא ונו"נ בה ר"י וריב"ל ש"מ דהכי הלכתא עכ"ל ואני תמה דא"כ למה פסק בפ"י דמקואות כרבנן דודאי טמאות ול"ל דעת הכ"מ דגם רבנן יודו ופליגא סוגיא זו אסוגיא דנדה וקידושין וצריך הבנה מה נשתנה חביות ממקוה ובמה פליגי הסוגיות ונ"ל דאיתא בנדה שם דיש חזקת טומאה לטמא אבל המקוה הרי חסר לפניך ופריך נימא השתא חסר ומשני חסר ואתאי פרש"י ואתרע לה חזקה מקמי הכי טובא ולא ידעינן אימת הלכך ריע טפי מאשה וכן אמר שם לענין חביות דהעמד טבל על חזקתו ולא העמד יין על חזקתו דהרי חומץ לפניך ול"ל השתא אחמיץ דאחמיץ ואתאי וביו"ד סי' פ"א הובא מהרשב"א ג"כ האי סברא לענין גבינות שנעשה מבהמה ונמצאת טרפה דאם ודאי נטרפה קודם ג"י תו לא מוקמונין על חזקה דהרי באותן ג"י בטעות החזקנוה וכן ביין ונמצא חומץ דהרי ודאי ג"י מקודם התחיל להחמיץ וע"כ יש חזקת טבל כמו גבי מקוה חזקת טמא אמנם לפי דעת שמואל כאן דחמרא אכתפיה דגברא שוור ופירשב"ם דמזלו גורם ע"י חטאו לדלג להחמיץ פתאום אף תוך ג"י כדלקמן ע"ב ושם אקיים דברי רשב"ם וכיון דעבד ר"י כותיה דשמואל בחמרא תו י"ל השתא אחמיץ ואוקמיה על חזקה דמעיקרא שהיה יין ושקול כחזקת טבל וסוגיא דנדה לא ס"ל כשמואל: