אור ברסלב
ערך שי שס בבא בתרא › דף כד.

ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק

בבא בתרא · דף כד.

דף כג:

דתני ר"ח הקשו תוס' דלמא לאו משום רוב ומצוי שורפין עליו התרומה אלא משום דרוב עדיף מקרוב כר' חנינא ונ"ל דהנה בבכורת דף ל"ד מבואר דתרומה תלויה צריכה שימור דמשמרת תרומותי אף תרומה תלויה במשמע ומבואר שם הטעם דהוי תרומה ראויה שמא יבא אלי' ויטהרנה ואיתא בפ"ק דב"מ דף זיין עשינו ודאי א"ר ולא ספק ולא אזלינן גם בתר רוב כמ"ש רא"ש וריטב"א שבאס"ז שם דרוב ג"כ ה"כ דהקפידה תורה שלא לשרוף רק ודאי טמאה גם רוב לא מהני דמן הסברא ספק הוא ושמא יבא אלי' ויטהרנה ומה דשורפין על ספק טומאה ברה"י דגזה"כ שיהא כודאי דלא מהני חזקה או ס"ס לטהר כדאיתא בריש נדה ומה דשורפין על ששה ספקות כדאיתא בפ"ד דטהרות היינו מתק"ח לכן מדתני ר"ח דשורפין עליו תרומה ע"כ עדיף משאר רוב משום דרוב ומצוי הוא וכודאי הוא ולפי מה דהדר בו רבא צ"ל דס"ל אף דרוב הוי ספק שורפין או דס"ל רוב הוא כודאי דנחלקו בזה הראשונים באס"ז דב"מ שם:

פחז"ה דף כ"ח ע"ב תוס' ד"ה אלא מעתה חזקה שאין עמה טענה תימא מה ס"ד דמקשה דהיכי מצי לאוקמה בידו כיון דלא טעין מידי ונ"ל כיון דהוחזק שתקן בתלתא שנין שתיקה כהודאה דמיא דשל המחזיק הוא וס"ד דדמיא להא דפרק השולח מ"ם ע"ב האומר נתתי שדה פלוני לפלוני והוא אומר לא נתן לי חיישינין שמא זיכה לו ע"י אחר כתבתי ונתתי לו והוא אומר לא כתב ונתן לי הודאות בע"ד כמאה עדים דמי וס"ד דדמיא לרישא ואף אם נדמהו לסיפא דנתתי לו דה"נ הוי כהודה שנתן לו בידיעתו מדהחזיק דבלא ידיעה איך ירד והחזיק בה מ"מ מבואר שם בחידושו רשב"א דלפיכך אמרינן הודאות בע"ד כעדים ונשאר לנותן משום דזה מודה וזה מודה העמד קרקע בחזקת בעלים ראשונים אבל כאן דזה החזיק ג"ש דמדמהו כאן לשור המועד דיצא מרשות מוכר לרשות לוקח א"כ כשסותרין ההודאות העמד הקרקע ביד זה דמוחזק בה עכשיו ועיין קצו"ח סימן פ"ח מ"ש שהביא מהמלחמות בטעמא דטענו חטין והודה לו בשעורין דגם משעורין פטור משום דלא תבעו שעורין הוי כמודה דאין לו אצלו שעורין והוי כתרי הודאות דסתרו אהדדי ואין מוציאין מהמוחזיק הרי דשתיקה של זה הוי כהודה לסתור הודאות הנתבע בפירש ומוקמונין ביד המוחזק וכ"ז לס"ד ומתרץ הש"ס דמחמת דהוחזק שתקן לאו הוא כודאי הודה רק דלמא כדאמר איהו וחזקת ג"ש מועילין שיהא חשוב לוקח מוחזק ואין מוציאין מידו כשטוען שלקחו:

גמרא התם והועד בבעליו כתיב עיין פרש"י ותוס' ועיקר החילוק חסר לפירושם ונ"ל דה"ק דתורה קפדה שיהא בפני בעלים דאין חבין לאדם על שלו שלא בפניו ובעל השור הוא בעליו צריך להעיד בפניו אבל כאן קודם חזקת ג"ש אין הלוקח חשוב בעלים דעדיין קיימא בחזקת מרה קמא וא"צ למחות בפני המחזיק וכיון דהוי מחאה ממלא ליכא חזקת ג"ש ולא נעשה בעל הקרקע מעולם וסגי שישמע ההמחאה וא"כ מבואר הטעם בגמרא התם והועד בבעליו כתיב דקפידא רק בפני בעליו:

תוכן העניינים

ערך שי שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה