אור ברסלב
ערך שי שס בבא בתרא › דף כג:

ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק

בבא בתרא · דף כג:

בבא בתרא

ביושבת בין ההרים הרמב"ם פ"ט מרוצח השמיטו ודברי הכ"מ אינם מובנים ונ"ל לפמ"ש הרמב"ם שם והוא ממשנה דסוטה פרק ע"ע דאם נמצא חלל קרוב לעיר שאין בה ב"ד מודדין לעיר אחרת שיש בה ב"ד אף דרחוקה כיון דא"א לקיים המצוה בקרובה דאין בה זקנים ולמד מזה הרמב"ם דהיא הדין בנמצא קרוב לירושלים מודדין לעיר אחרת שלא לדחות המצוה ולפ"ד התוס' ירושלים הוא רוב נגד כל עיר דהיא רוכלת עמים וכל ישראל עולים לרגלים ומ"מ מניחין אותה ומודדין לעיר אחרת ונראה דיליף לה מתוספתא דסוטה דאיתא שם דגם בירושלים הדין כן ויליף לה מחד קרא עם עיר שאין בה ב"ד וע"כ דאין לחלקה מעיר שאין בה ביד דאל"כ תרתי מנ"ל מחד קרא א"ו דהכל מחד טעמא דאין לדחות המצוה משום קורבא או רובא דכמו דקרוב עדיף מרחוק ומ"מ בשאין בקרובה ב"ד מניחין אותה ומודדין מהרחוקה שיש בה ב"ד ה"נ אף דרובא עדיף מקרוב מניחין אותה כשאין יכולין לקיים בה המצוה ומודדין לאחרת דאין רוב עדיף מקרוב יותר מן ערך עדיפת קרוב מרחוק ועכ"פ כך גזרה התורה שלא לדחות המצוה מפני קורבא או רובא וא"כ מה פריך ניזל בתר רובא דעלמא נימא לעולם רוב עדיף מן קרוב כמו קרוב מרחוק ומ"מ כיון דאם ניזל בתר רוב דעלמא נדחה כל המצוה דמן איזה עיר נביא דנגד כל עיר יש רוב עולם לכן לא אזלינן בתר רובא דעלמא לכן ס"ל לרמב"ם דהקושיא דגמרא כך דא"כ למה צריך קרא בנמצא קרוב לעיר שאין בה ב"ד מודדין לעיר הרחוקה שיש בה ב"ד דסני במה דאימעט עיר שאין בה בית דין מדכתיב זקנים ול"צ העיר לרבויי כפרש"י שם דממלא נדע מדאמרה תורה להביא ע"ע ולא אזלה בתר רובא דעלמא דע"כ משום שלא נדחה המצוה לא אזלינן בתר רוב ה"נ כשקרובה לעיר שאין בה ב"ד כיון דאם ניזל בתר הקרוב נדחה המצוה ממלא נדע למדוד לעיר שיש בית דין הרחוקה ומדצריך קרא עכצ"ל דרובא לא עדיף מקרוב ועדיין לא נדע אם נדחה הקרוב כשאין בה ב"ד ומשני ביושבת בין ההרים משכחת לקרא דמביא ע"ע דליכא רובא דעלמא ולא נדע כשאין יושבת בין הרים אף דידחה המצוה אם ניזל בתר רובא דעלמא וכן בקרוב לעיר שאין בה ב"ד לכן צריך קרא דמודדין לעיר שיש בה ב"ד ומניחין הקרובה ממנה כדי שלא לדחות המצוה וכן בנמצא קרוב לירושלים אבל אחר שכבר כתוב קרא דהיכא דנדחה המצוה לא אזלינן בתר היותר קרוב ה"נ לא ניזל בתר רובא דעלמא דעכ"פ לא עדיף רוב מן קרוב יותר מעדיפת קרוב מן רחוק ואצ"ל ביושבת בין ההרים:

עוי"ל לפמ"ש התומים בכללי מגו ס"ק ק"ג לתרץ הרמב"ם דס"ל מגו לאפטורי משבועה לא אמרינן דהקשו עליו מדאמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה ישבע הא יש לו מגו דכופר הכל ותירץ דאם יש מציאות לשבועה בלא מגו אזי אף דבאיזה מקום יש מגו לא זזה השבועה ממקומה ורבה מקשה הא לעולם יש מגו ואין מקום כלל לשבועה שהוא נגד השכל ולמה חייבה התורה כלל שבועה עכ"ל ולפ"ז י"ל מה שהקשתי לעיל דהא רבתה תורה בנמצא קרוב לעיר שאין בה ב"ד מניחין אותה ומודדין לעיר שיש בה ב"ד וכן בנמצא קרוב לירושלים שכל ישראל עולין שם והוא רוכלת עמים ורוב נגד שאר עירות מ"מ מניחין אותה ומודדין לעיר אחרת הרי דלא מהני רוב או קרוב לאפטורי ממצות ע"ע היכא דא"א בענין אחר ומה פריך דניזל בתר רובא דעלמא דלפמ"ש התומים בישוב הרמב"ם ה"נ י"ל בשלמא אם יש מציאות למצות ע"ע בנמצא קרוב לעיר שיש ב"ד וחייבה תורה להביא ע"ע וחל המצוה אזי תו לא דחינן המצוה כשאירע שנמצא החלל קרוב לעיר שאין בה ב"ד לא אזיל בתר קורבא לאפטורי אבל פריך ניזל בתר רובא דעלמא וליכא מציאות לעולם שיחול המצוה ומשני משכחת ביושבת בין ההרים דליכא רובא וכיון דיש מקום למצוה שוב לא נדחה גם בנמצא קרוב לעיר שאינה בין ההרים דל"מ רוב או קרוב לאפטורי ממצוה זו מדחזינין דרבתה תורה בנמצא קרוב לירושלים או לעיר שאין בה ב"ד ולפ"ז מתורץ ממילא קושית התוס' למה צריך קרא למעט ירושלים דאינה מביאה ע"ע בלא"ה הוי כאינה יושבת בין ההרים דהיא כלת עמים וכל ישראל עולים שם לרגל:

תוכן העניינים

ערך שי שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה