ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק
מהדורא בתרא · סימן כט
ס"ג אמרה לו תן דינר לפלוני ואתקדש אני לו ונתן לו וקדשה אותו פלוני ואמר לה האמ"ל בהנאת מתנה זו שקבלתי ברצונך הר"ז מקודשת והטור כתב ואמר לה האמ"ל באותו מנה שקבלתי מפלוני בשבילך הר"ז מקודשת עכ"ל נראה שבכונה שינה מלשון הרמב"ם כי הרשב"א הקשה על הרמב"ם דהא דוקא באדם חשוב מתקדשת בהנאה שקיבל ממנה ותירוץ הה"מ דדוקא בחסרה ממון צ"ל אדם חשוב לא ס"ל להטור וס"ל דמתקדשת ע"י הדינר שקיבל המקדש אף דאינו אדם חשוב כמ"ש הרמ"ה והובא בטור לקמן סימן ק"כ וז"ל האומר לעדים כתבו גט ותנו לאשתי אין צריכין לזכות לו הנייר קודם כתיבה אלא אע"ג דכתבו ודדהו ויהבו לה כיון דבשליחותו קעבדי מכי יהבו לה בשליחותיה דבעל כמאן דיהבו לבעל והדר בעל ויהיב לאיתתא דמי דכיון דמזכי לאיתתא בשליחותיה אקנויי אקנו לבעל לגרושי ביה ונמצא זכיית הבעל וגרושי האשה באין כאחד עכ"ל וכ"כ במרדכי ס"פ התקבל והג"פ בסימן ק"כ סק"ג כתב אקנו רבנן לבעל וזה אינו כלל בלשון הרמ"ה אלא הפירוש דהעדים אקנו לבעל ואין זה כלל משום תק"ע אלא אם האשה נתנה שכר הסופר וא"כ ה"נ כיון דהאשה אמרה תן דינר לפלוני ואתקדש אני לו הרי נתן בשליחותה לאותו פלוני כמאן דיהיב לאשה והדר יהבה לפלוני וכיון דהוי כמאן דיהיב הנותן להאשה הוי כאומר הילך דינר ותתקדש לפלוני אלא כיון דבא זכייתה וזכיית אותו פלוני בבת אחת ה"א כיון דלא נשאר בידה ואותו פלוני לא נתן משלו כלום דאינה מקודשת לכן אמרו בגמרא דמקודשת מדין ערב ומדין ע"כ וגם בירושלמי פרק הא"מ ה"א איתא התקדשי לי בסלע זה ואמרה לו תן לפלוני מקודשת ופליגי ר"ז ור"א חד אמר דהבעל נעשה שלוחה של האשה לזכות לפלוני וח"א דפלוני נעשה שלוחה של האשה לזכות בה מיד הבעל והדר זוכה לעצמו והובא בח"ר פ"ק דקידושין דף חית דעת האומר דפלוני נעשה שלוחה של האשה וזה טעם ערב עיי"ש ה"נ פלוני נעשה שלוחה לזכות לה מן הנותן א"כ הוי כאומר הילך דינר והתקדשי לפלוני ואצ"ל דמשום הנאתה שמקבל אותו פלוני וא"צ שיהא אדם חשוב וז"ש הטור האמ"ל באותו מנה שקבלתי בשבילך דהיינו דבקבלתו נעשה שלוחה לזכות לה מיד הנותן והדר זוכה לעצמו וקושית הרשב"א רק על לשון הרמב"ם דאמר לה האמ"ל בהנאת מתנה זו שקבלתי ברצונך.
ס"ח ב"ש סקכ"א והיא אומרת וכו' אבל אם היה קציצה ביניהם ליתן לה ק' או ר' ואח"כ חזר אחד מתם ואח"ז תבע צד השני וקדשה אמרינן מסתמא ע"ד קציצה הראשונה אומר ולא למלאות רצון השני כמ"ש בהגהת ש"ע חו"מ סימן רכ"א עכ"ל וכ"כ בית הלל אבל קצוה"ח בסימן רכ"א השיג על ב"ש דזה אינו רק בפועלים דאם חזר אחד מהם יש לאידך עליו תרעומות או במו"מ היכי דהוי מחוסר אמנה משא"כ באיש ואשה דהוי דברים בעלמא ולא אשכחן בזה דין תערומות עיי"ש ולי נראה לפימ"ש בהגמ"ר שניות פרק האומנין סימן תצ"ח בשלשה ששכרו מלמד ואף שלא התחיל במלאכתו אין יכולין לחזור דהוי נדר ע"ד רבים וכתב בנתיבות סימן של"ג ססק"א מהתימא שלא הובא זה בכל פועלים ששלשה ששכרו פועל דא"י לחזור ואפשר דדין זה אינו רק במלמד שהוא דבר מצוה ודמי קצת לנדר שהודר ברבים ועד"ר עכ"ל ואיתא בר"פ האיש מקדש בריא"ז ור"ן דקידושין הוי מצוה גם גבי אשה ובביצה פרק המביא דף ל"ה איתא בפרש"י דגם כשיש לו אשה ובנים קצת מצוה איכא וכשאין לו אשה מבואר בגמרא שם דהוה מצוה גמורה וא"כ לא מבעיא בזה"ז דאיכא חדרג"מ שלא לישא שתי נשים וא"כ מיירי הב"ש דאין לו אשה אחרת דהוי מצוה אלא אפילו כשאין חדרגמ"ה ויש לו אשה ובנים קצת מצוה איכא וא"כ כשגמרו הקציצה לישא זה את זאת דמי קצת לנדר וחמיר מן חזרה בפועלים לכן סתמא ע"ד קציצה ראשונה עושין.
ועוד דהמלחמות בפרק הזהב כתב דאפילו בתרי תרעי דאין ספק דלעולם יש בהן משום מחוסר אמנה דהא סמכא דעתייהו והאמינו זה בזה ולא דמי למתנה מרובה שאפילו לקח במתנה ועמד במאתיים שהוא דבר מרובה מעיקרא הא סמכא דעתייהו וטעם מתנה מרובה לאו משום הפסד הוא אלא משום דלא סמכא דעתיה תחלה כמו שמפורש בגמרא עכ"ל וא"כ ה"נ אפילו בקציצה בדברים בעלמא שישא זה את זה בכך וכך סמכא דעתייהו מעיקרא אלא דהקצו"ח כתב שם באיש ואשה שהבטיחו זה לזה בדברים בעלמא אינו דומה למתנה מועטת ולא סמכו דעתייהו בזה בדברים בעלמא עיי"ש אבל זה אינו דהא מבואר ביבמות דף ל"ז ע"ב דפריך אהא דרב ור"נ מכרזי מאן הויא ליומא האמר רבא תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב שבעה נקיים ומשני רבנן שלוחייה הוו משדרי ומודעי להו פרש"י דמודעי להו שבעה ימים קודם ביאתן ומזה יליף במשמרת הבית בבית שביעי שער א' דאף בלא קידושין סמכה דעתה ומועיל השבעה נקיים מדלא פירש הש"ס דהוו מקדשי וכתב דהוא ראיה גדולה וכ"כ הר"ן בפ"ב דשבועות ראיה זאת והא דהצריכו דמכינה עצמה לחופה משום אף דסומכת שלא יחזור בו מ"מ אינה יודעת מתי תהא החופה וכשיתברר לה זמן החופה יש לחוש דתראה מחמת חיבת ביאה אבל מוכח דבדברים בעלמא סומכת וכ"ש דהאיש סומך שלא תחזור בה דהא איתתא בכל דהו ניחא לה כדאיתא ר"פ האיש מקדש ומוכח עוד מהתם דכאן סומכת יותר אפילו ממתנה מועטת דהא רב ס"ל בפרק הזהב דף מ"ח דאפילו מתנה מועטת אין בה משום מחוסר אמנה וכן איתא בירושלמי שם ואיך א"כ מועיל השבעה נקיים בדברים בעלמא בלא קידושין הא בעינין שתסמך דעתה שלא יחזור בו אע"כ ה"ט דבשידוך אפילו הבטיחו זה לזה שישאו בכך וכך אם חוזר אחד מהם איכא משום בושת וכמ"ש מהרי"ק בשרש כ"ט הובא בב"ש לקמן סימן נון סקי"ד אפילו לא עבדי קנס קרוב בעיני דחייב לשלם דמי בושתו וכתב הב"ש אפילו אם רוצה לושא רק רוצה לשנות על קצת תנאים חייב בבושת גם עבוה"ג סע"ד כתב דחייב בבושת אף דהוי רק בושת דברים ולא מתכוין לבייש רק מיכוין להנאתו והובא במקנה סימן נון ס"ו דלחייבו בדמי הבושת ולא יותר א"צ לא כתיבה ולא קנין ואף דבזה"ז אין דנין קנס ובושת מ"מ מנדין אותו עיי"ש וגם בישועות יעקב שם סק"ה כתב אף דאין לחייבו ממון משום דאינו רק בושת דברים והוא רק גרם בושת אם לא ע"י כתיבה וקנין מ"מ בושת הוי לכן כשמתחייב בקנס אין בו משום אסמכתא עיי"ש וכיון דהחוזר בו אף דלא היה רק דברים יש בו איסור משום בושת לכן חמיר זה מתערומות פועלים ובעה"ב דשפיר סמכא דעתייהו אפילו נימא דבתרי תרעי ליכא משום מחוסר אמנה כאן חמיר יותר והב"ש בסימן נ"א סק"י כתב דכל הקניינים שעושין בתנאים אין מועיל דהוי קנין אתן רק החיוב מחמת הבושת וכ"כ בנוב"ת חיו"ד סימן קמ"ח.
ס"ט בכוס זה עיין באה"ט סקט"ו שכתב אם לא אמר בכוס זה אלא התקדשי לי בזה בכולה קאמר ולא בחלק ממנו ואם יש חלק ממנו שאינו שלו אינה מקודשת הר"ש חיוון ובסוף כתב הבאה"ט לקח ירך מתרנגולת ושם בתוך כלי או בגד שקונין נעסטיך וקדשה לכ"ע קדשה בו ובמה שבתוכו ואם אחד מהם היא גזול או שאול הוי ס"ק כנה"ג ונראה דזה פליג עמ"ש בשם הר"ש חיוון דאינה מקודשת דמשמע ודאי אינה מקודשת גם בשו"ת לחם רב סימן כ"א כתב דאינה מקודשת והביא ראיה ממי שקידש במוזא דשמכי דאמרינן בפרק הא"מ דאינה מקודשת וכתב הר"ן דאפילו שוה כמה פרוטות א"מ דכיון דאמר לה התקדשי לי בזה במוזא קדיש בפלגא לא קדיש ועיי"ש עוד דמחלק דדוקא בכוס שבו מים או יין או שמן יש לומר דלא קידש אלא בכוס או רק במה שבתוכו כיון דדרך המים או היין או שמן לתת בכוס אבל אין דרך לשום ירך תרנגולת תוך מטפחת או כלי וכיון ששם זה בתוך זה ודאי דדעתו לקדש בתרוייהו ועיין לעיל סימן כ"ח סי"ח דסתם ופסק בההוא כוזא דשמכי דאינה מקודשת וכתב הכנה"ג בהגב"י אות כ"ד דאין לחוש להיש מי שאומר שהביא הר"ן דאם יש בכוזא שוה שתי פרוטות מקודשת כיון דשאר רבוותא ס"ל דאינה מקודשת הר"ש חיוון ולפ"ז קשה על כנה"ג שתביא באה"ט דספק מקודשת.