אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק ב מהדורא בתרא › סימן כו

ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק

מהדורא בתרא · סימן כו

סימן כא

ס"ד האשה מתקדשת אשה שנתקדשה בלילה כתבו הרא"ם ח"ב סימן ל"ה ומהר"י מינץ דהוי ספק קידושין והובא בכנה"ג ובה"ט כאן וצווחו האחרונים דהרי מבואר בפ"ק דקידושין דף חית ודף י"א כגון שקידשה בלילה והנה המנהג לקדש בלילה ולית דחש לה מ"מ מצוה לתרץ שלא יהיו גדולים הללו כטועים ח"ו והנה מקור הדבר בא"ז בשו"ת סימן תשמ"ה אחר שהכריח דאין לגרש בלילה כתב לגמגם על קידושין בלילה משום דכתיב ויצאה והיתה ויש צדדין בדבר עיי"ש ונראה דהנה ילפינן בפ"ק דקידושין דמתקדשת בביאה משום דכתיב כי יקח איש אשה ובעלה או מדכתיב בעילת בעל ובכתובות פרק אע"פ דארח ארעא דביאה בלילה ובגיטין פרק מי שאחזו דף ע"א איתא עדות רחמנא אמר מפיהם ולא מפ"כ ופרש"י ולא מפ"כ יעידו בב"ד דלא דמי לשטר שחתמוהו ביומו דההוא אורחיה להכי עכ"ל הרי אף דנתמעט מפ"כ מהתורה דכתיב מפיהם מ"מ מה דאורחיה בכתב לא נתמעט ובשי"ת הרי"ם חיו"ד סימן י"ד פירש דכל מה שאמרה תורה צריך להיות כדרך אותו דבר ולכך בשבת לא תוציאו דוקא כדרך הוצאה וכן אכילה כדרך ודיבור ע"י כתיבה אף שהוא כדיבור מ"מ אינו כדרך הגדה שדרך דיבור והגדה בפה ולא מהני משא"כ שטר שצריך לראיה אותו העדות למען יעמוד ימים רבים שפיר דרך הגדה זו ע"י כתב ומהני עיי"ש וצע"ק דא"כ למה כשיאמר עד החתום זה כת"י ועד שני ג"כ אומר זה כת"י דס"ל לחכמים בכתובות דף כ"א דעל מנה שבשטר הן מעידין ומהני הא עדות שבשטר אורחיה בכתב ולא בע"פ ואיך יוכשר השטר ועכ"פ חזינן מה דאורחיה בכך לא נתמעטו מהכתוב וא"כ ה"נ ביאה דאורחיה דוקא בלילה לא נתמעט מן ויצאה וא"כ י"ל ה"ה כסף ושטר כיון דאתקש הויות להדדי כדאיתא בכתובות דף ע"ד ובכמה דוכתא אך בקמא דקידושין דף טית בעי ר"ל שטר אירוסין שכתבו שלא לשמה מהו הויות ליציאה מקשינן מה יציאה בעינן לשמה אף הויה בעינן לשמה א"ד הויות לההדדי מקשינן מה הויה דכסף לא בעינן לשמה אף הויה דשטר לא בעינן לשמה והדר פשטה הויה ליציאה מקשינן דכתיב ויצאה והיתה ובקידושין דף מ"ח לחד לישנא פליגי תנאי בהך דר"ל אם מקשינן הויות להדדי או מקשינן הויה ליציאה והנה הא דאמר בקידושין דף חית דיהביה ניהלה בלילא איתא שם עוד א"נ דאישתכח ליה ביני זוזי וכן בדף י"א אמר דקדשה בלילא אי נמי דשויה שליח וא"כ י"ל דרצה לומר אם מקשינן הויות להדדי ולא מקשינן הויה ליציאה היכא דיש לומר מקשינן הויות להדדי אזי י"ל דקדשה בלילה כיון דביאה מהני בלילא ואם לא מקשינן הויות להדדי דיותר מקשינן הויה ליציאה ולא מהני קידושין בלילה יש אוקימתא אחריני דשויה שליח ואישתכח ביני זוזי

והנה בלא"ה היה אפשר לומר לפי הטעם דכתב בא"ז כיון דאיכא כתובה למשקל ע"י הגט הוי דין ואין דנין בלילה והדר מקשינין הויה ליציאה דלפ"ז תליא בפלוגתא דתנאי ואמוראי אם כתובה דאורייתא דלמ"ד כתובה כ"ד גם ויצאה אינו דין מן התורה ולכן אמר הש"ס שתי אוקומתת כיון דקדושין בלילה תליא בפלוגתא ומפרט הא דדף י"א דקאי לבית שמאי דס"ל לא יגרש אלא אם מצא בה ערות דבר דאזי אין לה כתובה ואף דלא אבדה בלותיה הקיימין מ"מ הא פירש ריב"ן הובא בא"ז דמאי דפליגי לענין חליצה בפרק מצות חליצה דף ק"ד אם חלצה בלילה דר"א סבר חליצה כתחלת דין דמיא ות"ק סבר כגמ"ד דמיא דר"א סבר כיון דעל ידי חליצה מתחלת לתבוע כתובתה הוי כתחלת דין ות"ק סבר דכמ"ד דמיא משום ע"י חליצה כתובתה כגבויה דמיא עיי"ש וא"כ תינח לענין כתובה דהוי רק חוב ומחוסר גוביינא ושטר העומד לגבות לאו כגבוי דמיא אבל בלאותיה הקיימין דהן בעין והן ברשותה גם כשיושבת תחת בעלה ודאי כגבוי דמיא וכן מה דאינו אוכל פירות ופטור מפרקונה ואינה יורשה זה אינו מחוסר גוביינא אך בא"ז שם כתב עוד טעם דנתינת גט פסול בלילה משום דע"י גט פקעה לה איסור א"א ולכ"ע כתחלת דין דמיא ומ"מ י"ל כיון דהש"ס אומר שני אוקימתת י"ל דהש"ס גופא מספ"ל אם קידושין מהני בלילה והרי הא"ז ומהר"י מינץ והרא"ם כתבו רק דספקא הוא ואי דאיך לא נתבאר בפירוש בש"ס חידוש כזה הלא גם לענין גט לא נמצא בש"ס ומ"מ הכריחו דלא מהני נתינת גט בלילה וגם הא דכתב הא"ז וסייעתיה דגנו הוי כדין משום הכתובה תינח בנשואה אבל ארוסה אם לית לה כתובה לא הוי כדין וגם קידושין דנעשית ארוסה גם דמקשינין הויה ליציאה הא גם גט ארוסה אם אין לה כתובה לא הוי כדין ובס"פ הכותב דף פ"ט ובפ"ק דב"מ בעי מנלן דארוסה יש לה כתובה ופליגי בזה הדין הפוסקים כדאיתא לקמן סימן נ"ה וצ"ל דהא"ז וסייעתיה ס"ל דארוסה יש לה כתובה.

ויש להקשות בין להטעם דהוי כדין משום הכתובה בין לטעם דבגט נפקעה מחיוב אשת איש למה כתבו דגם קידושין אינו בלילה משום דכתיב ויצאה והיתה תיפוק ליה הא הנהו טעמי דהוי כדין שייכי נמי בקידושין דנתחייבה בחיוב ארוסה אם תזנה וגם נתחייב לה כתובה ולפימ"ש משום דביאה בלילה מהני הקידושין ומקשינן הויות להדדי אלמלא לא היו מקשינין ויצאה והיתה לכן דוקא משום ויצאה והיתה אין לקדש בלילה:

ובנוב"ת חאה"ע סימן קי"ד תמה על הא"ז דכתב דגט חשוב דין ואין לדון בלילה משום דגובה כתובתה ע"י הגט דא"כ שטר מתנה ומכירה באחריות דמשעבד נכסיו נימא שהוא דיני ממנות ויפסל בלילה ובלא ב"ד עיי"ש ולע"ד אינו דומה שעת החיוב שמחייב את עצמו ברצונו אין עסק דין ודיינא בזה יכול אדם ליתן ולמכור מה שירצה ואין כאן תובע ונתבע להצריך ב"ד אבל גט נהי דברצונו מגרש אבל הכתובה הדין מחייבו ירצה או לא ירצה עכשיו.

ופר"ח באה"ע ס"ס קכ"ג הוכיח דמגרשין בלילה מהא דאמר אביי בס"פ מי שאחזו הכל מודים היכא דאמר לכשתצא החמה מנרתקה לכי נפקא קאמר ע"מ שתצא חמה מנרתקה מעכשיו קאמר ופרש"י הכל מודים באומר לאשתו בלילה זה גיטך לכשתצא חמה ובנו"ב הנ"ל תירץ דמיירי בארוסה דאין לה כתובה עיי"ש ולא הועיל דע"כ הא"ז אזיל לדעת דארוסה יש לה כתובה דאל"כ למה חשש בקידש בלילה משום דמקשינין הויה ליציאה הא בגט ארוסה נמי יועיל בלילה כיון דלית לה כתובה אינו דין ועוד לטעם שני שכתב הא"ז דמכי יהיב גיטא פקעה איסור א"א הוי כתחלת דין א"כ גם בארוסה יש טעם זה אך אין מוכרח מהגמרא דיהיב לה הגט בלילה ורמב"ן בחידושיו הביא דלר"ת מיירי דוקא שקודם הלילה גרשה עיי"ש טעמו.

ועוי"ל כיון דאין הגט חל עד שתצא חמה מנרתקה ואז ניתרת לעלמא ויש לה לתבוע הכתובה לא מיחשב דין בלילה רק בזמן דחל הגט וראיה לזה מירושלמי פ"ק דיומא אהא דמתקינין לו אשה אחרת דמקדשה בתנאי שלא יחולו הקידושין רק כשתמות אשתו ופריך דנמצא כקונה קנין בשבת ופירש פני משה שאם תמות אשתו ביוה"כ חלו קידושין של האחרת והרי קונה קנין ביוה"כ ותנן בפ"ה דביצה לא דנין ולא מקדשין לא בשבת ולא ביו"ט עכ"ל הרי אף דבערב יוה"כ מקדשה מ"מ כיון שאין הקידושין חלין רק ביוה"כ כפי תנאו הוי קונה קנין ביוה"כ וא"כ ה"נ לא הוי כדנין רק כשחל הגט כשתצא החמה מנרתקה.

אלא דקשה מע"מ שתצא חמה דאזי חל הגט למפרע בלילה אבל אינו מוכרח דגם ע"מ מיירי בלילה דלא פירש"י רק על רישא והא כדאיתא והא כדאיתא דכל אחד באופן דמהני ובלא"ה י"ל דבחמ"ח וטו"ז לעיל סימן י"ז סל"ט כתבו דהתרת עגונה א"צ ב"ד דאינו חשוב דין כלל רק הוראת איסור והיתר דמתירין אותה לעלמא וב"ש שם כתב כיון דעי"ז גובה כתובתה הוי דין והח"צ בהגהות הטו"ז שם השיג על הב"ש דאינו אלא כשאר הוראה כי אין כאן משפט לא דיני ממונות שהרי אינו עוסק כלל מדין כתובה ולא דיני נפשות יש כאן רק אם תבא אח"כ לגבות כתובתה אז יהיה דיני ממונות וכן בדיני נפשות עיי"ש אבל מה יענה להך דחליצה דאמר ביבמות דף ק"ד דהוי דין הא אין עוסק כלל מדין כתובה ועכצ"ל כיון דודאי בא ע"י החליצה לדין כתובה הוי כאלו דן דין ממון דומה לזה דדבר שאינו מתכוין מותר וכשהוא פ"ר אסור כיון דודאי יהא כן הוי כמתכוין לכך וטעם זה מוכרח גם לדעת הא"ז בגט אף דאינו עוסק בדין כתובה ואינו רק להתירה לעלמא מ"מ כיון דממילא ודאי בא לידי כתובתה הוי כמתכונין לדון ולפ"ז בע"מ שתצא חמה לא שייך זה דהא קשה טובא דלכאורה תנאי זה מילי דכדי דהא ודאי תצא חמה והבטיח הקב"ה ויום ולילה לא ישבתו ואטו בשופטני עסקינין ונראה מכאן ראיה למ"ש בשער המלך בפ"ח מהלכות גירושין דאם נתן גט בתנאי ע"מ דהדין כשנתקיים התנאי מגורשת למפרע ה"מ אם האשה קיימת בשעת קיום התנאי משא"כ אם מתה מקודם חלות הגט דהיינו כשנתקיים התנאי אין הגט גט עיי"ש ולהכי ה"נ נ"מ להבעל דאם תמות האשה קודם שתצא החמה יתבטל הגט ויפטר מליתן כתובתה ליורשיה או שאר דברים שמפסיד כשמגרשה לא יפסיד עכשיו וא"כ גם בע"מ שתצא חמה אינו ודאי שתגבה הכתובה עד שתצא החמה ותחיה א"כ בלילה אינו פסיק רישא וכיון שאין כונת הגט על הכתובה לא הוי בלילה כדין.

ועוד דיש להבין מי הכריחו לרש"י לפרש דנותן לה הגט בלילה וי"ל משום דאם כותב זמן בגט ומתנה שלא יחול ביום זה הוי מוקדם ומצאתי בב"מ סימן קכ"ז והביא מהפנ"י גיטין דף ע"ב שעמד בזה ולכן י"ל כיון דהא דאביי שאמר לכשתצא חמה מיירי בנכתב זמן בגט דקמ"ל אביי דכ"ע מודו דלא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו הרי נכתב בו זמן הנתינה וא"כ לפסול משום מוקדם כיון דאינו חל עד שתצא חמה לכן פרש"י דנתן לה הגט בלילה א"כ אינו מוקדם וא"כ כ"ז כשאמר לכשתצא חמה אבל בסיפא דאמר ע"מ שתצא חמה דחל מעכשיו לא הוה מוקדם ואצ"ל דגרשה בלילה והא כדאיתא והא כדאיתא.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה