אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק ב מהדורא בתרא › סימן יז

ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק

מהדורא בתרא · סימן יז

סימן טו

סכ"ד ב"ש סק"ע ואם נשאת בסמנים אמצעים לא תצא רי"ו בשם הרמ"ה וכ"כ בד"מ עכ"ל וז"ל הרי"ו חלק חוה נתיב שלשה ועשרים ח"ג דמספ"ל לפי תרי לישנא דרבא אי סימנין דאורייתא או דרבנן הלכך לא סמכינן אסימנים אפילו מובהקין לעדות אשה אלא בדבר ברור שאינו נמצא כך בגוף אחר וכתב הרמ"ה ומסתברא דכיון דספקא הוא אם נשאת בסימן שאינו מובהק לא מפקינן לה מבעלה עכ"ל וזה הלשון הביא הב"י ונראה דר"ל בעל כרחו דבעל לא מפקינן כיון דספק הוא יש לחוש לגט מעושה שלא כדין וכדאיתא בפרק האשה שנפלו דף פ"א ע"ב תנא תני מוציאין פרש"י דמשמע בע"כ וכן כתבתי בסימן קס"ד בשיטת הרמ"ה שם ומצאתי כן בשער המלך פט"ו מהא"ב הלכה ג' בדעת הרמב"ן כן לענין גוי ועבד הבא עב"י וילדה בת דאם נשאת לכהן אין מוציאין אותה מידו כיון דספק הוא אם פסולה לכהונה דהקשה המל"מ הרי ספקא דאורייתא הוא ותירץ השער המלך על פי מ"ש מהריב"ל במ"ד סימן י"ט דהיכא דהוא פלוגתא אם אסורה לבעלה י"ל דאין כופין אותו לגרש כי היכי דלא ליהוי גט מעושה ושאני מספק במציאות כגון ספק קרוב לו מוציאין אותה בע"כ כיון דספק דאורייתא הוא וד"ת מוטלת עליו לגרשה הוי גט מעושה כדין אבל היכא דמספ"ל הלכתא כמאן אין מוציאין אותה בע"כ כיון דאת"ל הלכה כמאן דמקיל ה"ל גט מעושה עיי"ש ולפ"ז י"ל לבעל דע דאיסור הוא מספק פלוגתא ולצאת מידי ספק איסור תורה חייב אתה לגרשה או שלא לדור עמה עכ"פ אלא אין לב"ד לכופו לגרש והב"ש קיצר הלשון.

ונראה דהרמ"ה מיקל עוד יותר ומהריב"ל דהמהריב"ל כתב סברתו רק כשהרוב פוסקים מתירין דאע"ג דבדבר שבערוה אזלינן להחמיר אע"ג דהוה רובא דרבוותא להקל מ"מ בכיוצא בנידון דידיה אם נחמיר לאסרה עליו כופין אותו לגרש ויש חשש גט מעושה איכא חומרא לכל הצדדים אזלינן בתר רובא עיי"ש משמע כשהפוסקים האוסרין והמתירין שוים לא חייש לגט מעושה כיון דאסור מספק פלוגתא רק אם רוב מתירין דמדינא מותר רק מחמת חמרא מחמירין י"ל בכגון זו יש להתיר לדור עמה דזה עדיף מלאסרה ולכופו לגרש דהוה ספק גט מעושה שלא כדין אבל הרמ"ה ס"ל גם בספק פלוגתא השקול אין לכופו לגרש והב"מ כתב לקמן סימן קס"ד דיכול הבעל לומר קים לי כמאן דמתיר ומש"ה ס"ל להרמ"ה בפלוגתא אין מוציאין מידו ועמ"ש שם.

אמנם י"ל גם הרמ"ה לא מתיר בספק השקול לפימ"ש בכנה"ג בהגהות ב"י כאן אות שס"ה בשם מהרח"ש דטעמו של רמ"ה משום דהוה ס"ס ואין הספר אצלי ונראה דהא אפילו אם סימנין ל"ד עדיין ספק אם זה בעלה ועוד יותר מסתבר דזה בעלה כיון דסימן כזה אינו ברוב אנשים ועכ"פ ספק מעליא הוה א"כ י"ל שמא הלכה דסד"א והוי ודאי דזה בעלה ואת"ל סד"ר עדיין הוה ספק א"כ הוי ס"ס אלא דאינו מתהפך אך הפר"ח ביו"ד בכללי ס"ס סוף סקי"ג השיג על כלל זה דס"ס צריך להיות מתהפך דהרי כיון דס"א הוי פלגא ופלגא וכי מספקינן תו ספק שני הוי רוב דמן התורה אזלינן בתר רובא עכ"ל וא"כ בדבר שבערוה דאזלינן להחמיר אע"ג דהוה רובא כמ"ש מהריב"ל הנ"ל וכן מוכרח מדאסרו בנטבע במשאל"ס ולכן בסימן אמצעי אסורה להנשא אבל אם נשאת אין מוציאין אותה מבעלה כמ"ש מהריב"ל היכא דרובא להיתרא וכמו במשאל"ס אם נשאת לא תצא.

עוי"ל בכונת הרמ"ה לפימ"ש הרא"ה בבד"ה דף קט"ז א' הביאו בשפתי דעת בכללי ס"ס סקי"א וז"ל מפ"פ דס"ס שהוא באיסור תורה מן התורה הוו ס"ס ומדרבנן אסור ולהוציא אשה לא החמירו עכ"ל א"כ ה"נ כיון דהוה ס"ס כמ"ש מהרש"ח ואינו אסור רק מדרבנן לא החמירו להוציא אשה מבעלה ואף דבחיבורי ערך ש"י עיו"ד שם השגתי על השפ"ד דהרמ"א כתב משום דאין ראוי להאמינו על פיו לאוסרה עליו כיון דליכא אלא איסורא דרבנן עיי"ש מ"מ י"ל דהרמ"ה ס"ל הכי זולת הצירוף דאינו נאמן רק כיון דרק מדרבנן לא מהני ס"ס באיסור תורה לא החמירו להוציא אשה וא"כ כונת הרמ"ה דמותר לדור עמה כמו התם בטענת פ"פ דמותר לדור עמה משום ס"ס ואף דכאן יש חזקת איסור א"א מ"מ חזקה דדייקא ומנסבא מרעא לחזקת א"א כמ"ש התוס' בכתובות דכ"ב ע"ב בד"ה הבא וביבמות דף פ"ח ע"ב.

הגם דנראה דאין לחשיב זה לס"ס דהרי בפלוגתא אי חלב פוטר דהרבה פוסקים לאיסור כדאיתא ביו"ד סימן שט"ז ס"ג בהג"ה וגם המחבר דמתיר הוא משום דפוסק דחלב פוטר דרוב בהמות אין חולבות אא"כ יולדות ונימא נמי ס"ס שמא הלכה דחלב פוטר ואת"ל דאין ראיה מהחלב דכבר ילדה דאין זה סימן ברור מ"מ עדיין ספק הוי שמא כבר ילדה אע"כ דאין זה ס"ס וכן מוכח בתה"ד בפו"כ סימן קכ"ט וסימן ק"ל ואפשר משום דחשוב ס"ס משם אחד דתכלית הספק אם זה שנולד עכשיו הוא בכור משום דאינו מתהפך.

מ"מ י"ל או דהרמ"ה לא ס"ל כהנהו פוסקים ומחשיבו לס"ס דכבר קיהו הרבה בהנהו כללי דס"ס מש"א או דאינו מתהפך שלא יחשבו ס"ס או דס"ל נמי להרמ"ה דאין להתיר לכתחלה מכח ס"ס כזה אבל כשנשאת אין לאסרה על בעלה ולהוציאה ממנו ובשו"ת רעק"א ז"ל סימן ק"ז הביא דברי מהרח"ש דטעם הרמ"ה כיון דפשטות הסוגיא דב"מ מורה להלכה מסימנים דאורייתא אלא דבאיסור א"א מחמרינן דשמא סל"ד מש"ה בדיעבד ל"ת עכ"ל וקשה לזווגו עם מ"ש הכנה"ג בשם מהרח"ש.

עו"כ הב"ש דשומא סימן אמצעי וכ"כ המ"ב והב"ח וכן מוכח ברמב"ם ובשו"ת רעק"א סימן ק"ז תמה השואל הא מספ"ל להלכתא אי סימנים דאורייתא או דרבנן וא"כ דלמא סימנים דאורייתא ומוכח מהא דאין מעידין על השומא דאפילו סימן אמצעי לא הוה ורעק"א תמה יותר על הב"ש דבשומא בין כך ובי"כ הדין דתצא דטעמא דהרי"ו בשם הרמ"ה דנשאת ל"ת כיון דפשיטא דסוגיא דב"מ מורה להלכה דסד"א אלא דבאיסור א"א מחמרינן דשמא סל"ד מש"ה בדיעבד ל"ת משא"כ בשומא כיון דתני מפורש בברייתא אין מעידין א"כ מוכח או דסל"ד או דאפילו סימן אמצעי לא הוי א"כ ממ"נ הדין דתצא דאי סד"ר בכל סימן אמצעי תצא ואי סיד"א הא מוכח דשומא אפילו סימן אמצעי לא הוה ובאמת מלישנא דרמב"ם ואפילו שומא דהוי רבותא יותר וכיון דבשומא בודאי הדין דתצא מוכח דס"ל להרמב"ם דבכל סימן אמצעי תצא דלא כרי"ו עכ"ל.

אמנם בחידושי ר"ן פ"ב דב"מ דף כ"ח כתב מדאמר שם רבא את"ל סיד"א משמע דמספ"ל הלכך הוה ספק ולחומרא ולענין אם מעידין על השומא נקטינן כלישנא בתרא דבשומא אי הוא סימן מובהק פליגי דת"ק סבר לאו סימן הוי הלכך קי"ל דאין מעידים דסל"ד ולחומרא את"ד הרי דאין מעידין על השומא משום דלחומרא אמרינן סל"ד וצריך סי"מ ביותר וקשה הרי אם סיד"א ג"כ אין מעידים דאז מוכח דשומא אפילו סימן אמצעי לא הוה מדאמר ת"ק אין מעידים על השומא אע"כ ס"ל להר"ן דעכצ"ל הא דמסיק ביבמות דף ק"כ ובב"מ שם דכ"ע סד"ר ופליגי ת"ק ואלעזר בן מהבאי אי שומא סי"מ ביותר לאו דודאי רק דרבנן אלא לחומרא ס"ל סד"ר שלא לסמוך באיסור דאורייתא וה"ט דהא רבא גופא מסיק שם דכ"ע ס"ל סד"ר והאי לישנא עיקר כמו דפסקו כאיכא דאמרי בכל מקום ואיך אמר רבא עצמו את"ל סיד"א אע"כ ס"ל לרבא הא דכ"ע ס"ל סד"ר לחומרא ואין תימא דתנא מספ"ל דכן מצינו בסוכה דף ל"ג בפרש"י שכתב א"ד מספ"ל לתנא ומספיקא לחומרא הוא דמחייב ליה בכסוי שמא אין דחוי עכ"ל וכן בפ"ג דעירובין דל"ח רבנן מספ"ל לחומרא.

ובהכי ניחא פרש"י בב"מ דף כ"ז ע"ב בד"ה סימנין דרבנן וגבי א"א דאיסור דאורייתא הוא לא סמכינן עלייהו עכ"ל דקשה אפילו יהא רק איסור דרבנן מ"מ אין לסמוך עלייהו דהם לא אמרו רק בממון להחזיר אבדה משום דבעל אבדה גופא ניחא ליה דליהדר בסימנים וכן הוכחו בשי"ת רעק"א שם מדאמרינן הת"ם בהבעיא אם סיד"א דנ"מ לאהדורי גט אשה והרי חשש שני יוב"ש רק חשש דרבנן כמ"ש תוס' שם דף כף ע"ב ועוד יל"ד על רש"י למה לא פירש כן בתחלת הסוגיא דבעי אם סיד"א למנ"מ לאהדורי גט אשה בסימנין דאם דרבנן כי תקון בממונא באיסורא לא תיקן אע"כ דאם ודאי סימנים רק דרבנן כתחלת הבעיא אזי לא סמכינן עלייהו אף באיד"ר אבל אח"כ דר"ל דת"ק ואלעזר בן מהבאי פליגי אם סד"ר או סיד"א מנין לומר דת"ק ס"ל ודאי סימנים רק דרבנן ואב"מ ס"ל סיד"א ולעשות פלוגתא רחוקה וגם איך מסיק לרבא דכ"ע ס"ל סד"ר ורבא עצמו אמר בסמוך את"ל סיד"א הרי מספ"ל לכן פירש דסימנין דרבנן לחומרא באיסור א"א דאורייתא אבל אם הוה האיסור רק דרבנן לא הוינן חומרא מחמת ספק באיסור דרבנן.

אך בלא"ה י"ל בשלמא לאהודרי גט אשה דיש תקנה ליתן גט אחר אאתיל דחשש שני יוב"ש רק חשש דרבנן לא סמכינן אפילו דהחשש רק מדרבנן על סימנים דרבנן משא"כ בהא דעגונה שבעלה אבד זכרו ותשתארה עגונה לעולם אזי אם הוה רק איסור דרבנן הוי סמכינן אסימנים דרבנן וכה"ג מחלק הב"ש והרא"ש והרא"ש שהביא הב"ש לעיל סכ"ד סקס"ח.

ועכ"פ כיון דהוכחנו הא דת"ק ס"ל דאין מעידין על השומא משום דס"ל סד"ר לחומרא הדרן לסברת הרי"ו דבשומא נמי אם נשאת ל"ת והא דקתני ואין מעידין על השומא היינו לכתחלה דהרי הכי ס"ל להרי"ו דאף דקתני אין מעידין יש מהם דאם נשאת לא תצא כמ"ש הב"ש לקמן סל"ד ס"ק ק"ב ודברי הב"ש נכונים וגם מהרמב"ם אין סתירה דנקט לשון הגמרא ואין דרכו לכתוב מה דאינו מבואר להדיא בגמרא והכי מסתברא שלא לומר דלת"ק שומא אפילו סימן אמצעי אינו ואלעזר בן מהבאי הוי נמי סי"מ ביותר וכמ"ש הב"ח בקו"א דאין לעשות פלוגתא רחוקה כ"כ וה"נ אין להשוות פלוגתא רחוקה לומר דלת"ק אפילו אם נשאת תצא ולאלעזר בן מהבאי לכתחלה מעידין ויש ראיה לזה ממ"ש החמ"ח לעיל סעיף ט"ו ס"ק ל"א דהא דאמרינן כדאי היחיד נגד רבים לסמוך עליו בשעת הדחק ה"ד אם פליגי שלא בשעה"ד וביאר כונתו בהגהות טו"ז משום דלא נעשה פלוגתא רחוקה אמרינן דגם האוסרים לא אסרו רק אם ליכא שעת הדחק עיי"ש וא"כ עכצ"ל לפ"ז דהאוסרים רק מצד חומרא החמירו שלא בשעת הדחק.

אמנם הגהות טו"ז חולק על החמ"ח אלא הקהלת יעקב ביאר כונת החמ"ח דלמה הביא רבי דברי היחיד כיון דאין הלכה כמותו אלא ודאי משום דהכריע רבי כדעת היחיד בשעה"ד והיה נראה בעיניו דבריו בשעה"ד לסמוך עליו וכדעת הב"ח ביו"ד סי' רמ"ב דגם בדאורייתא אמרינן הכי עיי"ש ועיין בערך ש"י עיו"ד סימן רצ"ג דהבאתי ראיה לדברי הב"ח והנה גם בעדות אשה הול"ל דהוה שעת הדחק שלא תשאר עגונה ולמה פסקי כת"ק ולא כאלעזר בן מהאבאי אך לדעת החמ"ח א"ש דהרי פלוגתתם בזה גופא אם להתיר העגונה ועוד אם להאשה הוא שעה"ד למה יכניס הבעל עצמו בזה ועוד הא כתב הרשב"א בתשובה סימן רנ"ג דלא אמרינן כדאי היחיד לסמוך עליו נגד רבים רק בשעה"ד והפסד מרובה וא"כ כ"ז שלא נשאת אין לסמוך להקל אבל כשנשאת דמוסיף על שעה"ד של האשה שלא תשאר העגונה דכשנכוף את הבעל להוציאה הכזונה נעשה את אחותינו וגם חשוב לבעל ההפ"מ דהרי קי"ל בגט מעושה אפילו נתנו להבעל מעות אפילו ריח הגט אין בו רמ"ש ריא"ז בפרק המגרש וברמ"א לקמן סימן קל"ד ס"ח והא קי"ל תלוהו וזבין זביניה זבינא ועכצ"ל דאפילו נתנו לו מעות הרבה לעולם האשה שוה לו יותר וכ"כ בתו"ג ממלא הוה כהפס"מ והרי הרשב"א כתב בשעה"ד והפס"מ או כיוצא בו וא"כ שפיר אפשר לומר דבשומא נמי אם נשאת ל"ת כיון דהשווה הברייתא והזכיר דברי היחוד דמתיר ע"כ הכריע לפסוק כמותו היכא דנשאת דל"ת ובעצ"א ס"ק נ"ז דחה קושית דהגהות טו"ז שעל החמ"ח וביבמות דף קכ"א ע"ב איתא במשאל"ס אסורה לכתחלה אבל נשאת לא מפקינן לה מיניה וקשיא הא מה שידור עמה אח"כ הוי לכתחלה וכמ"ש הר"ן בפכ"ש אהא דא"ר קדרות בפסח ישברו אף דנטל"פ מותר בדיעבד וכיון דישברו יהא כדיעבד וכתב דמ"מ מה שרוצה לבשל בהן הוי לכתחלה ולפני זה אהא דתנור שהסיקוהו בקליפי ערלה דלא אמרינן יותץ משום דזוז"ג מותר בדיעבד כיון דהפסד תנור מרובה כמ"ש מהרלנ"ח בסימן קכ"א ועכצ"ל דה"נ אין להוציאה מבעלה דהוי כתפס"ו ולכתחלה דידיה חשוב בדיעבד.

ובא"ז הלכות סוכה סימן ש"ו כתב דאע"ג דיחיד ורבים הלכה כרבים מ"מ אם לא איפסק להדיא דאין הלכה כהיחיד סמכינן עליו בשעה"ד כדאיתא בנדה דף זיין ע"ב והקשה הכפ"ת בסוכה דף ל"א ע"ב מהא דיבמות דף מ"ז בהא מי שבא ואמר גר אני בא"י אינו נאמן ובח"ל נאמן דברי ר"י וחכ"א בין בארץ בין בח"ל צריך להביא ראיה ופריך הש"ס פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים ומאי קושיא לימא דאיצטריך למיפסק כדי שלא יעשו בשעה"ד כהיחיד ונ"ל דיל"ד למה האריכו חכמים ותנא דברייתא לומר בין בארץ כיון דבארץ לא פליגי עם ר"י ועל דברי ר"י קאי דאמר בח"ל א"צ ראיה סגי לומר וחכ"א צריך לה"ר וצ"ל ע"כ דבאו לשלול מלומר דבשעה"ד א"צ ראיה בח"ל לכן תני בין בארץ בין בח"ל דשוין וכיון דחזינן דגם בשעה"ד אמרו דצריך ראיה ממלא פשיטא דהלכה כרבים כמ"ש החמ"ח בין לפי מה שהבין כונתו הגהות הטו"ז בין לפי מה שהבין בו הקה"י ונמצא לפ"ז יש ראיה להחמ"ח.

ועדיין יש להקשות מיבמות שם דף מ"ו ע"ב בהא דחכ"א אין גר עד שימול ויטבול ור"א ור' יהושע פליגי ואמר ר' יוחנן לעולם אינו גר עד שימול ויטבול ופריך נמי פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים ומאי פרכא הא צ"ל כדי שלא נסמך איחוד בשעה"ד ויל"ד על הכפ"ת שלא הקשה קושייתו מזה דקדים סמוך ונראה וי"ל דבזה ל"ל דחכמים מורו בשעה"ד או דהתנא דמייתי הך פלוגתא הכריע כהיחיד בשעה"ד דאיך אפשר דבשעה"ד הוי גר ושלא בשעת הדחק יאמרו אינו גר ויפטר מכל חיובי מ"ע ול"ת אשר מוטל על הגר כאזרח וע"כ מדינא לגמרי אינו גר אבל ההוא דבא ואמר גר אנכי דצריך להביא ראיה ודאי בעצמו מחויב בכל המצות דנאמן על עצמו וכדאמר שם דף מ"ז בהא דאמר נתגיירתי ביני לבין עצמי נאמן אתה לפסול את עצמך וב"ד נמי כופין אותו בכל חיובי דישראל רק לקולא לא מקבלין ממנו.

וצ"ע מפ"ק דביצה דף י"א דאמר ר"י שוטחן ברוח ע"ג יתדות ואמר רב מתנא אין הלכה כר"י ופריך פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים ומשני מ"ד מסתבר טעמיה דר"י דאי לא שרית ליה ממנע ולא שחיט קמ"ל ומאי קושיא לימא דצ"ל כדי שלא לסמוך עליו בשעה"ד ואפשר משום דת"ק אוסר ולא חייש למצות שמחת יו"ט הר"ז גופא בשעה"ד דמצות שי"ט דאורייתא כדאיתא ראש פרק שני דביצה וא"כ מזה נמי ראיה להחמ"ח דהיכא דפליגי בשעה"ד ל"ל כדאי היחיד לסמוך עליו ואם כבר שחט ליכא לעולם שעה"ד להתיר לשטוח החלב ע"ג יתדות דאין החלב ראוי לאכול רק הפסד קצת אפשר אם יסרח קצת רק אם נמנע מלשחוט ולא יהא בשר ליו"ט הרי בזה פליגי דרבים האוסרים מלשטוחן להחלבים לא מתירין מחמת דימנע מלשחוט ומצוה ודחק שוים כדאיתא ברמב"ם פכ"ד מה"ש ובפ"ו מהלכות עירובין ה"ט ובהש"ע סימן ש"ז וסימן ת"ט ס"ב.

וא"י מתי נהרג בנו"ב סמ"ח ע"א העיד שנער אחד אמר לו שראה בדרך שני אנשים עומדים מלוכלכים בדם ושאל אותם על מה מלוכלכים והשיבו לו שתוק ובאם לאו נאמר שגם אתה היית חבר עמנו וקודם ששאל אותם ראה את אביגדר מוכח מת והעלה שם ס"ס מ"ט להתיר אשתו כיון דהרוצחים היו יהודים מוקמונין להו בחזקת כשרות עד עתה רק עתה כעשו רשעים והרגו לזה אלא דל"ד דהעד לא ראה שהם הרגוהו רק שמע מפיהם ואאמע"ר רק פ"ד שאחר הרג א"כ לא ידענו מאיזה עם הוא וליכא חז"כ ואעפ"כ יש להתיר כיון שראה אותם מלוכלכים בדם ועוד כיון שאמר חבר עמנו דכולל שניהם והעיד כ"א על עצמו וחברו ואף שאינו משים עצמו רשע נאמן על חברו ומוקמינן לחברו בחז"כ עד אתה את"ד וקשה איך יאומן עד אחד לעשות חברו רשע כלל אפילו מכאן ולהבא ולא יקום ע"א באיש לכל עון ולכל חטאת ואין זה ענין מה שהאמינו עד מיתה דזה רק כשמעיד דמת בעלה אבל כאן העדאתו רק דחברו הרג זה המוכח מת ועושה לחברו רשע וכיון דבזה אינו נאמן ממלא ליכא לתלות שעכשיו נהרג משום חז"ה והרי ע"י עד אחד שמעיד שמת בעלה אין יורדין לנחלה על פיו אף דמתירין אשתו להנשא כמ"ש תוספות ביבמות קט"ז ע"ב בד"ה שאין וברמב"ם ולח"מ רפ"ז מהלכות נחלות א"כ ה"נ אין ע"א נאמן על חברו לעשותו רשע וממלא לא ידענו מאיזה עם הוא הרוצח וליכא חז"כ ואפשר הנו"ב אזיל לשיטתו שכתב בחאה"ע סכ"ד דהיכא דיש רגל"ד נאמן ע"א לענין ממון ולענין דבר שבערוה לכן ה"נ נאמן לפסול חברו ולעשותו רשע כיון דיש רגל"ד דהיה מלוכלך בדם וסמוך לההרוג אבל בשו"ת בית שלמה חיו"ד סימן ל"ב האריך בהוכחת דלא כהנו"ב

גם אין לומר כיון דיש עד אחד על חברו וחברו מודה נאמן להשים עצמו רשע דהא מבואר בשו"ת רמ"א סק"ו דף מ"ז דגם כה"ג א"א מע"ר ולכאורה י"ל לפימ"ש מהרש"א בב"ק ר"פ הפרה דאע"ג דלא קי"ל כמ"ד בגמל האוחר בין הגמלים בידוע שזה הרגו מ"מ היכא דהמזיק מודה אנן סהדי דכן הוא ולא מקרי מודה בקנס עיי"ש עוד וא"כ ה"נ כיון דיש אומדנא דהללו הרגו לזה והם מודים אנן סהדי ומ"מ נראה דאין זה דומה לאומדנא דמהרש"א שם דהתם לולא הודאות המזיק יש אומדנא דמוכח טובא אבל כאן ליכא רק רגליים לדבר ובכנה"ג לחו"מ סי' ל"ד הביא מפוסק אחד דכשיש רגל"ד אדם מע"ר והוא בהגה"ט אות ס"ג בזה"ל כל שיש הוכחה לדבר אדם מע"ר הר"ם מלמד סימן ס"ד ואולי טעמו מכח דברי מהרש"א הנ"ל אבל בשו"ת בית שלמה חלק אה"ע סימן כ"ט הביא כ"פ דחולקין ע"ז ולפימ"ש מדברי מהרש"א י"ל דהר"ם מלמד מיירי נמי כנידון מהרש"א דיש אומדנא דמוכח אבב ברגל"ד לבד אאמע"ר ונמצא אין פלוגתא בזה.

וראיתי בכנה"ג שם אות נ"ן ז"ל וכן אינו נפסל עפ"י עד אחד והוא מכחישו הרשב"א ז"ל בתשובה סימן תתל"ז מהרי"ק שרש ל"ג רשד"ם חיו"ד סימן כט"ו משמע דכשמודה לו נפסל כיון דיש ע"א אמרינן דמע"ר אבל אין ראיה מהרשב"א כלל דכתב כן לענין אכלת חלב וזהו בקידושין דף ס"ה ע"ב ופרש"י שם דא"ל אכלת בשוגג ולחייבו קרבן דבזה אינו מע"ר וכן מהרי"ק מיירי לענין שוחט שהעיד ע"א ששחט שלא כהוגן להכי אם לא מכחישו אף דאאמע"ר מ"מ אין מוסרין לו לכתחלה לשחוט כמ"ש הרמב"ם בפ"ב מה"ע שחוששין לו ואין ראוי לעשותו עד בתחלה וכן הוא בחו"מ סימן צ"ב ס"ה אבל לפסלו ולהחזיקו רשע אין לנו אף אם מודה.

וכן מהרשד"ם אין ראיה דאדרבה הביא שם מהרמב"ם פי"ב מה"ע וז"ל אין אדם נפסל בעבירה עפ"י עצמו כיצד הרי שבא לב"ד ואמר שגנב או גזל או הלוה ברבית אע"פ שמשלם עפ"י עצמו אינו נפסל וכן אם אמר שאכל נבלה או בעל ארוסה עד שיהי' שם שני עדים עכ"ל משמע להדיא אף דאומר שאכל נבלה וכדומה ויש ע"א שמעיד כדבריו אינו נפסל עד שיעידו תרי עדים וכן מוכח מפ"ב דכתובות די"ט דאיתא התם עדים שאמרו כת"י הוא זה ואנוסים היינו מחמת ממון א"נ דאאמע"ר והרי כיון שאומרים אנוסים היינו הרי כל אחד מעיד על חברו וחברו מודה מ"מ אאמע"ר והא דנקט רשד"ם הטעם דע"א בהכחשה לאו כלום משום דהמעשה כך היה ולא היה צ"ל יותר ועוד דמה דאפילו יודה לדברי העד אאמע"ר נמשך ממה דע"א בהכחשה אינו פוסלו לכן א"א לפוסלו מחמת הודאות עצמו דאאמע"ר אבל אם ע"א בהכחשה היה נאמן בלאו הודאות עצמו היה בפסק לכן נקט העיקר המוכרח לומר ועוד דהוצרך לזה לומר דאין חוששין לו כלום.

ובמרדכי פח"ה סימן תקכ"ח כתב אביאסף בשם זקנו הראב"ן אהא דנסכא דר"א בפחז"ה דל"ד דה"ג חטף נסכא מחברו והעיד ע"א דחטף והחוטף אמר אין חטפי ודידי חטפי דאר"א דהוי כגזלן ונוטל אידך בלא שבועה דאע"ג דאאמע"ר הכא דאיכא עד אחד פסל נפשיה וכן הדין בהא דפלוני רבעני לרצוני אם היה ע"א עמו פסול ואינו פסול לשאר שבועות וכתב עליו האביאסף דדברים הלכו רפויים הם בידי ויש להשיב עליהם עיי"ש הנה גם לראב"ן לא נעשה רשע עפ"י עצמו וע"א רק בדבר זה פסול וגם בזה חולק עליו אביאסף וכ"כ בשו"ת בית שלמה בחיו"ד סימן ל"ב ולכן תמה אקרא עמ"ש בשמן רוקח ח"א סימן ס"א לפסול אדם עפ"י ע"א והודאות עצמו מכח דברי הראב"ן ודעת הרשב"א ומהרי"ק ורשד"ם שהובא בכנה"ג הנ"ל הביאו הפ"ת לחו"מ סימן ל"ד סק"א ואין הספר אצלי ולא זכר ש"ר דאביאסף חולק על הראב"ן וגם הראב"ן לא פסלו רק לאותו דבר עצמו וגם מהרשב"א ומהרי"ק ורשד"ם אין ראיה כלל וכמ"ש.

שבתי וראיתי דלכאורה דברי ראב"ן אין מובנים דממ"נ אם בע"א והודאות עצמו נעשה רשע ופסול לעדות ושבועה יפסל גם לשאר שבועות וא"ל נעשה פסול גם עכשיו בדבר זה ליהמן בשבועה לכן נראה דכלפי מ"ש הראב"ן אהא דנסכא דר"א דכשנגדו נוטל בלא שבועה ול"ד לשאר חשוד דשכנגדו צריך לישבע דמשום תקנה הוא כיון דפסול לכל השבועות והיו רבים קופצים עליו לתבוע מה שלא היה אבל הכא אינו פסול לכל השבועות עכ"ל והיינו לפימ"ש הב"ח בחו"מ סל"ד סט"ו וכ"ד דאם גזל או גנב רק פ"א והחזיר אפילו ע"י כפיית ב"ד נכשר לעדות ושבועה לכן ה"נ בנסכא דר"א שזה שחטף הוא פעם ראשון ועתה עומד לפני הב"ד דהיה ידם תקיפה וע"כ יחזיר הנסכא א"כ לא יפסל אח"כ לכן אוקמיה מדינא דכשנגדו יטול בלא שבועה אבל לעולם ס"ל לראב"ן דע"י ע"א והודאות עצמו נעשה פסול לעולם כ"ז שלא שב מרעתו בתשובה המבואר בחו"מ סל"ד ובמחכ"ת הבית שלמה כי רב הוא בכאן לא ירד לדעת הראב"ן אבל במ"ש דכה"פ חולקים על הראב"ן צדקו דבריו ומ"מ יש ראיה להב"ח דאף דאביאסף וש"פ לא ס"ל כהראב"ן בפירושו לא נחלקו אסברתו דבעמידתו לפני ב"ד על גזלתו הראשונה ליכא תקנתא דכשכגדו ישבע ומשום דאחר שישלם אפילו ע"י כפיית ב"ד יוחזר לכשרותו וממ"נ אם יד ב"ד תקיפה על הגזלן עכשיו ע"כ יחזיר הגזלה ואם יד הגזלן תקיפה ולא ישלם מה צורך להתקנה ואם לא יציית לשלם רק אם ישבע התובע וידו תקיפה ג"כ אין תועלת בהתקנה דבלא"ה לא ישלם עד שישבע התובע.

אמנם קשה מפ"ק דב"מ ד"ה ע"א דההוא רעיא דהוה מסרי ליה כל יומי חיותא בסהדי חד יומא מסרי ליה בלא סהדי לסוף א"ל להד"ם אתו סהדי אסהידו ביה דאכיל תרי מינייהו אר"ז א"א לדר"ח קמייתא משתבע אשארא א"ל אביי והא גזלן הוא א"ל שכנגדו קאמינא עכ"ל והא זה פ"א דגזל ולמה ישבע שכנגדו ובתוס' שם ע"ב בסד"ה דחשיד כתבו ול"ק מההוא רעיא דאסהידו ביה דאכל תרי אמאי פסול דהנך תרי דאכל צריך לשלם והשאר יפרוש ע"י שבועה דמה שהוא משלם ע"י עדים אין זה השבה מעליא דע"כ משלם עכ"ל וזה נמי דלא כהב"ח.

וי"ל לפימ"ש התוס' בפז"ב דף כ"ה ע"ב בסד"ה סתם גבאי כשר פרש"י והא דהוסיפו עליהן הגבאין בדחזי דשקלי יתירתא וקמ"ל אע"ג שהחזיר הגבאי פסול דל"ד לגזלנים כיון שעדיין עוסק בגבאות חשוד לחזור לקלקולו והובא במהרי"ט חחו"מ סימן צדיק וכ"כ הסמ"ע בסל"ד סקל"ו ובטו"ז שם סקי"ד דהגבאי הוא שהמלך מאמינו להביא לו מה שהוא נוטל ויש עליו מורא ממלכות אם יטול יותר מקצבו ויחזיק לעצמו והא ודאי ל"ח שיתן המותר למלך ומיירי התם דאפילו לא לקח יותר רק פ"א כדאיתא בש"ע שם ומ"מ אף שהחזיר פסול ה"נ רועה לאחרים דאומנתו בכך והתוס' הנ"ל ס"ל ברועה דוקא שהחזיר מחמת עדים דכיון דמחמת עדים החזיר ואומנתו להיות רועה חשיד עוד.

ולפ"ז י"ל מה דהקשו באס"ז שם למה האריך לומר דכל יומי הוי מסרי ליה חיותא בסהדי ולפימ"ש א"ש דקמ"ל אף דכל יומי מסרי ליה בסהדי ורק באקראי מסרי ליה חד יומא בלא סהדי א"כ כי ישלם השתא אין לחוש כ"כ דיחזור לקלקולו ולא יצטרך הבעה"ב לישבע כיון דליכא טעמא דרבים יקפצו עליו לתבוע מה שלא היה דהא יוכל אח"כ לישבע ולפטור קמ"ל דמ"מ חשיד דאפשר יתרמי עוד אוסרו לו בלא סהדי גם קמ"ל אף דמשלם השתא מ"מ חשוד הוא כיון דאומנתו בכך חיישינן דיחזיר לקלקולו ולא מיפטר בשבועה אף דעד השתא מסרי ליה בסהדי ואפשר גם אח"כ ימסרו לו בסהדי ולא יוכל לומר להד"ם.

עוי"ל דלא תקשי על הרמב"ן מההוא עובדא לפימ"ש בגליון הובא באס"ז דמה פריך והא הוא היינו דאז ליכא למיחי' ביה מדר"ח דיש לפרוך מה הצד דלא הוחזק כפרן וצ"ל מה דמשני שכנגדו קאמינא היינו אף דמן התורה פטור הרעיא בלא שבועה מ"מ כיון דהיכא דלא הוחזק כפרן איתא לדר"ח וצריך לישבע לכן תקנו גם בהוחזק כפרן שכנגדו ישבע ויטול וא"כ אין תקנה זו משום טובת הגזלן דהא מה"ת פטור בלא שבועה וא"כ אף דאח"כ לא יהא חשוד מ"מ נוטל שכנגדו רק בשבועה.

וי"ל נמי דלא תקשה על הב"ח מדברי התוספות הנ"ל דודאי בלא תשובה לא מתכשר רק אמרינן אף דהחזיר בע"כ מ"מ כיון שהוכרח להחזיר שב בלבו כמ"ש הרמב"ם כה"ג בפ"ב מהלכות גירושין אך תינח אם גזל פעם אחר והחזיר כל הגזלה בע"כ אמרינן כבר שב אבל האי רעיא דכפר בכל ונמצא כפרן על מקצת ומשלם בע"כ וחשדינן לו שמא משקר על השאר נמי נמצא גם על מה ששילם לא שב דאין תשובה לחצאין כמ"ש נמ"י כה"ג לכן לא מניחין אותו לישבע אבל אם היה משלם ברצונו הרי דחזינן דשב ודאי בזה המקצת ששילם ומהימן על השאר בשבועה.

בשו"ת פרשת מרדכי סכ"א באחד נמצא מת והכירו ארנקי שעליו ששאל משותפו וגם היה בו פאס שלו וכתב דהא דאמרינן ארנקי לא מושלי היינו ארנקיה דידיה אבל ארנקי שאול אפשר מושלי עיי"ש וא"י למה כיון דמנחש דנוטל מזלו ע"י שאלה ה"נ מנחש השואל שלא יטול שואל שני ממנו מזלו ומזל שנטל ממשאיל ראשון דהרי אף דשואל רק לאיזה שעה נוטל מזלו של משאיל לאותו שעה או לחלוטין ה"נ כשמשאיל לשני.

אך מטעם אחר יש לפקפק דאטו כ"ע מנחשי בכך ולו יהא רובא דעלמא מ"מ הרי משאל"ס הוא רוב ומ"מ לא סמכו להתירה עי"ז וכמ"ש תוספות ביבמות דף קכ"א בד"ה ולא הוא ואפשר כאן גרע מרובא דמים שאל"ס אלא כיון די"ל חזקה כל מה שת"י אדם הוא שלו אלא דעל חזקה זו לבד לא סמכו להתיר לכן בהדי צירוף דרובא לא מושלי כיס וארנקי וטבעת שפיר סמכו רבנן דעדיפי מחזקת א"א וחזקת חי ומ"ש בקה"י סימן זה סכ"ד דל"ל בנמצא על מת חזקה כל מה שת"י אדם הוא שלו כיון דאין קנין למת ואין תפיסתו קנין והביא ראיה מהתוס' בב"מ גבי רכוב ומנהיג דכתבו דרכוב לחודא אם אינו קונה סברא הוא גם מוחזק לא הוה וכן ממ"ש הרמב"ן בספר הזכות גבי מלוגא דשטרי דשטר שאין נקנה במסירה לחוד אין תפיסתו חשוב להיות מוחזק עיי"ש לא נלע"ד דשאני הכא דליכא למיחש דאחר מותו נתלבש בבגד זה דאינו בגד מתים ומי פתי ילביש למת בזה אלא דהחשש שבחייו שאל מאחר ולבש בו וא"כ בחייו שייך מה שנמצא ת"י הוא שלו גם מ"ש קה"י דל"ל כנכ"ה היכא דאין משנין מרשות לרשות דהוה כנמצא על אבן דומם דאין כאן רשות כלל דמת הוא דהתוס' בחולין דף נ"א כתבו דלא אמרינן כנכ"ה רק כשיש שינוי מרשות לרשות זה ג"כ נסתר מטעם דאנו דנין על מה שהיה לבוש בחייו שו"ר בנו"ב סימן מ"ג שכ"כ דהרי בודאי אחר מותו לא לבש כלים הללו ומעתה אנו אומרים בחייו ודאי שהבגדים הללו שלו היו שהרי נמצאים אז אצלו וחזקה כל מה שנמצא אצל אדם הוא שלו עיי"ש,

ועוד הא גבי יצחק ר"ג ביבמות דף קט"ו אמרינן כאן נמצא בקורטבא כאן היה ולא בא ממקום אחר לקורטבא אף דעכשיו נמצא מת באספמיא מ"מ דנין על למפרע שהיה בקורטבא והלך לאספמיא ומהני באיסור אף דלענין ממון לא מהני כמ"ש נמ"י שם וגם בא"ח סימן תס"ז לענין חטה שנמצא על מצה לומר דכנכ"ה ולא היה בעיסה אף דליכא התם שינוי מרשות לרשות רק שינוי ממקום למקום והתוספות בפא"ט שם בד"ה המוציא כתבו כן לענין ממון או לחייבה לשואלת לכבס הכתם בזה צריך דוקא שינוי רשות משא"כ לענין איסור ולענין עגונה וכמ"ש נמ"י הנ"ל וא"כ הק"ל למה חיישינן לשאלה ולא אמרינן כנכ"ה וצ"ל כמ"ש הנמ"י שם דאין כל המקומות וכל הדברים שוים בענין זה ומפרט בשאלה דשכיח חששו יותר ולכן כלים דלא מושלי אף דמזדמן דמושלי מ"מ תו יש לסמוך אחזקת כנכ"ה וכל מה שת"י אדם הוא שלו.

ולפ"ז היכא דנודע דבעלה שאל מאחר כמו כן י"ל דבעלה השאיל ג"כ לאחר כיון דבין כך ובין כאן ל"ל בזה מה שת"י הוא שלו או כנכ"ה.

אמנם לפימ"ש הב"י בתשובה זיין והצ"צ דבדבר הנפקד או שאול ליכא למיחש דהפקיד או השאיל לאחר משום דאין שוכר או שואל או נפקד רשאי למסור ביד אחר והובאו בקו"ע ה"נ י"ל בעובדא של הפרשת מרדכי ולכאורה לפימ"ש הצ"צ בסימן ק"ו דבתפילין אין לסמוך ע"ז דאם דעתו לשלם אם לא יחזירם שואל שני שרי להשאיל לשני כדאמרינן בפא"מ דף כ"ט דתפילין שכיחי ליקח עיי"ש א"כ ה"נ אם הארנקי שכיח ליקח בדמים מותר להשאילו לאחר אבל זה אינו דרק בתפילין אמרינן הכי הואיל ואינן עשויין אלא למצוותן בלבד וכמ"ש הרמב"ם ובסמ"ע וש"ך בחו"מ סימן רס"ז סכ"א ובפ"ח שעל הרא"ש בפא"מ והצ"צ דמיירי לענין סידור תפלה דג"כ אינו עשוי אלא למצוה הוצרך לחלק בין תפילין לסידור תפלה משא"כ לשאר חפצים אין חילוק בין מצוי לקנות בין לא ואין לומר הא דסמכו רבנן אהא דאסור להשאיל לאחר הוא ג"כ רק משום דבלא"ה י"ל נמי חזקה כל מה שת"י הוא שלו וכנכ"ה דזה אינו דהב"י בתשובה מיירי להדיא בפקדון ומ"מ כתב משום דאין רצונו שיהא פקדוני ביד אחר אין לחוש דהפקיד ביד אחר עיי"ש וגם ל"ל דהב"י לא אמרה רק בפקדון דלא הרשה את הנפקד להשתמש בה אבל שואל דכל הנאתו שלו שאני דזה אינו דהא בפרק כל הגט דף כ"ט דתנן דהשולח גט אם א"ל טול לי הימנה חפץ פלוני לא ישלח ביד אחר שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר אמר עלה ר"ל כאן שנה רבי אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר אלמא דדא ודא שוין.

אך לולא דברי הב"י י"ל דאין לסמוך אהא דאין רשאי למסור ביד אחר דהנה במרדכי סוף יבמות כתב בגוי שהסל"ת שהרג יהודי שהולך עשרה ליטרין ששלחה אשה לאחיה והאשה אמרה ששלחה והתירו אשתו ואף דתנן אין מעידין על סימני כליו הא מוקמינן כליו שחורים או לבנים וכתב שם הב"י וז"ל ונראה שהם תופסים עיקר כל"ב דכליו בחוורי סומקי וא"כ ל"ח לשאלה שכ"כ התוס' אליבא דהאי לישנא ולא ידעתי מי הכניסו למרדכי בההוא עובדא לדחוק עצמו לאוקמי כל"ב הא אפילו לל"ק דחייש לשמא כליו שאולין מ"מ בעובדא זו ליכא למיחש דהא העשרה ליטרין פקדון היו ולא עביד אינש שמוסר ביד אחר מה שמסרו לו כדתנן אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר את"ד ולי קשה עוד על המרדכי נהי דלישנא בתרא לא חייש לשאלה י"ל משום דחזקה כל מה שת"י אדם הוא שלו אבל אותם ליטרין דלא הי' שלו י"ל לכ"ע חיישינן לשאלה כיון דליכא חזקה דהוא שלו.

לכן אפשר לומר דהמרדכי ידע שפיר סברת הב"י אלא די"ל דאין לסמוך אהא דאין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר אלא משום דאחזוקי אינשי בגנבי וברשיעי לא מחזיקינן משום חזקת כשרות וזה לא אלים כ"כ לנגד חזקת א"א וחזקת חי דבעל אך כ"ז ללישנא דחייש לשאלה אבל ללישנא דלא חייש לשאלה משום חזקה דמה שתחת ידי אדם הוא שלו הרי דסמכינן אחזקה וע"כ משום דחזקה דאשה דייקא מרעא לחזקת א"א כמ"ש תוס' בפ"ב דכתובות דף כ"ב ע"ב בד"ה הבא א"כ ה"נ בפקדון נהי דליכא חזקה דהוא שלו מ"מ הרי חזקה דלא בא לידו מיד הנפקד משום דאין רשאי למסור ביד אחר.

וא"כ לפוסקים דס"ל חיישינן לשאלה י"ל דחיישינן נמי בפקדון או בחפץ המושאל והשכור דמסרו לאחר אך כיון דהב"י והצ"צ הקילו כדאי הם לסמוך עליהם דהא גם רוב הפוסקים ס"ל דל"ח לשאלה כמ"ש האחרונים הובאו בפ"ת ס"ק צ"ה.

ומקום אתי לומר דעדיף סברא דהב"י דדבר הנפקד או מושאל אינו מוסר לאחרים מהא דכככ"ה וחזקה כל שביד אדם הוא שלו לפימ"ש בתה"ד סי' ר"ז תשובה דר"ש וז"ל לא בעי עדים בשולח סבלונות הוי באתרא דרובא מקדשא והדר מסבלי משום דהך סברא דשלוח סבלונות כחזקה שאינה פוסקת שהוא בא מכח הרוב כמו החזקת אין עדים חותמים על השטר אא"כ נעשה בגדול וכן חזקה דאא"פ תו"ז וחזקה דא"א עבב"ז דכל הני חזקת באים מכח הרוב דרוב בני אדם אין עושין אלא בענין זה אפי' בדיני נפשות סמכינן אחזקה כי האי גוונא וחזקה הפוסקת כגון אשה זו בחזקת פנויה או בחזקת א"א עומדת וה"נ אית לן למימר דכל השולח סבלונות אחר שידוכין הואיל וכן דרך חיתונים ודאי בתורת קידושין שלח ואנן סהדי כאלו קדשה בפנינו עכ"ל וה"נ שאני חזקת כאן נמצא כאן היה וחזקה כל מה שביד אדם הוא שלו דשתיהן חדא ומשום דכל זמן שלא ראינו שנעשה השתנות והתחדשות לא אמרינן דנשתנה ובא לכאן ממקום אחר והוא כמו חזקה דמעיקרא דאמרינן דלא נשתנה כן חזקה דהשתא וכשעת מציאתן הכל מטעם אחד דתלינן דלא נשתנה וחזקה זו לאו מסברא רק מגזה"כ דילפינן בפ"ק דחולין למיזל בתר חזקה לכן לא עדיפי מחזקת א"א דג"כ אמרינן דלא נשתנה ע"כ חייש לשאלה מאן דחייש משא"כ הך סברא דהב"י הוא חזקה דאינה פוסקת דז"ל הב"מ דלא עביד אינש שמוסר ונותן מה שמוסרין לו ביד אחרים וחזקה שלא הוציאם מתחת ידו זה הוא ודאי והוי סימן מובהק גמור דאורייתא עכ"ל ולא אמרו הב"י משום חזקת כשרות אלא דלא עביד אינש והוא חזקה שאינה פוסקת.

ובשו"ת פרשת מרדכי סכ"ח כתב לתרץ הא דחיישינן לשאלה הא קי"ל חזקה כל מה שביד האדם הוא שלו דכ"ז אם אנו דנין על החפצים אמרינן בהו חזקה ועיקר החזקה י"ל שהוא הסברא דכנכ"ה אבל להוציא מזה כיון דהחפצים שלו ע"כ דהאדם שנמצא גם הוא בעליו לא מצינו חזקה שתועיל חוץ לאותו דבר שיש בו החזקה כמ"ש רש"י בקידושין דף ס"ו דל"מ חזקת האם לינאי וגם התוס' שחלקו עליו היינו על דבר אחד ממש דאם האם כשרה ודאי גם הבן כשר אבל כאן דבר אחר הוא שמכח חזקת החפץ נוכיח שמת זה האיש וכמ"ש רמב"ן והוא בר"ן בגיטין דף ס"ד ובב"ש באה"ע סימן ל"ה סק"ל דחזקת קרובות ל"מ לזה שאין דנין עליו גם בלא"ה כיון דעיקר החזקה שהוא שלו הוא מסברא דכנכ"ה ור"ל שלא נשתנה הדבר מרשות לרשות א"כ איך נחזיק על האדם שנשתנה מחיים למות אע"ג דצ"ל ע"כ על אדם אחד דלגבי אחר מעלמא אין גרעון בחזקה דידוע דהרבה מתים בכל יום בכל העולם אבל לגבי אדם פרטי שייך שפיר חזקת חיים וכ"מ בב"ש סימן י"ז סקנ"ד וגם איכא חזקת א"א את"ד וכ"ז לא שייך לדחות סברת הב"י דבשלמא החזקה דלא נשתנה מרשות לרשות אינו מכח סברא רק גזה"כ כחזקה דמעיקרא ואין לך בו אלא חידושו ואינו מועיל חוץ לאותו דבר אבל חזקה דלא עביד אינש שמוסר ונותן מה שמוסרין לו ביד אחרים דזה מסברא שפיר מועיל גם לחוץ מאותו דבר כיון דחדא תליא באידך וגם כיון דהוא חזקה שאינה פוסקת עדיף מחזקת חי וחזקת א"א דהם חזקות הפוסקת וכמ"ש ובמקו"ח סימן תס"ז ססקי"א כתב דחזקה דמעיקרא עדיף מחזקה דכנכ"ה עיי"ש וכ"ז אינו לענין חזקה שאינה פוסקת.

אח"כ ראיתי בשו"ת הרי"ם בחאה"ע סט"ז כתב הא דפרש"י בקידושין דף ס"ו דחזקת היתר דאם ל"מ לבנה משום דהחזקה אינה מבררת רק כיון שהיתה מעיקרא בחז"ה אין מוציאין מחזקתה משא"כ הבת או הבן דלא היו מעולם בחזקת היתר עיי"ש וא"כ חזקה דאתיא מכח סברא וכה"ג דלא עביד אינש למוסרו לאחרים זה מברר ממלא מועיל גם לחוץ ממנו כיון דתליא זה בזה וגם זה צ"ל מטעם שכתבתי דהרי כיון דילפינן מהתורה למיזל בתר חזקה למה לא יועיל גם לדבר אחר היכא דתליא זה באידך ע"כ משום דמהסברא אינה רק גזה"כ אמרינן אין לך בו אלא חידושו שאין להוציא דבר זה מחזקתו ולא שיועיל לדבר אחר ועיין עוד בשו"ת הרי"ם סי' ב' ונ"ל דגם למ"ד בכתובות דף י"ג מאן דמכשיר בה מכשיר נמי בבתה לאו משום דהאם יש לה חזקת היתר לכהן אלא משום דאשה מזנה בודקת ומזנה כמ"ש תוספות שם ע"ב בד"ה השבתני וא"כ זה מצד הסברא לכן מועיל נמי לבתה.

ועיין בבית מאיר על יו"ד סימן ק"י הביא ממסכת טהרות פ"ו משנה א' דהלכה כרבנן דמה שהיה בר"ה טהור ומה שהיה קודם ברה"י טמא הרי מה דטהרה התורה בר"ה מגזה"כ אינו מכריע להיות גם ברה"י טהור לומר מדאמרינן ברה"ר היה חי ע"כ מקודם כשהיה ברה"י היה חי אבל בשב שמעתתא שמעתתא ד' ספ"ד מוכיח אפכא ממשנה זו דכל שהתירה התורה אף דאינו מצד הסברא מכריע את הספק להיות כמוהו מותר ודאי וקלסיה בתוס' רע"ק שעל משניות בטהרות שם.

גם בנו"ב חיו"ד סימן וא"ו הוכיח דחזקה מועיל חוץ לאותו דבר שיש בו החזקה והא דרמב"ן דחזקת קרובות לא מהני היינו משום דפנויות עומדת להתקדש ובידה להתקדש ואולי אם היתה לפנינו היתה אומרת שנתקדשה עיי"ש.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה